בְּאֵר לַחַי רֹאִי

 מאת: אורן סעיד

נחלקו הפרשנים והחוקרים בזיהוי האתר המקראי 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'.

בפרשתנו אנו קוראים, שכאשר יצחק בא מאתר 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'[1], נפגשו לראשונה רבקה ויצחק, כאשר הובאה מארם נהריים לשם נישואיהם: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (כד, סב). שמה של הבאר נקבע, לאחר שהגר ברחה מאוהל אברהם אל המדבר, ומלאך ה' נגלה לה בבאר: "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד" (טז, יג-יד).

על פי החוקרים, יהודה קיל ויהודה אליצור, ככל הנראה במחצית השנייה של חיי אברהם התחלק מחנה אוהלו לשניים, אחד שכן בבאר שבע ולעיתים בחברון, והשני שכן ב'בְּאֵר לַחַי רֹאִי', בנגב המערבי בדרך שור-מצרים. ראשיתו של המחנה בסמוך ל'בְּאֵר לַחַי רֹאִי' , כנראה בתקופה בה שהה אברהם בין קדש ברנע ובין שור. כאשר חזר אברהם מחבל גרר לאזור חברון ובאר שבע, נשאר המחנה ב'בְּאֵר לַחַי רֹאִי' על תלו; ובשלב מסוים הופקד יצחק על המחנה ושהה בו מעת לעת[2].

אחד הזיהויים לבאר לחי רואי בנגב
מתוך ויקיפדיה

'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'  מוזכרת כמקום מגוריו של יצחק לאחר מות אביו: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בראשית כה, יא).

ארכיאולוגים וחוקרי המקרא וארץ ישראל במאה ה-20 הציעו כי 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'  היה יישוב בנגב המרכזי; היישוב צמח בהדרגה בשמשו אתר חניה לנודדים במדבר. יש המזהים אותו עם עין עבדת (בשמה הערבי: עין מרייפיג). יישוב זה ניצב על אם הדרך, כפי דברי ה"מלאך": "עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (טז, ז), שהיא על פי השערות ספרות המחקר, דרך מרכזית בנגב, אשר חצתה אותו במרכזו מצפון הנגב אל נווה מדבר בקדש ברנע[3].

בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד

כאמור, התורה מציינת את מקום 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'  בין שני אתרים 'קָדֵשׁ' ו'בָּרֶד': "עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד" (שם). 'קָדֵשׁ' מתורגם 'רְקַם' והכוונה ככל הנראה לפטרה, בירת הנבטים. 'בָּרֶד' יתכן והכוונה לעיר הנבטית 'אַל-בַּרִד' הסמוכה לפטרה[4]. לפי זה 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'  נמצאת באזור פטרה.

בתרגום יונתן תירגם: "בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד - בֵּין רְקַם וּבֵין חֲלוּצָה", לפי זה 'בָּרֶד' היא חלוצה, מערי הנבטים בנגב, בימינו נקראת חלצ'ה (שוכנת סמוך להיאחזות חלוצה), שהיתה עיר מרכזית באזור בתקופה הרומית והביזנטית. לפי זה, 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי', היתה תחנה, כחלק מדרך המסחר הראשית המכונה "דרך הבשמים", שעברה בציר חלוצה-עבדת-פטרה. לפי זה, 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'  נמצאת בין חלוצה לפטרה, באזור עבדת, כפי שהבאנו לעיל.

באר זמזם

רבי אברהם אבן עזרא ביאר: "בְּאֵר לַחַי רֹאִי - לאשר יהיה חי לשנה האחרת, כטעם 'כֹּה לֶחָי' (שמואל א, כה, ו), כי בכל שנה היו חוגגים הישמעאלים אל הבאר הזאת, גם היום יקרא באר זמום" (טז, יד) והכוונה ש'בְּאֵר לַחַי רֹאִי' , היא באר זמזם[5] המקודש לישמעאלים, כפי שפירש רבינו בחיי בן אשר: "על כן קרא לבאר 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי' . מלשון (שמואל א, כה, ו) 'כֹּה לֶחָי', כלומר באר של שנה האחרת כשיהיה חי יהיה רואה אותי, והטעם כי בכל שנה היו הישמעאלים חוגגים אל הבאר הזה גם היום יקרא באר זמזם" (שם). גם המלבי"ם מציין שהמקום מקודש לישמעאלים: "...והיה הבאר ההוא מקום מיועד לישמעאלים להתפלל שם" (שם).

באר זמזם היא באר מים הנמצאת במסגד אל-חראם בעיר מכה בערב הסעודית, 20 מטרים מזרחית לכעבה. על פי המיתולוגיה האסלאמית נוצרה הבאר בצורה נסית על ידי אלוקים לפני אלפי שנים, כאשר ישמעאל בן אברהם יחד עם אמו הגר היו במדבר וצמאו למים, כפי שמובא במדרש בראשית זוטא: " 'בְּאֵר לַחַי רֹאִי'  יש אומרים שהוא מעניין 'וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי' (שמואל א, כה, ו) שטעמו – לשנה האחרת, שישמעאל ובניו היו חוגגים באותה הבאר בכל שנה ושנה, בשביל הנס שנעשה לאמו שם, וכשנפטרים מן החגיגה היו אומרים אלו לאלו 'כֹּה לֶחָי', כלומר כך כמו שאנו שמחים עכשיו ואוהבים זה את זה ושלמים, כך לשנה הבאה" (שם).

לפי זיהוי זה, צריך עיון, מדוע הלך יצחק אבינו מאות קילומטרים לערב הסעודית, מחוץ לארץ ישראל, כמוזכר בפרשתנו; וכן זה לא מסתדר עם הכתוב שהגר הלכה במדבר באר שבע – בנגב – ולא עד ערב הסעודית: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע" (כא, יד). אלא נראה לבאר, על מנת ליישב את דברי האבן עזרא ורבינו בחיי שהובאו לעיל, שבוודאי הגר לא הלכה עד מכה בערב הסעודית, אלא שהמוסלמים סבורים על פי המסורת שלהם, שמי באר זמזם, זרמו מתחת לאדמה, ממכה בערב הסעודית ונגלו אל הגר במדבר באר שבע (ואין אנו יודעים היכן במדבר זה קרה); וכפי שהם מאמינים, לגבי מקורות מים נוספים, כגון: מי השילוח, שהם מגיעים לירושלים מבאר זמזם, מתחת לאדמה[6].

---

[1] הרמב"ן מבאר שיצחק בא מבאר לחי רואי: "בא מבוא באר לחי ראי - ..ולכך הוצרך לפרש כי הוא שב לעירו מביאתו, שבא אל באר לחי רואי לפי שעה, כי הוא יושב בארץ הנגב, וחוזר לעירו ויתכן בעבור היות "מבוא" מקור שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא, כי הוא לו מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך, והוא יושב בארץ הנגב קרוב משם" (בראשית כד, סב).

[2] יהודה קיל, יהודה אליצור, אטלס דעת מקרא, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ג-1993, עמ' 82.

[3] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "באר לחי רואי".

[4] דעת מקרא בראשית טז, טו.

[5] כך גם כתב אליהו בן אמוזג, בספרו "אם למקרא", ליבורנו, אטליה, 1862 : "באר לחי ראי - עיין מה שכתב ראב"ע שהוא הנקרא אצל הערביים ביר זמום — ודע שטעות נפל בקצת ספרים וצריך לומר ביר זמזם" (בראשית טז, יד).

[6] "אגדות ארץ־ישראל: אגדות, מסורות, מימרות קדומות וחדשות ערוכות לפי אזורי הארץ, עריה וכפריה", זאב וילנאי, קרית ספר, 1977, עמ' 152-153.

© כל הזכויות שמורות למחבר