הענקים והנפילים

 מאת: אורן סעיד

המרגלים סיפרו לעם שראו בארץ ישראל ענקים המכונים "נפילים". הסיפורים על ענקים מיתולוגיים בתרבויות השונות, שנפלו מן השמים והפכו לאלים, מקורם בפירוש שגוי לפסוק בבראשית, המספר על הנפילים, אשר ייחסו להם כוחות אלוקיים בשל גובהם וחוזקם או חוכמתם.

בפרשתנו אנו קוראים על המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ ואמרו לעם שהם ראו בארץ ישראל את הנפילים: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר יג, לג). רש"י מסביר: "הנפילים - ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש". הנפילים מוזכרים לראשונה בספר בראשית: "ה ַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם,  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" (בראשית ו, ד). רש"י במקום מפרש בד"ה הנפילים: "על שם שנפלו והפילו את העולם ובלשון עברית לשון ענקים הוא". רש"י מסביר ע"פ המדרש (ילקוט שמעוני בראשית רמז מד; פרקי דרבי אליעזר פרק כב), שהנפילים הם מלאכים שנפלו (ירדו) מן השמים לעולמנו במטרה לתקנו, בימי דור אנוש; אולם, ע"פ המסופר בבראשית, קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן, וע"י כך "הפילו" את העולם, כלומר גרמו להבאת חורבן לעולם, את המבול.

האם הנפילים שרדו את המבול?

ה"ענק" של הצייר פרנסיסקו דה גויה.
מתוך ויקיפדיה

א"כ, ע"פ רש"י, הנפילים המוזכרים בספר בראשית, הם אותם הנפילים המוזכרים בפרשתנו בדברי המרגלים. שיטת רש"י עולה בקנה אחד עם הדעה המובאת בתלמוד בבלי מסכת נידה, לפיה סיחון עוג היו אחים, ומבני שמחזאי, שנפל מהמשמים בימי דור אנוש: "סיחון ועוג אחי הוו דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו" (נידה סא, א) ומבאר רש"י ד"ה בני אחיה: "שבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש". בנוסף, שיטת רש"י עולה גם קנה אחד עם הדעה המובאת בגמרא בזבחים (קיג, ב) לפיה עוג מלך הבשן שרד את המבול בדרך נס. ברם, אנוש [1] נולד בשנת 235 לבריאה וחי 905 שנה, כלומר נפטר בשנת 1140 לבריאה, ואילו המבול היה בשנת 1656 לבריאה, והמרגלים פעלו בשנת 2448 לבריאה [2]. גם אם "נפלו" מן השמים בסוף ימיו של אנוש הם היו בימי המרגלים בני 1515 שנה ואיך לא טבעו במבול? אין בכל המקרא רמז על אדם שחי יותר מאלף שנה. לפיכך, סביר יותר לפרש שבשני המאורעות לא מדובר על אותם ענקים [3].

הרמב"ן סבור שהנפילים הם: אדם הראשון, שת ואנוש שהיו אנשים חזקים, והם לא שרדו את המבול: "...ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם, שת, אנוש נקראים בני האלהים... ופירוש 'אשר מעולם' כי האנשים אחרי המבול, כאשר יראו גבורים יזכירו אלה ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו , והיו "אנשי השם" בכל הדורות אחרי כן" (בראשית, שם). סיפורים על גובהם וחוזקם של הנפילים, נפוצו אחרי המבול. לדעת הרמב"ן, המרגלים הפחידו את העם שראו ענקים גדולים, גבוהים וחזקים כמו הנפילים שחיו בתקופת נח: "ושם ראינו את הנפילים - שלשת בני ענק - והם מן הנפלים - הקדמונים אשר שמעתם עליהם כי המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם (בראשית ו, ד). ולפי שהיה עניין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם, הזכירו להם שאלו בני הענק מהם כדי ליראם ולבהלם, ולכך אמרו עתה ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם (במדבר יג, לג)".

הנפילים והענקים המיתולוגיים

המלבי"ם על הפסוק בבראשית (שם) מסביר:

"...מי היו בני האלהים, הם אלה שאמרו שהם  בני אלהים ונפלו מן השמים, והגדות כאלה היו בימים האלה וגם אחרי כן . כי נודע שבכל סיפורי העמים הקדמונים, יספרו שבימי קדם מלכו על מדינתם בני אלהים, שבאו משמים אל הארץ ומלכו עליה ונשאו נשים מבנות האדם, ומהם עמדו גיבורים ואדירים שרים ומושלים, כמו שימצא הקורא בסיפורי הדורות; שראשית סיפורי ממלכת מצרים וחינא ומלכות יון, יתחיל מן האלהות וחצי האלהות שהתהלכו על ההרים הרמים ועל ארצם בימי קדם וספרו עליהם נפלאות וגבורות, והם נעשו להם אלילים שהקימו להם מזבחות ומצבות ועבדו אותם בכמה עבודות מתועבות, כי ספרו על אליליהם מעשים של רצח וניאוף וכל מדות רעות, עד שגם עובדיהם התדמו להם בתועבותיהם, כמו האלילה שעבודתה היתה בניאוף, ואליל שעבדו אותו בזבחי אדם, ועבודות האלו עמדו עד אמצע מלכות הרומיים וכ"ש שהיו בתוקפם בימי משה, וכל סיפורי קורות מצרים התחיל באלילים בני אלהים שנפלו משמים לארץ בימי קדם, לכן הודיע לנו משה רבינו ע"ה כי הנפילים האלה שהם הענקים והעריצים שאמרו עליהם העמים בסיפוריהם שנפלו משמים והם היו בימים האלה וגם אחרי כן. שאז נמצאו ענקים וגיבורי כח נוראים, שאמרו על עצמם שהם בני אלהים שנפלו משמים ועל כן קראן בשם נפילים ע"ש שנפלו לארץ, והעם התחילו לעבוד אותם, וזה נמשך גם אחרי כן, והם היו בני האלהים שבאו אל בנות האדם וילדו להם , עד שגם הבנים היו נחשבים לאלילים, באשר האמינו שנולדו מבני אלים. אבל דע שכל הספורים וההגדות האלה שעליהם בנו כוהני האליל כל ענייני העבודה זרה וספורי האלילים והמיתולוגיה שלהם הכל שקר וכזב, היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים, רק המה הגבורים אשר מעולם ואנשי השם, שכל גבור שעמד בימים ההם, או איש שעשה לו שם ע"י חכמתו ומעשיו היו מיחסים לו אלוהות והיו אומרים שנפל משמים והיו מספרים עליו נפלאות והבלים הרבה, וכל הספורים האלה מקורם התחיל מדור המבול ואילך, וזה היה שורש להשחתת האדם ולהעבודות הזרות והנכריות ואמונת השווא והבל אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלהים המה".

מדברי המלבי"ם הנ"ל אנו למדים שהנפילים, זהו שם כללי לאנשים שהיו ענקים וגיבורים או חכמים, שהיו מייחסים להם כוחות אלוקיים ותכונות מיוחדות, בגלל שהם אמרו על עצמם שנפלו מן השמים. סיפורים אלו משותפים לתרבויות רבות. ברם, מה שנאמר במדרשי חז"ל על מלאכים שנפלו מן השמים, אינו כפשוטו ובא ללמד אותנו דברים עמוקים יותר, כפי שכותב הרמב"ן: "אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (סז, ב) הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא" (בראשית, שם). דברים דומים כותב האברבנאל: "כבר ידעת מה שכתבו במדרש ושנו בפרקי ר' אליעזר ומשולש בגמרא בענין בני האלוהים, שהיו מלאכים, ואם באנו למלות הכתוב, אין ספק, שיתיישב בו הדעת הזה היטב – אבל לא יתייחס לעניין הפרשה כולה; שאמר: 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ' (בראשית ו, ה), 'וינחם ה' כי עשה את האדם' (בראשית, ו, ו),  'ויאמר ה': אמחה את האדם'(בראשית, ו, ז) -  שכל זה אי-אפשר שיתיישב במלאכים ... ודברי חז"ל באמת יש להם סוד, ואינן כמשמעותם, כמו שלקחום האומות " (בראשית, שם). לפי האברבנאל, המקור לסיפורים על ענקים שנפלו מן השמים בתרבויות הקדומות, הוא בפירוש שגוי ושטחי למדרשי חז"ל המספרים על מלאכים שנפלו מן השמים.

א"כ, הסיפורים על ענקים מיתולוגיים בתרבויות השונות, שנפלו מן השמים והפכו לאלים, מקורם בפירוש שגוי לפסוק בבראשית, המספר על הנפילים, אשר ייחסו להם כוחות אלוקיים בשל גובהם וחוזקם או חוכמתם.

המדענים סבורים [4] שלא התקיים על פני כדור הארץ גזע ענקים קדום וכל הסיפורים אודות הענקים אינם אלא סיפורי מעשיות שנפוצו בתרבויות הקדומות ועד ימינו. דעה זה עולה בקנה אחד עם דברינו לעיל, מאחר וניתן להסביר, שהנפילים היו גבוהים יותר יחסית לגובה הממוצע באותה תקופה, ולא גבוהים בשיעור מטורף; שהרי ע"פ המדע [5], ישנו חסם עליון שמייצג את הגובה המרבי האפשרי של הולך על שתיים; על כדור הארץ מגיע ערכו של הביטוי לכ-3 מטרים.

 

---

[1] כאמור, ע"פ רש"י שהובא לעיל, הנפילים חיו בימי אנוש.

[2] ע"פ "סדר הדורות". "סדר הדורות" הוא ספר שחובר על ידי הרב יחיאל בן שלמה היילפרין - רבה של מינסק, ראה אור בשנת ה'תקכ"ט (1769), והודפס בכמה מהדורות. הספר כולל ביוגרפיות מקוצרות החל מימות אדם הראשון ועד לדורו של המחבר, וכן הגהות על התלמודים (ע"פ ויקיפדיה בערך "סדר הדורות").

[3] בעל התורה תמימה מקשה בתמימות על דרשת ר' יוחנן במסכת זבחים (קיג, ב) הקושרת את עוג עם דור המבול: "ולא נתבאר הצורך בדרשה זו" (הערות תורה תמימה, בראשית ו, יד), אכן בפשט הפסוקים אין סיבה לקשור את דמותו של עוג לימי בריאת העולם. הרד"ק מציע "אפשר שהאריכו ימים כמו שארכו גופותם" (רד"ק, בראשית ו). כלומר, שהזיהוי של היותו ענק מעיד מן הסתם על חוסנו הפיזי ומשליך אף על שרידותו.

[4] ראה מאמרו של יהודה בלו, "האם התקיים על פני כדור-הארץ גזע ענקים קדום?" 

[5]  . “A Mathematical Nature Walk”, by John A. Adam, Princeton University Press, 2011,pages 17-18

 

© כל הזכויות שמורות למחבר