גריסין של פול ועיקת הנפש

 מאת: אורן סעיד

המדרש מציין, שיוסף שלח לאביו דווקא גריסין של פול בגלל שהם 'עִיקַת נֶפֶשׁ'. נחלקו הפרשנים בביאור ביטוי זה.

בפרשתנו אנו קוראים על הדברים שיוסף שולח לאביו עם אחיו לארץ ישראל: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ" (מה, כג). רש"י מבאר את הביטוי "טּוּב מִצְרָיִם": "מטוב מצרים - מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו[1] ומדרש אגדה גריסין של פול" (שם).

מקור דברי המדרש אגדה המובאים ברש"י הוא  במדרש בראשית רבה: "אֶת טוּב  -  זֶה גְּרִיס שֶׁל פּוֹל שֶׁהוּא עַל עִיקַת נֶפֶשׁ" (פרשה צד, אות ב). המדרש מציין, שיוסף שלח לאביו דווקא גריסין של פול בגלל שהם 'עִיקַת נֶפֶשׁ'. בטרם נבאר מהי 'עִיקַת נֶפֶשׁ', נבאר מהו הפול.

פול הגינה

פול הגינה.
יוצר: Vinayaraj
מתוך ויקימדיה

הפוֹל נזכר במקרא פעמיים לצד עדשים' ומרכיבי מזון בסיסיים אחרים (שמואל ב, יז, כח; יחזקאל ד, ט) וכשם פרטי של מלך אשור (מלכים ב, טו, יט). הזיהוי של הפול'  עם פול הגינה (Vicia faba) הוא חד משמעי בכל התרגומים והפירושים. פול הגינה הוא מגידולי הקטניות החשובים ביותר[2].  מעדויות ארכיאולוגיות עולה, ללא ספק, שהפול יחד עם עדשים, אפונה וחימצה שייכים לגידולי הקטנית העיקריים של העולם העתיק. עד היום משמשים זרעי פול מיובשים, בארצות שונות ובמיוחד במצרים, כמקור העיקרי לחלבונים עבור דלת העם[3].

'עיקת הנפש' - גריסין של פול קלים לבליעה

בחידושי הרד"ל מבאר שעקת נֶפֶשׁ' היא בית הבליעה, וגריסין של פול קלים לבליעה: "...גריסין של פול שהם קלין ללועסו לזקנים שבטלו הטוחנות שלהם ויורדין בקל לעיקת נפש לבית הבליעה" (שם).

ה"גריסים" הם גרגירי פול טחונים. לצורך הטחינה נהגו לשרות את הפולים במים: "בראשונה היה גריס של פול ושל טופיח ושל צפורי טמא מפני ששורין אותו במים בשעה שגורסין אותו" (תוספתא, מכשירין, פרק ג הלכה ו)". במשנה בפאה (פרק ח משנה ג) נאמר: "נֶאֱמָנִין עַל הַפּוֹל, וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין", ומפרש הרמב"ם: "ופירוש גריסין — פולים טחונין ומקולפים" (שם).

כנראה בגלל שגריסין של פול הם גרגירי פול טחונין, לכן קל לזקנים לבלוע אותם, כפי שציין בפירוש חידושי הרד"ל.

'חלוקת הנפש' -קליפת הפול

בפירוש "עץ יוסף" על מדרש בראשית רבה, מבאר שיש לגרוס 'חלוקת הנפש', הכוונה לקליפת הפול הנפרדת מגרגירי הפול על ידי הבישול או שהגרגיר עצמו נחלק לשניים על ידי הבישול: "נראה שמלת על עיקת נפש הוא טעות סופר וצריך לומר שהן חלוקת נפש. כדאיתא בנדה פרק האשה (פרק ט, משנה ז), גריסין של פול חלוקת נפש ופירש רש"י שנחלק האוכל מן הקליפה. שהקליפה היינו נפש שלו. והערוך כתב פול שנתבשל כל כך עד שנחלק מאליו לשנים" (שם).

פרחי פול הגינה לבנים ויש להם כתם ארגמני. התרמיל גדול ועבה. יש כמה זנים: בעלי זרעים גדולים ופחוסים או כדוריים וקטנים[4]. את גרגירי הפול היו אוכלים לא רק כשהם מבושלים, אלא גם כשהם חיים[5]: "לְעִסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נָפֶשׁ" (נדה, פרק ט, משנה ז), והכוונה ללעיסת גרגירי הפול כשהן חיין ועל ידי הלעיסה נפרדת הקליפה מהם (ראה פירוש רבינו עובדיה מברטנורא, שם).

לפני הבישול יש להפריד את הזרעים מהתרמילים. בישול גרגירי הפול או טיגונם גורמת לקליפה העוטפת אותם להתפצל. כאמור, את גרגירי הפול היו טוחנין לאחר שהסירו מהם את קליפתם. בישול רב עשוי לגרום לגרגירי הפול להתחלק לשניים.

'עיקת הנפש' - גריסין של פול משרים שינה

בפירוש "מתנות כהונה" על מדרש בראשית רבה, מבאר ש'עִיקַת נֶפֶשׁ' היא צרת הנפש, והאוכל גריסין של פול, נופלת עליו שינה: "על עיקת נפש - על צרות נפש מלשון עקא כלומר, מיישב הדעה ומעביר הדאגה וכן כתבו ספרי הרופאים, שהגריסים של פול מפילין שינה על אדם וכן מצאתי בירושלמי פרק קמא דיומא, שבשביל כך היו מונעין מן כהן גדול גריסין של פול, מפני שמפיל את השינה על האדם" (שם).

פול הגינה עשיר בסיבים תזונתיים[6], הגורמים למערכת העיכול לעבוד קשה על מנת לעכל אותם. בנוסף, פול הגינה נחשב למזון הקשה לעיכול (כמו חומוס ושעועית) גם בגלל שהוא עשיר בפחמימות מסוג אוליגו-סוכרים (מיוונית – אוליגו=מעט). אלה שרשראות שמכילות שלוש עד תשע מולקולות של חד-סוכרים (למשל, גלוקוז), בניגוד לרב-סוכרים כמו עמילן שיש בהם הרבה יותר חד-סוכרים.

הפחמימות הללו עמידות בתהליך העיכול, מכיוון שלבני האדם חסר האנזים שמפרק אותן באופן טבעי. כתוצאה מכך הן עוברות את המעי הדק ללא שינוי, מגיעות למעי הגס, ושם מפורקות על ידי חיידקים שחיים במעיים. תוצרי הלוואי של תהליך התסיסה הזה הם גזים שונים, בעיקר חנקן ופחמן דו-חמצני אך גם מימן, מתאן ומימן גפריתי[7].

יתכן גם שמאחר ובעבר הפול היה אחד המזונות העיקריים ואכלו הרבה פולים, זה גרם למערכת העיכול לעבוד קשה על מנת לעכל אותם. כאשר תהליך העיכול שלהן גוזל מהגוף הרבה אנרגיה, זרימת הדם ואספקת החמצן למוח יורדות ואנחנו מרגישים תחושת נמנום[8].

---

[1] ראה מאמר "יין ישן" בפרשה זו, בבלוג זה.

[2] צמחי המקרא, זהר עמר, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2012, עמ' 105.

[3] "אף המקפה של גריסין ושל פול, מפני שהיא סולדת לאחוריה – פול הגינה", ד"ק משה רענן, פורטל הדף היומי, נזיר (נ, ב).

[4] ראה גם באתר מכון התורה והארץ "למעשה", זיהוי צמחים - מקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם , פול.

[5] צמחי המשנה, אוריה פלדמן, הוצאת דביר תל אביב,  עמ' 81-85.

[6] Giczewska A, Borowska J. Nutritional value of broad bean seeds. Part 1: Starch and fibre. Nahrung. 2003 Apr;47(2):95-7.

[7] "מדוע שעועית יוצרת גזים במערכת העיכול", מאיר ברק, ספטמבר 2015. המאמר המקוון באתר מכון דוידזון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. 

[8] "מדוע ארוחה גדולה מרדימה?", בת חן וולף, אפריל 2017. המאמר המקוון באתר מכון דוידזון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

© כל הזכויות שמורות למחבר