מאת: אורן סעיד
הערבים השתחוו לאבק שברגליהם. עבודה זרה תמוהה זו, מקבלת כביכול, הסבר מיוחד לאור המחקר המודרני.
בפרשתנו אנו קוראים כיצד אברהם אבינו הכניס אורחים. אברהם מזמין את האורחים לביתו ומבקש מהם לרחוץ את רגליהם: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (יח, ד). רש"י מבאר, מדוע אברהם אבינו ביקש מהאורחים, לרחוץ את רגליהם בטרם יאכלו: "ורחצו רגליכם - כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה שנאמר 'וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם' (יט, ב) " (שם). רש"י מבאר, על פי הנאמר בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא (פו, ב), שהערבים משתחווים לאבק שברגליהם לכן הקפיד שהאורחים קודם ירחצו את רגליהם. לעומת זאת, לוט שלא הקפיד על כך, הכניס את האורחים לביתו לפני שרחצו רגליהם[1].
מה הטעם, שהערבים היו משתחווים לאבק שברגליהם?
בפירוש "יפה תואר", על מדרש רבה מבאר, שמאחר ועיקר ההשתדלות האנושית היא על ידי הליכה ברגליים, לכן יחסו הצלחתם לאבק העולה ברגליהם: "...ובאמת אין לנו לבקש טעם ודעת במעשה הכסילים. אבל אפשר לומר שהמה חשבו אשר הצלחיות הזמניות אינן אלא מהשתדלות האנושי על דרך כחי ועוצם ידי וגו'. ולפי שעיקר ההשתדלות ברגלים ללכת בימים ומדברות ממוצא וממערב, לכן היו משתחוים לאבק שברגליהם, שהיו מיחסים כל הצלחתם לאבק העולה ברגליהם ממרוצתם ומהשתדלותם, אבל באמת זה כפירה גמורה כי הכל בידי שמים. ומה' מצעדי גבר כוננו" (בראשית רבה, פרשה נ, אות ד).
|
|
שכבה עבה של אבק מעל כווית והקצה הצפון מערבי של המפרץ הפרסי מתוך ויקימדיה |
השל"ה מבאר, שהאבק מתרבה באמצעות חום השמש, וערבים עבדו את השמש, לכן השתחוו גם לאבק: "ולכאורה הוא שגעון מהם להשתחוות לאבק שברגלים. אמנם הוא הענין שהיו עובדי החמה, על כן הם מכבדים מה שהוא זכר לחמה, כי בסיבת החמימות מתרבה האבק בעולם כנודע, כך שפט אברהם בשכלו שהם או זה או זה ואינם בני אדם אחרים, דלא היו מוסרים עצמם לסכנה בחמימות הזה, אבל ערביים עובדי החמה הערו נפשם למות כי החמה אלהיהם" (שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וירא, תורה אור ט).
חשיבות האבק על פי המחקר המודרני[2]
האבק עליו מדובר, הוא ענן של חלקיקים זעירים, בגודל אופייני של אלפית המילימטר[3], אשר מקיף אותנו בכל רגע נתון בכמויות עצומות. באוויר נקי יחסית, יש כמאה חלקיקים כאלו בכל סנטימטר מעוקב ואילו באוויר מאובק או מזוהם, מספרם עולה לאלפים. יש כמה מקורות לחלקיקים אלו: שריפת צמחיה (חלקיקי פחמן), שריפה תעשייתית (חלקיקי גפרית), אבקנים מן הצומח, חלקיקי מלח מן הים וחלקיקי אבק מדברי (המכילים מינרלים שונים כמו סידן אשלגן).
הפיטו-פלנקטון, צמח זעיר המרחף מתחת לפני המים, משמש מקור מזונם העיקרי של הדגים ומהווה את בסים החיים באוקיינוסים. בנוכחות ברזל, הפיטו-פלנקטון גדל בקצב גבוה יותר. כתוצאה מכך מתרבה הכלורופיל, הצבע הירוק של הצמח. תמונות לווין ראשונות משנת אלפיים, אישרו קיומו של קשר הדוק בין תפרוסת הברזל מענני אבק לבין תפרוסת כלורופיל על פני האוקיינוסים בעולם. מעבר לכך, אספקת הברזל על ידי האבק, גורמת לגידול בכלורופיל וכתוצאה מכך לקליטה מוגברת של פחמן דו חמצני מן האטמוספירה. תהליך זה של שאיבת הפחמן הדו החמצני מן האטמוספירה באמצעות הפיטו-פלנקטון, גורמת לקירור יחסי של האטמוספירה, מאחר ועלייה בריכוז פחמן דו חמצני תורמת להתחממות העולם[4].
האבק מספק מינרלים חשובים ומדשן חלקים נרחבים מאדמות כדור הארץ. אחד המדענים החוקר תופעה זו, קמל סעידם מטורקיה, טען כי ההצלחה הבלתי רגילה של הקפה בקובה שבאיים הקריביים נובעת מהסעה של האבק מן הסהרה. קובה מצויה בדיוק במסלול ההסעה של האבק מצפון אפריקה אל אמריקה.
במחקר אחר נמצא, שלאבק יש תפקיד אקולוגי חשוב: כשהאבק שוקע, הוא משמש מקור חשוב מאוד של מינראלים לצמחים הגדלים ביערות-העד של ברזיל, שכן האבק מכיל ברזל, מגנזיום, אשלגן ומינראלים נוספים[5].
פנחס אלברט כותב[6]: "ככל הנראה, הקדמונים לא ידעו על החשיבות העצומה של האבק לחיים על פני האדמה, כפי שעולה מן הממצאים במחקר המודרני. אילו ידעו אותם עובדי עבודה זרה את הממצאים המודרניים, הייתה להם, כביכול, הצדקה לעבוד את האבק לפחות באותה מידה שבה עבדו לשמש, שהיא כידוע ספק החיים לכדור הארץ. יחד עם זאת, ייתכן שהקדמונים הבחינו בתרומה החשובה של האבק לצומח. נמסר לי, למשל, כי הבדואים בסיני אוספים את האבק מבין קפלי הסלעים ומדשנים בו את גידוליהם גם בימים אלו".
[1] רש"י מציין דעה שניה, המובאת בבראשית רבה (פרשה נ אות ד) שלוט עשה כהוגן על מנת שאנשי סדום לא ידעו שהכניס אורחים: "ולינו ורחצו רגליכם - וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואח"כ לרחוץ ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה ורחצו רגליכם אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו לפיכך אמר לינו תחלה ואח"כ רחצו" (יט, ב).
[2] "גשם ורוח מטאורולוגיה ומזג האוויר לאור היהדות" פנחס אלפרט, הוצאת ראובן מס, 2009,עמ' 41-49
[3] ההבדל בין חול ואבק הוא בגודל הגרגרים. גרגירי החול הכבדים שוהים רק מספר שניות באוויר ונישאים למרחק של קילומטרים ספורים ואילו גרגרי האבק נישאים לגובה של קילומטרים אחדים ונסחפים למרחקים של מאות ואף אלפי קילומטרים.
[4] עלייה בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה צריכה לגרום לעליית הטמפרטורה שכן הפחמן הדו-חמצני חדיר אמנם לקרינת שמש באורך גל קצר אך בולע קרינה המוחזרת מפני כדור הארץ. מקובל לדמות את האפקט של הפחמן הדו-חמצני לתפקיד חלון זכוכית אטום בחממה ומכאן הביטוי "אפקט החממה".
[5] ראה במאמר "אבק ועפר מן השמים", פרשת כי תבוא, בבלוג זה.
[6] "גשם ורוח מטאורולוגיה ומזג האוויר לאור היהדות", ראה הערה קודמת.
© כל הזכויות שמורות למחבר
