עדויות למבול

 מאת: אורן סעיד

ישנן עדויות כתובות ועדויות ארכיאולוגיות להתרחשותו של המבול

סיפור המבול קיים באגדות העמים הקדמונים. סיפור המבול מוכר ב-217 תרבויות בעולם. בספרים רבים תועדו סיפורי המבול מאזור מסופוטמיה, ובהם סיפורים שנכתבו על אבן ועל פפירוסים[1]. חוקרים רבים קושרים את עלילות גלגמש, המזכירות את סיפור המבול, עם הסיפור שבתורה[2].

הרי אררט והחיפוש אחר תיבת נח

התורה מספרת שהתיבה נחה על הרי אררט: "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל הָרֵי אֲרָרָט" (ח, ד). במשך הדורות ניסו אנשים רבים למצוא שרידים של תיבת נח על הרי אררט. ברם, זיהויים של "הרי אררט" שנוי במחלוקת.

תרגום אונקלוס וכן רבינו סעדיה הגאון פירשו "אררט – קַרְדּוּ" (שם). בתרגום  יונתן בן עוזיאל פירש: "הרי אררט – עַל טַוְורֵי דְקַדְרוֹן שׁוּם טַוְורָא חַד קַרְדַנְיָא וְשׁוּם טַוְורָא חַד אַרְמִינְיָא וְתַּמָן מִתְבַּנְיָא קַרְתָּא דְאַרְמַנְיָא בְּאַרְעָא מַדִינְחָא" (שם); תרגום:  שם הר אחד – קרדניא, ושם הר אחד – ארמיניא, ושם נבנתה עיר ארמניא בארץ המזרח. מסתבר כי המסורת היהודית מזהה את הרי אררט עם הרי כורדיסטאן, המפרידים בין ארמניה לבין ארם נהרים. בהרים אלה מראים תושבי המקום על ג'בל ג'ודי מדרום לימת ואן כעל ההר שעליו נחה התיבה.

מסורת אחרת, המקובלת כיום יותר, מזהה את הרי אררט עם שני הרי געש כבויים בקצה הצפון-מזרח של תורכיה, בסמוך לגבולה עם פרס, הנקראים עד היום בשם "אררט הגדול" ו"אררט הקטן". אררט הגדול שבדרום העיר אריון, שפסגתו מכוסה שלג עולמים מתרוממת לגובה של 5160 מ' מכונה בפי הפרסים: כוה-אי-נח (הר נוח). על הר זה ששמו מזכיר את שם נח שבתורה, אומרים לקבוע את המקום שבו נחה התבה בימי המבול[3]. באחד מצילומי הלווין של ההר נראה אזור גדול ומוגבה משאר פני השטחה המעוצב בצורה ספינה, ויש הרואים בו את שרידיה של תיבת נח, אך כיום מקובל להניח שמדובר במדף סלע[4].

הר אררט, הקרוי בפי הפרסים הר נח,
כפי שנראה מצידו המערבי.
מתוך ויקימדיה

הניסיונות למציאת תיבת נח עצמה נהפכו ממש לאובססיה במשך למעלה ממאה שנה. בשנת 1887 דיווחו שני נסיכים פרסיים שראו את תיבת נח על אחד מהרי אררט, ובשנת 1916 טענו שני טייסים רוסים, שראו את התיבה ממעוף הציפור. ראוי לציין, כי כל החיפושים שנעשו עד כה על הרי האררט לא העלו דבר[5].

יש לציין שלזיהויים אלו להרי אררט אין כל יסוד בכתוב, כיוון שהביטוי "הרי אררט" הוא כללי, ומורה על אחד ההרים שב"ארץ אררט"; "ארץ אררט" מוזכרת כמקום אליו ברחו בניו של סנחריב לאחר שהכוהו: "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט" (מלכים ב, יט, לז; ישעיהו לז, לח). גם את המקום "אֶרֶץ אֲרָרָט"  תרגם יונתן בן עוזיאל: "אַרְעָא קַרְדוּ" (שם). כך שלמעשה, זיהויים ומיקומם המדויק של הרי אררט אינו ידוע.

עדות יוסף בן מתתיהו ועדויות בחז"ל לתיבת נח

יוסף בן מתתיהו (קדמוניות, א, ג, ו) מביא אגדה ידועה בזמנו, שעל הרי קרדו (אררט) בארמניה נמצאו שרידי קרשים מתיבת נח, ויושבי ההרים עושים מהם סגולות להינצל מפגעים רעים.  הוא עצמו מספר שבימיו היו מראים את שרידי התיבה לחפצים לראותה: "הארץ הקרויה ארץ קרחי... בה נמצאים גם שרידי התיבה שלפי הסיפור ניצל בה נח מהמבול, ומראים אותה עד היום לכל מי שרוצה לראותה" (קדמוניות היהודים, ספר עשרים, ב,ב).

בתלמוד בבלי מסופר (סנהדרין צו, א),שסנחריב מלך אשור, גילה את תיבת נח ונסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה. סיפור דומה, מובא בילקוט שמעוני, על פרשנדתא, בנו של המן, שהיה הגמון בקדרוניא (צריך לומר: קרדוניא[6],  מן "קרדו", אררט), ולקח משם נסר מתיבתו של נח (שמות פרק טו, רמז רנו).   

על פי  הזוהר (פרשת נח דף סג א) בקעים מיוחדים שבאזור ההר הם עדות למבול (בתרגום ללשון הקודש): "רבי חייא ורבי יוסי, היו הולכים בדרך, ופגעו בהרי אררט, ראו סמני בקעים בדרך, שהיו מימי המבול. אמר לו רבי חייא לרבי יוסי: בקעים הללו, הם מימי המבול, והקב"ה הניח אותם לדורי דורות, בכדי שלא ימחו מלפניו עוונותיהם של הרשעים. שכך דרכו של הקב"ה, של הצדיקים שעושים רצונו, רוצה שיזכירו אותם למעלה ולמטה, ולא ישכח זכרונם לדורי דורות, כעין זה לרשעים, שאינם עושים רצונו [רוצה גם שיזכירו אותם], כדי שלא ישכחו עוונותיהם, ולזכור עונשם, וזכרונם לרע, לדורי דורות, וזה שאמר הכתוב 'נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי' (ירמיה ב, כב)".

עדויות ארכיאולוגיות למבול

הדעות חלוקות אם המבול היה בכל הארץ או רק בבבל. לדעת רבי יוחנן לא היה המבול בארץ ישראל אלא רק בבל; ולמה נקראת בבל ארץ שנער? שכל מתי מבול ננערו שם (זבחים קיג, א). אם כן, לדעת ר יוחנן המבול היה מקומי, רק בבבל. ומה שנאמר "ויכסו כל ההרים הגבוהים" – משמע שהמבול היה גלובלי, אפשר לתרץ כמו תוספות במסכת זבחים: "ושמא יש לומר דויכסו כל ההרים, היינו ששלט הבל המבול בכל מקום, כדאמרינן לקמן דמתו בהבלא" (קיג, א). "הבל המבול", האדים והחום כתוצאה מהמבול הורגשו בכל מקום ואף מי שברח ועלה להרים הגבוהים (ראה חזקוני ומלבי"ם ז, יח-כ) מת כתוצאה מ"הבל המבול"[7].

חוקרים רבים סבורים, כי ממצאים בשטח מלמדים שהתרחש במסופוטמיה שיטפון ענק, שנחרת בזיכרון האנושי. הארכאולוג האנגלי, ליאונרד וולי, חיפש בשנות השלושים של המאה הקודמת עדויות למבול במשקעי הסחף של עמקי הפרת והחידקל. הוא הגיע למסקנה על התרחשות שיטפון ענק לאחר שחפר בדרום מסופוטמיה בחורבות העיר אוּר. הוא חפר בשכבה עבה של מילוי סחף, שבמשך דורות הושלכה והצטברה מחוץ לעיר העתיקה אוּר, והגיע לשכבת חרסית האופיינית להשקעה בזמן שיטפון. בעומק, לאחר שעברו החופרים את שכבת החרסית שעובייה כמה מטרים, הופיעה שכבה של כלי חרס וכלי צור. וולי טען שמצא בשכבה זו את ההוכחה למבול המתואר במקרא, שהיה אירוע של שיטפון באגני ההיקוות של הפרת והחידקל[8].

הגיאולוגים ד"ר ויליאם רייאן וד"ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית העלו השערה לפיה הים השחור ליד תורכיה, היה בעבר ימה של מים מתוקים ובשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. השערה זו אוששה בשנים האחרונות ע"י צוללות שנשלחו למשימות תיעוד בים השחור ליד תורכיה, ומצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים מצביעים כי בעבר התיישב שם האדם, וכן כי הים השחור היה קטן בממדיו מאשר כיום וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל[9].

לסיכום, כל החיפושים אחרי תיבת נח, שנעשו עד כה על הרי האררט, לא העלו דבר. אך ישנם ממצאים המעידים על מבול באגני ההיקוות של הפרת והחידקל וכן באזור הים השחור.

---

[1] "Atra-ḫasīs: The Babylonian Story of the Flood", Wilfred G. Lambert, Alan Ralph Millard, Miguel Civil,Eisenbrauns, 1999.

[2] להרחבה ראה באנצ' יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "מבול".

[3] אנצ' יהודית "דעת", בערך "אררט", מכללת הרצוג. מקור הערך: פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה.

[4] national geographic news, “Noah's Ark Found? Turkey Expedition Planned for Summer”, by Hillary Mayell, april 2004.

[5] במאמר "המבול והמדע", פרופ' משה קווה, בדף פרשת השבוע ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת בר-אילן, פרשת נח, תשס"ב, מספר 415.

[6] וכך היא הגירסה ב"ספרי דאגדתא על מגלת אסתר", סלומון בובר , בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם, 1886, עמ' 37, אות יג: "ויש אומרים פרשנדתא בנו היה,  הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח".

[7] ראה גם תורה שלימה לבראשית ז אות פד.

[8] וולי, ל' (1956). אור כשדים: רשומות של שבע שנות חפירות (א' רפ, מתרגם). מרחביה: ספרית פועלים.

הגיל של שכבה זו (2900 לפני הספירה), אינו תואם את שנת המבול על פי המסורת היהודית (2104 לפני הספירה); בנוסף, ארכאולוגים אחרים, שעבדו במסופוטמיה באתרים אחרים לא מצאו את שכבת החרסית שמצא וולי, ולעתים מצאו שכבות חרסית מגילים אחרים.

[9] "ארץ וימים", פרופ' מיכה קליין, מכללת שאנן, תשעו - 2015, 26-32.

אירוע ההצפה בים השחור התרחש לפני כ8,000 שנה, תיארוך שגם הוא אינו  תואם למסורת היהודית (ראה הערה קודמת).

© כל הזכויות שמורות למחבר