גרר

 מאת: אורן סעיד

גְרָר היא עיר, ארץ, מחוז ובתוכם נחל (נחל גרר), בנגב ארץ ישראל, בעבר - בארץ כנען, ששימשה כמקום מגוריהם של אברהם אבינו ויצחק אבינו

בפרשתנו אנו קוראים, שיצחק ירד לגרר בעקבות הרעב שהיה בארץ, ובגלל שה' נגלה אליו בחלום וביקש ממנו לא לרדת למצרים, הוא נשאר והשתקע בגרר: "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר" (כו,ו). בעקבות זה שיצחק מתעשר במקנה רב ובעבדים רבים, אבימלך, מלך גרר, מבקש ממנו לעזוב את מקום מושבו ואז: "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם" (כו, יז). גם אברהם התיישב בגרר: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר[1] וַיָּגָר בִּגְרָר" (כ,א).

גְרָר היא עיר, ארץ, מחוז ובתוכם נחל (נחל גרר), בנגב ארץ ישראל, בעבר - בארץ כנען, ששימשה כמקום מגוריהם של אברהם אבינו ויצחק אבינו. במאמר זה נעסוק בזיהוי גרר, הארץ העיר והנחל.

ארץ גרר

נחל גרר ליד רעים.
מתוך ויקיפדיה

במפת מידבא[2] מצוירת גרר דרומית-מערבית מבאר שבע. גרר נזכרת כתיאור גבול הכנעני לאורך החוף: "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה" (בראשית י, יט). אין ספק שזוהי הגדרה של ארץ החוף מקצה הצפוני עד קצה הדרומי. גרר נזכרת בצורה היוונית בשם "גרריקי" בתלמוד ירושלמי: "מפני מה לא גזרו על... גרריקי? ... מפני שהוא נווי רע. עד היכן?... עד נחל מצרים" (שביעית ו, א). אמוראי ארץ-ישראל, שהכירו היטב את מחוז גרר-גרריטיקי של התקופה הרומית-ביזאנטית לימדונו שהוא משתרע עד נחל מצרים. אם כן, ארץ גרר היא חוף הנגב בין רצועת עזה לבין נחל מצרים. תרגום יונתן מזהה את "נחל מצרים" עם הנילוס. רב סעדיה גאון מזהה את נחל מצרים עם ואדי אל-עריש[3].

העיר גרר

מקומה של העיר גרר אינו ידוע. יש הסבורים, שמקומה של גרר בתל הֲרוֹר, השוכן צפונית-מערבית לבאר שבע, בגדתו הצפונית של נחל הבשור, ליד מושב שיבולים.

לדעתו של פרופ' יהודה אליצור[4] לא יתכן שהעיר גרר היתה בתל הֲרוֹר, מאחר והתנאים האקלימיים וההידרולוגיים של תל הֲרוֹר אינם שונים מתנאי באר שבע, ואין הגיון לעבור מן הבצורת של באר שבע אל היובש של תל הרור. כשאין קציר בבאר שבע אי אפשר לקצור 'מֵאָה שְׁעָרִים' בתל הרור, כפי שהכתוב מתאר: 'וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' " (כו, יב). קל להבין שהאבות עברו בשנת בצורת מן הנגב היבש מערבה אל אזור החוף". לכן הוא סבור, שהעיר גרר שכנה במערב, בתל גַּמָּה, השוכן בגדתו הדרומית של נחל הבשור, ממערב לקיבוץ רעים, כ-10 ק"מ דרומית לעזה. על פי החוקר פלינדרס פיטרי שחפר לראשונה בתל גמה, תל גמה הוא גרר המקראית[5].

נחל גרר

יש לשער שנחל גרר הוא יובלו הראשי של נחל הבשור, הלא הוא "ואדי א-שריעה" ("נחל מקום השקיית הצאן"), כשם התל הנמצא על גדותיו. מקורו בערוצים היורדים מהרי חברון. הוא זורם ממזרח למערב ומנקז את החלק המרכזי והמערבי של הנגב הצפוני. הכבישים מסעד ומפלוגות עוברים בגשרים הבנויים על הנחל הזה.

חוקרים אחרים נתנו זיהויים אחרים לנחל גרר המקראית. פרופסור יהושע מאיר גרינץ, טען שנחל גרר המקראית הוא ואדי אל עריש[6]. כמה מיובליו במרכז סיני נקראים ואדי אל גרור וכן נמצאים שם שלושה עשר מקומות שבשמם נשתמרו האותיות "גר"[7].

---

[1] הוא נדד בארץ הנגב, בין קדש ובין שור ובגרר, ואין פירוש הכתוב כי גרר שכנה, כביכול, בין קדש ובין שור, כפי שטעו כמה מן המפרשים. ע"פ מאמרו של יהודה אליצור "ארץ גרר", ספר וילנאי, ב', ירושלים, תשמ"ז. המאמר המקוון באתר "דעת". 

[2] מפת מידבא היא רצפת פסיפס הממוקמת בכנסייה בעיר מידבא (Madaba)  שבירדן. המפה, המתוארכת בין המאה השישית עד השביעית, מתארת באמצעות מפה את ארץ ישראל.

[3] להרחבה ראה באנצ' יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך: "נחל מצרים".

[4]  ראה במאמר "ארץ גרר", מאת יהודה אליצור, ראה הערה קודמת.  

[5] W. M. F. Petrie, Gerar, London 1928, p. 14 .

[6] מוצאי דורות, מחקרים בקדמוניות המקרא, הפלשתים הראשונים, עמוד 109, ירושלים, 1969.

[7] במאמר "ישובי אבותינו בסיני בחצי האי סיני (סוף)", ד"ר אריה קימלמן, כתב העת "המעיין", כרך כא, חוברת ב, עמ' 43, הוצאת מוסד יצחק ברייער.

© כל הזכויות שמורות למחבר