המבול וסיבוב כדור הארץ סביב צירו

 מאת: אורן סעיד

האם המבול השפיע על סיבוב כדור הארץ סביב צירו?

נאמר בפרשתנו: על הפסוק "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב), מבאר רש"י: "ויום ולילה לא ישבתו - מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות, ולא ניכר בין יום ובין לילה".  מבאר בפירוש "שפתי חכמים", שכדור הארץ לא הסתובב סביב צירו כתוצאה מהמבול: "ולי נראה שמה שאמרו שלא שמשו המזלות היינו, שלא היתה תנועת הגלגלים אלא במקום שהיה השמש עומד שם היה אור כל 12 חודש ולא היה יום ולילה כשאר ימים שהוא 12 שעות יום ו-12 שעות לילה אלא חצי הכדור (=כדור הארץ) היה אור וחצי הכדור היה חושך כל 12 חודש..." (ח, כב). שינוי זה היה רק בתקופת המבול, ולאחר מכן שב כדור הארץ להסתובב כרגיל[1].

בעבר פירשו את תנועת כיפת השמים היומית כתנועה אמיתית, ממזרח למערב, סביב כדור הארץ הנייח. אולם כבר במאה ה-16 טען קופרניקוס את ההיפך, כאשר פירש את התנועה היומית של כיפת השמים כ"תנועה מדומה", המשקפת למעשה את סיבוב כדור הארץ ממערב למזרח. המהירות הממוצעת של סיבוב כדור הארץ היא כ-460 מטר בשנייה, כאשר היא נמדדת בנקודה כלשהי על קו המשווה.

אנימציה של סיבוב כדור הארץ סביב צירו.
יוצר: Maulor
מתוך ויקימדיה

מה יקרה אם כדור הארץ יפסיק להסתובב

במצב שבו הארץ הייתה מפסיקה לפתע להסתובב באופן מיידי, עקב שימור התנע, כל הגופים שאינם מחוברים לארץ ימשיכו להסתובב באותה מהירות שבה סבבה הארץ מלכתחילה. לנו זה יראה כאילו רעידת אדמה ענקית שבה הארץ כאילו נעה לפתע בכיוון ההפוך לסיבובה. בניינים יתמוטטו, האוקיינוסים יתפשטו על היבשות עם גלי גאות גדולים ואף תהיה רוח אטמוספרית גדולה וכל דבר למעשה יסחף לאטמוספירה. בנוסף, מכיוון שאנו נעים במהירות של כ 460 מטר לשנייה בקו המשווה, אנו ניזרק די רחוק אולם אנו לא נתנתק מכדור הארץ משום שמהירות ההימלטות מהארץ הינה גבוהה יותר. מצב היפותטי שכזה, יהיה אכן קטסטרופלי: הדבר יהיה דומה כאילו אנחנו כאילו נזרקים לקיר במהירות העולה פי 1.5 ממהירות הקול. כל הנאמר כאן, למעשה יגרום להכחדת חלק ניכר מהחיים על פני הארץ.

במצב היפותטי שכזה, שבו הארץ לא מסתובבת בכלל, אנו נקבל חצי שנה של אור-יום וחצי שנה של לילה. יהיה חם מאוד בצד שטוף השמש, וקר מאוד בצד המוצל, דבר שהוא הרסני לצמחים ובעלי החיים.

בנוסף, אי סיבוב הארץ סביב עצמה יגרום לכך שלא נהיה מוגנים מפני קרינה קוסמית וחלקיקים אנרגטיים אחרים, כתוצאה מדעיכת השדה המגנטי של כדור הארץ הנוצר כתוצאה מהסיבוב סביב צירו[2].

לפיכך, צריך לומר, שהפסקת סיבוב כדור הארץ סביב צירו, בתקופת המבול, היא תופעה ניסית, שכן היא גורמת להכחדת חלק ניכר מכדור הארץ[3].

שינויים העשויים לגרום האטה בסיבוב כדור הארץ

1. תנודות הגאות והשפל גורמות לתזוזות במי האוקינוסים, וע"י כך לחיכוך, שכתוצאה ממנו נגרמת האטה קבועה בסיבוב כדור הארץ. מודלים המתחשבים בגורם זה בלבד, מצביעים על כך שסיבוב כדור הארץ אמור להאט  את סיבובו, בכ-2.3 מילישניות (=אלפיות השניה) ליום בכל מאה[4].

2. תזוזות בקרום כדור הארץ (תזוזות של יבשות ובקרקעית הים) ובחלקים הפנימיים של כדור הארץ. שינויים אלה אינם סדירים, אך הם עשויים לגרום האטה או האצה בסיבוב כדור הארץ. כך למשל, אירועים בקנה מידה גדול בדורנו, כגון רעידת האדמה באוקיינוס ההודי ב-2004, גרמו לאורך היממה להתקצר ב-3 מיקרו-שניות[5].

למרות שניתן לומר, שכל הגורמים הנ"ל, גם היו כתוצאה מהמבול, עדיין אינם מספיקים כדי לעצור את הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו.

מה יכול לגרום לעצירת סיבוב כדור הארץ סביב צירו?

הדבר היחיד שיכול לעצור את הסיבוב של כדור הארץ יהיה אם כוכב לכת אחר יתרסק לתוכו. גם אם זה יקרה, סביר יותר שזה ישנה את הדרך שבה כדור הארץ מסתובב, לא יעצור אותו לגמרי[6].

הגורם שהביא את המבול ועימו את כל השינויים שהוא גרם, נאמר במסכת ברכות: "שבשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם, נטל שני כוכבים מכימה (=אחת מקבוצות כוכבים) והביא מבול לעולם, וכשבקש לסתמה (=להפסיק את המבול) - נטל שני כוכבים מעיש (=אחת מקבוצות הכוכבים) וסתמה" (נט, א). עדות אסטרונומית לפעולות הנ"ל, היא שעיש נראה בכפת השמים נמשך לכימה, כדברי הגמרא שם. ה' השתמש בשני כוכבים כדי להביא את המבול, וזה מה שגרם למבול ולתוצאותיו. רמז לכך במקרא מצא בעל הטורים[7]: "וארובת השמים" (ז, יא) בגימטריא שלקח שני ככבים מכימה". וכך גם מבאר בספר "חזיוני אמציהו"[8]:

"ועל פי האופן שאמרנו יש להבין מאמרם ז"ל שלקח הקב"ה שני כוכבים ממזל כימה והבא מבול לעולם ועתיד להחזירן וכו', שהמבול היה בלי ספק ע"י אחת הפרעות המצויות בצבא השמים (רבולוציה [מהפכה] טבעית) שיולדו על ידי פעולת כח מושך של עולם, וכוכב אחד בהיפגשו בגבול עולם אחר. וע"י שני כוכבים שעברו בקרבת הארץ ופעלו עליה להעתיקה מעט ממקומה או ממצבה, בהכרח נעשתה רבולוציה על הארץ. ונחרב כל היקום אשר על פני האדמה… ומספורי התורה, כי נשתנו חוקי הטבע אחר המבול ונתמעטו השנים ונעשה אז לחוק: כי זרע וקציר קיץ וחורף לא ישבותו… עתה זה לא כבר (שנת 1926) יצא לאור ספר אחד ממלומד זמני בן רוסיא: (אוראל אי ביבליא) שמראה שהמבול היה על ידי סיבה אסטרונומית. וכן משמע כוונתם ז"ל (סנהדרין קח) שאמרו שנשתנה עליהם סדרי בראשית שהשמש זרחה ממערב, כלומר שהארץ חזרה מעט לאחוריה (ועיין חידושי אגדות שם) וזה אפשר על ידי פעולת שני כדורים [כוכבים]".

גם לפי הסבר זה, הפסקת סיבוב כדור הארץ סביב צירו באמצעות הכוכבים בתקופת המבול, היא תופעה ניסית, שכן גם התנגשות של כוכב בכדור הארץ, בעוצמה כזו שתשפיע על סיבוב צירו, עשויה לגרום להכחדת חלק ניכר מכדור הארץ.

לא שמשו המזלות – אורן לא היה ניכר

במדרש בראשית רבה מובאת דעה, שהמזלות (וכן השמש והירח) שמשו בתקופת המבול, אלא שאור הכוכבים לא היה ניכר: "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר" (בראשית רבה כה, ב).

ה"חזקוני" מבאר, שהמאורות שימשו בתקופת המבול, אלא שאורן לא היה ניכר: "וישלח את הערב – ...אין לפרך: היאך שלחו, הרי אין אורה בעולם? הא ליתא, דאף על גב שלא שימשו המזלות דהיינו חמה ולבנה וכוכבים, ולא ניכר בין יום ובין לילה, מיהו אורה הוה. וראיה לדבר: 'נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים' (בראשית ח, ה). ועוד איכא דאמרי בבראשית רבה, ששימשו, אלא שלא היה רישומן ניכר.. " (ח, ז).

רבי אברהם אבן עזרא סבור, שבעקבות הגשמים בני האדם לא יכלו להבחין בין יום ללילה: "תהום —... וכאשר נבקעו עליו המים, ונפתחו חלונות האוצרות בשמים וירדו המים, ונתבלבלה הארץ, ואין מבדיל בין יום ובין לילה. והעד, שאמר: 'וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ' (בראשית ח, כב). וכאשר נפסקו מימי השמים, אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה, כי השם גילה לו זה הסוד" (ז, יא).

לפי פירושים אלו[9], אין הכוונה שכדור הארץ הפסיק להסתובב סביב צירו בתקופת המבול באופן ניסי, אלא שבעקבות הגשמים המרובים של המבול, האור של המאורות והכוכבים לא היה ניכר, כבדרך הטבע.

---

[1] להבדיל משינוי הנטייה של כדור הארץ למילקה שהוא עד ימינו. ראה במאמר על "המבול ונטיית ציר כדור הארץ"  למישור למילקה.

[2] "מה יקרה אם כדור הארץ יפסיק להסתובב", חיים ברק, יולי 2010, באתר מכון דוידזון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[3] על הפסוק "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ" (ז, י), דורשים בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין, שסיבוב  כדור הארץ סביב צירו השתנה כתוצאה מהמבול: "דבר אחר,  'לְשִׁבְעַת', ששנה הקב"ה סדרי בראשית, שהיתה חמה יוצאת מערב ושוקעת במזרח" (קח, ב).  המשמעות של שינוי זה הוא, שכדור הארץ הסתובב סביב צירו הפוך מהכיוון הרגיל. כמובן שמדובר בתופעה ניסית, וכפי שמבאר המלבי"ם: "ויהי לשבעת הימים - ... ואגב מבאר שהמבול בכללו לא היה דבר טבעי ולא ע"י סבה טבעיית רק ההשגחיי שהרס ה' את הטבע ושינה סדרי מעשה בראשית" (שם).

[4] Ancient eclipses show Earth's rotation is slowing, Sid Perkins, Science, 6 December 2016.

[5] NASA Details Earthquake Effects on the Earth, NASA Jet Propulsion Laboratory (JPL), January 2005.

[6] , Jacco van Loon, January 2022, space.com " Could the Earth ever stop spinning, and what would happen if it did?"

[7] ר' יעקב ב"ר אשר (1343-1270). חי בצרפת. בנו של הרא"ש, וחיבר את ארבעת הטורים.

[8] חזיון ח; פרק מ"שני מאורות הגדולים" מאת אליהו מרדכי.

[9] נראה שגם הרא"ם סבור כך: "ויום ולילה לא ישבותו – מכלל ששבתו כל ימי המבול, שלא שמשו המזלות,  אף על פי שהיו סובבים סביב הארץ כמנהגם. ואף על פי שגדר היום הוא עליית השמש על הארץ, והלילה הוא שקיעתו תחתיה, הני מילי בהיותו מאיר, אבל כשאינו מאיר הרי הוא כשאר חלקי הגלגל, ולא יהיה אז לא יום ולא לילה,  אף על פי שבשאר ימות הגשמים איכא היכר בין היום והלילה" (ח, כב).

© כל הזכויות שמורות למחבר

הקשת והמבול

 מאת: אורן סעיד

הפרשנים נחלקו בשאלה האם תופעת קשת בענן היא דבר מחודש לאחר המבול ולפני המבול לא היתה הקשת נראית בשמים.

לאחר המבול ה' הבטיח לנח שלא יביא עוד מבול על העולם. האות שעשה ה' לכך, היא הקשת שאנו רואים בימות הגשמים: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (ט, יג-יד).  נחלקו הפרשנים בביאור הפסוקים, האם תופעת קשת בענן היא דבר מחודש לאחר המבול,  ולפני המבול לא היתה הקשת נראית בשמים.

רבינו סעדיה גאון מפרש את הפסוק 'אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן' – שה' נתן את הקשת בענן כבר מששת ימי בראשית, ואינה תופעת מחודשת לאחר המבול: "נתתי - כבר נתתיה בענן, אם כן תהיה לאות ברית" (ט, יג).

גם הרמב"ן מבאר, שהקשת אכן הייתה קיימת ופעילה מאז ששת ימי בראשית ומה שהתחדש עתה בימי נח היה, כי הוא ישמש כאות לברית בין ה' והאנושות: "זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן...ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היוונים, שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדת, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר: 'אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן', ולא אמר 'אני נותן בענן' , כאשר אמר: 'זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן', ומלת 'קַשְׁתִּי' תורה שהיתה לו הקשת תחלה; ולכן נפרש הכתוב: הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה, תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכור, כי ברית שלום ביני וביניכם" (ט, יב).

רבי אברהם אבן עזרא חולק על רבינו סעדיה גאון ועל רמב"ן וכותב "את קשתי הנה נתתי עתה קשת בענן. ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחילה היתה" (ט, יג). אבן עזרא מתכוון לומר כי בימי נח התחדש חוק טבע היוצר קשת בענן.

קשת נוצרת מהשתברות קרני שמש
ברסיסי המים והאדים הנפלטים
ממפלי מים גדולים. מפלי טאקאקקאוו, קנדה.
יוצר: Michael Rogers
מתוך ויקימדיה

האברבנאל מבאר מדוע קודם המבול הקשת לא נראתה בשמים[1]: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן - ... אלא שמתחלת הבריאה היו האדים העולים מן הארץ שמנים וגסים מאד לחוזק הארץ ודשנותה בבריאה, וכמו שאמרו 'וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה' (בראשית ב, ו), רוצה לומר שאד אחד בכמות מעט היה משקה את כל פני האדמה; ולרבוי העבים ועביים היו העננים המתילדים מהם כל כך עבות וגסות, שלא היו יכולין נצוצי השמש לעבור בהם, עד שלא היה מתרשם מראה הקשת לא באויר ולא בענן" (ט, יג). האברבנאל מבאר, שקודם המבול האקלים היה שונה. היו יותר עננים, והעננים עצמם היו יותר "גסים" ועבים יחסית לאקלים לאחר המבול והאוויר היה רווי מאד באדי מים, ולכן לא נוצרה הקשת בענן לפני המבול[2].

גם המלבי"ם סובר, שהסיבה שהקשת לא היתה נראית קודם המבול, בגלל שהיה אקלים שונה בכדור הארץ קודם המבול, והוא השתנה לאחר המבול: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן - ... וכבר אמרנו שקודם המבול לא היה הגשם יורד רק אחת לארבעים שנה, ובעת ההיא התקבצו עבים גסים עכורים ושחונים ויכסו את כל כדור הארץ והיה לגשם שוטף, עד שלא היה אפשר שיתראה הקשת בהם משני טעמים:

א. מפני גסות העבים, שהיו שמנים ועפרורים לחוזק טבע הארץ וחמריותה, ולא היה אפשר שיעבור בהם ניצוץ השמש.

ב. מפני שבכל עת גשמים כסה עב הענן את כל כדור הארץ, שאז אין אפשריות לשיתראה הקשת אף אם היו העננים קלים.

...אבל אחרי המבול נשתנה טבע הארץ ונחלש כח גסותה וחמריותה, עד שהגשם יורד כדרכו כמו עתה, בכל עת שימלאו העבים גשם יריקוהו תיכף על הארץ, והעננים הזדככו ונעשו קלים וזכים ולא יתקבצו אדים רבים עכורים ועפרורים עד שיכסו כל כדור הארץ, וכל שכן עד שיהיו למבול לשחת כל בשר..." (ט, יג).

הרד"ק מבאר, שהקשת התחדשה לאחר המבול, כי אחר המבול אור השמש היה חזק יותר: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן - ... והקשת הוא, כדברי חכמי המחקר, מניצוץ השמש שמלהט כנגד הענן אחר המטר; ותראה בה הקשת בגוונים ההם. ועתה, אחר המבול, חזק השם אור השמש ללהט יותר בענן, כי לנכחה יהיה לעולם, כדברי החכם רבי אברהם בן עזרא שכתב כן בשם גאון. וכשיראוה בני אדם, יזכרו שהיא אות הברית שנתן האל להם, ולא יפחדו מהמבול" (ט, יג).

כיצד נוצרת הקשת[3]?

הקשת נראית ביום גשם – כשחלה התבהרות חלקית. אור השמש, או כל אור "לבן" אחר, הוא לאמיתו תערובת של צבעים. כאשר עובר האור מעצם שקוף אחד למשנהו הוא "נשבר", כלומר קרני האור משנות כיוון. הואיל וכל צבע ממרכיבי האור הלבן "נשבר", או מוטה, בזווית שונה משל האחר – האדום פחות מכולם והסגול יותר מכולם – הרי האור העוזב את העצם השקוף שוב אינו "לבן" אלא מתפרק לצבעי הקשת שמהם הוא מורכב. 

כאשר מופיעה השמש מבעד לעננים ביום גשם, פוגעות קרניה בטיפות הגשם ונשברות למרכיביהן, כיוון שצִדה האחורי, הקעור של כל טיפת-גשם מחזיר את האור כשהוא "שבור", וכל קרן אור נעה בנתיב מיוחד לה. היות ויש מיליוני טיפות גשם בכל מישור ומישור, הרי כל אדם העומד בין השמש ובין הגשם, יראה את הצבעים השונים כשהם סדורים זה על גבי זה, כשהאדום בהיקפה החיצון של ה"קשת" והסגול בהיקפה הפנימי. צופה יכול לראות קשת בענן בין אם מרוחקות טיפות הגשם ממנו מטרים אחדים בלבד, ובין אם הן מרוחקות קילומטרים אחדים.

מדת שלמותה של הקשת הנראית לעיניו של הצופה תלויה במיקומו בין השמש ובין הטיפות הלחות וכן באופק שלו. ממטוס מגביה - טוס, אפשר לראות את הקשת בצורת מעגל שלם. הקשת מופיעה בדרך כלל, בשעות הבוקר עם הזריחה או לפנות-ערב עם השקיעה. ככל שהשמש נמצאת במקום נמוך יותר בשמים, הקשת הנוצרת גדולה יותר, וככל שטיפות הגשם גדולות יותר – צבעי הקשת עזים יותר.

לפי האברבנאל והמלבי"ם שהובאו לעיל, לפני המבול האוויר היה מלא בעננים ובאדי מים, כך שאור השמש נבלע בתוכם; גם אם קשת בענן נוצרה, קרני האור נבלעו בעננים הנמוכים והעבים, ולכן  הקשת לא נראתה בשמים.

הקשת הכפולה

לעתים, כאשר האזור שבו נמצאת השמש נקי לחלוטין מעננים וכשהשמש מאירה בעוצמה, אפשר לראות קשת נוספת מעל הקשת ה"רגילה". הקשת הנוספת חלשה יותר, וצבעיה הפוכים: במקום שהאדום יהיה עליון והכחול תחתון, הכחול נמצא למעלה והצבע האדום הוא הנמוך ביותר. במקרה כזה נאמר שיש "קשת כפולה[4]".

ה"ספורנו" מבאר, שמה שנתחדש לאחר המבול הוא תופעת ה"קשת הכפולה[5]": "וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית - בהיות הקשת כפולה, כי אמנם נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת השנית, אשר הוא על הפך סדר צבעי הקשת הראשונה המורגלת..." (ט, יג).

הקשת – תופעה פיזיקאלית

הרמב"ן כותב (שם): "ועל כרחינו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת". בניסוי פשוט[6] נוכל ליצור קשת:

 שימו על אדן החלון דף ניר לבן והציבו עליו כוס חלקה של תה, מלאה מים עד שפתה. חברו אל הכוס גלוית דואר, שחרצתם בה חריץ בגודל 1 X 10 ס"מ והעמידו את הכוס כך, שצדה האחורי של הגלויה יהיה מופנה אל השמש: פס של אור-שמש יוטל מבעד לחריץ על פני המים ואילו על דף הנייר, למטה, מול הגלויה, תופיע קשת צבעים מרהיבה, שאפשר להבחין בה בבירור בפסי אדום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול וסגול. ניסוי זה אפשר לבצע רק בשעות הבוקר או לפנות ערב, כאשר קרני האור שטוחות למדי, כלומר, בשעה שבפוגען במים, הזווית שבין קו הקרינה לבין פני המים חדה מאוד. בפוגעו בפני המים ובדופן הזכוכית, האור הלבן מתפרק למרכיביו. דרך אגב, הניסוי עשוי להצליח גם אם משתמשים כמקור-אור בפנס כיס חזק.  

אמנם  יצירת קשת היא תופעה פיזיקאלית, אולם היא מסמלת את הברית בינינו ובין בורא, שיותר לא יביא מבול כלל. לכן חכמינו תקנו ברכה לרואה קשת בענן: "ברוך זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ".

---

[1] דבריו מובאים גם בפירוש ה"כלי יקר" (ר' שלמה אפרים איש לונצט. נפטר 1619)  לפסוק.

[2] ומה שנאמר במסכת אבות (ה, ו) שקשת בענן נבראה כבר בערב שבת בראשית בבין השמשות, מבאר האברנאל, שהכוונה לכוח ששם ה', מששת ימי בראשית,  להופעת הקשת בענן בזמנה לאחר המבול. אפשר לבאר, שהכוונה לתכונה של האור הלבן ל"הישבר" לצבעי הקשת (ראה להלן).

[3] להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Rainbow" (קשת) וכן במאמרו של עמוס כהן "קשת בענן: ים של טיפות ואור", "מדע" – עיתון מדעי לכל, כרך לא מספר 2, עמ' 74-79, הוצאת מוסד ויצמן לפירסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה.

[4] "כל גווני הקשת", ד"ר אלה אוריון-לכמן, דצמבר 2016, באתר מכון דוידזון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[5] זה מתאים לפירוש הרד"ק, שהובא לעיל, שציין שהקשת התחדשה לאחר המבול, כי אחר המבול אור השמש היה חזק יותר. לפי הספורנו החידוש הוא בקשת הכפולה, כאמור, הנוצרת כאשר עוצמת אור השמש גדולה.

[6] מתוך: "נסה ודע שעשועי מדע", מאת ה. יורגן פרס, ניסוי מס' 175, מהדורה שמינית, 1974, בהוצאת ניצנים.

© כל הזכויות שמורות למחבר

יונת הדואר

 מאת: אורן סעיד

נח שלח את היונה כדי לדעת את מצב המים מחוץ לתיבה. היונה חזרה משליחותה, כדרכה של יונת דואר לחזור לביתה.

בפרשתנו מסופר, שנח שלח את היונה כדי לדעת את מצב המים מחוץ לתיבה: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ח, ח).  הרד"ק מבאר, כי נח שלח דווקא את היונה, כי טבע היונה לחזור אל קינה: "וישלח את העורב - ... ובראות נח כי לא למד מהעורב דבר,  שלח את היונה, כי היונה יש בה כח הדמיון להשיב שולחה דבר, אחר שמוליכין באותה הדרך פעם או שתיים; גם יש בה טבע תשובה, לשוב אל קינה; וכן מנהג המלכים לגדלה בביתם ולשלחה במקומות הרחוקים וקושרים כתב בכנפיה והיא שבה אל שולחה בכתב התשובה שקושר אותה בכנפיה גם מי שנשתלחה להם; ולכך פירוש הגאונים מה שנאמר בתלמוד (שבת מט): 'מה יונה כנפיה מגינות עליה', כלומר שאין שוחטין אותה, כי בעבור שליחותם מגדלים ומחיים אותה והיא שבה אל שולחה וזה תעשה כל הפעמים ששולחים אותה; ושלח נח אותה כי ידע שתביא לו שום דבר לסימן אם תמצא עלה או גרגיר..." (ח, ז). אם כן, לפי פירוש זה, נח היה, כנראה, הראשון שהפעיל את היונה כיונת דואר, כדי לקבל מידע על המבול.  

רכבי צה"ל נושאים שובכים ניידים
במהלך מצעד צבאי, 1949
מתוך ויקימדיה

יונת הדואר היא זן של יונת סלע מושבחת, שגודלה באופן בררני, כך שתוכל למצוא את דרכה לביתה על פני מרחקים ארוכים מאד. מכיוון שכל יונה שבה לרוב אל קינה ואל בן זוגה, היה קל יחסית לברור את היונים ששוב ושוב מצאו את דרכן לביתן על פני מרחקים ארוכים[1]. יונת דואר מאומנת ומאולפת מסוגלת לעוף לטווח של 1,000 ק"מ (למעלה מ-750 ק"מ ליום). מהירות התעופה הממוצעת שלהן על פני מרחקים מתונים, היא כ-50 קמ"ש, אך הן עשויות לפתח פרצי מהירות של עד לכ-100 קמ"ש[2].

המסרים שהעבירו יוני הדואר נכתבו על נייר דקיק, הושמו בגליל קטן - טוטף - והוצמדו לרגליהן. פעמים שהמסרים נקשרו לכנפי היונה[3]  – כפי שציין הרד"ק לעיל, כך שהמסרים מוקמו מתחת לכנפי היונה[4].

המצרים והפרסים השתמשו ביונים אלו לפני 3,000 שנה. היוונים השתמשו בה להעברת הידיעה על המנצח במשחקים האולימפיים בעת העתיקה. מלכים השתמשו ביוני הדואר להעברת מסרים - כפי שציין הרד"ק, למשל, ג'ינגיס חאן (1162-1227) - שליטה הראשון של האימפריה המונגולית; הסולטן נור א-דין (1118-1174) - שליט סלג'וקי, הקים שירות סדיר להעברת מסרים באמצעות יוני הדואר בין בגדד לסוריה[5].

כיצד היונים מנווטות

היונים אינן נודדות[6] כתוצאה ממעבר העונות, אלא מנווטות לביתן על פני מרחקים ארוכים. מספר מחקרים בוצעו, במטרה לגלות כיצד היונים מוצאות את דרכן בחזרה, ממקומות מרוחקים שבהם מעולם לא בקרו. מחקר שנערך באוניברסיטת פרנקפורט גילה, כי במקורן של היונים יש מבנה תלת ממדי של תאי עצבים, המכילים את המינרלים מגהמיט ומגנטיט המכילים ברזל המאפשרים להם ניווט, תוך שימוש בשדה המגנטי של כדור הארץ. מחקר שנעשה בראשית שנות השבעים באיטליה על ידי פלוריאנו פאפי וכן מחקר מאוחר יותר בנושא התנהגות בעלי חיים, שפורסם בפברואר 2004, מציע את האפשרות שיונים מנווטות באמצעות ריחות או צירוף של ריחות.

יוני הדואר בארץ ישראל[7]

בהיסטוריה של ארץ ישראל היה שימוש נרחב ביוני דואר. ידוע כי חברי ארגון ניל"י השתמשו ביוני דואר להעברת ידיעות מודיעיניות. גם בימי המאבק של ההגנה נגד שלטונות המנדט, ובמלחמת העצמאות, היה שימוש נרחב ביונים בתפקידים שונים. את חלק הארי של יוני הדואר הפעילו הפלמ"ח וההגנה, אשר אף הקימו יחידה מיוחדת של נשים יונאיות.

היונאיות הוותיקות הפעילו את היונים לפעולות שונות במסגרת ההגנה. כך למשל, בליל הגשרים צוידו החוליות ביונים, והשתמשו בהן להעברת ידיעות מיישובים במצור, וכן לפעולות שונות ולפעולות יחידים בתפקידים מיוחדים, דוגמת, יצירת קשר עם אוניות המעפילים שהתקרבו לחוף בזמן שנדרשה דממת אלחוט.

בשנותיו הראשונות של צה"ל השימוש ביונים הפך מקובל וחיוני, ונבנו שובכים ניידים שהיו קשורים ליחידות צה"ל. עם זאת, ככל שהתקדמה ההתפתחות הטכנולוגית, חיל הקשר התקדם בידע ובמכשור חדיש, ויחידת יוני הדואר נדחקה הצידה החל משנת 1954. היחידה הלכה וקטנה עד שנסגרה סופית בשנת 1957.

---

[1] יונים לעולם לא יוכלו להעביר דואר למקום שאינו ביתם הקבוע. אם תירצה לשלוח לחבר מכתב עם יונה תיאלץ לשאול יונה שלו.

[2] המכלול – האנצ' היהודית בערך "יונת דואר".

[3] The American Agriculturist, volume 42, Geo. A. Peters, 1883, page 123.

[4] The Pet-stock, Pigeon, and Poultry Bulletin", volume 5 ,Associated Fanciers, 1875, page 157."

[5] ויקיפדיה האנגלית בערך "Homing pigeon" (=יונת הדואר).

[6] בהערת אגב יש לציין, בשנת 1800 היונה הנודדת הייתה ככל הנראה, הציפור הנפוצה ביותר בעולם, עם אוכלוסייה של לפחות שלושה מיליארד פרטים. מאה שנה לאחר מכן כבר לא הייתה אף יונה נודדת בטבע, וב-1914 מתה האחרונה בגן החיות בסינסינטי. להרחבה ראה בהמכלול - אנצ' היהודית בערך "יונה נודדת".

[7] המכלול – האנצ' היהודית בערך "יוני הדואר בשירות ההגנה וצה"ל".

© כל הזכויות שמורות למחבר

"המרגיז ארז ממקומה" - נדידת היבשות

 מאת: אורן סעיד

איש אינו מטיל ספק בעובדת נדידת היבשות. אולם התחלת הנדידה וסיבתה, ובעיקר הגורם ל"קריעת" היבשות זו מזו, אינו ידוע כלל. המלבי"ם מבאר, שהמבול גרם לנדידת היבשות.

בפרשתנו אנו קוראים ש-ה' הביא מבול על הארץ, קטסטרופה יוצאת דופן שרישומיה ניכרים עד ימינו. המלבי"ם[1] בפירושו בפרשתנו, מגלה לנו שהמבול גרם לנדידת היבשות, תופעה שבה מתחבטים מדענים כדי לפענח את מהותה.

לאחר המבול, נשבע ה' שיותר לא יביא מבול על הארץ, ולא ישבית את סדרי הטבע: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב). הפירוש המקובל לפסוק (ראה למשל פירוש רש"י לפסוק), הוא שעונות השנה לא ישתנו. המלבי"ם מבאר, שיש מקומות שבהם השתנה האקלים, בגלל שהמבול גרם לתזוזת ארצות מאזור אקלימי אחד לאזור אקלימי אחר: "עוד כל ימי הארץ  - הנה התברר לחוקרי הטבע שכדור הארץ שינה מקומו בזמן מן הזמנים, באשר החופרים במעמקי האדמה בארצות הקרות מצאו עמוק עמוק באדמה עצמות פילים וקופים ויתר ברואים שלא יחיו רק באזור החם, וע"כ שהיה עת שעמד האקלים ההוא קרוב לקו המשווה, וזה עדות שבימי המבול התמוטט כדור הארץ מדרום לצפון[2] והמדינה שעמדה עד העת ההיא תחת קו המשווה באה רחוקה מן המשווה לצפון ונעשה שם אזור הקר, והשנהבים והקופים שחיו באקלים ההוא מצאו שם קבר. וזה אחד מן ההשחתות שהיה לארץ, שהארץ החמה שגרו עליה כל בני האדם אשר השחיתו את דרכם נעתקה מנגד השמש, ותחת מגד תבואות נהיה שם קרח וקפאון ושממות עולם" (ח, כב). המלבי"ם ללא ספק מתאר כאן את תופעת נדידת היבשות. בתופעה זו נדון בשורות הבאות. 

כאשר החלו המפות הראשונות של האוקינוס האטלנטי להתפרסם בראשית המאה ה-17, הבחין הפילוסוף האנגלי פרנסיס בייקון (1626-1561) בדמיון הרב בצורת קווי החוף של האוקינוס האטלנטי שבין אפריקה ודרום אמריקה. אולם רק ב 1858 העלה הגיאוגרף אנטוניו סניידר פלגריני (1802-1885)  לראשונה את הסברה כי מקורן של אפריקה ואמריקה הדרומית ביבשת אחת גדולה שהתפצלה בעבר, וכי האוקיינוס האטלנטי נוצר על ידי כוחות רבי עוצמה שפועלים בתוך כדור הארץ[3].  הנזיר הצרפתי פרנסואה פלאסה העלה בשנת 1666 את ההשערה כי שתי היבשות היו צמודות זו לזו בעבר והן נפרדו ונדדו למקומותיהן הנוכחיים כתוצאה מפעילות מי-המבול[4]. מדענים העלו השערות נוספות בדבר סיבת נדידת היבשות.

כיום הדעה הרווחת היא שנדידת היבשות התרחשה בתהליך איטי מאוד במשך כ-200 מליון שנה, כאשר הדבר שגרם ליבשות לנדוד מוסבר באמצעות טקטוניקת הלוחות. זוהי התורה הגיאולוגית המקובלת כיום, שעל פיה פני כדור הארץ מכוסים לוחות(=גושי יבשה) אחדים, דקים יחסית, הנעים על פני החומר שמתחתם[5].

איש אינו מטיל ספק בעובדת נדידת היבשות. אולם התחלת הנדידה וסיבתה, ובעיקר הגורם ל"קריעת" היבשות זו מזו, אינו ידוע כלל. אך על פי המלבי"ם דלעיל, אנו יכולים לומר שנדידת היבשות הינה תופעה ותוצאה ישירה של המבול שהתרחש לפני כ-4100 שנה. עם זאת, טקטוניקת הלוחות שרירה וקיימת. ניתן לומר, שהמבול יצר שינויים עצומים כאלה בכדור הארץ, כך שגרמו ללוחות לנוע, בהתאם לטקטוניקת הלוחות ובעזרת כוח מי-המבול העצומים, דבר שיצר את נדידת היבשות. היבשות לא נעו במשך מליוני שנים כדברי מדענים, אלא במשך זמן תקופת המבול-שנה ו-11 יום. היבשות ממשיכות לנוע עד היום בקצב של 2 ס"מ לשנה.

"פנגיאה" - זהו השם שניתן לגוש היבשתי היחיד על פני כדור הארץ לפני שנדדו היבשות בגלל המבול. משמעות השם הוא 'כל היבשות'. יתכן והפסוק באיוב: "הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן" (ט, ו) מתייחס לתופעת נדידת היבשות.

על פי פירוש המלבי"ם שהובא לעיל, ה' מבטיח לנוח, שלא תהיה עוד קטסטרופה על פני כדור הארץ, שתגרום לתזוזת חלקי ארץ ממקומם, מאזור אקלימי אחד למשנהו.

---

[1] ר' מאיר מלבי"ם - רב מגיד ומפרש המקרא, שמו מלבי"ם - מ'איר ל'יבוש ב'ן י'חיאל מ'יכל. 1809 פולין - 1879 קייב. 

[2] בחצי הצפוני של כדור הארץ.

[3] "צפונות כדור הארץ", שלמה שובאל, האונ' הפתוחה בישראל, 2006, עמ' 71.

[4] “The drifting continents”, by Alan H. Anderson, Putnam, 1971, page 26.

[5] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "נדידת היבשות".

© כל הזכויות שמורות למחבר

שתיית יין

 מאת: אורן סעיד

נח היה האדם הראשון שייצר יין מגפנים רבים, לאחר המבול. נח היה גם הקרבן הראשון המתועד בתנ"ך של האלכוהול.

האדם הראשון ששכרותו מתועדת בתנ"ך הוא נח, כפי המסופר בפרשתנו, נח נטע כרם, שתה מן היין והשתכר: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית, ט, כ-כא). הרד"ק מבאר, שנח היה האדם הראשון שנטע כרם על מנת לייצר מהענבים יין: "ויחל נח איש האדמה - כמו שכתבנו בפרשה ראשונה (ראה בראשית ה , כט), כי נח התעסק בעבודת האדמה והתחכם בה. ועתה, אחר המבול, התחכם עוד לנטוע הגפנים רבים יחד, ולעשות מן הענבים יין; כי עד הנה לא היו שותים יין, אלא היו אוכלים הענבים כשאר הפירות. ונח היה תחלה לנוטעי כרם" (שם).

התהליך שבו נוצר יין, התגלה במקרה על ידי האדם הקדמון, כאשר השאיר ענבים בחום השמש יותר מידי זמן, או כאשר בצר אשכולות ענבים והניחם בכד חרס. לאחר כמה ימים כשטעם את המשקה מהענבים שהיו בשמש או מהמשקה שנקווה בתחתיתו של הכד חרס, גילה להפתעתו שהמשקה הנוצר הוא משכר. כיום אנו יודעים, שהיין נוצר באופן טבעי בתהליכים מיקרוביולוגיים המתרחשים בענבים ובמיץ ענבים. תסיסת היין מתרחשת בתנאי חוסר חמצן (אנאירוביים), באמצעות השמרים, המרחפים בדרך הטבע בחלל הכרם. השמרים הופכים את סוכר הענבים לאלכוהול ולמוצרי לוואי נוספים, התורמים את חלקם לאיכות היין.

ציור עתיק של משתה יין באיראן.
מתוך ויקימדיה

על אף שסביר להניח, שבני אדם גילו במקרה את סוד תסיסת הענבים, אף קודם המבול, נח היה אדם הראשון [1], על פי פירוש הרד"ק, שייצר יין מגפנים רבים, לאחר המבול.

עדויות לשתיית יין [2]

עדויות לשתיית יין במזרח הקדום מופיעות למכביר במקרא, וכן בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. כדי חרס עבור יין, המעידים על ייצורו של משקה זה, נמצאו בכרמל באופן המעיד על חשיבותו הטקסית של האלכוהול בקרב התרבויות הקדומות, וכמו כן גם בגאורגיה, בהרי זגארוס שבאיראן ובבבל.

ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים, וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין.

שכרות

הרד"ק מציין, שנח שתה מן היין בכמות מופרזת ולכן התבזה: "וישת מן היין - שתה בלא מדה , עד ששכר ונתבזה" (שם). דברים דומים כותב הרלב"ג: "והנה שתה מן היין יותר מהחוק הראוי , והשיגהו השכרות עד שנרדם בתוך אהלו ונגלית ערותו" (שם). על פי פירושים אלו, אפשר לומר, שבעצם נח היה הקרבן הראשון (המתועד בתנ"ך) של האלכוהול וכפי שהרד"ק כותב במפורש: "ויחל נח איש האדמה... ועוד היה הספור הזה להזהיר על משתה היין, ושלא לשגות בו, כי הוא מפסיד הדעת; כי אם ישתהו חי וישתכר ממנו, ינגב המוח ויבלבל המחשבה ויביא לידי שגעון, וכמה הפליג שלמה בגנותו (ראה משלי כג , כ); וכן הנביאים (ראה ישעיה כח , א; הושע ד , יא; חבקוק ב , ה). לפיכך בא ספור ממנו בתורה, לספר בגנותו; כי הראשון ששתה ממנו נשתכר בו, ונשתבשה דעתו , עד שנתגלתה ערותו והוא לא ידע".

שתייה מרובה של יין גורמת לשכרות ועליצות בטווח הקצר אך בטווח הארוך צריכת אלכוהול מוגזמת עלולה לגרום לנזקים בריאותיים. עם זאת, בשתייה מתונה, מועיל היין במניעת מחלות לב [3].

המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא שהם משכרים - כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. שתיית אלכוהול גורמת לעלייה במצב רוח, להשתחררות מלחצים נפשיים, להרגשת קלילות, קלות ראש וערפול חושים, לעלייה בביטחון העצמי, ירידה בעכבות ולהרגשה נינוחה של רצון לשמוח ולחגוג. שתייה רבה עלולה להביא את האדם לידי השתטוּת והתנהגות פרועה; שתייה מוגזמת עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי המשקל ולהרגשה פיזית ונפשית רעה, אשר מתבטאת בסחרחורות, בכאבי ראש, בבחילות ובהקאות - ובעקבות כל אלה, מטבע הדברים, גם בדיכאון. במקרה של שתייה מרובה, חווה לעיתים האדם השותה חמרמורת (הנג-אובר), כתוצאה מהתייבשות, מספר שעות לאחר השתייה. האלכוהול מעודד יצירת שתן וכך מביא לאובדן ניכר של מים, דבר הגורם להתייבשות, ולכן מופיעים תסמינים כגון כאבי ראש, עייפות, קושי בריכוז, רגישות גבוהה לאור ולרעש ונדודי שינה.

התופעות המלוות שתיית אלכוהול אינן קשורות לסוג המשקה אלא לריכוז האלכוהול הנמצא בו. מידת ההשפעה של האלכוהול תלויה בגורמים שונים המשתנים מאדם לאדם, כגון משקל הגוף - ככל שמשקל הגוף עולה, קטנה השפעת האלכוהול וכן אלכוהול משפיע בצורה חזקה יותר על מי ששותה על בטן ריקה. אדם שנוהג לצרוך אלכוהול, מסתגל לכך עם הזמן והשפעת האלכוהול עליו פחותה יותר. בנוסף, השפעת האלכוהול על נשים מעט חזקה יותר, משום שהאנזים האחראי על פירוק האלכוהול נמצא בגופן של נשים פחות מבגופם של גברים [4].

כ-20% מהאלכוהול נספג בקיבה והשאר בחלק העליון של המעי הדק. כ-95% של האלכוהול מתפרק בכבד והשאר מופרש מהגוף בצורה לא מפורקת עם אוויר הריאות, שתן וזיעה [5].

כל מי ששותה אלכוהול באופן קבוע נמצא בסיכון להתפתחות של מחלת אלכוהוליזם. אלכוהוליזם גורמת לפגיעה קשה לנפש ולמוח. האלכוהוליסט משועבד למשקה ואינו יכול להפסיק את שתייתו, כמו כן הוא הורס את חייו ואת חי משפחתו. תפקוד הכבד של האלכוהוליסט הולך ומדרדר בהדרגה ובסופו של דבר הוא מפסיק לתפקד.

הגמילה מאלכוהוליזם היא קשה אך לא בלתי אפשרית. גמילה מאלכוהול באופן פתאומי, ללא בקרה רפואית ושימוש בתרופות מיוחדות, גורמת לתסמינים קשים ומסוכנת לחיים!

היהדות הפכה את שתיית היין לחלק ממצוותיה, ובכך היא מקדשת את החומר באמצעות היין; שותים יין בקידוש ובהבדלה, בפסח יש לשתות ארבע כוסות ובפורים מצווה להשתכר.

---

[1] על אף שנמצאו למשל, כלי חרס עתיקים עבור יין בבבל- גילם כ-5,500 שנה [ראה בהמכלול – אנצ' יהודית בערך "יין"], יתכן שמדובר על ייצור מיקרי של יין, ולא על ייצור רב של יין מגפנים רבים כפי שעשה נח.

כמו כן, על אף שבארמניה נתגלה יקב המתוארך ל-4000 שנה לפני הספירה [ויקיפדיה האנגלית בערך history of wine],  ונח השתכר על פי המסורת בספר "סדר הדורות" בשנת 1657 לבריאת העולם - 2103 לפני הספירה, עדיין זה לא בהכרח סותר את פירוש הרד"ק; שכן כל נושא התיארוך הוא בעייתי, בפרט מיד לאחר המבול, כי שיטות התיארוך מסתמכות על זה שהתהליכים הטבעיים היו זהים ללא שינוי לאורך כל ההיסטוריה. ברם, על פי חז"ל, במבול, התרחשו שינויים קיצוניים בכדור הארץ, כגון: נטיית ציר כדור הארץ למילקה, נדידת היבשות ועוד [ראה מאמרים בבלוג זה בפרשת "נח"], ולכן צריך לקבל בספקנות את הדיוק בתיארוך.  להרחבה ראה במאמר "בריאה – מוצא החיים", פרופ'  מ.טרופ, בספר "אל המקורות", חלק שלישי,  הוצאת "אל המקורות", 1984, עמ' 253.

[2] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "משקה חריף".

[3] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "הפרדוכס הצרפתי".

[4] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "שכרות".

[5] על פי המאמר "אלכוהול ואלכוהוליזם", ללומדים לתואר ראשון בסיעוד, מאת דר' לודמילה חלד. המאמר המקוון באתר בית החולים הדסה.

© כל הזכויות שמורות למחבר

נח והזיקית

 מאת: אורן סעיד

נח היה צריך להאכיל את כל החיות והבהמות והשרצים והרמשים שהיו בתיבה. המדרש מספר כיצד נח גילה מה אוכלת הזיקית.

בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין (קח, ב), מסופר, שאליעזר עבד אברהם, שאל את שֵם, בנו של נח כך: כתוב בתורה " לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה [1]" (בראשית ח, יט),  ומשמע אם כן שכל משפחה (של בעלי חיים) דרה לבדה וקיבלה את מזונותיה בפני עצמה [2]. אם כן, כיצד הייתם יכולים להכין את מזונותיהם, כך שכל בעל חיים יקבל את כל מחסורו? שם ענה לו: דבר זה, גרם לנו צער גדול בתיבה: "בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה" (שם); מה שגרם לכך שעבדנו (נח ובניו) כל היום וכל הלילה בהאכלת החיות. שם ממשיך ומספר לאליעזר: נח לא ידע מה הזיקית אוכלת. יום אחד הוא ישב וקילף רימון, ואז יצאה מן הרימון תולעת, ואכלה אותה הזיקית. כך נח גילה שהזיקית אוכלת חרקים ;  ומאז נח היה מגבל לזיקית סובין במים וכאשר התליעה התערובת, הזיקית היתה אוכלת ממנה.

הזיקית המובהקת (Chamaeleon) היא הנציגה היחידה של משפחת הזיקיתיים בארץ. הזיקית  אוכלת חרקים שונים שהיא תופסת ע"י שליפת לשונה הארוכה והדביקה. החרק נדבק ללשון הזיקית ואז היא בולעת אותו. לשון הזיקית ארוכה מאד, באורך של בין פי אחד וחצי לבין פי שניים מאורך גופה כולל הזנב. הלשון נשלחת אל הטרף במהירות רבה, כ-0.07 שניות[3].

זיקית על ענף.
מתוך ויקימדיה

בשעת רוגז, או כאשר תופסים אותה, הזיקית ממלאת את ריאותיה, מנפחת את כל גופה ומשמיעה נשיפה מפחידה [4]. על פי "מוסף הערוך [5]" מקור השם זיקית הוא במילה הארמית 'זיקא' כלומר רוח. אגדות רבות נקשרו לזיקית, וביניהן גם זו שהיא מתפרנסת רק מן הרוח בלבד, ולכן היא שימשה כסמל ליסוד הרוח. לפי אריסטו, הזיקית משנה את צבעיה כשהיא בולעת אויר. האמונה בכך שהזיקית ניזונה מאוויר מופיעה גם בכתבי אובידיוס [6] ופליניוס הצעיר [7]. משום כך, מודגש בגמרא, שנח גילה שמאכלה חרקים, ולא רוח כפי שהיה מקובל [8].

דבר שחיזק את האמונה בעת העתיקה, שהזיקית ניזונת מן האוויר, היא העובדה, כאמור, שהזיקית תופסת את מזונה במהירות באמצעות לשונה הארוכה. עין האדם מתקשה לעקוב אחר עצמים הנעים במהירות ולכן גם שיטת הציד של הזיקית לא נצפתה. בניגוד לבעלי חיים אחרים הנראים נוגסים ולועסים את טרפם הרי שבזיקית התנהגות זו איננה קיימת[9].

מעניין, שעד לתקופתנו לא הצליחו להחזיק זיקית בשבי. תמיד מתו, הן סירבו בעיקר לשתות ומתו מחוסר נוזלים. כל הניסיונות לפתותן לשתות עלו בתוהו. עד שבמקרה התגלתה הסיבה לכך. הזיקיות שותות טיפות מי טל הנושרות מן העלים. כאשר הכינו להן טיפות נושרות מיד חטפו את הטיפות כדי להחיות את נפשן. לכן על מנת להחזיק זיקיות בשבי, יש לספק להן מי שתייה יום-יום, בעזרת טפטפות או ריסוס הצמח על-ידי מרסס [ספריי] של צמחים [10]. גם כאן התולעת הרטובה מן הרימון, ואולי רק טיפה בלבד שנפלה על הזיקית עוררה בה הרצון לשתות ונח למד מכך את דרכה.

---

[1] אף שהגמרא מביאה שאליעזר שאל על פי פסוק בתורה, אין הכוונה שאליעזר הכיר את לשון הפסוק, שכן עדיין לא ניתנה התורה בימיו. אלא הכוונה היא שמסורת היתה בידי אליעזר מה אירע עם החיות בתיבה, ולפיכך שאל את שם כיצד האכילו את החיות בתיבה (יד רמה).

[2] ראה רש"י, שם, ד"ה למשפחותיהם יצאו מן התיבה.

[3] על פי המכלול – אנציקלופדיה יהודית, בערך "זיקיתיים".

[4] על פי המאמר "זיקית מובהקת" מאת ד"ר נח רוטרי, "האנציקלופדיה של עולם החי", 2000, הספריה הוירטואלית של מטח.

[5] "מוסף הערוך" - תוספות והגהות מרבי בנימין מוספיא (1606-1675) לספר הערוך לרבי נתן בן יחיאל מרומי, אמשטרדם, [תט"ו 1655], בערך "זקיתא". ספר הערוך הוא מילון שנכתב במאה ה-11 בידי רבי נתן יחיאל מרומי (1035 - 1106), העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים.

[6] ‏מטמורפוזות, ספר 15 "חיה זו, הזיקית, ניזונה מרוח ואוויר ומקבלת מיד את צבעו של כל מה שבו היא נוגעת".

[7] גאיוס פליניוס קאיקיליוס סקונדוס (Gaius Plinius Caecilius Secundus), הידוע גם כפליניוס הצעיר (62?-113). היה משפטן, סופר ופילוסוף ברומא העתיקה.

[8] ע"פ פירוש שטיינזלץ, אבן ישראל, סנהדרין קח,ב במדור "החיים".

[9] על פי מאמרו של ד"ר משה רענן "האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה – זיקית מובהקת", סנהדרין (קח, ב), בפורטל הדף היומי.

[10] The Chameleon Handbook”,by François Le Berre and Richard D. Bartlett ,Barron's “

Educational Series, 2009, page 67.

© כל הזכויות שמורות למחבר

הדינוזאורים והמבול

 מאת: אורן סעיד

עיון במקורות חז"ל מראה שהדינוזאורים חיו לפני המבול ונכחדו על ידי המבול

כשמדענים מדברים על דינוזאורים, הם מדברים על יצורים ענקיים שחיו לפני מיליוני שנים. עיון במקורות הבאים, עשוי להביא למסקנה הבאה: הדינוזאורים חיו לפני המבול, והמבול הכחיד אותם.

המלבי"ם בד"ה "וימחו מן הארץ" מסביר: "שהגם שהרבה נשארו עצמותיהם החזקים כמטילי ברזל ולא נמוחו, בכל זאת נמוחו מן הארץ, כי ע"י שטף המים הובלו הפגרים לתוך העמקים ורובם נבלעו בעמקי תהום, אשר האדמה פצתה את פיה מעומק תהום רבה וירדו כמה אלפי אמה לעמקי שאול, עד שבצאת נח מן התיבה לא מצא שום רושם מפגרי בעלי חיים ועצמות הענקים ובעלי חיים הגדולים שהיו קודם המבול . ועדות ה' נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגיאולוגיה, שחופרים בעמקי האדמה ומוצאים עצמות גדולות מענקים ובעלי חיים גדולים שנאבדו מן הארץ ואינם עוד מימי המבול ואילך, והם מוכיחים מזה קדמות העולם , כי יחשבו את האדמה שעשויה מינים מינים, שבכל עומק ידוע יש מין אדמה אחרת, ויחשבו לפי אכות האדמה שימצאו העצמות שם, ולפי חשבון כמה היה צריך עד שיוולדו שטחי האדמה שהעולם קדמון מריבוא שנים, ושכבר היו בעלי חיים מימי קדם קודם לזמן היצירה שלנו. וכל זה הבל וריק, כי בעת המבול פתחה האדמה את לועה ע"י הרעשים שבאו מעומק שאול ותהום רבה והפכה תחתונים למעלה ועליונים למטה והורידה פגרי בעלי החיים עמוק עמוק, והחופרים לא יודעים את איכות המהפכה הזאת אשר עשתה נפלאות 150 יום של עמידת המים, עד שכך הסדרים שסידרו החוקרים מאיכות האדמה בכל שטח וכל חשבונותיהם בזה נתבלבלו אז וכל השערותיהם ודימיוניהם ישא רוח יקח הבל, ולו חכמו ישכילו זאת, ויראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולת שאול איך מחה את כל היקום מעל פני האדמה ויטביעם בשאול תחתית עדי אובד" (ז, כג). המלבי"ם אומר שקודם המבול חיו ענקים ובעלי חיים גדולים. יתכן שבעלי חיים ענקיים אלו הם בעצם הדינוזאורים. המלבי"ם אומר גם שהחוקרים טועים בזה שהם טוענים שהעולם קיים הרבה שנים, וכן שבעלי חיים ענקיים אלו חיו לפני מיליוני שנים; כי בזמן המבול נשתנו לחלוטין כל סדרי בראשית, ותהליכים שהיו לוקחים מיליוני שנים באופן טבעי נעשו תוך שעות או ימים בלבד, וכך למשל, עברו העצמות של החיות האלו תהליך של התאבנות מהיר ביותר, אשר באופן טבעי היה נמשך מיליוני שנים, ולכן צורתן כצורת העצמות של החיות כפי שרואים היום.

דינוזאורים במוזיאון מדעטק.
חיו לפני המבול.
מתוך פיקיויקי

יצורים ענקיים שחיו לפני המבול

1. בתלמוד בבלי (מסכת זבחים, דף קיג עמוד ב), נאמר שנח קשר את הראם לתיבה מפאת גודלו. מכאן משתמע, שחיות ענקיות נח לא הכניס לתיבה. ולכן נכחדו ע"י המבול (בנוסף לבעלי החיים הקטנים שנכחדו).

2. בבראשית רבה (פרשה לג סעיף יב) דורשים: "הגיבורים היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו נותן ידו על החלון וסותמה, וכן כשבא להיכנס לתיבה היו רגליו מתערכלות (=נכוות). מפרש המהרז"ו[1]: "והרפאים הם אנשי דור המבול...שהתגברו המים מתחת על הרפאים לדחות רגליהם מן התהומות...מה עשה הקב"ה? הרתיח מי התהומות והיו שולקים את בשרם ופושטין עורן מעליהם".

3. כאמור גם בני אדם ענקים חיו לפני המבול. ע"פ הזוהר[2], רבי חייא ורבי יהודה גילו את עצם האדם הענק הראשונה (בתרגום לעברית): "רבי חייא ורבי יהודה, היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים גדולים, ומצאו בין ההרים, עצמות בני אדם, שהיו מאותם של בני המבול, ופסעו 300 פסיעות בתוך עצם אחד (הכוונה להרבה מאוד, כמו כל 300 שבש"ס), תמהו ואמרו: זהו שאמרו החברים שהם (אנשי דור המבול), לא היו יראים מדינו של הקב"ה, כמו שכתוב: 'וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ' (איוב כא, יד), מה עשו, היו סותמים ברגליהם את מעיינות התהום, אבל המים יצאו רותחים, ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים על הארץ, ומתים".

4. ישנם חוקרים המשערים, כי בעידן של הדינוזאורים, לא היו עונות שנה,  וכל השנה האקלים ששרר על פני כדור הארץ היה חם, נוח ואחיד [3]. זה תואם את דעתם של כמה פרשנים [4], שלפני המבול לא היו עונות שנה, ולכן האקלים היה מאוד נוח.

התנינים הגדולים

בפרשת בראשית נאמר שאלוקים ברא את התנינים הגדולים: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (א, כא). יש הטוענים [5] שהיצורים שהתורה מכנה בשם "תנינים גדולים" הם הדינוזאורים. חיזוק לטענה זו, ניתן לקבל מן התגלית של שלד דינוזאור הקרוי סוצ'ומימוס, הדומה במבנהו לתנין באורך של 12 מטרים יחד עם שלדי תנינים באורך של כ-15 מטרים שנמצאו בניגריה שבמרכז אפריקה [6]. 

גילוי הדינוזאורים

על עצם קיומן של הדינוזאורים שהיו בעבר אין לנו כל עוררין; מאחר ולא מדובר בלסת אחת שנתגלתה או מספר שברי עצמות הנתונות לפרשנויות, אלא במאות ואלפי מערכות של שלדים ממקומות רבים בעולם שהשתמרו היטב (עד היום סווגו למעלה מ-900 מיני דינוזאורים שונים). רוב המינים נקבעו על סמך מציאת עצם יחידה, או עצמות בודדות[7]. אך ישנם מינים של דינוזאורים ששלדם נמצא כמעט בשלמותם. ישנן פרשנויות שונות לגבי התיארוך שלהם-מתי הם חיו, וכן באיזה אופן נכחדו. כמו-כן, צורתם החיצונית המדוייקת, צבעם, הקול שהיה להם, זהו פרי דימיונם של מדענים גרידא.

העצם הראשונה של דינוזאור נתגלתה כבר ב-1676 באנגליה.  רוברט פלוט, פרופ' לכימיה באוניברסיטת אוקספורד, זיהה שמדובר בעצם ירך של בעל חיים ענקי, שכיום אנו יודעים שהוא שייך לדינוזאור מהמין  מגלוסאורוס[8].

ראשוני המאובנים של הדינוזאורים נתגלו ברבע הראשון של המאה ה-19. בין השנים 1815-1824 רב-ויליאם באקלנד, פרופסור לגיאולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, אסף עצמות מאובנות של הדינוזאור מגלוסאורוס. בשנת 1822, מארי אן מנדל, אשתו של גדעון מנטל, רופא בריטי שהפך לגאולוג ופלאונטולוג,  מצאה עצמות גדולות במיוחד ושיניים בגודל חסר תקדים של הדינוזאור איגואנודון[9]. לאחר מכן נתגלו מאובנים רבים של דינוזאורים (שלמים או חלקי דינוזאורים). להלן חלק   מהממצאים של דינוזאורים מאובנים שהתגלו כמעט בשלימותם:

1. בקיץ 1990 הפליאונטולוג סו הנדריקסון, גילה בדרום דקוטה, ארה"ב, את אחד ממאובני הדינוזאורים הגדולים והשמורים ביותר. מדובר בדינוזאור טירנוזאורוס רקס, המכונה "סו" (sue) ע"ש מי שגילה אותו. יש לו אורך של 12.3 מטר וגובה 4 מטרים  וההערכה היא שמשקלו היה יותר מ 8.4 טון  כאשר היה בחיים. כיום מוצג במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בשיקגו, אילינוי[10].

2. בשנת 2000 במדינת דקוטה הצפונית בארה"ב התגלה דינוזאור הדרוזאורוס ענק כמעט שלם, כשגם מרקם עורו נשאר ולא רק עצמותיו[11].

3. מדענים ארגנטינאים וברזליאים גילו בפטגוניה (=חבל ארץ באמריקה הדרומית, בשטחן של המדינות ארגנטינה וצ'ילה) שלד של דינוזאור לא ידוע, אוכל עשב באורך 32 מטרים, והוא בין הגדולים שנמצאו עד כה[12].

החוקרים גילו גם עקבות של דינוזאורים. למשל, בישראל נתגלו עקבות של דינוזאור בבית זית[13].

גם באנטרקטיקה נתגלו דינוזאורים. הדינוזאור הראשון שהתגלה באנטרטיקה היה בשנת 1986 על האי ג'ימס רוס[14].

הסיבה  שעצמות ומאובנים של דינוזאורים מתגלות ביבשות שונות, היא משום שבתקופה שבה חיו הדינוזאורים היתה יבשת אחת. ע"פ המלבי"ם המבול גרם הן לנדידת היבשות[15] והן להיכחדות הדינוזאורים. מאחר והדינוזאורים היו מפוזרים בכל היבשת הענקית, לכן חלק מעצמותיהם אנו מוצאים ביבשות שונות ובכללן בקטבים.

 

הכחדות הדינוזאורים

מתוך בדיקת אלפי מימצאי מאובנים מתקבלת תמונה ברורה של שואה עולמית אשר התרחשה בעת ובעונה אחת על פני כל שטח כדור הארץ, ואשר גרמה להפחתה חד-פעמית בכמות הכללית של החי והצומח.

התאוריה המקובלת לגבי הכחדות הדינוזאורים היא שהם נכחדו ע"י מטאוריט גדול שפגע בכדור הארץ. יש לתאוריה זו מספר הוכחות וביניהן גילוי המכתש בקרבת חצי האי יוקטן בשנת 1991 ובמציאת מתכות נדירות הנפוצות באסטרואידים, כגון אירידיום, בשכבות גאולוגיות המתוארכות כסמוך למועד היעלמותם של הדינוזאורים[16].

יתכן שפגיעת המטאוריט התרחשה בתקופת המבול, או כחלק מהתהליך שבו התחיל המבול לרדת, וכדברי המדרש "נטל הקב"ה שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם"[17].

ע"פ המלב"ים והמדרשים שהבאנו לעיל,  הדינוזאורים חיו לפני המבול ונכחדו על ידי המבול. התיארוך של הדינוזאורים במיליוני שנים, נובע מהכוחות המיוחדים והעצומים שהתרחשו כתוצאה מהמבול ולפיכך,  ע"פ המדידות כיום, נראה כאילו הדינוזאורים חיו לפני מיליוני שנים.

א"כ, ע"פ המלבי"ם, הכחדות הדינוזאורים אינה כל כך מיסתורית, מאחר והמבול הוא זה שגרם להעלמותם מעל פני האדמה.

 

---

[1] אחד המפרשים על מדרש רבה. מוהר"ר זאב וולף בן מוהר"ר ישראל איסר איינהארן ז"ל מהוראדנא.

[2] דף סב, עמוד א. וראה סיפור דומה, בתלמוד בבלי נדה (כד, ב), לגבי עצם של עוג מלך הבשן.

[3] ע"פ ויקיפדיה בערך "דינוזאורים" בפיסקה "הכחדת הדינוזאורים".

[4] ראה במאמר "נטיית ציר כדור הארץ" בפרשה זו בבלוג זה.

[5] כך למשל ד"ר שרודר בספרו "המדע והאל" טוען ש"התנינים הגדולים" עומדים בקטגוריית היצורים החיים בעלי התכונות המיוחסות לדינוזאורים, גם בהשוואה למקומות נוספים בתנ"ך המציינים תנינים. "...אבל המחבר של ספר בראשית לא ציין במפורש דינוזאורים, מאחר והדבר היה מנוגד לדפוס הכללי של הפרק. כל התיאור של בראשית מוצג במונחים של אובייקטים שהיו ידועים לרבבות בני ישראל שהיו נוכחים בהר סיני לפני 3,300 שנה או שהם ידעו על אודותם. דינוזאורים לא היו חלק מהעולם שלהם. אבל הרמז, יחד עם רמזים רבים אחרים, נמצא בטקסט למען הדורות הבאים, כדי שהם יגלו אותו בבוא הזמן" (עמ' 261).

[6]  ראה באתר אנצ' "britannica" בערך "Paul-Sereno".

[7] ע"פ ויקיפדיה בערך "דינוזאורים" בפיסקה "גילוי הדינוזאורים".

[8] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Dinosaur" בפיסקה "History of study".

[9] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Dinosaur", בפיסקה "History of study".

[10] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Sue (Dinosaur)".

[11] ראה באתר YNET במאמר "התגלה דינוזאור חנוט", אבי בליזובסקי, דצמבר 2007.

[12] "התגלה שלד של דינוזאור לא ידוע באורך 32 מטרים", מאת סוכניות הידיעות ואבי בליזובסקי, אוקטובר 2007, אתר  YNET

[13] "צפונות כדור הארץ", שלמה שובאל, האונ' הפתוחה בישראל, 2006, עמ' 221.

[14] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Dinosaur", בפיסקה "History of study".

[15] ראה מאמר "המרגיז ארץ ממקומה" – נדידת היבשות בפרשה זו.

[16] ע"פ ויקיפדיה בערך "דינוזאורים" בפיסקה "הכחדת הדינוזאורים".

[17] מסכת ברכות (נט, א). על תיאוריית היכחדות הדינזאורים ע"י מבול ראה

100  "Year Cover-Up Revealed: We Lived with Dinosaurs!", by James Edward Gilmer and James Edward Gilmer Ph. D.,AuthorHouse, 2011, pages 240-246.

© כל הזכויות שמורות למחבר

המבול ונטיית ציר כדור הארץ

 מאת: אורן סעיד

ע"פ חז"ל, קודם המבול לא היו עונות השנה, אלא מזג האוויר היה נוח ואחיד בכל השנה.

כיום אנו יודעים, שתקופות או עונות השנה הם תוצאה של נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ למישור בו מקיף כדור הארץ את השמש, המכונה מישור המילְקֶה. שיעור הנטייה של ציר הסיבוב לאנך למישור המילקה  הוא של 23.5 מעלות [1]. לכן, בכל רגע נתון בחורף או בקיץ, חלק מסוים של כדור הארץ חשוף יותר לקרני השמש (ראו ציור). עוצמת החשיפה באזורים השונים על פני כדור הארץ משתנה עם תנועתו במסלולו סביב השמש, וחוזרת למצבה ההתחלתי בעת השלמת הקפה אחת, שנמשכת שנה. בכל רגע נתון, ללא תלות בעונה, בחצי הכדור הדרומי והצפוני עונות שנה הפוכות. האם הדבר היה כך תמיד?

ע"פ חלק מהפרשנים התשובה היא: לא! המלבי"ם [2] על הפסוק: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב), מתאר תופעה זו, ומבאר  שקודם המבול, ציר הסיבוב של כדור הארץ לא היה נוטה כלל, ולכן היה מזג אוויר אחיד לאורך כל ימות השנה; וכתוצאה מהמבול, כדור הארץ נטה למישור המילקה: "זאת שנית בארו חכמינו כי קודם המבול לא נטה השמש במעגלו השנתי 23 מעלות מן המשווה לצפון ולדרום כמו שהוא עתה , רק מסלול השנתי היה אז גם כן על קו המשווה או סמוך לו [3], וע"כ חיו בני אדם חיים ארוכים, כי לא ידעו מנגעי התקופות ושנוי העתים שזה סבה לשנוי האויר ונגעי בני אדם ומחלותם, והעתק הזה שנעשה בכדור הארץ במצבו נגד השמש, שנה את האויר והפירות והחליש תוקף האדמה וכוחה בהשקף על חיי האדם ובעלי החיים אשר עליה, וכמו שכתוב במדרש [4], שקודם המבול לא היה חולי בעולם, וספרו מגבורות בני אדם וכוחם...ושהגשם לא ירד רק אחת ל-40 שנה, והיו זורעים בעת ההיא והיה די ל-40 שנה , וכל זה נשתנה אחר המבול לרוע, וכל זה נולד משינוי מצב הארץ נגד השמש".

נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ
למישור המילקה בזווית קבועה,
במהלך הקפתו את השמש, כאשר ציר כדוה"א
פונה תמיד לכוכב הצפון,
שהוא כוכב שבת.
מתוך ויקימדיה

גם ה"ספורנו" [5] מציין תופעה חשובה זו, ששנתה את אורח חיינו באופן משמעותי  - כי נטיית כדור הארץ למישור המילקה התרחשה כתוצאה מהמבול: " 'לא יִשְׁבּתוּ' -  מִלְּהַתְמִיד עַל אותו הָאפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי שֶׁהִגְבַּלְתִּי לָהֶם אַחַר הַמַּבּוּל, וְזֶה שֶׁיֵּלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּלְגַּל נוטֶה מִקַּו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבִנְטִיָּתו תִּהְיֶה סִבַּת הִשְׁתַּנּוּת כָּל אֵלֶּה הַזְּמַנִּים, כִּי קדֶם הַמַּבּוּל הָיָה מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּקַו מַשְׁוֵה הַיּום , וּבָזֶה הָיָה אָז תָּמִיד עֵת הָאָבִיב, וּבו הָיָה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וּצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם [6]" (שם). בהמשך דבריו מציין ה"ספורנו" כי לעתיד לבוא, באחרית הימים, יחזור המצב לקדמותו, כמו לפני המבול: "וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה זֶה "כָּל יְמֵי הָאָרֶץ" עַד אֲשֶׁר יְתַקֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת הַקִּלְקוּל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ בַּמַּבּוּל, כְּאָמְרו 'הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה' (ישעיהו סו, כב), כִּי אָז יָשׁוּב מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל קַו מַשְׁוֵה הַיּום כְּמֵאָז , וְיִהְיֶה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וְלִצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם, כְּמו שֶׁהָיָה קדֶם הַמַּבּוּל, כְּאָמְרו "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוטֶה בֵּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל' (שם סה, כ). וְזֶה רָצָה בְּאָמְרו 'מוצָאֵי בקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין' (תהלים סה, ט)" (שם).

עכשיו אנו יודעים - ע"פ דברי הפרשנים שהובאו לעיל [7] -  מדוע לפני המבול חיו אנשים הרבה שנים, בגלל שלפני המבול לא היו עונות שנה [8] - דבר שמחליש את האדם ומביא עליו מחלות רבות. בגלל חטאם של דור המבול, ה' שינה את המצב והביא מבול-שבגללו אנו סובלים עד עצם היום הזה. כיום מדענים מנסים למצוא שיטות כיצד להאריך את תוחלת החיים של האדם.

אך עלינו להודות ל-ה' שהמבול גרם לכדור הארץ לנטות "רק" ב-23.5 מעלות למישור המילקה, ולא יותר, שאז השינויים האקלימיים היו קיצוניים יותר, והיו משפיעים עלינו בצורה חריפה יותר לעומת המצב העכשווי.

יש לציין, כי מדענים משערים, כי בתקופה בה חיו יצורי הענק, המכונים דינוזאורים, היה האקלים הכדור הארץ שונה מהיום; לא היו עונות שנה אלא היה אקלים טרופי חם כל השנה [9].  המדענים מייחסים זאת לתקופת הדינוזאורים. לפי דברי הפרשנים שהבאנו לעיל, ניתן לייחס זאת לתקופה שקודם המבול [10].

 

---

[1] ראה ב"אסטרופדיה" - מיזם אנציקלופדי של המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת ת"א, בערך "עונות השנה על כדור הארץ".

[2] רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם,   1809 - 1879).

[3] זה תיאור מנקודת המבט של הצופה מכדור הארץ.

[4] בבראשית רבה  פרשה לד אות יא.

[5] ר' עובדיה ב"ר יעקב ספורנו (1508-1475). ממגורשי ספרד.

[6] בהמשך דבריו מציין ה"ספורנו" כי לעתיד לבוא, באחרית הימים, יחזור המצב לקדמותו, כמו לפני המבול: "וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה זֶה "כָּל יְמֵי הָאָרֶץ" עַד אֲשֶׁר יְתַקֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת הַקִּלְקוּל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ בַּמַּבּוּל, כְּאָמְרו 'הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה' (ישעיהו סו, כב), כִּי אָז יָשׁוּב מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל קַו מַשְׁוֵה הַיּום כְּמֵאָז , וְיִהְיֶה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וְלִצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם, כְּמו שֶׁהָיָה קדֶם הַמַּבּוּל, כְּאָמְרו "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוטֶה בֵּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל' (שם סה, כ). וְזֶה רָצָה בְּאָמְרו 'מוצָאֵי בקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין' (תהלים סה, ט)" (שם)

[7] ראה גם בפירושו של הרש"ר הירש לפסוק הנ"ל, המביא מדרשים בנושא, ומסיק : "מכל מקום נראה, שחכמינו לא היו סבורים, שעונות השנה התחלפו כבר לפני המבול" (שם).

ראה גם בפירוש "יהל אור" בחומש "מחוקקי יהודה" מאת יהודה לייב קרינסקי. חומש "מחוקקי יהודה"  הוא חיבור הכולל שני פירושים על האבן עזרא :"יהל אור" ו"קרני אור". החומש יצא לאור בפייטרקוב וילנה בשנים תרס"ז-תרפ"ח (הוא נדפס שנית במהדורת צילום בבני ברק בשנת תשכ"א).

[8] ראה גם ""Creation - The Bible and Science", By John Barker, Gospel Standard Publications, 1993, pages 32-33

[9] ראה בויקיפדיה בערך "דינוזאורים".

[10] המלבי"ם למעשה כבר מציין, שקודם המבול חיו ענקים ובעלי חיים גדולים; ובעלי חיים אלו ניכחדו כתוצאה מהמבול (מלבי"ם, בראשית ז, כג, ד"ה "וימחו מן הארץ").

ראה גם בספר "המהפך 2", מאת זמיר כהן וניסן לברון,הידברות יהודית, ,Cabala 2011, עמ' 37.

© כל הזכויות שמורות למחבר

עדויות למבול

 מאת: אורן סעיד

ישנן עדויות כתובות ועדויות ארכיאולוגיות להתרחשותו של המבול

סיפור המבול קיים באגדות העמים הקדמונים. סיפור המבול מוכר ב-217 תרבויות בעולם. בספרים רבים תועדו סיפורי המבול מאזור מסופוטמיה, ובהם סיפורים שנכתבו על אבן ועל פפירוסים[1]. חוקרים רבים קושרים את עלילות גלגמש, המזכירות את סיפור המבול, עם הסיפור שבתורה[2].

הרי אררט והחיפוש אחר תיבת נח

התורה מספרת שהתיבה נחה על הרי אררט: "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל הָרֵי אֲרָרָט" (ח, ד). במשך הדורות ניסו אנשים רבים למצוא שרידים של תיבת נח על הרי אררט. ברם, זיהויים של "הרי אררט" שנוי במחלוקת.

תרגום אונקלוס וכן רבינו סעדיה הגאון פירשו "אררט – קַרְדּוּ" (שם). בתרגום  יונתן בן עוזיאל פירש: "הרי אררט – עַל טַוְורֵי דְקַדְרוֹן שׁוּם טַוְורָא חַד קַרְדַנְיָא וְשׁוּם טַוְורָא חַד אַרְמִינְיָא וְתַּמָן מִתְבַּנְיָא קַרְתָּא דְאַרְמַנְיָא בְּאַרְעָא מַדִינְחָא" (שם); תרגום:  שם הר אחד – קרדניא, ושם הר אחד – ארמיניא, ושם נבנתה עיר ארמניא בארץ המזרח. מסתבר כי המסורת היהודית מזהה את הרי אררט עם הרי כורדיסטאן, המפרידים בין ארמניה לבין ארם נהרים. בהרים אלה מראים תושבי המקום על ג'בל ג'ודי מדרום לימת ואן כעל ההר שעליו נחה התיבה.

מסורת אחרת, המקובלת כיום יותר, מזהה את הרי אררט עם שני הרי געש כבויים בקצה הצפון-מזרח של תורכיה, בסמוך לגבולה עם פרס, הנקראים עד היום בשם "אררט הגדול" ו"אררט הקטן". אררט הגדול שבדרום העיר אריון, שפסגתו מכוסה שלג עולמים מתרוממת לגובה של 5160 מ' מכונה בפי הפרסים: כוה-אי-נח (הר נוח). על הר זה ששמו מזכיר את שם נח שבתורה, אומרים לקבוע את המקום שבו נחה התבה בימי המבול[3]. באחד מצילומי הלווין של ההר נראה אזור גדול ומוגבה משאר פני השטחה המעוצב בצורה ספינה, ויש הרואים בו את שרידיה של תיבת נח, אך כיום מקובל להניח שמדובר במדף סלע[4].

הר אררט, הקרוי בפי הפרסים הר נח,
כפי שנראה מצידו המערבי.
מתוך ויקימדיה

הניסיונות למציאת תיבת נח עצמה נהפכו ממש לאובססיה במשך למעלה ממאה שנה. בשנת 1887 דיווחו שני נסיכים פרסיים שראו את תיבת נח על אחד מהרי אררט, ובשנת 1916 טענו שני טייסים רוסים, שראו את התיבה ממעוף הציפור. ראוי לציין, כי כל החיפושים שנעשו עד כה על הרי האררט לא העלו דבר[5].

יש לציין שלזיהויים אלו להרי אררט אין כל יסוד בכתוב, כיוון שהביטוי "הרי אררט" הוא כללי, ומורה על אחד ההרים שב"ארץ אררט"; "ארץ אררט" מוזכרת כמקום אליו ברחו בניו של סנחריב לאחר שהכוהו: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט" (מלכים ב, יט, לז; ישעיהו לז, לח). גם את המקום "אֶרֶץ אֲרָרָט"  תרגם יונתן בן עוזיאל: "אַרְעָא קַרְדוּ" (שם). כך שלמעשה, זיהויים ומיקומם המדויק של הרי אררט אינו ידוע.

עדות יוסף בן מתתיהו ועדויות בחז"ל לתיבת נח

יוסף בן מתתיהו (קדמוניות, א, ג, ו) מביא אגדה ידועה בזמנו, שעל הרי קרדו (אררט) בארמניה נמצאו שרידי קרשים מתיבת נח, ויושבי ההרים עושים מהם סגולות להינצל מפגעים רעים.  הוא עצמו מספר שבימיו היו מראים את שרידי התיבה לחפצים לראותה: "הארץ הקרויה ארץ קרחי... בה נמצאים גם שרידי התיבה שלפי הסיפור ניצל בה נח מהמבול, ומראים אותה עד היום לכל מי שרוצה לראותה" (קדמוניות היהודים, ספר עשרים, ב,ב).

בתלמוד בבלי מסופר (סנהדרין צו, א),שסנחריב מלך אשור, גילה את תיבת נח ונסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה. סיפור דומה, מובא בילקוט שמעוני, על פרשנדתא, בנו של המן, שהיה הגמון בקדרוניא (צריך לומר: קרדוניא[6],  מן "קרדו", אררט), ולקח משם נסר מתיבתו של נח (שמות פרק טו, רמז רנו).   

על פי  הזוהר (פרשת נח דף סג א) בקעים מיוחדים שבאזור ההר הם עדות למבול (בתרגום ללשון הקודש): "רבי חייא ורבי יוסי, היו הולכים בדרך, ופגעו בהרי אררט, ראו סמני בקעים בדרך, שהיו מימי המבול. אמר לו רבי חייא לרבי יוסי: בקעים הללו, הם מימי המבול, והקב"ה הניח אותם לדורי דורות, בכדי שלא ימחו מלפניו עוונותיהם של הרשעים. שכך דרכו של הקב"ה, של הצדיקים שעושים רצונו, רוצה שיזכירו אותם למעלה ולמטה, ולא ישכח זכרונם לדורי דורות, כעין זה לרשעים, שאינם עושים רצונו [רוצה גם שיזכירו אותם], כדי שלא ישכחו עוונותיהם, ולזכור עונשם, וזכרונם לרע, לדורי דורות, וזה שאמר הכתוב 'נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי' (ירמיה ב, כב)".

עדויות ארכיאולוגיות למבול

הדעות חלוקות אם המבול היה בכל הארץ או רק בבבל. לדעת רבי יוחנן לא היה המבול בארץ ישראל אלא רק בבל; ולמה נקראת בבל ארץ שנער? שכל מתי מבול ננערו שם (זבחים קיג, א). אם כן, לדעת ר יוחנן המבול היה מקומי, רק בבבל. ומה שנאמר "ויכסו כל ההרים הגבוהים" – משמע שהמבול היה גלובלי, אפשר לתרץ כמו תוספות במסכת זבחים: "ושמא יש לומר דויכסו כל ההרים, היינו ששלט הבל המבול בכל מקום, כדאמרינן לקמן דמתו בהבלא" (קיג, א). "הבל המבול", האדים והחום כתוצאה מהמבול הורגשו בכל מקום ואף מי שברח ועלה להרים הגבוהים (ראה חזקוני ומלבי"ם ז, יח-כ) מת כתוצאה מ"הבל המבול"[7].

חוקרים רבים סבורים, כי ממצאים בשטח מלמדים שהתרחש במסופוטמיה שיטפון ענק, שנחרת בזיכרון האנושי. הארכאולוג האנגלי, ליאונרד וולי, חיפש בשנות השלושים של המאה הקודמת עדויות למבול במשקעי הסחף של עמקי הפרת והחידקל. הוא הגיע למסקנה על התרחשות שיטפון ענק לאחר שחפר בדרום מסופוטמיה בחורבות העיר אוּר. הוא חפר בשכבה עבה של מילוי סחף, שבמשך דורות הושלכה והצטברה מחוץ לעיר העתיקה אוּר, והגיע לשכבת חרסית האופיינית להשקעה בזמן שיטפון. בעומק, לאחר שעברו החופרים את שכבת החרסית שעובייה כמה מטרים, הופיעה שכבה של כלי חרס וכלי צור. וולי טען שמצא בשכבה זו את ההוכחה למבול המתואר במקרא, שהיה אירוע של שיטפון באגני ההיקוות של הפרת והחידקל[8].

הגיאולוגים ד"ר ויליאם רייאן וד"ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית העלו השערה לפיה הים השחור ליד תורכיה, היה בעבר ימה של מים מתוקים ובשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. השערה זו אוששה בשנים האחרונות ע"י צוללות שנשלחו למשימות תיעוד בים השחור ליד תורכיה, ומצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים מצביעים כי בעבר התיישב שם האדם, וכן כי הים השחור היה קטן בממדיו מאשר כיום וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל[9].

לסיכום, כל החיפושים אחרי תיבת נח, שנעשו עד כה על הרי האררט, לא העלו דבר. אך ישנם ממצאים המעידים על מבול באגני ההיקוות של הפרת והחידקל וכן באזור הים השחור.

---

[1] "Atra-ḫasīs: The Babylonian Story of the Flood", Wilfred G. Lambert, Alan Ralph Millard, Miguel Civil,Eisenbrauns, 1999.

[2] להרחבה ראה באנצ' יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "מבול".

[3] אנצ' יהודית "דעת", בערך "אררט", מכללת הרצוג. מקור הערך: פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה.

[4] national geographic news, “Noah's Ark Found? Turkey Expedition Planned for Summer”, by Hillary Mayell, april 2004.

[5] במאמר "המבול והמדע", פרופ' משה קווה, בדף פרשת השבוע ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת בר-אילן, פרשת נח, תשס"ב, מספר 415.

[6] וכך היא הגירסה ב"ספרי דאגדתא על מגלת אסתר", סלומון בובר , בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם, 1886, עמ' 37, אות יג: "ויש אומרים פרשנדתא בנו היה,  הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח".

[7] ראה גם תורה שלימה לבראשית ז אות פד.

[8] וולי, ל' (1956). אור כשדים: רשומות של שבע שנות חפירות (א' רפ, מתרגם). מרחביה: ספרית פועלים.

הגיל של שכבה זו (2900 לפני הספירה), אינו תואם את שנת המבול על פי המסורת היהודית (2104 לפני הספירה); בנוסף, ארכאולוגים אחרים, שעבדו במסופוטמיה באתרים אחרים לא מצאו את שכבת החרסית שמצא וולי, ולעתים מצאו שכבות חרסית מגילים אחרים.

[9] "ארץ וימים", פרופ' מיכה קליין, מכללת שאנן, תשעו - 2015, 26-32.

אירוע ההצפה בים השחור התרחש לפני כ8,000 שנה, תיארוך שגם הוא אינו  תואם למסורת היהודית (ראה הערה קודמת).

© כל הזכויות שמורות למחבר