מאת: אורן סעיד
בתקופה שבני ישראל יצאו ממצרים, נקודת האביב היתה במזל טלה, ולכן נצטווינו לחגוג את הפסח דווקא באביב.
בפרשתנו אנו קוראים על הציווי לחגוג את חג הפסח: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (כג, טו). בציווי זה אנו נדרשים לדאוג שפסח יחול באביב. הלוח העברי נבנה כך שחג הפסח יחול באביב [1]. גם בחומש דברים התורה מצווה לחגוג את חג הפסח באביב: " שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לה' אלוקיך כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז, א). ב"ספורנו" על התורה מצאתי פירוש מעניין מדוע פסח צריך לחול בחודש האביב:
"שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב - שמור בהתמדת השגחה שיהיה ניתן חודש האביב ע"י עבורי החודשים והשנים שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה; 'כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ': כיוון ורצה שתהיה יציאתך בעת שנשלם החידוש של האביב והוא הניגוד בהיות טלה אלהי מצרים עם השמש בגבורתו והירח בניגודו; 'לָיְלָה': כי אותו הניגוד היה אז בלילה, ובהיות שאין קרבן בלילה, הוצרך להקדים הקרבתו ביום הקודם לאותו הניגוד ולזכרון זה קבע כן לדורות" (דברים טז, א).
כדי להבין את דברי הספורנו, ראשית נלמד מהי "נקודת טלה" או "נקודת האביב".
הקדמה
כידוע, לפי ההשקפה האסטרונומית הישנה [2], עומד כדור הארץ ללא ניע במרכז היקום, וכל כוכבי הלכת (שבעת כוכבי הלכת הנראים בעין בלתי מזויינת, הכוללים גם את השמש והירח) וכוכבי השבת מקיפים אותו. הקדמונים הבחינו בכך שכל כוכבי הלכת נעים, מי במהירות ומי באיטיות, על רקע כוכבי השבת הקבועים במקומם. הירח, למשל, משלים הקפה אחת סביב כדור הארץ בערך בחודש, והשמש משלימה הקפה כזו בשנה, כך שבמשך השנה מסלולה בין כוכבי השבת מתווה מעין מעגל דמיוני החוצה את כיפת השמים לשני חלקים. מעגל זה נקרא בפי התוכנים של העת העתיקה "מילקה [3]", "אקליפטיק" בלעז, או "גלגל המזלות". בנוסף למעגל זה הוגדר מעגל נוסף, הנמצא במחצית הדרך בין שני הקטבים הצפוני והדרומי, סביבם סובבים השמיים במסלולם היומי סביב כדור הארץ (כפי שהאמינו אז), וניתן לו השם "קו המשווה" השמימי. ככל שני מעגלים גדולים המשורטטים על פניו של כדור, במקרה שלנו הספירה השמימית, חוצים גם את המילקה והמשווה זה את זה בשתי נקודות. הנקודה בה חוצה המילקה את המשווה, בה נעה השמש צפונה, נקראת "נקודת האביב", משום שבתחילת האביב מגיעה השמש לנקודה זו. על סמך תצפיות העריכו את משך הזמן שבין שני מעברים רצופים של השמש בנקודת האביב בכ-365 יום ורבע, ותקופה זו נקבעה ע"י יוליוס קיסר כבסיס ללוח השנה האזרחי, שנקרא על שמו "הלוח היוליאני".
|
ראש טלה – נקודת האביב
כאמור, הנקודה בה חוצה המילקה את המשווה, בה נעה השמש צפונה, נקראת "נקודת האביב". נקודה זו היא גם נקודת שוויון האביב של היום והלילה, שהשמש נמצאת בה ב-21 במרץ. "נקודת האביב" נקראת גם "נקודת טלה", משום שבעבר מקומה של "נקודת האביב" על קו המילקה (האקליפטיק) או קו גלגל המזלות היתה במזל טלה. הרמב"ם בהלכות קדוש החודש (פרק יט הלכה ה), כותב שרגע שיווי היום והלילה הוא כש"השמש בראש מזל טלה", וכן זהו רגע תקופת ניסן: "תקופת ניסן היא השעה והחלק, שתכנס בו השמש בראש מזל טלה" (פרק ט הלכה ג). דברים דומים כותב גם הרלב"ג:
" ראש חודשים – … והנה זה החודש שהוא ראשון לשאר החודשים הוא בהכרח אם אצל בעת שיכנס בו השמש בראש מזל טלה, או אצל העת שיכנס בו השמש בראש מזל מאזניים (זהו המזל שנמצא מול מזל טלה, ראה תמונה); כי אלו שני המקומות יתכן בהם שיהיו ראש השנה מבין שאר התקופות השימשיות, לפי שאופן המזלות הוא נחלק בפועל באלו הנקודות, כי אופן המשווה יחלקהו בהם, ואין העניין כן בשאר התקופות [כלומר, שהשמש במזל טלה חל יום השוויון האביבי וכשהשמש במזל מאזניים חל יום השוויון הסתווי]. וכבר למדנו שזה החודש הוא אצל העת שיכנס בו השמש בראש טלה, לפי שהתורה ביארה שזה החודש הוא חודש האביב , במה שאמרה: 'שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב' (דברים טז, א); ושהחודש השביעי תִּשְלַם בו האסיפה מתבואת הגורן והיקב; וזה לא יתכן, אם לא יהיה זה החודש, אצל העת שיכנס בו השמש בראש טלה ; ולזה ידענו שזה החודש הוא חודש ניסן, כמו שנזכר במכילתא [4]" (שמות, יב, ב).
לפי הספורנו, נצטווינו שפסח יחול בחודש האביב, משום שרצה ה' שיציאת מצרים תהיה בעת חידוש האביב - כשהשמש במזל טלה בקירבת נקודת האביב וגם הלבנה תהיה במילואה (פסח חל בט"ו בניסן שאז הירח מלא, כמו בכל אמצע חודש, כלומר, נמצא בניגוד לשמש ולכן רואים ירח מלא באמצע החודש). המצרים עבדו את הטלה כאלוה, ולפי הטבע היה מזל מצרים-טלה גובר על ישראל שנמשלו ללבנה. למרות שהמצרים סברו שמבחינה אסטרולוגית הם צריכים לגבור על ישראל, דווקא אז, ה' הוציא את בני ישראל ממצרים, וישראל גברו על המצרים.
הרמב"ן מוסיף, שלכן בני ישראל נצטוו לשחוט קרבן פסח, טלה או גדי [5], מכיוון שלבעלי חיים אלו סגדו המצרים: "איש שה לבית אבות - טעם המצווה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכן צווה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם, אלא בגזרת עליון, ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו כל שכן שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו, וכך אמר קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים" (שמות יב, ג). בנוסף, הזוהר מציין, שמאחר והמצרים היו סוגדים למזל טלה לכן היו עובדים לשה – טלה או גדי: "משום שהמצרים עובדים למזל טלה, ומשום זה עובדים לשה" (בתרגום ללשון הקודש, פרשת פנחס, דף רנא).
בספר "מנורת המאור" לרבי יצחק אבוהב[6], מציין שלכן ה' ציווה שקרבן הפסח – הטלה, יאכל צלי אש כשהוא שלם – ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב, ט) –כדי שהמצרים יזהו שבני ישראל זובחים את הטלה – אותו הם עובדים; כמו כן ה' ציווה שקרבן פסח – הטלה, אסור לשבור את העצמות (שם, מו) – שוב, כדי שהמצרים יזהו בבוקר למחרת לפי העצמות השלמים, שזבחו את הטלה.
תופעת הנקיפה
|
|
תנועת הנקיפה של כדור הארץ. יוצר: Ereenegee מתוך ויקימדיה |
אולם, נקודת האביב אינה קבועה על המילקה (האקליפטיק), כפי שניתן היה לחשוב, אלא נעה עליו אט-אט נגד סדר המזלות, בכיוון הפוך לזה של תנועת השמש בשמים סביב כדור הארץ, במחזור של כ-26,000 שנה. תנועה זו נקראת "נקיפה". נקיפה מומחשת באמצעות סביבון. כל סביבון משנה בשעת סיבובו סביב צירו גם את הכיוון שאליו נוטה ראשו, ובעשותו זאת הוא מצייר מעין חרוט דמיוני. כידוע לנו היום, הנקיפה נובעת מפעולתם המשולבת של כוחות המשיכה של הירח ושל השמש על כדור הארץ. כתוצאה מהנקיפה, בכל 2,000 שנה עוברת נקודת האביב למזל אחר המצוי מערבה יותר. משנת 2000 לפני הספירה ועד לתחילת הספירה שכנה נקודת האביב בקבוצת טלה [7]. כיום נמצאת השמש ביום שוויון האביב בראש קבוצת דגים, ובשל הנקיפה תהיה השמש בעוד 600 שנה באותו יום בראש קבוצת דלי [8]. לכן השמש נמצאת כיום למעשה (בממוצע) במזל טלה בחודש אייר ולא בחודש ניסן.
אין לתופעת הנקיפה כל משמעות לעניין קביעת הלוח, משום שהשנה הטרופית (מחזור ארבע עונות) היא, כאמור, הזמן בין שני מעברי שמש בנקודת האביב, וזוהי "שנת החמה".
לסיכום, בתקופה שבני ישראל יצאו ממצרים, נקודת האביב היתה במזל טלה, ולכן נצטווינו לחגוג את הפסח דווקא באביב. בנוסף, מאחר ומזל טלה היה בחודש ניסן – בו יצאנו ממצרים, והמצרים היו סוגדים למזל טלה, נצטווינו גם לשחוט לקרבן פסח דווקא טלה או גדי – בעלי חיים להם עבדו המצרים[9].
[1] להרחבה ראה מאמר בפרשת משפטים "שמור את חודש האביב".
[2] הנקרא המודל הגיאוצנטרי. להרחבה ראה מאמר "הכוכבים המשוטטים", פרשת בהעלותך.
[3] על המילקה ראה גם במאמר "המבול ונטיית ציר כדור הארץ", פרשת נח.
[4] מסכתא דפסחא פרשה א, מכילתא דר"י שם.
[5] ראה למשל ברמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ג, הלכות א-ג.
[6] בפרקים העוסקים בחג הפסח, סימן קמא.
[7] לפי הרמב"ם (הלכות יסודי תורה, פרק ג, הלכה ז) היתה השמש "בימי המבול" ב"ראש מזל טלה האמיתי", בשעת תקופת ניסן האמיתית. המבול היה ע"פ "סדר עולם" בשנת 1656 ליצירה; לפי תוכני זמנינו, השמש היתה בראש מזל טלה בנקודת השוויון האביבי בימי היפרכוס, היינו בערך בשנת 130 לפני מנינם. בין שתי הדעות יש הפרש של כ-1974 שנה, התואם לתזוזת נקודת האביב בכ-28 מעלות נוספות על קו המילקה. למרות זאת, הוויכוח שולי ונסב על השאלה איזה כוכב על קו המשווה השמימי נקרא "ראש מזל טלה" במקורו.
[8] להרחבה ראה המכלול – אנציקלופדיה יהודית בערך "נקיפת ציר כדור הארץ".
[9] על האלהת בעלי חיים על ידי המצרים, ראה גם במאמר "האם המצרים היו צמחוניים?", פרשת וארא.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה