כבשן סיד

 מאת: אורן סעיד

בתיאור מעמד קבלת התורה בהר סיני, מציינת התורה, שהר סיני כולו היה מלא עשן, כמו העשן שיוצא מכבשן להכנת סיד.

בתיאור מעמד קבלת התורה בהר סיני, מספרת התורה שעשן יצא מהר סיני כמו זה היוצא מכבשן: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (יט, יח).  רש"י במקום מסביר שמדובר בכבשן של סיד: "כבשן - של סיד". גם בתיאור חורבן סדום ועמורה מוזכר הכבשן: "וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן", ומבאר שם רש"י: "כבשן - חפירה ששורפין בה את אבנים לסיד, וכן כל כבשן שבתורה". האברבנאל מציין שהעשן שנפלט מהר סיני היה סמיך מאוד ורב כמו זה היוצא מהכבשן: "... שעלה עשנו כעשן הכבשן שהוא עשן רב ומכופל מאוד" (שמות, שם). רש"י בהמשך דבריו מציין, שהדימוי של עוצמת העשן שנפלטה  מהר סיני לכבשן של סיד, הוא רק כדי לשבר את האוזן למה שאנו מכירים בני האדם ומדובר בעוצמת עשן גדולה יותר משל כבשן: "...יכול ככבשן זה ולא יותר? תלמוד לומר: 'וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם' (דברים ד , יא); ומה תלמוד לומר כבשן? לְשַבֵּר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, נותן לבריות סימן הניכר להם" (שם). מדוע רש"י מסביר שהכוונה לכבשן של סיד ולא לכבשן  של זכוכית או של חרס, למשל ?

כבשן סיד מהתקופה העותמנית בעיר העתיקה אפולוניה,
שליד הרצליה. יוצר: נ. אסף
מתוך ויקימדיה

מבין הכבשנים שפעלו בארץ ישראל, כגון כבשני זכוכית וכבשני חרס, הרי שתיאור של עוצמה כזו של עשן יכול להילקח אך ורק מכבשן סיד המפיץ עשן רב הנישא למרחקים[1].

בכבשן זה, מפיקים סיד מאבני גיר. מלאכת  ההסקה  הייתה אחד מן השלבים הקשים ביותר בהפעלת הכבשן: במשך 4-6  ימים,  24  שעות  ביממה, עמדו  המסיקים  (העובדים  במשמרות) ליד הכבשן, ובעזרת מוטות  ארוכים או קילשונים דחפו את  אבני הגיר לתוך מוקד הכבשן. בתהליך ההסקה היתמרו ענני עשן לגובה רב מעל הכבשן שהיה אחד הדברים הבולטים ביותר בנוף הסביבה. תיאור עוצמת העשן אנו מוצאים בתוספות  החיצוניות  לספר  דניאל[2]: "... ויעל הלהב  מעל  הכבשן  כתשע וארבעים  אמה...".    

בתהליך הסקת הכבשן, שנמשך בין שלושה ימים לשבוע, הגיעה הטמפרטורה בתא ההסקה ל-1000 - 800 מעלות צלזיוס. רק בטמפרטורה זו ובזמן ממושך תהליך קליית האבן הוא יעיל ומושלם [3].  תהליך זה מכונה אצל הרד"ק "שריפה גמורה": "עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד... ופירוש לשיד –  שריפה גמורה עד שהיו אפילו העצמות אפר כמו השיד וכן 'וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד' (ישעיהו לג, יב)" (עמוס ב, א).

לאחר מכן הניחו לו להתקרר מספר ימים; הגיר הקלוי קרוי סיד  רק לאחר תהליך השריפה.  הסיד שווק לקבלנים ולשווקים כאבנים (אבני גיר שרופות). כדי להכין אותו לשימוש הוסיפו לו מים, כפי שמתאר רש"י: "ומידק - לאחר שנשרפו האבנים, הרי הן חתיכות שרופות ומוציאין אותן מן הכבשן ונותנין בהן מעט מים וצוברין אותן ונידוכות מאליהן כקמח טחון" (בבא מציעא עד, א).  תהליך זה מכונה "כיבוי הסיד" .

יש לציין את פירושו של ה"אור חיים" לפסוק הנ"ל הקושר בין העשן הנפלט מהר סיני לבין תהליך הפקת הסיד: "עשן כולו – פירוש, ששלט האש בגופו של הר ונשרפו אבניו כמשפט הכבשן אשר ישרפו אבנים לעשות סיד, ומעתה אבני  [הר] סיני נעשו סיד , ואומר 'ויחרד כל ההר' כי כן דרך האבנים כששולט בהן אש בכבשן יתזעזעו וישמיעו קול חרדה" (שמות, שם).

---

[1] מתוך  המאמר "קיטור הארץ כקיטור הכבשן – על הקיטור והכבשן במקורות", מאת אבי ששון, בדף השבועי של הפקולטה למדעי היהדות, אונ' בר-אילן, מספר 156, פרשת וירא, תשנ"ז.

[2] א. כהנא, הספרים החיצוניים - תוספות לספר  דניאל, ירושלים, תש"ל, 1978 כרך א', עמ' 26.

[3] ראה גם במאמר "סירה קוצנית כחומר בעירה באזור ההר", אבי ששון, כתב העת "במעבה ההר", קובץ שמיני, תשע"ט 2018, הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון.

© כל הזכויות שמורות למחבר