אשת לוט - נציב מלח בהר סדום

 מאת: אורן סעיד

אשת לוט הביטה בעת התרחשות מהפכת סדום ועמורה ולכן גופה נהפך לנציב מלח. יש המאמינים כי גוש סלע מסויים של אבני מלח בהר סדום הוא נציב המלח של אשת לוט.

בפרשתנו אנו קוראים על מהפכת סדום ועמורה. כאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, שהזהירו אותם לפני הפורענות והוציאו אותם מהערים. אחד המלאכים ציווה את לוט והאנשים אשר עימו שכאשר הם נמלטים ממהפכת סדום, לא להביט לאחוריהם כדי לא לראות את הפורענות. אשתו של לוט הביטה כדי לראות את המהפכה, וגופה נהפך לנציב מלח: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (יט, כו).

מדוע נענשה אשת לוט?

 רש"י מסביר, ע"פ מדרש בראשית רבה (נא, סימן ה), שאשת לוט נהפכה לנציב מלח כעונש על קמצנותה: "ותהי נציב מלח - במלח חטאה ובמלח לקתה, אמר לה (לוט): תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו: אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה" (יט, כו).

ה"חזקוני" מבאר, שאשתו של לוט שהלכה אחרי לוט, לא האמינה לדברי המלאך שאמר "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (יט, יז), והביטה כדי לראות את המהפכה ולכן גופה נהפך לנציב מלח, כפי שהכתוב מעיד: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (יט, כו).

יוסף בכור שור, פרשן התלמוד מהמאה ה-12, טוען שאשת לוט התעכבה בבריחתה מחורבן סדום וענן הגופרית והמלח כיסה אותה לחלוטין: "ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך, מיש"א אלו"ט דגרדוט"א (=אלא הולכת ומבטת), עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גפרית נופל מלח עמו, שנאמר 'גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה' (דברים כט, כב) וגו'; ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח - לפי פשוטו של הפסוק. אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא" (בראשית יט, כו).

אשת לוט - גוש מלח בהר סדום
מתוך ויקימדיה

מדוע אשת לוט התעכבה? תשובה לכך ניתן למצוא בפרקי דרבי אליעזר: "נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות, אם היו הולכות אחריה אם לאו" (פרק כה). על פי מדרש זה, אשת לוט חיפשה את בנותיה הנשואות שנותרו בסדום.

נציב מלח בהר סדום

על פי המדרש[1], אשת לוט היא תזכורת למהפכה הניסית שהקב"ה הביא על סדום ועמורה: "ואף כשהפך את סדום הניח זכרון: " 'וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח' (בראשית יט, כו), ועד עכשיו הוא עומד נציב מלח, למה? 'זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו' (תהלים קיא, ד), שהיו הדורות מרננין שבחו של בורא עולם".

רבי אליהו מזרחי (1435 - 1526) כותב, שנציב המלח של אשת לוט קיים עד היום: "אלמא נציב מלח דקרא פירושו, ששב גופה נציב מלח, והוא עומד עד היום" (בראשית יט, כו).

יש המאמינים כי גוש סלע מסויים של אבני מלח בהר סדום, בדרום-מערב ים המלח,  הוא נציב-המלח של אשת לוט. מכיוון שצורות הסלעים באיזור משתנות במשך הזמן, נודדת האגדה מגוש סלע אחד לאחר. לכן נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט. יוסף בן מתתיהו מעיד[2] שראה בעיניו  את נציב-המלח של אשת לוט: "ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום". ר' רפאל מלכי, שעלה לארץ-ישראל בשנת ‎1677 והיה מפרנסי העיר ירושלים, כותב[3]: "שמעתי אומרים שאשתו של לוט היא קיימת עד היום והיא נציב מלח...".

סלעים של מלח מצויים בכמויות עצומות בהר סדום אשר בקצה חופו הדרומי של ים המלח. ההר ברובו בנוי סלעים ענקיים של מלח נקי. צבעם למעלה אפור-כחלחל. צבע זה בא לסלע עקב המים שניגרו עליו. את כמות המלחים בהר זה אומדים במיליארד טון מלח נקי. הרוחות, הסערות והגשמים ממוססים את האבן ומידי שנה נופלים גושים ענקיים של אבני מלח.

הרד"ל (1798 - 1855) בפירושו על פרקי דרבי אליעזר כותב, שהסיבה שבימינו  אין יודעים היכן הוא הנציב מלח, שכן הוא ראה שכתוב, שהיתה רעידת אדמה קשה בסביבת ים  המלח, וים המלח יצא מגבולו והציף את הבתים באזור וגם את הנציב המלח של אשת לוט (פרקי דרבי אליעזר, פרק כה, אות פ).

פרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית בירושלים טוען[4], שנציב המלח, שגובהו 20 מטרים, המוכר כיום בהר סדום והמכונה "אשת לוט", לא נוצר ע"י מי גשמים, אלא הינו שריד של דופן מערה עם ארובת מלח שהתמוטטה בעת חורבן סדום ועמורה[5].

ישנם חוקרים הסבורים[6], ש'ככר הירדן' (בראשית יג, י) המקראית –  בה ישבו חמש הערים סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער -  נמצאת צפונית לים המלח, בעוד שנציב המלח של אשת לוט המוכר כיום, נמצא בדרום-מערב ים המלח.

אשת לוט בהלכה

בתלמוד בבלי במסכת ברכות נאמר, שהרואה את אשתו של לוט צריך לברך ולהודות לה': "תנו רבנן: הרואה מעברות הים (רש"י - מקום שעברו ישראל בים סוף) ומעברות הירדן (רש"י - בימי יהושע) מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון (רש"י - בימי יהושע היה בספר יהושע), ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה - על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... 'ואשתו של לוט' - שנאמר (בראשית יט,כו) 'וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח'..." (ברכות נד).

בהמשך הסוגיא מבואר מה בדיוק מברכים כשרואים את אשת לוט: "בשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא? דאמר 'ברוך דיין האמת'... והא 'הודאה ושבח' קתני? תני: על לוט ועל אשתו מברכים שתים: על אשתו - אומר 'ברוך דיין האמת', ועל לוט - אומר 'ברוך זוכר את הצדיקים' (רש"י - שזכר את אברהם)" (שם; שולחן ערוך, אורח חיים, ריח, ח). כאמור, מקום נציב המלח של אשת לוט לא ידוע לנו בוודאות, ולכן לא ניתן לברך את הברכות הנ"ל[7].

בתלמוד בבלי במסכת נידה נאמר, שאשתו של לוט אינה מטמאת, שמת מטמא ואין נציב מלח מטמא (נדה ע, ב).

---

[1] ספרי דאגדתא על אסתר מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה.

[2] קדמוניות היהודים, א, 203.

[3] מ' בניהו, מאמרים ברפואה לרכי רפאל מרדכי מלכי, ירושלים, תשמ"ה, עמ' קמב-קמג.

[4] מתוך: תקצירי "הכנס ה-19, מחקרי יהודה ושומרון, כנס מדעי רב תחומי", יוני 2009, במאמר "גיל ופרופיל של אשה שהפכה נציב מלח" מאת עמוס פרומקין, במחלקה לגיאוגרפיה, האונ' העברית ירושלים.

ראה גם בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "אשת לוט".

[5] בשל רעידת אדמה. המלבי"ם מציין (יט, כה) שנוסף לאש ולגופרית שירדו מהשמיים ה' גרם שתהיה רעידת אדמה חזקה. על התהליכים הגיאולוגיים בחורבן סדום ועמורה ראה במאמר "השבר הסורי אפריקני ומהפכת סדום".

[6] "מיקומה הגאוגרפי של כיכר הירדן המקראית", עמיחי סנה ויוסי יחיאלי, המכון הגאולוגי, ירושלים.

[7] בעל  "פסקי תשובות" (סימן ריח, הערה 31) מציין, כי מאחר שאין כל מקור מוסמך לכך שנציב מלח זה הוא אשת לוט, אין לברך מאומה על ראייתו, ואף לא ברכה נטולת שם ומלכות.

© כל הזכויות שמורות למחבר