יצירת העגל והשמדתו

 מאת: אורן סעיד

משה רבינו שורף את עגל הזהב שיצר אהרון מהתכשיטים שהביאו לו העם. מדוע התורה נוקטת במילה "וישרוף", הרי הזהב, כידוע, אינו נשרף באש אלא ניתך ע"י האש?

הנושא המרכזי  בפרשתנו הוא חטא העגל. בתיאור עשיית העגל ע"י אהרן נאמר: "וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה" (לב, ד). אהרן לקח את התכשיטים העשויים זהב שהביא לו העם, התיך אותם ויצר צורה של עגל. בפירוש "דעת מקרא" מובאות  מספר שיטות לאופן עשיית העגל ע"י אהרן:

א. אהרן עיצב את צורתו של העגל, מהזהב שהותך, ע"י החרט - כמין יתד מחודדת בקצה, המשמשת לעשיית חריצים המצטרפים לתמונות או אותיות; ויצר ע"י כך פסל של עגל, מהזהב שהתיכו באש.

ב. העגל היה עשוי עץ, ואהרן ציפה אותו בזהב המותך.

ג. בחרט עשה אהרן דפוס בדמות עגל, ולאחר מכן יצק את הזהב המותך לתוך הדפוס כדי לעצב את הזהב בצורת עגל, ולבסוף חילץ את העגל מתוך הדפוס.

אופן השמדת העגל ע"י משה

כשמשה יורד מהר סיני  עם הלוחות, ורואה את העגל, משה משליך את הלוחות ארצה והם נשברים. ואז התורה מספרת על אופן השמדת העגל ע"י משה: "וַיִּקַּח  אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק  וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לב, כ). משה השליך את העגל לאש, ואת כל המוצק שנשאר מן העגל לאחר שנסתלקה האש טחן משה, עד שנעשה הכל עפר דק. הפרשנים עמדו על הקושי של המילה 'וישרף' בפסוק זה; הרי אם העגל עשוי כולו זהב, צריך היה להיות כתוב: 'ויתך' - שהזהב הותך ע"י האש, כי הזהב, כידוע, אינו נשרף באש אלא ניתך ע"י האש.

לפי פרוש השני שהובא לעיל, באופן יצירת עגל, שהעגל היה עשוי עץ, ואהרן ציפה אותו בזהב המותך, אפשר לתרץ שהעץ הוא החומר שנשרף. ר' יצחק עראמה [1] (1494 - 1420) בספרו "עקידת יצחק" על התורה מבאר את הפסוק  "וַיִּקַּח  אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" (שם) , שמשה רבינו שרף את הבגדים, הבמה והמדרגות לבמה שעשו לעגל בני ישראל, ואילו את העגל העשוי מזהב לא שרף אלא טחן היטב (פרשת כי תשא, פרק נג, אות א). באותו אופן ביאר את הפסוק גם האברבנאל (דברים ט, יב). האברבנאל מציין אפשרות נוספת, שמשה קודם התיך את העגל באש, על מנת שיהיה לו יותר קל לטחון אותו: "ועם היות שכתב שם, ויקח את העגל אשר עשו וישרוף אותו באש ,ראוי שיובן כמו שפירש אותו בכאן [=שמשה שרף את קישוטי העגל] או נאמר שהשרפה שעשה לעגל הוא שהתיכו באש ועשה ממנו חתיכות דקות ואז טחן אותם ועשאם עפר; כי לא היה אפשר שיטחנו אותו בהיותו בעביו, אם ראשונה לא יתיך אותו באש ויעשהו חתיכות דקות שיהיו ראויות לטחינה . וזהו יותר נכון בפשטי הכתובים שאמר: 'וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ' (דברים ט, כא) " (שם).

אבקת זהב שנוצרה ממשקע פירוק הזהב
באמצעות "מי מלך".
מתוך ויקימדיה

האבן עזרא (וכן החזקוני) מסביר, שאין צורך לפרש את הביטוי "וישרף באש" במשמעות שהאש התיכה את הזהב, אלא יתכן שהזהב אכן נשרף: "וישרף באש - כמו ויתך אש; ואין צורך, כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהיה שחור, ולעולם לא ישוב זהב,  וזה דבר מנוסה ואמת הוא" (אבו עזרא, שם).  ומהו אותו הדבר, שגורם לכך שהזהב ישרף?

זאת מגלה לנו המלבי"ם: "וכבר בארו חכמי לב, שנמצא בכימיה, אופן להפך הזהב שיהיה דק כעפר ע"י מלח טרטר"י עם גפרית, או נייטר"ו " (שם). וכן ב"תורה שלמה" (שם, אות קצב) מובא מספר "נתיבות השלום": "וכן עמדו בעלי הכימיה בדור האחרון על הנסיון הזה, ואמרו שכשתערב 'מלח טרטרי' עם גפרית תוכל לפרר את הזהב באש עד אשר דק כעפר". על פי פירוש המלבי"ם וספר "נתיבות השלום" התערובת 'מלח טרטרי' עם גפרית אינה שורפת את הזהב אלא מפוררת אותו לפירורים דקים [2]. מהו אותו חומר שמפורר את הזהב?

לעניות דעתי, נראה שהכוונה ל"מי מלך" - כינוי לתערובת של חומצה חנקנית וחומצת מימן כלורי, שהושגה בדרכים שונות על ידי אלכימאים. נקראת כן על שום שהיא ממיסה את "מלך המתכות" - הזהב והפלטינה.  חומצת מימן כלורי התגלתה בשנת 800 (בקירוב) על ידי אלכימאי פרסי, אבו מוסא ג'אבר בן הייאן, כשעירב מלח עם חומצה גופרתית. בספריו כתובים לראשונה גם הדרכים ליצירת חומצות מינרליות, כגון: חומצה גופרתית וחומצה חנקתית[3]; והוא מציין שעל ידי המסת אמוניום כלוריד בחומצה חנקתית הוא קיבל תערובת המסוגלת להמיס את הזהב עם גופרית; כלומר הזהב הפך להיות ממצב מוצק למצב נוזל, כאשר חלקיקי הזהב מפוזרים באופן אחיד בתוך הנוזל.

בפירוש המלב"ים הוזכר שבתערובת המפוררת את הזהב יש  חומר המכונה 'נייטר"ו'. "ניטרו" הכוונה ל-"ניטר" (niter), ומבחינה היסטורית הוא השם של אשלגן חנקתי, והוא אחד מהתרכובות המכילות חנקן והנקראות בשם הכללי "מלחי אשלגן [4]". האלכימאי אבו מוסא ג'אבר בן הייאן, הפיק מלחי אשלגן  על ידי שריפת צמחים עם "טרטר". מלח אשלגן שימש אותו להפקת חומצה חנקתית [5]. לכן יתכן ש'נייטר"ו' הוא כינוי לחומצה חנקתית אותה הפיק באמצעות מלחי אשלגן. בנוסף, יתכן, שה"גפרית" שהוזכרה בפירוש המלבי"ם (ובפירושים נוספים) הכוונה לחומצה גופרתית. יתכן שמדובר  בתהליך להפקת חומצת מימן כלורי באמצעות עירבוב מלח עם חומצה גופרתית – כפי שעשה האלכימאי  מוסא ג'אבר בן הייאן.

המלבי"ם ציין שהתערובת היא: "מלח טרטרי עם גפרית או "נייטרו" ולא "מלח טרטרי עם גפרית ונייטרו", מאחר ומדובר בניסויים של אלכימאים,  כנראה מדובר בשלבים שונים של הכנת "מי מלך", ותיאור של רכיבים שונים להפקת כל אחת מהחומצות המרכיבות את ה"מי מלך".

המלח שהוזכר בדברי הפרשנים שהובאו לעיל הוא "מלח טרטרי", והכוונה לאשלגן טרטרט, שכונה בעבר "טרטר [6]". הוא נוצר בחביות יין, בתהליך התסיסה, לעיתים על הפקק או על צידן הפנימי של חביות ליישון יין, בצורת גבישים לבנים המכונים "יהלומי יין". חומר זה מסייע לשמירה על איכות היין ומונע פעילות בקטריות העשויות לגרום לקלקולו. כבר בתקופה העתיקה אובחן מלח הטרטרי  ע"י היוונים והרומאים הנוצר בחביות היין בתהליך ייצור היין. כאשר מוסיפים מלח טרטרי למים, נוצר תרחיף שימושי במיוחד לניקוי מטבעות נחושת [7].

כאמור, על פי הפרשנים שהובאו לעיל, פוררו את עגל הזהב באמצעות "מי מלך". ברם, התורה נקטה לשון 'וישרף' באש, ולא ויתך באש, וכן בפשטות אש אין משמעו חומצה!

בפירוש ה"כתב והקבלה [8]", מבאר ששריפה בלשון המקרא, בהקשר של חטא העגל או בציווי של השמדת האלילים "תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" (דברים ז, כה) משמעותה באלילים העשויים ממתכות: שלב ראשון שריפה באש ולאחר מכן שחיקה [9], כלומר, פירור חלקיקי החומר לחלקים קטנים. את החלק של השחיקה ניתן לעשות על ידי "מי מלך", התערובת שהוזכרה לעיל בדברי הפרשנים: "אם כן, קרא דילן כפשטיה, דבין של מתכות בין של עץ בעי שריפה, ועיקר שרש שרף הוראתו רפיות חלקי עצם הדבר, שהאש ירפה כח העמדתו עד שיתפרדו חלקיו זה מזה וישובו לאבק ועפר וגם המתכות יוכל לבוא ע"י שריפה להיות אבק ועפר, כמו שידענו מבעלי החימיא שכשמערבין מלח טרטרי עם גפרית, או נאטרום מין מלח אלקאלי, אז יתפרר הזהב באש עד אשר דק כעפר ואבק (ופרוד הרכבת חלקי המתכות בדרך זה עד שנעשה דק כעפר נקרא בלשונם קאלצינירען)" (דברים ז, כה).

אם כן, התערובת של "מי מלך", שהוזכרה בדברי הפרשנים לעיל, שימשה לפעולת השחיקה, לאחר שריפה באש, על מנת לבער את עגל הזהב. הצורך לשרוף ראשית את עגל הזהב, בנוסף לשימוש ב"מי מלך", הוא על מנת לקיים את ציווי התורה "תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ" (שם) באופן השמדת האלילים. היוצא מדברינו, ששריפה באש, בהקשר זה, משמעותה: הכנסה לאש  ושחיקה לאחר מכן.

שריפת זהב

כששמים זהב באש, הזהב למעשה לא נשרף - במינוח מדעי - החמצן לא מתרכב עם הזהב  (מחליד), מאחר וזהב הוא מתכת אצילה (אבל לא אצילה לגמרי: בתנאים מסוימים יסודות מסוימים מתרכבים עם הזהב[10]).

האבן עזרא בתיאור פעולת חומר זה על הזהב מציין: "ומיד ישרף ויהיה שחור" (שם). סביר להניח, שהזהב שממנו הופק העגל, לא היה זהב טהור [11], אלא סגסוגת עם מתכות אחרות - ואם כסף היה אחת ממתכות אלה, הגפרית (למשל) יכולה להתרכב עמה וליצור את הצבע שחור.

באנציקלופדיה "אוצר ישראל [12]" כותב, שדברי האבן עזרא הנ"ל, מבוססים על חכמת האלכימיה ולא על מדע הכימיה: "וזה הוא היסוד לאמונת האלכימיים, כי החכמה הזאת היא סגולת עם ישראל אשר קבל משה בהר סיני או למדוה מחרטומי מצרים. וראינו שהשחית משה את העגל וכלה כל יסודות הזהב עד כי היה לאפר ; ואי אפשר לעשות זאת בחכמת הכימיה החדשה; ובאמנות האלכימיה עלתה בידי משה להכין כסף וזהב לעבודת המשכן די והותר" (ערך "אלכימיא"). הרקע לדברים אלו הוא, שמתערובת ה"מי מלך", אלכימאים קיבלו השראה וחשבו שיוכלו למצוא את "אבן החכמים" - חומר שעל פי אמונת האלכימאים מסוגל להפוך מתכות זולות לזהב. כנראה, היו אלכימאים שחשבו ש"מי מלך" הופכים את הזהב ליסוד אחר. ברם, על פי דברינו לעיל, אין צורך להרחיק לכת ולומר שמדובר כאן על הפיכת הזהב ליסוד אחר (כפי שמשתמע מדברי האבן עזרא עצמו), אלא על שחיקת הזהב באמצעות "מי מלך" [13]. על פי דבריו, משה למד על הכנת "מי מלך", מהר סיני או מחרטומי מצרים.

---

[1] ספר עקידת יצחק, שמות, עמ' 426, דפוס לבוב, 1868, ע"י פולק, חיים יוסף.

[2] בהערות לפירושו של יצחק עראמה לתורה, מתייחס לאבן עזרא הנ"ל וכותב: "וכעין זה [דברי האבן העזרא הנ"ל] השיב גם חכם א׳ האללאנדי מבני עמנו (שמו הפרטי לא נודע לי) זה יותר מששים שנה באגרותיו אל החכם וואלטארע הצרפתי, אשר העיר ג״כ על הספק הזה ואמר כי חכמי הכימיאה מצאו מקרוב תחבולה להשים דבר תוך האש עם הזהב ואז יוכל להשרף; ובלתי ספק, נודע זה גם למשה רבינו ע"ה אדון הנביאים והחכמים".

[3] על פי "המכלול –אנציקלופדיה יהודית", בערך "מי מלך".

להדגמת המסת הזהב באמצעות "מי מלך", ראה ביוטיוב "Gold Dissolves in Aqua Regia".

אחד החוקרים, שטהל שמו, טוען, כי משה השתמש בתהליך כימי כדי להתיך את העגל. שטהל חושב, כי הזהב הותך בתערובת עם אפר אשלג וגופרית לתרכובת נמסה במים. דעתו של החוקר שטהל (stahl) מתוך הספר:

“Chemical News and Journal of Industrial Science, by Sir William Crookes, Chemical news office,

, 1866, volume 13-14, Google eBook, page 300.

[4] saltpeter – מלח המורכב מאשלגן.

[5] "A History of Chemistry" by Francis Paul Armitage, 1906 ,Longmans, page 4.

[6] המונח "טרטר" מקורו בספרות האלכימאית ולו מספר משמעויות: משקעים הנוצרים בחבית יין, חומצה טרטרית או אחד ממלחיה. בין הנגזרות החשובות של חומצה טרטרית ניתן למנות את מלחיה, "טרטר" (cream of tartar, אשלגן דו-טרטרי, המשמש כתבלין להקרמת ירקות/לזניה), מלח רושל (אשלגן נתרן טרטרט, משלשל קל) וטרטר אמטיק (אנטימון אשלגן טרטרט).

[7] על פי "המכלול –אנציקלופדיה יהודית", בערך "חומצה טרטרית".

[8] רב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג (1865 – 1785) היה מרבני גרמניה במאה ה-19. התפרסם בחיבורו על התורה הכתב והקבלה. ספרו זה היה הראשון בסדרת ספרים שהתפרסמו בתקופתו על ידי רבנים אורתודוקסים שונים במגמה למנוע את התפשטות הרפורמה.

[9] תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מג, ב. זוהי דעת רבינו תם (בתוספות חולין פח, ב ד"ה שחיקה) דשחיקה דבעי באלילים היינו ע"י שריפה. דכל אליל תחלתה בשריפה דומיא דעגל, וכן כתב הרשב"א שם והרמב"ם (פרק ח מהלכות עבודה זרה הלכה ו) כתבו דבמטילו לים המלח צריך לשורפו תחלה.

[10] כמו למשל, זהב כלורי המתקבל בהמסת זהב במי-מלך וממלא תפקיד חשוב בצילום.

[11] בד"כ לא משתמשים בזהב  בצורתו הטהורה, אלא בסגסוגת עם כסף או נחושת משום שבצורתו הטהורה הוא רך מדי. ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "gold".

[12] כרך ב' בערך "אלכימיה". "אוצר ישראל" היא אנציקלופדיה למדעי היהדות בשפה העברית הכוללת עשרה כרכים. ייחודה הוא בהיותה האנציקלופדיה הכללית (שאינה רק תלמודית) והעממית הראשונה בשפה העברית. האנציקלופדיה הוּצאה לאור על ידי יהודה דוד אייזנשטיין (בעל האוצרות), בניו יורק בין השנים 1913–1907 בניו יורק.

[13] וזה יותר מסתבר, שכן רבי אברהם אבן עזרא, בפירושו את הביטוי "מי זהב" (בראשית לו, לט) מתנגד לניסיונות האלכימאים להפוך את הנחושת לזהב באמצעות חומר מתווך ומכנה זאת "דברי רוח" (פירוש שמביא בעל "האוצר ישראל" בעצמו, וטוען שהאבן עזרא סותר את עצמו בפירושו הנ"ל בבראשית).

© כל הזכויות שמורות למחבר