מאת: אורן סעיד
עֵשָׂו הצליח לצוד בקלות בעלי חיים, באמצעות בגדי החמודות שלבש, שגרמו לבעלי חיים לבוא אליו.
עשו הביא מידי יום ליצחק אביו מצֵידוֹ והיה מכין לו אוכל מבעלי חיים שצד[1]. כאשר כהו עיני יצחק, בקש יצחק מעשו בנו שיביא לו מטעמים באופן מיוחד. התורה מציינת, שרבקה הלבישה את יעקב בבגדי עשו אחיו, את "בגדי-החַמוּדוֹת": "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (כז, טו). הרשב"ם מבאר, שבגדי החַמוּדוֹת, היו בגדים מיוחדים[2] שבהם עשו היה מאכיל את אביו (שם). בפירוש רבי יוסף בכור שור מבואר, שהיו לעשו שני חליפות, אחת שלבש בין האנשים ואחת שהיה משמשת אותו לצידה: "החמודות - שני חליפות בגדים היו לו: אחד שהולך לצייד , ואחד שלובש בין אנשים; כן דרך הציידים[3]" (שם).
במדרש פרקי דרבי אליעזר נאמר, ש'בגדי-החַמוּדוֹת' גרמו לעשו להיות גיבור: "וכל הלובש אותם נעשה גם הוא גיבור, שנאמר: 'וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד' (כה, כז) " (פרק כד). בפירוש "דעת הזקנים מבעלי-התוספות", מפרש מדוע הבגדים של עשו מכונים 'החַמוּדוֹת': "שחמדן מנמרוד, וחמודין היו, שהיו מצויירין עליהם כל חיות ועופות שבעולם כאילו הן חיים, וכשהיה בשדה היו החיות והעופות באין אצלו וניצודין מאליהן" (כז, טו). גם רבינו עובדיה מברטנורא מביא את אותו מדרש באופן דומה: "…שהם כתנות עור שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, ועל הכותנות הללו היו מצוירות צורות כל חיות שבעולם, וכל זמן שהיה אדם נוגע באחת מהצורות, היה החיה ההיא באה לפניו ועושה בה כל חפצו" (עמר נקא, פירוש על רש"י לתורה, שם).
|
|
תנשמת. שימשה כפתיון ללכידת ציפורים קטנות. יוצר: Kristina Servant מתוך ויקימדיה |
לפי מדרש זה, בגדי-החמודות היו אטרקציה לכל בעלי החיים והעופות, עד כדי כך שבעלי החיים נמשכו לבגדים אלו, אע"פ שבכך מצאו את מותם. כך עשו הצליח בנקל לצוד בעלי חיים רבים.
דרכים למשוך בעלי חיים
רבי אברהם אבן עזרא מציין, שיש להשתמש בכל מיני תחבולות על מנת ללכוד בעלי חיים: "יודע ציד - לעולם מלא מרמות, כי רובי החיות בדרך מרמה יתפשו" (כה, כז, בפירושו הראשון). בקטעים הבאים נלמד על מספר תחבולות למשיכת בעלי חיים למטרות שונות.
הצורך למצוא דרכים למשוך בעלי חיים, היא בעיה לא קלה. הזואולוגים מנסים למצוא שיטות כיצד למשוך בעלי חיים, כדי לחקור את התנהגותם. והננו רואים שע"פ המדרש "בגדי-החמודות" היו אטרקציה אדירה לכל בעלי החיים והעופות.
כיום הזואולוגים משתמשים במספר אמצעים, על מנת לצלם בעלי חיים בהתנהגותם הטבעית: הם מניחים ל בעלי חיים פיתיונות, משמיעים קולות שמושכים בעלי חיים מסוימים, שמים פוחלצים של בעלי חיים, מצלמות עטופות בפרווה מותקנות במכוניות קטנות עם שלט-רחוק כדי לצלם אריות ונמרים, מצלמות מותקנות בטיסנים כדי לצלם עופות[4].
"בגדי חמודות" של עשו, עשויים היו להקל על המדענים בצורה משמעותית את המחקר על ממלכת החי.
לכידת עופות באמצעות דגמים שלהם
אחת מתופעות ההתנהגות של בעלי חיים מסוימים היא התקהלות[5]. למשל, ציפורים קטנות המתקהלות סביב תנשמת, שהיא עוף דורס, ממנה הן מפחדות. התקהלות הציפורים היא צורה של תוקפנות בין מינית הבאה לביטוי כאשר ציפורים קטנות מתקהלות סביב טורף בכח (דורס לילה, יונק מהטורפים או נחש) מטרידות אותו ואף מנסות לסלקו. התנהגות הציפורים המתגודדות טיפוסית; הן מקפצות ממקום למקום וזנבן רוטט בעצבנות; הן משמיעות צווחת אזעקה ומושכות למקום עוד ועוד ציפורים קטנות, עד שהטורף מכותר בהמון קולני ונזעם, ואז הוא מתעופף משם כדי למצוא מקום שקט יותר.
מחקר רציני של תופעה זו החל רק בתקופת מלחמת העולם השניה, אבל ההתקהלות ידועה כתופעה טבעית זה למעלה מ-2500 שנה, כפי שמתגלה ביצירות אמנות קדומות.
תופעה זו של ההתקהלות נוצלה לצורך לכידת ציפורים קטנות שנועדו לעלות על שולחנם של הלוכדים: תנשמת קשורה, אשר שימשה כפתיון, משכה למקום להקה של ציפורים קטנות, ורבות מהן נחתו על ענפיו של עץ סמוך. בכך נחרץ גורלן, שכן הענפים כוסו קודם לכן בסיד כדי שהן לא יוכלו לעוף יותר לעולם[6].
בימינו, תשומת הלב ממוקדת בשאלה מה יש בתנשמת העושה אותה מטרה להתנהגות העוינת הזאת. ניסויי שטח שבהם השתמשו בתנשמות מפוחלצות ובדגמים מעץ חשפו עד מהרה את המאפיינים החשובים. כדי להיות "תנשמת" מוצלחת, הדגם צריך להצטיין בתכונות האלה: ראש גדול, צוואר קצר, זנב קצר, מתאר מוצק, צבע חום או אפור, דוגמה של נקודות או פסים, מקור ועיניים הפונים קדימה. ככל שהיו לדגם תכונות רבות יתור מהרשימה הזאת הוא עורר התקהלות חזקה יותר, אבל לא היה הבדל גדול בין תנשמת מפוחלצת בעלת נוצות אמיתיות ובין פיסת עץ צבועה בצורת תנשמת. כשמרכיבי המפתח של התנשמת היו חסרים, או כשהיו רק מעטים מהם, הדגם עורר את סקרנותן של הציפורים, אבל לא עורר אותן לבצע את תגובת ההתקהלות המלאה[7].
צידת בעלי חיים ע"י קולות
בספר "אמרי שמאי"[8] על בראשית מבאר: " 'כִּי צַיִד בְּפִיו' (בראשית כה, כח), שהיה לוחש לחיות ולעופות וצדן (טור על התורה בראשית כז, ג), אולי היה מחקה את הקולות של החיות והעופות, עד שהתקרבו אליו וצד אותם" (חלק ג, סעיף רצב). על פי דבריו אלו לעשו כנראה היתה היכולת לחקות את הקולות של החיות והעופות.
בעלי חיים, בעיקר נקבות, משמיעות קולות מיוחדים המושכים בני זוג[9]. ציידים משתמשים בהקלטות של קולות כאלו של תרנגולות הודו, על מנת לצוד תרנגולי הודו. באופן דומה, ציידים משתמשים בהקלטות של קולות נוספים שמשמיעים תרנגולי הודו, על מנת למשוך תרנגולי הודו ולצוד אותם[10].
כיום חוקרים את קולותיהם של החיות כדי לנצל אותם לטובת האדם. למשל, בשדה התעופה, לא פעם מטוסים אינם יכולים לנחות בשל להקות ציפורים. מדענים חקרו את קולותיהם של הציפורים וזיהו את הקול שמשמיעות הציפורים בעת סכנה. הם הקליטו את הקול הזה והשמיעו אותו לציפורים ומיד הצפרים ברחו. זהו אחד הדרכים להבריח להקות ציפורים משדה תעופה[11].
צידת בעלי חיים ע"י ריח
לבגדי החמודות היה ריח, כפי שמספרת התורה, שיצחק התפעל מהריח של הבגדים: "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' " (כז, כז). יתכן שלבגדים היה ריח שמושך בעלי חיים; שהרי עשו היה צד בעלי חיים, ואולי היה נוזל דם או שתן או ריח מיוחד המפורש מבלוטות בעל החי (ראה להלן) על הבגדים – וע"י כך היה להם ריח של טרף – דבר שמשך אליו בעלי חיים.
חוש הריח ניחן ברגישות שונה למולקולות שונות במינים שונים של בעלי חיים. מינים רבים של חרקים ומכרסמים נעזרים בחוש הריח כחוש עיקרי, כשם שהאדם נעזר במערכת הראייה.
פרומונים הם מולקולות שמפרישים בעלי-חיים לצורך איתות לבעלי חיים אחרים מאותו המין, בעיקר לצורך משיכה מינית. פרומונים ממלאים תפקידי איתות נוספים מלבד משיכה מינית. אצל חרקים מסוימים, הפרשת פרומונים גורמת להתקבצות מספר רב של פרטים יחדיו (לדוגמה, בשינת החורף של מושית השבע). לאור בררנות החרקים לפרומונים הייחודיים להם והשפעתם על אורח חייהם, נעשה שימוש בפרומונים לצורך הדברה ביולוגית של חרקים[12].
חתולים, כמו בעלי חיים אחרים, קנאים לטריטוריה (אזור מחיה) שלהם, והם נוהגים לסמן אותה בריח - באמצעות שתן, התחככות בחפצים או שריטות[13] (באזור הציפורניים ישנן בלוטות המפרישות ריחות ייחודיים לכל חתול).
[1] ראה רש"י, ראב"ע ורד"ק על הפסוק "כי ציד בפיו" (כה, כח).
[2] ע"פ המדרש, בגדי החמודות היו בגדי-מלכות, של אדם הראשון (מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן יב;בראשית רבה פרשה צז, ד"ה ואני נתתי לך שכם).
[3] השווה לפירוש ה"חזקוני": "החמודות, נאים וחדשים שמתכבד בהן בפני הבריות ומשמש בהן בפני אביו, ולפיכך הריחן יצחק, שהרי בגדים חדשים ריח הצבע נודף. דבר אחר: החמודות שהיה לובש אותם כשהיה יוצא השדה לצוד ציד והיו נודפים ריח השדה..." (שם).
[4] ראה מאמרו של נדב לוי על "שיטות לכידה, סימון ומעקב בחקר בעלי חיים", גלילאו – כתב עת למדע ולמחשבה, גליון 54, פברואר 2003. המאמר המקוון בספריה הוירטואלית של מטח.
[5] עוד על תופעת ההתקהלות ראה במאמר "התגודדות - חוויה לימודית לבעלי-כנף ולנו", מאת חנן הבלנה, העלון למורי הביולוגיה, חוברת א, כסלו התשמ"ז 1986 ,גליון 107, הוצאת: האוניברסיטה העברית בירושלים - המרכז להוראת המדעים.
[6] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Birdlime" ׁ(=ציפור סיד). ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "Bird trapping" (=לכידת ציפורים).
במשנה במסכת שבת (ח, ד) נאמר: "דֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת" ומבאר הרמב"ם: "דבק 'אלעלך' ונקרא גם בערבית 'אלדבק' ושבשבת והוא 'אלסמאר' וכיוצא בו. נותנים בקצותיו דבק וקושרין אותם לקנה ומכניסין אותו בקיני העופות ונלקחין בהם אפרוחיהם" (פירוש המשניות לרמב"ם, שם). למעשה רמב"ם מתאר טכניקה ידועה ללכידת צפורים. הדבק הוא אכן שם כולל למיני דברים מדבקים, אך כפי שהרמב"ם מבהיר גם שם מסוים לצמח "דבקון הזית", צמח טפיל הגדל על עצי זית ובעל פירות בעלי ציפה דביקה.
בחיבור שכתב אבן מנכלי (במאה הארבע עשרה) על הציד, הוא מציין הרכבים שונים של דבק לציד עופות, ובייחוד את פירות הצמח הכדוריים של הדבקון הגדל על עצי הזית. הצייד, שמכונה "המדביק", מניח על ענפי עצים שונים מקלות שבקצותיהם מרוח הדבק, והציפורים שנוגעות בהם נלכדות ולא נותר לצייד אלא לאסוף אותן. טכניקה זו הייתה מוכרת באזור הים התיכון עד העת החדשה.
"הצומח והחי במשנת הרמב"ם", פרופ' זהר עמר, מכון התורה והארץ, תשע"ה, פרק ראשון, עמ' 34-35.
[7] Owls of the World - A Photographic Guide: Second Edition, by Heimo Mikkola, A&C Black, 2014, page 43.
[8] מאת שמאי בהרי"ח גינזבורג.
[9] להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Mating call" [=קול זיווג].
[10] William H. Turcotte, David L. Watts , "Birds of Mississippi"
University Press of Mississippi.1999, Page 173
[11] ראה גם בפרשת לך לך מאמר "סילוק בעלי כנף בפרשה וכיום".
[12] ראה מאמרו של פרופ' שני ארנון, "יישום פרומונים כאמצעי ידידותי לסביבה, בהדברת מזיקים", כתב העת "על כימיה", גליון 10, ספטמבר 2006. המאמר המקוון בספריה הוירטואלית של מטח.
[13] להרחבה ראה המכלול – האנצ' היהודית בערך "טריטוריה (בעלי חיים)".
© כל הזכויות שמורות למחבר
מאמר יפה מאוד ועוד יותר ששם הפרשה נכון-ישר כח גדול!
השבמחק