מאת: אורן סעיד
נחלקו הפרשנים האם יעקב ועשו נוצרו כל אחד בפני עצמו, בשק שפיר נפרד, או שניהם נולדו בשק שפיר משותף.
בפרשתנו אנו קוראים על ההיריון של רבקה ממנו נולדו יעקב ועשו: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' " (כה, כב). ישנה מחלוקת בין הפרשנים, האם יעקב ועשו נוצרו כל אחד בפני עצמו, בשִילְיָה נפרדת, או שניהם נולדו בשיליה משותפת[1]. רבינו בחיי[2] מפרש שההתרוצצות ("וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ") היתה בגלל שהיו בשיליה אחת, וזו לשונו: "ידוע כי שני בנים הנולדים תאומים, כל אחד ואחד הוא נוצר בפני עצמו, ובשִילְיָא אחת שיש לו לכל אחד ואחד, אבל יעקב ועשו היו הפלא הגדול כי יצירת שניהם היתה בשיליא אחת, ומטעם זה היה הריצוץ בבטן, כעניין שכתוב 'וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ' (שם) ". לעומתו רבי אברהם אבן עזרא מפרש שיעקב ועשו היו בשתי שיליות: "ופליאה גדולה היתה זאת הלידה, בעבור שכל בן אדם יוצא בשיליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השיליות נפתחו כמו רגע אחד" (כה, כב). גם לגבי לידת פרץ וזרח סובר רבי אברהם אבן עזרא, שלידתם היתה בשתי שיליות: "ויתן יד - גם אלה במעשה פלא, שנבקעו השליות יחד והשיב זה ידו ויצא אחיו" (בראשית לח, כח).
ראשית, מהי השיליה?
|
בימינו אנו מכנים בשם שיליה את האיבר ביונקים המחבר את העובר לדופן רחם האם. דרכו עוברים לעובר מזון וחמצן. פסולת מגוף העובר עוברת דרכו לגוף האם (דרך חבל הטבור). איבר זה כולל גם את קרום הסיסים (כוריון), אשר מכיל את שק השפיר. שק השפיר מורכב מקרום (אמניון) העוטף בתוכו את נוזל מי השפיר ואת העובר. עם תחילת הלידה, הקרום של שק מי השפיר נקרע ומי השפיר מתחילים לצאת החוצה ומורגשת ירידת המים. אם כן, השיליה באותו אופן שאנו מגדירים כיום, אינה כוללת את שק השפיר[3].
ברם, הפרשנים שהובאו לעיל, מכנים בשם שיליה את הקרומים העוטפים את העובר לשם הגנתו או ליצירת קשר בינו ובין רחם אמו – שק השפיר וקרום הסיסים; ראה תמונה) - והכולל גם את האיבר שקרוי כיום שיליה[4].
על הפסוק "וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ, וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד, כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל, בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים כח, נז), מפרש האבן עזרא: "ובשליתה - הוא מקום הוולד בשבתו בבטן אמו". רבינו עובדיה מברטנורא מפרש: "שיליה – כמין קרום שהוולד מונח בתוכה" (נדה פרק ג, משנה ד); ו-"שפיר – שיליה שהוולד נתון בה" (אהלות פרק ז, משנה ה). אם כן, רבי אברהם אבן עזרא ורבינו עובדיה מברטנורא מכנים בשם שפיר, את השיליה (לפי הגדרתם) כשהעובר מונח בתוכה.
ברם, בתלמוד בבלי מסכת נדה הגדירו את השליה כך: "תָּנוּ רַבָּנַן, שִׁלְיָא תְּחִלָּתָהּ דּוֹמָה לְחוּט שֶׁל עֵרֶב וְסוֹפָהּ דּוֹמָה כְּתוֹרְמוֹס וַחֲלוּלָה כַּחֲצוֹצֶרֶת וְאֵין שִׁלְיָא פְּחוּתָה מִטֶּפַח" (כו, א). הברייתא מציינת מהו שיעור רוחב השליה; צדה התחתון הוא צר כחוט של ערב, וצדה העליון רחב לכל הפחות כתורמוס ; החלק הצר הוא חבל הטבור והרחב הוא גוף השליה[5]. מכאן, ששליה בלשון חז"ל - למעט הפרשנים שהובאו לעיל, כוללת את מה שהיום קוראים שליה בצירוף חבל הטבור המחובר אליה[6].
יש לציין שאלבק בפירושו למשנה מגדיר: "שיליה-חלק של השק (הקרום) העוטף את העובר" (נדה, שם). נראה שפירש את המונח שיליה בחז"ל, באותו אופן שאנו מגדירים כיום מונח זה; וכן גם התורה, לעניות דעתי, התכוונה במונח שיליה לדבר שאנו מכנים בימינו בשם זה: "וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ" (דברים כח, נז), שהרי בלידה רגילה ותקינה, השיליה, היא החלק הבולט והעיקרי, היוצא מרחם האם כ-5-15 דקות אחרי יציאת הוולד[7].
במה זה תלוי אם לידת התאומים תהיה בשיליה אחת או שתיים?
תאומים הם שני ילודים מהריון אחד. מבדילים בין תאומים "זהים" לתאומים "בלתי-זהים". אם ביצית אחת, המופרית ע"י תא זרע אחד, מתפצלת לשני עוברים, מתפתחים תאומים זהים, שהם בני מין אחד ומראה דומה[8]. אולם אם שתי ביציות נפרדות מופרות בעת ובעונה אחת ע"י שני תאי זרע שונים, מתפתחים ברחם האם תאומים בלתי-זהים, העשויים להיות בני מינים שונים (זכר ונקבה) ומראה שונה[9].
בתאומים "זהים" אם הביצית המופרית מתפצלת עד שלושה ימים מההפריה, אזי יש לכל תאום שיליה משלו ושק שפיר משלו (וברור שלכל תאום יש קרום שפיר וקרום סיסים משלו); אם ההתפצלות חלה בימים 4-8 מההפריה, כי אז תהיה לתאומים שק שפיר נפרד לכל אחד מהעוברים, אך השיליה תהיה משותפת וקרום הסיסים משותף - המקיף את שקי השפיר של העוברים. אם ההתפצלות של הביצית המופרית חלה בימים 8-12 לאחר ההפריה, במקרה שכזה יהיו שני עוברים נפרדים אך לא תהיה ביניהם כל מחיצה; לעוברים אלו יהיו שק שפיר, שיליה וקרום סיסים משותפים[10].
יש לציין, שבמיקרים נדירים, אם ההתפצלות חלה בשלב מתקדם של התפתחות הביצית, לאחר 13 יום מההפריה, עלולה להיווצר הפרדה בלתי-שלימה של העוברים, ואז נולדים תאומים מחוברים בחלק מגופם ("תאומי-סיאם").
בתאומים "בלתי-זהים", לכל עובר המתפתח ברחם יהיו שק מי שפיר ושיליה משלו. אם חלה ההשרשה של הביציות ברחם בסמיכות קרובה, מתהווה שיליה אחת גדולה; ואולם, עדיין אפשר להכיר בשני קרומי-שפיר ובשני קרומי-סיסים.
האם יעקב ועשו היו תאומים "זהים" או "בלתי-זהים"?
התורה מתארת את לידת עשו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" (כה, כה). כאן מתארת לנו התורה תאומים השונים, כנראה, אחד מהשני ; עשו היה שעיר ו "אַדְמוֹנִי". בפירוש "דעת זקנים" מבאר על פי המדרש: "כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע בו דמיו ולא רצה למולו לשמונה ימים... " (שם); מפירוש זה נראה שעשו נולד אדום יותר מיתר התינוקות, ואולי[11] גם אדרת השיער שעל גופו היתה אדומה. לעומת זאת יעקב היה "אִישׁ חָלָק" (בראשית כז, יא) וכן לא היה "אדמוני".
הואיל והמאפיינים של יעקב ועשו היו שונים לחלוטין, מסתבר[12], שיעקב ועשו היו תאומים בלתי-זהים; לכן, תמיהת האבן-עזרא, שהובא לעיל, קיימת, שהיה כאן פלא, ששני שקי השפיר, של יעקב ועשו, נבקעו בו-זמנית.
[1] על פי הספר "אמרי שמאי", על בראשית ח"ג סעיף רע"ח, מאת שמאי בהרי"ח גינזבורג, ירושלים, תשל"ט.
[2] פרק כח פס' ה'. רבינו בחיי ב"ר אשר בפירושו על התורה.
[3] ראה אנצ' בריטניקה באנגלית המקוונת בערך "placenta" [=שיליה].
[4] ראה גם מאמרו של ד"ר שמואל קוטק, "תאומים במקורות היהדות ובהיסטוריה", באתר המכון לחקר הרפואה ע"פ התורה, ע"ש ד"ר פלק שלזינגר, בית החולים שערי צדק.
[5] ראה רש״י שבת קלד, א ד״ה מקוטנא לאולמא.
[6] ראה "השליה בלשון חז"ל", הרב ד"ר מרדכי הלפרין, ינואר 2014, באתר מכון שלזינגר - המכון לחקר הרפואה על פי התורה.
קצת קשה, על פירוש רבינו עובדיה מברטנורא, שמצד אחד פירש שהשיליה "כמין קרום שהולד מונח בתוכה" משמע שהשיליה עוטפת את כל העובר, לא כמו שאנו מגדירים כיום שיליה, ומצד שני הביא את הברייתא במסכת נדה, ממנה משמע, ששיליה כוללת את מה שהיום קוראים שליה בצירוף חבל הטבור המחובר אליה: "שליא - כמין קרום שהולד מונח בתוכה. ותחילתה כחוט של ערב. וכשהיא הולכת ורווחת, רחבה כתורמוס, וחלולה כחצוצרת. ואין שליא פחותה מטפח" (משנה נדה, ג, ד).
[7] אונקלוס ורש"י שם מפרשים שהכוונה לבנים קטנים – אולי כי לא הבינו איך יתכן שהשיליה יוצאת (לפי פירוש המונח "שיליה, בלשון חז"ל).
[8] מאחר שהם התפתחו מאותה ביצית מופרית, תאומים זהים הם אכן כמעט זהים מבחינה גנטית. הזהות כה גבוהה עד שילדיהם של כל אחד משני התאומים יהיו דומים זה לזה ברמה הגנטית כאילו היו אחים עם אותו אב או אותה אם, לא רק בני דודים.
[9] אנצ' אביב חדש, בערך "תאומים", אנצ' אביב בע"מ, 2004.
[10] "כמו שתי טיפות מים?", דפנה כתר-רצון, פברואר 2020, מכון דוידזון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
[11] המלה 'אדמוני' אין כוונתה בהכרח שעשיו היה ג'ינג'י, שהרי אדרת שיער אינה אדמונית, אלא הכוונה מלשון 'אדם', שגופו נראה כגוף שלם של אדם בוגר (כפי שביאר ה"חזקוני" במקום). ברם, ישנם חוקרים הסבורים ששערו של עשו היה אדום ( למרות שהפרשנים לא ביארו כך; ראה במאמרו של ד"ר שמואל קוטק בהערה קודמת).
[12] אני אחדד את הדברים:
כתבתי "מסתבר ש...", כי בדרך כלל, תאומים שהמראה שלהם שונה, הם תאומים בלתי-זהים. למרות שמתואר בספרות המדעית, מקרה נדיר, בו תאומים שהתפתחו מביצית אחת, והם היו בן ובת! אך זה כאמור, מקרה נדיר, ולכן סבירות גבוהה, שיעקב ועשו היו תאומים בלתי-זהים!
בנוסף, יש המבארים, מאחר ובתאומים זהים יש העברת דם, זה כאשר הם חולקים שליה אחת אז קיים ביניהם קשר דם תמידי, וגם עובר דם מעובר אחד לעובר שני. קיימת אפשרות שלעובר אחד יש יותר דם מהעובר השני ואז הוא יותר אדום. לפי הסבר זה, בהיותם ברחם, יעקב העביר דם לעשו, ולכן עשו היה אדמומי (כי היה לו יותר דם). בנוסף, התורה מציינת, שיעקב נגע בעקב עשו – "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (כה, כו), זה מסתבר יותר עם הסבר זה, שהם היו בשלייה אחת.
ברם כאמור, יעקב ועשו היו שונים מאוד במראה שלהם, ולכן סביר יותר שהיו תאומים בלתי-זהים, בשתי שליות, כפי שפירש האבן עזרא שהובא במאמר. ואז היה נס, ששתי השליות פקעו בבת אחת, ובעת הלידה, יעקב נגע בעקב עשו.
כך שהדברים הם לא חד משמעיים...
ראה גם את הרצאתם של הרב יואל בן נון ופרופ' שמחה יגל - מנהל אגף נשים ויולדות במרכז רפואי הדסה הר הצופים, "עיון רב-תחומי במרחבי התורה והמקרא - שיעור 8", החל מהדקה ה-17, העוסקת בסוגיא זו.
