סלעי הירח

 מאת: אורן סעיד

האפשרות להכין כלים מסלעי הירח המשתמעת מלשון המשנה, קורמת עור וגידים בדורנו, בו הובאו מהחלל סלעים מהירח.

במשנה במסכת כלים, מובא כלל, אלו כלים מקבלים טומאה, בהתאם ליום שבו נברא החומר, ממנו עשויים הכלים[1]: "ויש במה שנברא ביום הראשון יש בו טומאה [=הארץ נבראה ביום הראשון וכלי חרס הנעשים ממנה מקבלים טומאה], וביום השני [=הרקיע] אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה [= האילנות נבראו ביום השלישי וכלי עץ הנעשים מהם מקבלים טומאה], ברביעי [=המאורות והכוכבים] ובחמישי [=היצורים בים והעופות] אין בהם טומאה.... וכל שנברא ביום השישי טמא [בהמות וחיות ושרצים ואדם]" (פרק יז משנה יד). המשנה מציינת, שכלים שנעשו מהחומר ממנו עשויים השמש והירח או הכוכבים, שנבראו ביום הרביעי, אינם מקבלים טומאה. רק בדורנו, שחלליות אספו סלעים מהירח והביאו אותם לכדור הארץ, ההלכה הזו הופכת להיות אקטואלית. הנה רואים, עד כמה חז"ל צפו למרחוק, לפני אלפי שנים לצפות את העתיד, שחלליות יגיעו לירח ויביאו סלעים וחומרים שונים מהירח, ובעתיד מגרמי שמים נוספים[2], לכדור הארץ[3].

סלעים מהירח

אנורתוסיט - סוג של סלע
שהובא מהירח בטיסת אפולו 16.
מתוך ויקימדיה

במהלך שש טיסות אפולו, בהן התבצעה נחיתה על הירח, נאספו 2,415 דגימות במשקל כולל של 382 קילוגרם, רובם על ידי טיסות: אפולו 15, אפולו 16 ואפולו 17. שלושת רכבי החלל הסובייטיים מסדרת לונה חזרו לכדור הארץ עם 326 גרם נוספים. מעל 90 מטאוריטים ממקור ירחי נמצאו על פני כדור הארץ (נכון לסוף 2006) ומשקלם הכולל מעל ל-30 קילוגרם.

לדגימות הסלע יש מאפיינים דומים מאוד לסלעים על פני כדור הארץ, בייחוד בכמויות האיזוטופים של החמצן. אך סלעים שמקורם בירח, מכילים פחות ברזל יחסית לסלעים של כדור הארץ, חומרים נדיפים כדוגמת אשלגן ונתרן מצויים בהם בכמויות זעירות ואין בהם בכלל מים. מינרל שנדיר בכדור הארץ אך נפוץ על הירח הוא אנורתוסיט (Anorthosite), סוג נדיר יחסית של פלגיוקלז – אחת הקבוצות המינרלים החשובות ביותר, שמהם בנויים סלעי היסוד. בין המינרלים החדשים שנמצאו על הירח מצוי ה"ארמאלקוליט", הקרוי על שם שלושת האסטרונאוטים מטיסת אפולו 11 (הראשונה שנחתה על הירח): ארמסטרונג, אולדרין וקולינס.

רוב הסלעים והחומרים שהובאו מהירח מאוחסנים כיום במעבדת דגימות הירח במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון. מטפלים בהם כחומר הנדיר והיקר ביותר עלי-אדמות. לסלעי ירח שנאספו במהלך המשלחות לירח אין כיום מחיר. ב-1993 נמכרו שלושה רסיסים במשקל של 0.2 גרם מטיסת לונה 16 במחיר של 442,500 דולר. נאס"א מפיצה רק כמות זעומה לחוקרים[4].

מטאוריטים – סלעים מהחלל החיצון

מטאוריט הוא עצם סלעי או מתכתי שהגיע לפני השטח של כדור הארץ או כל כוכב לכת אחר מן החלל החיצון. מקור המטאוריטים ברסיסי שביטים ואסטרואידים [=גופים קטנים הנמצאים במסלול סביב השמש] והם מכילים בעיקר תרכובות צורן, מתכות ושרידי תרכובות אורגניות. פס האור שהם יוצרים בעת המעבר באטמוספירה נקרא מטאור או "כוכב נופל" והמעטים שמצליחים להגיע לכדור הארץ ולשרוד את הפגיעה בקרקע מכונים מטאוריטים.

מעל 32,000 מטאוריטים נמצאו על פני כדור הארץ. לפי הערכות מדענים, מדי שנה נוחתים על פני כדור הארץ כ-500 מטאוריטים בגודל של מספר סנטימטרים ומעלה. רק 5 או 6 מתוכם מאותרים ונחקרים על ידי מדענים[5].

על פי המשנה במסכת כלים, המוצא מטאוריט, ויוצר ממנו כלי, אזי הכלי לא יקבל טומאה, שכן המטאוריט עשוי על פי רוב[6] מחומר של רסיסי כוכב שביט או אסטרואיד הנחשב ל"דמוי כוכב", ונכללים במה שנברא ביום הרביעי[7].

---

[1] על פי פירוש הר"ש, רבינו עובדיה מברטנורא והרא"ש. לעומת זאת, הרמב"ם פירש שלא מדובר על עשיית כלים אלא על טומאת עצמן, כלומר: ביום הראשון נבראו, בין היתר, המים והם מקבלים טומאה...ביום הרביעי נבראו המאורות והם עצמם לא מקבלים טומאה וכן על זה הדרך.

[2] למשל ישנה משימה מוצעת לאיסוף דגימות ממאדים ולהחזירן לכדור הארץ, ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Mars sample-return mission" (=משימת החזרת מדגם מאדים).

[3]  להרחבה ראה מה שכתב הרב מנחם כשר בספרו "האדם על הירח", פרק ז, עמ' 65-70. יש לציין, שהרב כשר כותב, שאין הכרח לפרש את המשנה כך, ויתכן שכלים שייעשו מעפר הירח כן יקבלו טומאה. 

ראה גם בספר "אמרי שמאי" על בראשית, חלק ג סעיף כז, מאת שמאי בהרי"ח גינצבורג, ירושלים, תשל"ט.

[4]  ראה ב"מכלול – אנציקלופדיה יהודית" בערך "סלע ירח" וכן בערך "תוכנית אפולו" בפיסקה "דוגמאות קרקע שהובאו מן הירח".

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "מטאוריט".

[6] פעמים שנוחתים בכדור הארץ פסולת מעשה-ידי אדם: שאריות טילים, חלקי חלליות, שאריות דלק מוצק ועוד.

[7] וראה ב"דרך שיחה", עמוד 21,  לפרשת בראשית, תשובות הגר"ח קנייבקי שליט"א, שאלות במגוון נושאים על סדר פרשיות השבוע מאת תלמידו הרב אליהו מן, בעריכת  יברוב צבי בן משה יצחק אהרון,  בני ברק, תשס"ד, ששאלו את הרב קנייבסקי: מביאים חול מן החלל ועשו ממנו כלי, איזה דין יש עליו? והרב ענה על פי המשנה במסכת כלים הנ"ל, שהכלי לא מקבל טומאה.

© כל הזכויות שמורות למחבר

המפץ הגדול והבריאה

 מאת: אורן סעיד

תאוריית המפץ הגדול סתמה את הגולל על התפיסה המדעית של קדמות העולם, תפיסה אשר עמדה בניגוד לנאמר בתורה שהעולם נברא.

פרשת בראשית פותחת בפסוקים: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלוקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ; וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אלוקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (א, א-ב). הרמב"ן בפירושו על הפסוק הראשון בתורה, מבאר, שבתחילה ברא אלוקים את החומר הראשון יש מאַיִן, אשר היה  "כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש", ומחומר ראשוני זה אלוקים ברא את כל הנבראים: "ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאַיִן אלא לשון 'ברא'. ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכוח אל הפועל, והוא החומר הראשון...

ודע, כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאַיִן, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם... אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון. משמעותו, בתחילה ברא אלוהים את השמים, כי הוציא חומר שלהם מאַיִן, ואת הארץ, שהוציא החומר שלה מאַיִן.

והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ.... ואחר שאמר כי בתחילה במאמר אחד ברא אלוהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו הייתה 'תֹהוּ', כלומר חומר אין בו ממש, והייתה 'בֹהוּ', כי הלביש אותה צורה: ופירש שבצורה הזו צורת ארבעה יסודות, שהם: האש, והמים, והעפר, והאוויר. ומלת 'הארץ' תכלול ארבעת אלה.

והנה שיעור הכתובים: בתחילה ברא אלוהים מאַיִן את השמים, וברא מאַיִן את הארץ; והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה" (בראשית א, א). פירוש זה של הרמב"ן, שברגע הראשון של הבריאה, כל החומר היה מרוכז במקום אחד, עולה בקנה אחד עם התיאוריה המקובלת כיום על ראשית היקום, המכונה "המפץ הגדול".  הרמב"ן מדגיש, שהחומר הבראשיתי של מפץ הגדול, נוצר ע"י אלוקים יש מאַיִן.

תיאורית המפץ הגדול

בתמונה נראים מדידות של קרינת הרקע הקוסמית
כפי שנעשו על ידי הלויין קובי (COBE).
קרינה זו באה מכל כיוון ביקום והיא נחשבת להוכחה
המובהקת ביותר של תאורית המפץ הגדול.
מתוך ויקימדיה

לפי תיאורית המפץ הגדול, ברגע הראשון של הבריאה, כל החומר היה מרוכז במקום אחד. היקום נוצר ממפץ אדיר שהתפתח ל"כדור אש קדום" והוא הופיע בפתאומיות, משמע יש מאין. כשהתרחש המפץ הגדול כל החומר התפרץ למרחב, ועימו גם האור העצום. כתוצאה מכך, נוצר היקום, ממד הזמן, ממדי המרחב והגדלים הפיזיקליים הידועים לנו כיום. עם הזמן התפשט היקום לכדי היקום המוכר לנו כיום. ע"פ מדענים זה אירע לפני כ-13.819 מיליארד שנה[1].

תיאוריית קדמות העולם ספגה מכות רבות במאה האחרונה. עדויות מדעיות רבות מדגימות התרחקות מהירה של הגלקסיות והתפשטות פיזית של כל החומר ביקום החוצה מנקודת המרכז שלו. עדויות אלו מצביעות על נקודה קדומה במרחב הזמן, בה כל החומר ביקום היה מרוכז בנקודה אחת, ממנה החלה התפשטותו בחלל. עדויות אלו ואחרות הביאו את הפיזיקאים להניח את קיומו של המפץ הגדול - פרץ אנרגיה אדיר בעבר הרחוק, במועד בו החל היקום להתפתח ולהתפשט בחלל מתוך נקודה זעירה במרחב רב הממדים שלו.

ממצאי הלווין "קובי"

"קרינת הרקע הקוסמית", היא  קרינה בעלת מאפיינים של קרינת גוף שחור[2]  בטמפרטורה של כ-3 מעלות קלווין[3] המגיעה מכל כיוון בשמיים. הלווין "קובי", ששוגר לחלל בנובמבר 1989, כדי לחקור את "קרינת הרקע הקוסמית", גילה את שרידיו של המפץ הגדול. המדענים המופתעים מהממצאים אומרים: לווין "קובי", גילה לנו בעידן זה, "תור הזהב הקוסמולוגי", את כתב ידו של האלוקים! ממצאי הלווין אפשרו לתכנן מפה של היקום, ע"פ תוצאות המדידות של הקרינה. כמו כן הנתונים אפשרו לגלות אילו יסודות נוצרו כבר בראשית הבריאה. על פי "קובי", 99.97% מאנרגיית-הקרינה הראשונית של היקום, השתחררה במהלך השנה הראשונה שלאחר המפץ הגדול.

אנרגיית הקרינה היא אנרגיה שנפלטת מכל צורה של אור-החל מקרני רנטגן וקרני גמא ועד לאור הנראה והאינפרא אדום-שאינו נראה, ואפילו גלי רדיו. מד המדידה של קובי המתחקה אחר קרני אינפרא-אדום מרוחקות ביותר, תוכנן כדי לקלוט את הגלי מיקרו ואת אנרגיית האינפרא-אדום מהמפץ הגדול.

בעקבות ממצאי "קובי" נוצר מצב מיוחד במינו: כל התיאוריות שניסו להסביר את המקור, הסיבה והשורשים למבנה רחב-היריעה והמורכב מאד של היקום, על כוכביו, צבירי-כוכביו והגלקסיות - יאלצו מעתה "לקבל את מרותה" של תיאוריית המפץ הגדול, להתאים עצמן לתוצאות האחרונות. בין השאר יאלצו עתה להיפסל תיאוריות שניסו להוכיח, למשל, שהיקום נתהווה בסדרה של מפצים קטנים, ולא בעקבות מפץ אחד גדול. כך ידחקו התיאוריות על השתחררות כמויות גדולות של אנרגיה מחורים שחורים, התפוצצויות-כוכבים בעלי מסות אדירות או היעלמות חלקיקי יסוד לא-יציבים.

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ

ממצאי הלווין "קובי" הופכים את המפץ הגדול כמעט לאירוע עובדתי[4]. בכך נסתם הגולל באופן סופי על התפיסה המדעית ששלטה מאז ימי הפילוסופיה היוונית העתיקה ועד העידן המודרני שגרסה כי היקום לא נברא בזמן כלשהו אלא היה קיים תמיד. תיאוריה אשר עמדה בניגוד לנאמר בתורה שהעולם נברא.

כאמור, ראשית  היקום - בריאת העולם היתה ע"י המפץ הגדול. עם המפץ הגדול התחיל גם הזמן. אין פלא, אפוא, שהמילה הראשונה בתורה היא "בראשית" ,שפירושה תחילת הזמן. מה היה לפני בריאת העולם? וכיצד נוצרה האנרגיה האין-סופית במפץ הגדול? שאלות אלו הינן מחוץ לשאלות שהפיזיקה  מסוגלת להשיב עליהם[5]. עמדת חז"ל על מה שהיה לפני הבריאה קובעת, שאלוקים מלך  על  העולם לפני הבריאה, כמאמר הפיוט שבתפילה "אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ  –  בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא", והוא אחראי לבריאה כפי שמלמד אותנו הפסוק הראשון בפרשה.

---

[1] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "המפץ הגדול". להבנה כיצד גיל זה של העולם מסתדר עם היהדות, ראה בויקישיבה בערך "הבריאה".

[2] גוף שחור, על פי הגדרה, הינו גוף שבולע (בניגוד למחזיר) את כל הקרינה הנופלת עליו. הגדרה זו אין משמעותה שגוף שחור איננו פולט קרינה, אלא שהוא איננו מחזיר קרינה הנופלת עליו. מאחר וגוף כזה מתחמם כתוצאה מהקרינה הנופלת עליו הוא מתחיל לקרון קרינה אלקטרומגנטית שעוצמתה, ליחידת שטח מהגוף (כתלות באורך הגל), תלויה רק בפרמטר אחד והוא טמפרטורת הגוף השחור . קרינה שיש לה את המאפיינים הנ"ל נקראת קרינת גוף שחור.

[3] סולם קלווין מבוסס על סולם צלזיוס, אך מודד את הטמפרטורה החל מהאפס המוחלט. מאחר שהאפס המוחלט הוא גם 273.15- מעלות צלזיוס, נמצא שזו הסטייה בין שני הסולמות.

[4] על דיוק נוסף, המחזק את תאוריית המפץ הגדול, ראה גם במאמר " 'בומרנג' גילה: כך נראה היקום בתחילתו * יתר דיוק בקביעת גיל היקום: 12 מיליארד שנה", אפריל 2004. 

[5] ראה גם במאמרו של פרופ' משה קווה "בין מדע לאמונה או כשהמדע חזר בתשובה" ב"עולמות נפגשים המדעים בעולמה של היהדות  - קובץ מאמרים בתחום התורה והמדע", פרק א, בעריכת ד"ר אברהם גוטליב.

© כל הזכויות שמורות למחבר

"פנינת הבדולח"

 מאת: אורן סעיד

התורה משבחת את נהר הפישון בגן עדן, בשל אבן הבדולח המצויה בו. לפי אחד הפירושים אבן הבדולח היא הפנינה, המצויה בקונכיות שבלולים שונים, או צדפות.

בתיאור חלקי גן עדן בפרשתנו,  הכתוב משבח את נהר הפישון: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" (ב, יב). מהו הבדולח ?

בדולח הוא כינוי לשרף של עץ מהסוג קומיפורה (Commiphora), הגדל באזורים טרשיים ויבשים בצפון הודו. צמח זה נקר בערבית "מקל [1]" שפירושו "בדולח". דעה זו, שה״בדלח״ הוא מין בושם, הובאה כבר במדרש, אלא שרב איבו הכריע לטובת הפירוש, שמדובר במין של אבן חן: ״אמר רבי איבו: את סבור כבדולח הזה של פטמים [=רוקחים, מפטמי בשמים, שיש להם מין שרף-עץ הנקרא בפי בניאדם 'בדולח'] ? יגיד עליו ריעו [=שפסוק אחד מלמד על חבירו]: 'וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח' (במדבר יא, ז) מה זה [=הבדולח האמור במן] אבן טובה, אף זה אבן טובה" (בראשית רבה טז, ב). גם רש"י ציין, שהבדולח הוא אבן טובה, כהכרעת רבי איבו במדרש: "בדולח - שם אבן טובה, קריסט"ל " (במדבר יא, ז).

הרמב"ן מסביר שמקור הבדולח  הוא בחול אשר בים ועל שפתו:  "...והזכיר עוד שם הבדולח, לשבח הנהר כי בחול אשר בו ועל שפתו ימצא הזהב ההוא הטוב והבדולח והשוהם כי כן ימצא בנהרות, מהם שימצא בהם הכסף, וכן הבדולח והאבנים הטובות בנהרות ימצאו רובם" (שם).

האבן עזרא מסביר: "אמר הגאון  (רס"ג, רבי סעדיה גאון), כי בדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים, ודמה המן אליהם. והכתוב אמר על עין המן לבדו (ועינו כעין הבדולח, במדבר יא, ז)" (שם).

ללא הספק, הרס"ג  ורבי אברהם אבן עזרא זיהו את הבדולח עם הפנינה. כיצד נוצרת הפנינה ?

פנינים וצדפה.
מתוך ויקימדיה

הפנינה היא אבן יקרה המצויה בקונכיות שבלולים שונים, או צדפות. הפנינה עצמה עשויה חומר אורגני (הקרוי "דר" ומכוּנה" אם הפנינה") הנוצר מהפרשות בעל החיים שנוצרות כתוצאה מגירוי החודר לצדפה, כדוגמת גרגיר חול. הפרשות אלו נערמות אחת על השנייה בשכבות ויוצרות עם הזמן כדור (סגלגל או דמוי אגס) מבהיק ומרהיב ביופיו [2].

עד המאה ה-18, היו שחשבו, שהפנינים נוצרות מטיפות הטל או מטיפות גשם [3], בשל צורתן הכדורית של הפנינים, הדומות לטיפות גשם. הדעה שהפנינים נוצרות מטיפות הטל או מטיפות גשם מובאת בפירוש הרד"ק: "והבדולח – אמרו (רס"ג) שהיא אבן עגולה קטנה והיא לבנה, כמו שאמר כעין הבדולח (במדבר יא, ז); וזאת האבן אמרו (בראשית רבה, פרשה יב, ז) שהיא נעשית מטיפות הטל היורד על הנהר ההוא, לפיכך היא עגולה בהוויתה כמו הטיפה" (שם).

הפנינים משמשות כתכשיט. שבחן של הפנינים כבר היה גדול בעולם העתיק: " יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים  וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג, טו; וכן  ח, יא;  לא, י). הרד"ק מציין, שאת הפנינים היו נוקבים ועושים מהן שרשרת – תכשיט לצוואר: "...ולפי שמאבן אחת מהבדלח לא יעשו שום מעשה ומלאכה לרוב קטנותה, אלא שנוקבין אותה ומחברים אבן אל אבן בחוט עד שיעשה מהם ענק [=שרשרת לצוואר] , לפיכך לא אמר 'ואבן הבדלח', כמו שאמר 'ואבן השוהם', שהיא אבן גדולה, וגם היא לבנה וזכה, ויעשו ממנה כלים למלכים הגדולים" (שם).

שליית הפנינים נעשתה ע"י צלילה לקרקעית הים או לקרקעית אגמים ונהרות לפרקי זמן קצרים. הייתה זו מלאכה מתישה, שכן היה צורך לשלות ולבדוק למעלה מטונה של צדפות על מנת למצוא בהן 3-4 פנינים איכותיות לפחות. שליית פנינים ע"י צלילה חופשית נעלמה כמעט לגמרי בימינו, ואת מקומה תופסות חוות תת-ימיות בהן מגדלים פנינים מתורבתות. את פניני התרבות מייצרים ע"י גירוי מלאכותי, באמצעות החדרת חתיכה זעירה של שריון ורקמת צדפה אחרת לתוך בשר הצדפה, כדי לגרות ולעורר אותה ליצור סביבה פנינה [4]. שוויין  של פניני התרבות נמוך ממחירן של הפנינים הטבעיות.

יש לציין, שבלשוננו כיום "בדולח" הוא כינוי לזכוכית יקרה עשויה גבישים גבישים (Crystal).

---

[1] נקרא גם מקל הינדי או מקל אליהוד. על פי המאמר מאמר פרופ' זהר עמר "שחלת – ציפורן" בכתב העת "על-אתר" ג' תשרי תשנ"ח. על אתר הוא ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, רואה אור מאז שנת תשנ"ו (1996) במסגרת הוצאת "תבונות" של המכללה האקדמית הרצוג, ובחסות אקדמית של המחלקה ללימודי ארץ ישראל הפועלת במכללה.

[2] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "פנינה".

[3] .”The Pearl Oyster”, by Paul Southgate and John Lucas, Elsevie 2011, page 8.

[4] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "שליית פנינים".

 

© כל הזכויות שמורות למחבר

המים העליונים

 מאת: אורן סעיד

ביום השני לבריאה נבראו "המים אשר מעל לרקיע". יש המייחסים מים אלו, לכמויות המים העצומות הקיימות בחלל.

בתיאור מעשה הבריאה ביום השני, נאמר: "ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן" (א, ז). מהם ה"מים אשר מעל לרקיע"?

ה'רקיע' – הכוונה כאן ל'רקיע השמים', כלומר: המראה הדומה לכיפה, הנראית לעין הצופה מן הארץ כסוככת על פני האדמה, המכונה 'כיפת השמים'. הראב"ע והרד"ק[1] פירשו, שהכוונה לאוויר הסובב את כל כדור הארץ, הקרוי בלשון ימינו - אטמוספירה. יש פרשנים שבארו ש"המים אשר מעל לרקיע" הם המים אשר נמצאים ברקיע, דהיינו, העננים והאדים (הלחות). הבורא יצר את הרקיע, האטמוספירה, על מנת שיכיל בתוכו את העננים והאדים – המים אשר מעל הרקיע; "מעל הרקיע" – הכוונה שמים אלו מרחפים באוויר, ברקיע. בכך הבורא הבדיל בין שני סוגי מים: בין "המים אשר מתחת לרקיע" - המים היבשתיים (ימים, נהרות, אגמים וכד'), לבין "המים אשר מעל לרקיע" – העננים והאדים, המרחפים באוויר. 

השביט הייל-בופ, 1997.
כתוצאה מהתנדפות הקרח המרכיב את השביט,
משתחררים חלקיקי אבק וגזים המרכיבים את זנב השביט.
יוצר: Andy Roberts
מתוך ויקימדיה

אולם יש שפירשו [2], ש"המים אשר מעל הרקיע", פירושו מעל הרקיע ממש, דהיינו מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ. אלו מים נמצאים "מעל לרקיע" לפי פירוש זה?

כיום אנו יודעים שמצויות בחלל כמויות עצומות של מים. מתוך ממצאי חקר החלל עולה כי באזורים המרוחקים של מערכת השמש מצויות כמויות עצומות של קרח. אחד המקורות העיקריים לקרח הם כוכבי השביט, שהגרעין שלהם הוא קוביית קרח ענקית.

מן הנתונים המספריים על כוכבי השביט מתבררות עובדות מדהימות. כוכב שביט קטן מכיל כמיליארד טון של קרח, וכוכב שביט גדול-פי אלף מכמות זו. בקצה מערכת השמש מצוי אזור הנקרא "ענן אורט"-על שם מגלהו, האסטרונום ההולנדי יאן אורט. באזור זה מצויים כ-1000 מיליארד כוכבי שביט! כמות המים בהם היא כה עצומה, עד כי אילו נמסו כל כוכבי השביט הללו, היו מימיהם ממלאים את אגני האוקינוסים יותר מאלף פעמים. ברור אפוא, שהמים על פני כדור הארץ אינם אלא "טיפה בים", ביחס למצבור העצום המרכיב את כוכבי השביט. עובדה זה מצויינת כבר במדרש רבה: ''המים העליונים יתירים על התחתונים'' (בראשית רבה פרשה ד, אות ה).

מלבד כוכבי השביט יש עוד הרבה מקורות מים מחוץ לכדור הארץ. החלליות ששוגרו בזמן האחרון דיווחו על כמויות קרח עצומות כמעט בכל מקום במערכת השמש, החל בקטבים הקפואים של מאדים וכלה בקרח שבטבעותיו של שבתאי. כוכבי הלכת הענקיים-צדק, שבתאי, נפטון ואורנוס-עשויים, בין היתר, משכבת קרח בעובי אלפי ק"מ. עובדה זו העניקה לכוכבי הלכת הרחוקים הללו את הכינוי "כוכבי-לכת קרחוניים". גם הירחים הגדולים של כוכבי הלכת הללו זכו לכינוי "כדורי ביליארד קרחוניים" מכיוון ששטח-הפנים של הירחים הללו מכוסה במעטה של קרח, שעוביו מגיע למאות ק"מ. מתברר אפוא, שכוכבי הלכת והירחים הסובבים אותם מכילים קרח העולה בכמותו בהרבה על כל כמות המים והקרח המצויים בכדור הארץ.

בשנת 2011, אסטרונומים הכריזו כי הם גילו את המסה הגדולה והעתיקה ביותר של מים שתועדה אי פעם בחלל החיצון, אשר גדולה פי 140 טריליון מכל כמות המים שיש בכל האוקיינוסים והימים שעל פני כדור הארץ.  המדובר בחור השחור בקוואזר [3], אשר קיבל את הכינוי ,APM 08279+5255   והוא בעל מסה גדולה פי 20 מיליארד מהשמש שלנו [4].

א"כ ניתן לייחס [5] את "המים העליונים" לכמות המים והקרח האדירה בגרעיני כוכבי שביט [6] ובכוכבי הלכת הרחוקים ובירחיהם או בכוכבים אחרים בחלל החיצון.                                           

 

---

[1] ר' דוד קמחי. חי בצרפת הרומית (פרובנץ) (1235-1160).

 [2] ראה מדרש רבה בראשית פרשה ד אות ג.

[3] הקווזאר, הוא גרם שמים אנרגטי וחם, המהווה גרעין גלקטי פעיל (AGN). הקוואזר הוא למעשה חור שחור על-מסיבי, שמסתו היא בסדר גודל של מאה מיליון מסות שמש, אשר סופח אליו גז דרך דיסקת הספיחה, בקצב של כ-10 מסות שמש לשנה.

[4] על פי המאמר "Astronomers Find Largest, Most Distant Reservoir of Water", מאת Whitney Clavin/Alan Buis , 7.2.11. המאמר המקוון באתר של נאס"א

[5]  ע"פ הספר "בראשית ברא" מאת פרופ' נתן אביעזר, בפרק העוסק ביום השני, הוצאת נ' אביעזר, 1994.

[6] ראה גם מאמרו של פרופ' פנחס אלפרט,  "כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה", תחומין כב (תשס"ב, עמ' 544-543, בהוצאת מכון "צומת"), המסביר כך את דברי ר' יהושע: "כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה" (תענית ט, ב): 50% מהמים שעל כדור הארץ מקורם במים עליונים, שהגיעו אלינו באמצעות כוכבי השביט, או כדברי פרופ' עקיבא בר נון: "חצי מכל כוס מים שאתה שותה, בא מן החלל".

© כל הזכויות שמורות למחבר

שני המאורות הגדולים

 מאת: אורן סעיד

ביום הרביעי נבראו "שני המאורות הגדולים" - השמש והירח. התורה מכנה את השמש והירח כ"שני המאורות הגדולים", כי שניהם נראים לנו בכיפת השמים בגודל זהה.

בתיאור היום הרביעי לבריאה-בו נבראו השמש והירח והכוכבים כתוב: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים" (א, טז).  פסוק זה מעורר מספר קשיים:

א.  מדוע בתחילה מתארת התורה את השמש ואת הירח כ"שני המאורות הגדולים", אבל מיד לאחר מכן, באותו פסוק עצמו, נקראת השמש "המאור הגדול", ואילו הירח נקרא "המאור הקטן"? וכך גם מקשים במדרש: "ר' יודן בשם רבי תנחום ב"ר חייא ורבי פנחס בשם ר' סימון אמר: מאחר שהוא קורא אותן גדולים הוא חוזר ופוגם אותם: 'את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה'-אתמהא (תמוה הוא הדבר)"?! (בראשית רבה ו, ג).  

ב. אם נניח שהפסוק מדבר בגודל הפיזי של השמש והירח, אזי תיאור הפסוק לא עולה בקנה אחד עם המציאות: איך התורה מתארת את השמש והירח כ"שני המאורות הגדולים" הלא בכל אנציקלופדיה אפשר לקרוא  שישנם הרבה כוכבים הגדולים הרבה יותר מהשמש והירח?

כל גוף אסטרונומי מאופיין במספר מאפיינים, ביניהם:

ליקוי חמה מלא, צרפת 1999,
המעיד שגודלם הזוויתי של הירח והשמש זהים.
יוצר: Luc Viatour.
מתוך ויקימדיה

1.      גודל אמיתי – הגודל הפיזי של הכוכב.

2.      גודל נראה – בהירות הכוכב כפי שהיא נראית מכדור הארץ. הבהירות הנראית לעין של כוכב תלויה במרחק שלו מכדור הארץ ובכמות האנרגיה שהוא פולט ("ההארה" שלו).

3.      גודל זוויתי – הוא גודל של כוכב כפי שהוא נראה לצופה מכדור הארץ. הוא נקרא "זוויתי", כי מודדים גודל זה ע"פ הזווית בכיפת השמים (מתוך 360 מעלות של הכדור השמימי) שתופס הגודל שבו אנו רואים את הכוכב. גודל זה תלוי בגודל הפיזי של הכוכב ובמרחקו מכדור הארץ.

אם נמדוד את השמש ואת הירח לפי הגודל הזוויתי, נגלה עובדה מעניינת. הגודל הזוויתי הממוצע  של השמש הוא 0.53 מעלות. הגודל הזוויתי של הירח משתנה בהתאם למרחקו מכדור הארץ, הנובע מכך שמסלולו של הירח סביב כדור הארץ הוא אליפטי. הגודל הזוויתי של הירח, נע בין 0.53 מעלות כאשר הירח קרוב לכדור הארץ לבין 0.49 מעלות כאשר הוא רחוק מכדור הארץ. זאת אומרת ,שהגודל הזוויתי של השמש והירח כמעט זהה; אע"פ שקוטר השמש גדול פי 400 מקוטר הירח, שכן המרחק של השמש מכדור הארץ גדול פי 400 מן המרחק בין כדור הארץ לירח[1].

השינוי בגודל הזוויתי של הירח  נראה בעיקר בעת ליקוי חמה מלא; בממוצע, הירח נראה קטן יותר מהשמש, ולכן רוב ליקויי החמה המלאים (כ-60% מהם) הם ליקויי חמה טבעתיים,  כלומר, השמש נראית כטבעת בהירה סביב הירח. רק כאשר הירח קרוב לכדור הארץ יותר מהממוצע, מתרחש ליקוי חמה מלא, ואז הירח מאפיל על השמש בדיוק מושלם, היוצר מחזה מלא הוד [2]. למעשה, לצופה מכדור הארץ קשה להבחין, בדרך כלל, בשינוי של הגודל הזוויתי של הירח, ולכן למעשה, מבחינת הצופה מכדור הארץ, הגודל הזוויתי של השמש והירח נראה זהה. עובדה זו, שהגודל הזוויתי של השמש והירח נראה זהה לצופה מכדור הארץ, מצויינת כבר ע"י הרלב"ג: "לממשלת היום… והנה קרא השמש 'מאור גדול' והירח 'מאור קטן' מצד הכמות ומצד האיכות, ואע"פ שהם נראים שווים כשיהיה אור הירח שלם " (א,טז).

לפי זה ניתן לתרץ את קושיותינו: הפסוק המתאר את השמש והירח כ"שני המאורות הגדולים", השווים בגודלם, מדבר, אפוא, על גודלם הזוויתי, כפי הנראה לבני האדם מכדור הארץ; ואילו הפסוק המתאר את השמש כ"המאור הגדול" ואת הירח כ"המאור הקטן", מדבר על גודלם האמיתי או על גודלם הנראה. תרוץ כזה מובא  ב'חזקוני' [3]: "המאורות הגדולים  – פירש רש"י: שווין נבראו. יש מפרשים, נבראו להיות מאותו זמן ואילך שווין במידת עוגל (כפי שנראה למראית עין) , אע"פ שלא היה אורם שווה"(א,טז). כמו כן השמש והירח, הם הכוכבים היחידים (למעט כוכבי שביט) הנראים לנו כעיגולים בכיפת הרקיע ולא כנקודות כמו שאר הכוכבים, ובכך תירצנו גם את קושייתנו השנייה כלומר, מבחינת גודלם הזוויתי הם המאורות הגדולים ביותר.

יש לציין שהמדרש שהבאנו לעיל, מתרץ את קושיותינו,  כפי שרש"י מביא: "המאורות הגדולים – שווים נבראו ונתמעטה הלבנה ואמרה שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (א, טז). יש שפירשו[4] מדרש זו כפשוטו.

 

---

[1] "Out of the Blue: A 24-Hour Skywatcher's Guide", By John Naylor,Cambridge University Press,2002, page 175.

[2] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Solar eclipse" (= ליקוי חמה).

[3] ר' חזקיה ב"ר מנוח. חי בצרפת במאה ה-13.

[4]  בספר "חזיוני אמציהו" (ב'מילואים לסוף חזיון ו'; פרק מ"שני מאורות הגדולים" מאת אליהו מרדכי), מבאר מדרש זה כפשוטו: "…ואולם טרם התקררה, היתה הלבנה ג"כ במצב כדור אשי…לכן באותה תקופה שהיתה הלבנה במצב אש, האירה לארץ ולדרים עליה לא פחות מאור השמש, והיה אז אור הלבנה כאור החמה כאור ימי בראשית, ושני מלכים אלה שמשו בכתר אחד. אחר כך כשנתקררה ואבדה כחה להאיר מכחה, ותקבל מיני אז אורה מהשמש, נתמעטה ונתקטנה עד מצבה היומי". על מיעוט הלבנה ראה גם מאמרו של פרופ' משה קווה "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים".

© כל הזכויות שמורות למחבר