הכונניות שבגוף האדם, הן הבסיסים שמחזיקים את המעיים או פיתולי המעיים, שאם נהפך אחד מהן, הדבר עשוי לגרום לסכנת חיים.
נאמר בפרשתנו: "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (לב, ו). משה רבינו משבח את הבורא שהפך אותנו לאומה והכין אותנו להיות לו לעם סגולה[1]. בספרי דורשים: " הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ – ר' דוסתאי בן יהודה אומר: עשאך כינונים כינונים [=כונניות, ראה להלן] מבפנים, שאם תעלה אחת מהן על גב חברתה, אין אתה יכול לעמוד" (דברים, שם). במאמר זה נבאר מהן ה"כונניות" בגוף האדם ונעמוד על חשיבותן.
רבי יוסף בכור שור מבאר, ע"פ דרשת חז"ל, שהכונניות הן במעיים של האדם: "הוא עשך ויכוננך - לשון תקון וכַן. ורבותינו פירשו, שברא באדם כונניות במעיו" (שם). בתלמוד בבלי מסכת חולין מובא פסוק זה על מנת ללמוד שיציאת המעיים, בעוד העוף חי, הוא בין המומים בעוף שאינם מטריפים, בתנאי שלא נוצר בהם נקב ובתנאי שניתן להחזירם לבטן העוף מבלי להפוך את מקומם היחסי של פיתולי המעיים: "יצאו בני מעיה - אמר רבי שמואל בר רב יצחק: לא שנו אלא שלא היפך בהן[2] (בני המעיים, שהחזירם למקומם כמות שהן), אבל היפך בהן – טרפה, דכתיב (דברים לב,ו): 'הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ' - מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם, שאם נהפך אחת מהן — אינו יכול לחיות" (חולין נו, ב).
מבאר רש"י מהן הכונניות: "כונניות - לשון 'וְאֵת כַּנּוֹ' [לגבי הכיור] (שמות לח,ח): שברא להם בסיס לישב עליו, ואם ירדו מבסיסן - שוב אין מתיישבים" (שם). לפי זה, הכונניות הן בסיסים שעליהן יושבים האיברים. המעיים צריכים להיות מונחים על החלק שמתחתם בצורה מדויקת, שאם לא כן, לא יבצעו את תפקידם כראוי (והוא הדין בבהמות בעופות).
|
| פיתולי המעיים באדם מתוך ויקיפדיה |
בסיסי המעיים
המצב המתואר בתלמוד בבלי מסכת חולין, של יציאת בני המעיים של העוף, מדובר כנראה בבקעים שונים, והחזרה בהיפוך עלולה לגרום למצב מסוכן, הן באדם והן בעופות או בהמות[3]. בקע הינו מעבר של איבר או רקמה אחרת בגוף ממקומו הטבעי, דרך מחיצה שרירית או אחרת. הבקע השכיח ביותר מתרחש באזור הבטן. הוא נגרם כתוצאה מחולשה של שריר בדופן הבטן, המאפשר ללולאת מעי לצאת ממקומה הטבעי. בקע כזה יכול להיות בקע סרעפתי, טבורי, מפשעתי ופוסט - ניתוחי[4].
בקע סרעפתי הוא בקע נפוץ הגורם למעבר של אברי חלל הבטן אל חלל החזה. הסרעפת היא שריר במערכת הנשימה, המפריד בין בית החזה לחלל הבטן. הבקע נוצר בשל פגם בפתח הסרעפת שדרכו עובר הוושט מחלל החזה אל חלל הבטן ומתחבר לקיבה. דרך הבקע יכולים לעבור איברים שאמורים להיות בחלל הבטן אל חלל החזה.
בקע טבורי הוא תופעה שבו נדחקים רקמות ואיברים בבטן כלפי העור החיצוני, דרך האזור הסמוך לטבור. מסביב לטבור של העובר ישנה מעין טבעת שדרכה יוצא חבל הטבור. לאחר הלידה, טבעת הטבור נסגרת. במידה והיא לא נסגרת, או אצל מבוגרים, כאשר טבעת הטבור נפתחת מחדש עקב תנאים מסוימים, אזי מופיע בקע טבורי.
בקע פוסט-ניתוחי עשוי להיווצר באזור צלקת ניתוחית בבטן עקב חולשת השרירים באזור.
בקע מפשעתי הינו בקע המופיע באזור המפשעה. התעלה המחברת בין חלל הבטן והמפשעה מהווה נקודת חולשה בה נוצרים בקעים. בקע מפשעתי אינו מסוכן לכשעצמו, אבל הסכנה העיקרית היא מכליאת בקע - מצב שבו לולאת מעי נכלאת בתוך שק הבקע ואינה יכולה להשתחרר. במצב כזה עלולה להיפגע זרימת הדם לחלק המעי הכלוא ואם לא מטפלים בזמן עלול להיווצר נמק. מדובר בסכנת חיים, המחייבת טיפול מיידי. מקרה מסוכן זה, שבו קטע מהמעי הדק נדחף דרך פתח צר בדופן הבטן, המכונה "בקע כלוא", עשוי להתפתח בכל אחד מסוגי הבקעים הנ"ל[5].
החזרה לא נכונה של המעיים עשויה לגרום לחסימת המעיים או לסיבוב או פיתול המעיים סביב עצמם, המתבטאת בכאבי בטן עזים במיוחד ועוויתות, בבחילות והקאות מרובות, נפיחות רבה של הבטן ותחושה של בטן קשה, ולרוב בהיעדר יציאות מוחלט (יותר מסתם עצירות). לעיתים קרובות יש גם עליית חום משמעותית. כך שהדבר עלול להסתיים בסכנת חיים[6].
אם כן, בסיסי המעיים הם: הסרעפת, טבעת הטבור והמפשעה, השומרים שהמעיים לא יצאו מחלל הבטן. אם באחד מבסיסי המעיים הנ"ל מתרחש בקע, הדבר עשוי לגרום למצב של "בקע כלוא", מצב של סכנת חיים, כפי שנאמר בתלמוד בבלי מסכת חולין: "שאם נהפך אחת מהן — אינו יכול לחיות" (שם).
פיתולי המעיים
ב"ערוך[7]", הביא פירוש שהכונניות זה מלשון כריכות, כלומר סיבובים. כלומר, הפיתולים או הלולאות של מערכת העיכול בנויים אחד על בסיסו של חברו, ואם השתנה הסדר של פיתולי מערכת העיכול, הדבר יגרום לסכנת חיים.
המעיים[8] הם איבר המשתייך למערכת העיכול. המעיים בנויים כצינור המתמשך משוער הקיבה ועד פי הטבעת. המעיים נחלקים לכמה חלקים עיקריים: המעי הדק, המעי הגס ופי הטבעת.
התריסריון בגוף האדם מהווה את תחילתו של המעי הדק, ואורכו כ-25 ס"מ, שהם רוחבן של תריסר אצבעות - מכאן שמו. המזון מגיע אל התריסריון ובו נעשה פירוק כימי של פחמימות, שומנים וחלבונים. הפירוק נעשה על ידי אנזימים וחומרים אחרים המופרשים אליו מהכבד והלבלב.
המעי הדק הוא החלק העיקרי של מערכת העיכול. בגוף האדם, אורכו הממוצע הינו כ-6-8 מטרים, קוטרו כ-3 ס"מ, אך הגודל אינו אחיד בכל הגילאים, והוא ממלא את רוב חלל הבטן. המעי הדק, בנוי פיתולים פיתולים, בעלי סיסים רבים (בליטות דמויות-אצבע) המשמשים להגדלת שטח הפנים, לטובת ספיגה מירבית של המזון[9]. למעי הדק יש מבנה המותאם לשני תפקידיו העיקריים: פירוק המזון וספיגת תוצרי העיכול לדם של מרבית אבות המזון.
המשכו של המעי הדק קרוי המעי הגס. תפקיד המעי הגס הוא ללכד את שאריות המזון ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים. לאחר מכן, שאריות אלו יוצאות דרך פי הטבעת. בגוף האדם, אורך המעי הגס הוא כ- 1.5 מטר[10].
התפשלות מעיים היא מצב רפואי אצל האדם, שבו חלק מהמעי עצמו "נכנס" לתוך לולאת מעי נוספת, בדומה לחלק של טלסקופ המתקפל פנימה. לרוב, התפשלות מעיים מביאה לחסימת מעיים[11].
התפשלות של המעי יכולה להתרחש בכל גיל, אך רוב המקרים מתרחשים בתינוקות ובפעוטות בטווח הגילאים של שלושה חודשים עד שלוש שנים. ב־85 עד 90 אחוזים המקרים ההתפשלות מתרחשת בחלק בו המעי הדק מתחבר למעי הגס.
התפשלות מעי מחייבת אבחון וטיפול מיידי, כדי למנוע נזק למעי. כליאה של לולאה אחת בתוך השנייה גורמת לבצקת במעי, שבעקבותיה נחסמת אספקת הדם למעי. במצב כזה עלול להתפתח נמק אשר יביא לחדירה של חיידקים מחלל המעי אל מחזור הדם ויצירה של זיהום במחזור הדם, וזהו מצב של סכנת חיים[12].
ה' ברא את המעיים על חלקיו ופיתוליו, כך שאם זז (מסתובב או מתפתל) חלק אחד מהמעי שוב אינו יכול לעמוד עד כדי סכנת חיים, כפי הנאמר בספרי ובתלמוד בבלי מסכת חולין לעיל.
[1] ע"פ רש"י ופירוש ספורנו לפסוק.
[2] רש"י – "כשהכניסן לתוכו - היפך עליונו לתחתיתו, או עגולה זו למעלה מכמות שהיתה: שהחליף זו למעלה וזו למטה" (שם).
[3] אנצ' הלכתית רפואית, רב פרופ' אברהם שטינברג, בערך "מעיים". הערך המקוון, באתר מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה.
[4] להרחבה על סוגי הבקעים השונים, ראה בויקי-רפואה בערך "בקע".
[5] ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "בקע (רפואה)".
[6] להרחבה ראה בויקי-רפואה, בערך "חסימות מכניות של המעי הדק". מתוך "עקרונות בכירורגיה" מאת ד"ר צבי קויפמן.
[7] על פי ספר "הערוך" בערך "כן". ספר "הערוך" הוא מילון שנכתב במאה ה-11 בידי רבי נתן יחיאל מרומי (1035 - 1106), העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים.
[8] בלשון המקרא והתנאים משמש המושג מעיים כביטוי לאיברים פנימיים בכלל (שמות יב, ט; תהלים קג, א). לעומת זאת, האמוראים הגבילו את המושג בני מעיים לכרס ולדקין (דקין= חלק המעיים מן התריסריון ועד פי הטבעת), היינו לאיברים שהמאכל עובר בהם (תוספות חולין נד, א ד"ה אילימא).
[9] "איך פועלת מערכת העיכול", ד"ר ארז גרטי, דצמבר 2011, באתר מכון דוידזון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
[10] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערכים "מערכת העיכול", "המעי הדק" ו"תריסריון".
[11] המכלול – האנצ' היהודית בערך "התפשלות מעיים".
[12] "התפשלות מעי בילדים: טיפול מהיר מציל חיים", ד"ר זכי עאסי, ספטמבר 2021, באתר בית חולים שניידר.
