מומים בעיניים

 מאת: אורן סעיד

התורה אוסרת על כהנים בעלי מומים לעבוד בבית המקדש. בין המומים שהתורה מפרטת, ישנה קבוצה של מומים בעיניים.

בפרשתנו בפרק כא, מופיעה רשימה של מומים הפוסלים את הכהנים לעבודה בבית המקדש [1]. נאמר בפסוק כ: "אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ" (שם). לגבי המומים  "גִבֵּן" ו-"דַק" חלוקים המפרשים בהסברם: רבי אברהם אבן עזרא זוקק אותם אל הקבוצה הקודמת - שבר רגל או שבר יד (שם, פסוק יט), היינו אל המומים שבעצמות, ולכן הוא מבאר גיבן במשמעותו המקובלת כיום, ו'דק' מתקשר עם גזרת הגוף, כלומר, מתייחס לאדם שקומתו נמוכה או לאדם רזה, כמו 'דַקּוֹת בָּשָׂר' (בראשית מא,  ג). ברם, רוב המפרשים כורכים את המומים "גִבֵּן" ו-"דַק" עם המום הבא אחריהם: תבלול בעינו, ומבארים שאלו מומים שבעיניים, כפי שמציין הרמב"ן: "'אוֹ גִבֵּן' - נמשך אל מילת 'בְּעֵינוֹ' " (שם). במאמר זה, ננסה לפרש את המומים שבעיניים, שבפסוק הנ"ל, כפי שפוענחו ע"י חז"ל [2].

חד גבה. אחד הפירושים ל"גבן".
יוצר:Z11o22.
מתוך ויקימדיה

גבן

המשנה במסכת בכורות מבארת ש-"גִבֵּן" הוא מלשון גבת העין: "אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד -   זהו גִבֵּן האמור בתורה" (פרק ז, משנה ב), כלומר, מי שאין לו שיער בגבות (גביני) העיניים, או שיש לו גבה רק מעל עין אחת. בפירוש "תפארת ישראל" מבאר, ששני הגבות מתחברים יחד ממעל לחוטם ונראים כגבה אחת [3]. מצב זה מכונה "חד גבה", כלומר, אדם ששתי גבותיו מחוברות באופן טבעי, כך שיש לו צמיחה של שיער במקום מרווח בין הגבות, ובמבט מרחוק נראה שיש לו גבה אחת ארוכה. התחברות של גבות יכולות לנבוע מהפרעות התפתחותיות. לדוגמה: הפרעה גנטית ותסמונות מסוימות [4].

במשנה מובאת דעה נוספת: "רבי דוסא אומר שגבינין שוכבין" והכוונה למי ששערות גבות עיניו ארוכות ושוכבות מעל עיניו[5]. כך פירש רש"י בפרשתנו: "שגביני (=גבות) עיניו שערן ארוך ושוכב" (ויקרא, שם); וכן בתרגום יונתן: "אוֹ דְגָבִינוֹי שִׁכְבַן חַפְיַין עֵינוֹי" (שם).

יש לציין, שהגבות הן אחד מאמצעי ההגנה של העיניים, שכן הן עוצרות את הזיעה הנוטפת מהמצח, שלא תכנס ותזיק לעין.

דק

רש"י מפרש: "אוֹ דַק - שיש לו בעיניו דוׂק שקורין טיל"א [=קרום], כמו 'הַנּוֹטֶה כַדֹּק' (ישעיה מ, כב)" (שם); וכן במדרש "תורת כהנים" [6]: "אוֹ דַק – זה הדוׂק" (שם). הכוונה למי שיש לו נקודות לבנות צפות בתוך השחור, והיינו מלשון דוק, שפירושו כיסוי, שעיניו מכוסות ע"י רקמה דקה כמו צעיף, וקרוב לוודאי שהכוונה לירוד [7] (קטרקט).

במדרש "תורת כהנים" מרבים מהמילה "או" בביטוי " או דק" מומים נוספים שבעין: "חִלָזוׂן נָחָש, עֵנָב מנין? תלמוד לומר: אוֹ דַק" (שם). "חִלָזוׂן נָחָש" הם שני שמות לאותו מום.  הכוונה לרקמה מיותרת המכסה את הקרנית ומגיעה עד לאישון, ונקראת כך על שום צורתה כחלזון או כנחש. הזיהוי הרפואי של מצב זה שנוי במחלוקת, והוא יכול להתאים לקפל של רקמה מזווית העין לכיוון הקשתית והאישון, או לחלזיון, היינו גידול קטן של בלוטות החלב בעפעפים, או לשעורה, שהיא דלקת של בלוטות החלב בעפעפים. "עֵנָב" – מי שיש בעינו בליטה עגולה כגרגיר של ענב.

תבלול

במשנה במסכת בכורות מבואר מהו מום זה: "ואיזהו תבלוּל? לבן הפוסק בסירָא [=קשתית] ונכנס בשחור" (פרק ו, משנה ב). כך גם מפרש רש"י: "אוֹ תְּבַלֻּל - דבר המבלבל את העין, כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא, שהוא עוגל המקיף את השחור שקוראים פרוניל"א [=אישון], והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור" (שם). כלומר, מי שהלבן שבעין נכנס לתוך השחור, והוא מלשון בלבול, ולפיכך הכוונה לחסר של קטע בקשתית [=חלק מהשכבה האמצעית שבעין; תפקידו לצמצם או להרחיב את פתח האישון לפי מידת האור. צבע הקשתית, שעל פיו נוהגים בני אדם לכנות את צבע העיניים, נקבע לפי כמות הפיגמנט (הצבען) המצוי בה]. אך, תרגום אונקלוס ותרגום יונתן כתבו, שהכוונה לחיליז או חלזון והכוונה לרקמה מיותרת המכסה את הקרנית (=הקצה הקידמי החיצוני של העין) ומגיעה עד לאישון, ונקראת כך על שום צורתה כחילזון.

במסכת בכורות (שם) מרבים מהמילה "בְּעֵינוֹ" מומים נוספים שבעין: "בְּעֵינוֹ - כל מה שבעינו; מכאן אמרו שתי עיניו למטה, שתי עיניו למעלה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, ורואה את החדר ואת העלייה כאחת או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי רואה" (בכורות מד, א).  "שתי עיניו למטה, שתי עיניו למעלה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה" - הכוונה למי ששתי עיניו, נמצאות למטה  או למעלה (במצח, שלא כשאר בני אדם, רש"י, שם) או לא נמצאות בשורה אחת כראוי. "רואה את החדר ואת העלייה כאחד" - היינו מי שרואה כמה דמויות ביחד, וכשמדבר עם חברו נראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר, והיינו פזילה; כפי שמבאר הרמב"ם, שהביטוי "שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי רואה" הוא המשך התיאור של המום -  "רואה את החדר ואת העלייה כאחד":  "מי שראיית עינו מעורבבת, עד שרואה את החדר ואת העלייה כאחת, ויודע דבר זה בעת שידבר עם חבירו ונראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר" (הלכות ביאת מקדש, פרק ח, הלכה ו).

---

[1] ראה גם במאמר "מומים באדם ובבהמה" בפרשה זו.

[2] ע"פ אנצ' הלכתית-רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג,  בערך "עין". הערך המקוון באתר המכון ע"ש ד"ר פלק שלזינגר  ז"ל לחקר הרפואה ע"פ התורה.

[3] השווה רש"י, גמרא בכורות: "גבינים הרבה - ששני גבות עיניו מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו" (מג, ב).

[4] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "UniBrow"  (=חד גבה).

[5] וראה בבא קמא קיז א, שרבי יוחנן בעת זקנתו היו לו גבות עינים ארוכות מאד ומכסות את עיניו.

[6] נקרא גם "ספרא". מדרש הלכה על ספר ויקרא.

[7] להרחבה על הירוד (קטרקט), ראה מאמר בפרשת וירא "מכת הסנוורים".

© כל הזכויות שמורות למחבר