מאת: אורן סעיד
היהלום הוא אחד מאבני החושן. נחלקו המפרשים והתרגומים בזיהוי אבן חן זו.
בפרשתנו אנו קוראים על עשיית החושן עבור כהן הגדול (לט, ח-כא). חוֹשֶׁן, או בשמו המלא חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש. שובצו בו 12 אבנים יקרות שונות כנגד 12 השבטים והוא הונח על חזהו של הכהן הגדול. יָהֲלֹם היא האבן השלישית בטור השני בחושן הכהן הגדול: "וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם" (לט, יא). אבן היהלום מיוחסת לשבט זבולון. מדוע דווקא היהלום מיוחס לשבט זבולון? על כך עונה "רבינו בחיי", שהיהלום מרמז על העושר של זבולון: "זבולון על יהלום, ונקראת פִּירְלָ"א בלעז, והיא לבנה, על שם שהכסף לבן והוא סימן לעושרו של זבולון, שנאמר: זבולן לחוף ימים, והיא מצליחה בפרקמטיא" (שמות כח, טו).
"רבינו בחיי" כאמור, מזהה את היהלום עם אבן הנקראת פִּירְלָ"א בלעז, היא אבן הבדולח, כפי שהוא מבאר: "והבדולח פירשו בו שהוא יהלום הנקרא פירל"א שהיה חקוק בה זבולן וכן כתוב בספר מכלול בשרש בדולח" (שמות טז, ב). הבדולח היא הפנינה - אבן יקרה המצויה בקונכיות שבלולים שונים, או צדפות [1]. האברבנאל מזהה את היהלום עם היהלום המוכר לנו בשם זה, בעל דרגת הקושי הגבוהה בטבע: "ויהלום היה אבן הולמת כל האבנים ומשברתן , והיא לא תשבר לרוב חומה ויובשה, ובלעז נקרא דיא"מאנטי [=יהלום] " (שם).
|
|
יהלום לא מלוטש. מתוך ויקימדיה |
הפרשנים והחוקרים וכן התרגומים חלוקים בדעתם האם מדובר ביהלום המוכר לנו. בדרך כלל יש לומר לגבי זיהוי האבנים הטובות המוזכרות בתורה ובחז"ל, ששמות האבנים היקרות משתנים מעם לעם ומדור לדור; וגם יש שמכנים אבנים שונות בשם אחד; בנוסף, הקדמונים היו מחליפים מין אחד באחר, הקדמונים היו בוחנים ומזהים את אבני החן על יסוד תכונותיהן החיצוניות הבולטות בלבד, כגון זוהר וצבע, שפעמים הן משותפות לסוגים אחדים. זוהי הסיבה שאין אנו יודעים את משמעותם הנכונה של הרבה שמות של אבני חן המובאים בכתבי הקדמונים, לא רק בעברית אלא גם בספרות יוון ורומא. לעומת זאת בימינו, אבני החן מוגדרות ע"פ תכונותיהן הכימיות והפיזיקאליות. בנוסף, קיימים תרגומים שונים לתורה, שמתרגמים באופן שונה את שמות האבנים, דבר המסבך את מלאכת זיהוי האבנים [2]. כך למשל, לגבי היהלום, תרגום אונקלוס מתרגם 'סַבְהֲלוֹם' (שם). החוקרים חלוקים בדעתם בתרגום אונקלוס, האם מדובר ביהלום המוכר או שהוא מרמז לאבן של סביאה ושתייה, כמו האבן "אמתיסט" - אחלמה [3] (Amethyst) - משום שהאמינו שיש באבן משום הגנה מפני שכרות. תרגום השבעים והוולגטה מתרגמים 'יהלום' - Iaspis - כנראה הכוונה לאבן החן לַפִּיס לַזוּלִי (או לַפִּיס בלבד, באנגלית - Lapis lazuli) והנקראת גם אבן תכלת. תרגומים אחרים מכוונים לאופאל או קוורץ שקוף .מכון המקדש זיהו את האבן עם קוורץ שקוף [4].
יהלומים טבעיים נוצרים רק עמוק בבטן האדמה. את היהלומים כורים במכרות בבטן האדמה. מקור משני של כריית יהלומים, הוא נהרות וימים. כתוצאה משחיקת סלעי קימברליט נושאי יהלומים, במהלכה משתחררים היהלומים כמו גם מרכיבים מינרליים אחרים, ונסחפים אל ערוצי נחלים ונהרות או אל קרקעית הים. את היהלומים מסננים בנהרות או במקומות בהם יש הצטברות של סחף כתוצאה מהאטת הזרימה בנחל [5]. לפי זה, מובן מדוע היהלום מיוחס לשבט זבולון, שהרי את היהלומים ניתן למצוא כאמור בנהרות או בקרקעית הים וזבולון נתברך בקרבה לחוף הים, והיה מפליג בספינות כדי לרכוש ולמכור סחורה: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן" (בראשית מט, יג). בברכת משה לזבולון נאמר: "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל" (לג, יט). בתלמוד בבלי מסכת מגילה, מבואר: "שפוני – זה חילזון, טמוני – זה טָרית, חול - זה זכוכית לבנה" (מגילה ו, א). ר' אברהם הרופא פורטלאונה (שער אריה) מבאר [6], על פי הדברים האלו, שבחלקו של זבולון היו יהלומים: "מפני שהיה עשיר, משני שמות: האחד מפני ששפע ימים ינק, כמו שעושים כל העומדים על חוף הים שיביאו בעריהם 'יורדי הים באניות' חפצים רבים, כסף וזהב וכלים [...] והאחר מפני 'טמוני חול', היינו: מפני הזכוכית-לבנה וה'דיאמאנטי' [=יהלום] שנמצאו בהרים שבגבולו ".
מקור נוסף של יהלומים הוא מהחלל החיצון. מעריכים כי יהלומים עשויים להיות בכוכבי לכת מסוימים (במערכת השמש או מחוצה לה) וגם בכוכבים אחרים. יהלומים זעירים שאינם גדולים בהרבה מגודל של מולקולות נמצאים בשפע במטאוריטים - עצמים סלעיים או מתכתיים שהגיעו לפני השטח של כדור הארץ או כל כוכב לכת אחר מן החלל החיצון. בשנת 1987, צוות של מדענים בחן כמה מטאוריטים ומצאו גרגרי יהלום בקוטר שני ננומטר לכודים בהם. ניתוח של מטאוריטים נוספים, גילה ננו-יהלומים מכוכבים שונים [7].
[1] להרחבה ראה מאמר בפרשת בראשית "פנינת הבדולח".
[2] ראה פרשת במדבר מאמר "אבנים יקרות בדברי חז"ל".
[3] מקור השם הלועזי אמתיסט ביוונית עתיקה: "א" = לא ו"מתוסטוס" = שיכור או מורעל, והוא נובע מן האמונה כי יש באבן משום הגנה מפני שכרות. אמונה זו רווחה גם ביוון הקדומה וגם ברומא, ואנשיהן ענדו את האבן על צווארם או שתו מגביעי אחלמה כדי להימנע משכרות. הכוונה שיהלום שבחושן הוא בן עם סגולות כמו האחלמה, אך לא אחלמה בעצמו, שכן אחלמה כבר מוזכרת באבני החושן (שם, יב).
[4] יוסף בן מתתיהו מתרגם Shapeiros – ספיר , ואז "ספיר" המוזכר בפסוק (שם, יא) הוא אבן חן שונה או סוג/צבע אחר של אבני ספיר. המכלול – אנציקלופדיה יהודית בערך "יהלום (אבן חן מקראית)"
[5] להרחבה ראה בהמכלול – אנציקלופדיה יהודית בערך "יהלום" ובערך "כריית יהלומים".
[6] בספרו "שלטי הגיבורים". מאת אברהם בן דוד פורתלוני ואברהם בן דוד אריה ממנטובה, 1611, פרק מו, עמוד מו.
[7] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך " Extraterrestrial diamonds" (=יהלומים מחוץ לכדור הארץ).
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה