האם המצרים היו צמחוניים?

 מאת: אורן סעיד

בני ישראל לא יכלו להקריב קרבנות ל-ה' בארץ מצרים כי תרבות מצרים היתה בולטת בהאלהת בעלי חיים בהיותם בחיים ופולחן נבלותם במותם.

לאחר מכת הערוב פרעה מציע, שבני ישראל, יקריבו קרבנות ל-ה' בארץ מצרים. משה פונה אל פרעה ומסביר לו למה צריך הוא להתיר לבני ישראל להקריב קרבנות לה' מחוץ למצרים, וטוען: "וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח ל-ה' אלוקינו. הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנו?!" (ח, כב). כלומר, המצרים מייחסים קדושה לבעלי החיים שבני ישראל מקריבים, ולכן לא יאפשרו לבני ישראל להקריב קרבנות.

דעת האבן עזרא

האבן עזרא מפרש כי הסיבה שהמצרים אינם אוכלים מוצרים מן החי, נובעת מצמחוניות לא על רקע בריאותי אלא על רקע פולחני: "…ולפי דעתי, כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא"ה (הודו) שהם יותר מחצי העולם וכולם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום. גם דם וחלב ודג וביצים, והכלל כל דבר שיצא מן החי והם מתעבים מי שיאכל אותם…" (שם).  האבן עזרא כותב זאת גם בפירושו לבראשית: "כי תועבת מצרים כל רועה צאן  - לאות כי בימים ההם לא היו המצרים אוכלים בשר. ולא יעזבו אדם שיזבח צאן כאשר יעשו היום אנשי הודו. ומי שהוא רועה צאן תועבה היא שהוא שותה החלב, ואנשי הודו לא יאכלו ולא ישתו כל אשר יצא מחי מרגיש עד היום הזה" (מו, ד).

האבן עזרא מבאר, שהמצרים היו צמחוניים קיצוניים, עד כדי כך שלא אכלו שום דבר שמקורו מן החי, אפילו מוצרי חלב. כמו כן, הוא מציין, שהמצרים נהגו כמו ההודים-שגם הם צמחוניים. אכן, לפי ספר הדירוגים העולמי [1] לשנת 1993, הודו נמצאת במקום האחרון בעולם בצריכת בשר (=המונח בשר מקיף בשר-בקר, בשר-כבש ובשר בהמות אחרות, ואינו כולל בד"כ בשר-עוף) מבין 155 מדינות שהושוו, הודו נמצאת במקום ה-155 - רק 0.1 ק"ג בשר לנפש. המניע לצמחונות בהודו הוא מטעמים דתיים, מתוך האמונה שפרה קדושה נחשבת לאמם של כל האלים [2]. צמחונות הייתה, והיא עדיין, חובה אצל חלק מהזרמים של הדת ההודית [3] (הינדואיזם). יש לציין, שבהודו משנת 1990 ועד היום, צריכת בשר, דגים ומוצרי חלב עלתה באופן מהותי [4].

ציור בקבר בני חסן במצרים.
המצרים צדים בעלי חיים.
יוצר: Kurohito .
מתוך ויקימדיה

דעת הרמב"ם

לעומת זאת, הרמב"ם כותב, שהמצרים לא היו צמחוניים, אלא לא אכלו צאן (כבשים ועזים) ובקר (פרים) בלבד: "כבר אמרה התורה כפי מה שפרש אונקלוס שהמצרים היו עובדים מזל טלה ומפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן והיו מואסים רועי צאן - אמר 'הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם' (שמות ח, כב) ואמר 'כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן' (בראשית מו, ד); וכן היו כיתות מן הצאבה עובדים לשדים והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים - ולזה היו קוראים לשדים שעירים - וכבר התפשט הדעת הזה מאד בימי משה רבינו 'וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם' (ויקרא יז, ז); ולזה היו אוסרים הכיתות ההם גם כן אכילת העיזים; אבל שחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי עבודה זרה וכולם היו מגדילים זה המין מאד. ולזה תמצא אנשי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל ואפילו בארצות אשר ישחטו שאר מיני בעלי חיים . ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינם אמיתיות צוינו להקריב אלו השלושה מינים לבד 'מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם' (ויקרא א, ב),  עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי בו יתקרבו אל האלוה ובמעשה ההוא יכופרו העוונות; וכן מרפאים הדעות הרעות אשר הם חליי הנפש האנושית בהפך אשר בקצה האחר" (מורה נבוכים חלק ג, פרק מו).

פולחן בעלי חיים של המצרים

תרבות מצרים היתה בולטת בהאלהת בעלי חיים בהיותם בחיים ופולחן נבלותם במותם. המצרים קיימו פולחן בעלי חיים בכל הדורות והחזיקו בו בעקשנות מיוחדת עד לתקופת קיומה האחרון של דת זו. פולחן בעלי חיים של המצרים עשה רושם על בני ישראל ששהו במצרים, והדבר משתקף בסיפורי התורה: "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב); "כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן" (שם מו, לד) ; ובפרשתנו "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנו?!" (ח, כב).

רשימת בעלי החיים שזכו לפולחן בצורה זו או אחרת היא גדולה מאד וכוללת חיות טרף, בהמות, עופות, דגים ושרצים שונים. חשוב במיוחד, בשים לב למקורות המקראיים, לתאר את בעלי החיים הביתיים ששימשו כאלוהות, או מקודשים למצרים בצורות שונות. פרים הם הראשונים במעלה. מפורסמים ביותר היו הפרים החיים שהעריצו אותם בתור אלים: הפר מנביס בהליופוליס, הפר אפיס בממפיס, הפר בוכוס בהרמונטיס ועוד שורה של פרים לבנים ושחורים. פולחן הפרות הוקדש בעיקר לאלה חתחור המופיעה כאשה בעלת ראש פרה. מבהמה דקה היה מפורסם הפולחן לתיש החי בעיר מנדס בדלתה של מצרים התחתונה, וכן היה כבש, או תיש, בעל החי המקודש של האל חנוב באלפנטינה, בייב. ומכאן אולי מקור הסכסוך עם המצרים שהתנגדו לפולחן הקרבנות של היהודים. איל ואווז היו גם בעלי החי של האל אמון בתיבי. ראשים של בעלי חיים שונים מכתירים את תבניתיהם של אלילי מצרים, כך שכל דת מצרים מקבלת מבחינה חיצונית דמות זואולוגית מובהקת[5].

ישנם ממצאים רבים המעידים על כך שהמצרים אכלו בשר ודגים. למשל, החפירות בעיר גיזה במצרים חשפו עדות לטבח מסיבי של בשר בקר, בשר כבש וחזיר [6]. כמו כן המצרים תיעדו בפרוט את חיי היום יום במצרים במאות ציורי קיר שהשתמרו באתרים רבים במצרים, ויש תמונות רבות מאלו שמתארות כיצד המצרים צדים, דגים ושוחטים בעלי חיים מסוגים שונים [7]. גם מדברי חז"ל אנו למדים שהמצרים אכלו בשר ודגים; במדרש שמות רבה  נאמר שהמצרים עצמם אכלו בשר: "וכן במצרים היו משועבדים ישראל שמונים שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין ולא טועמין..." (פרשה טז אות ד). במכילתא נאמר שבשר ודגים נמכרו בגלוי בשווקי מצרים: "בשבתנו על סיר הבשר - ... רבי אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל למלכים במצרים יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם" (שמות טז, ג).

על פי הממצאים הנ"ל, מסתבר יותר פירושו של הרמב"ם, שמצרים לא היו צמחוניים אלא היו מינים בודדים של בעלי חיים (או אפילו רק פרטים בודדים ממינים בודדים) שהיו מקודשים למצרים ואסורים למאכל. האבן עזרא פירש, לפי הידע שרווח בתקופתו, על פי ידיעותיו במנהגי האכילה במקומות מסוימים בהודו, שלא אכלו שום מזון שמקורו מן החי, והשווה בין תזונת אנשי הודו לתזונת אנשי מצרים העתיקה. עם זאת, יתכן שבתקופות מסוימות ו/או במחוזות מסוימים במצרים, היו מינים נוספים של בעלי חיים שהיו מקודשים למצרים ואסורים למאכל,  ולכן המצרים היו צמחוניים במחוזות אלו, כדברי האבן עזרא.

---

[1] לשנת 1993, מאת ג'ורג' תומס קוריין, הוצאת כרטא, 1993. marketing data and statistics International  , התקופה הנסקרת: 1984.

[2] לטענת האנתרופולוג מרווין האריס, איסור אכילת בשר, נבע גם מסיבות כלכליות-חברתיות. ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Cattle slaughter in India" (=שחיטת בקר בהודו) ובפיסקה "history" (=הסטוריה).  

[3] על פי ויקיפדיה בערך "היסטוריה של הצמחונות".

[4] ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "Cattle slaughter in India" (=שחיטת בקר בהודו) וכן ראה מאמרו של גרדינר האריס, ניו יורק טיימס, מאי 2013, "כבר אין פרות קדושות בהודו - בשל הביקוש הגואה למאכלי בקר בקרב השכבות המבוססות, חטיפת פרות מהרחוב ומכירתן לתעשיית הבשר והעור הפכה למגיפה בניו דלהי".

[5] להרחבה ראה מאמרו של ד"ר חיים מ. גבריהו, "תועבות מצרים" מחניים כח תשטז,

[6] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "Ancient Egyptian cuisine" (המטבח במצרים העתיקה).

[7] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "art of ancient egypt" (אמנות מצרים העתיקה) בפיסקה "painting" (ציור).

תמונות "ציד במצרים העתיקה" ראה בויקימדיה.

© כל הזכויות שמורות למחבר