גובהו של עוג

 מאת: אורן סעיד

התורה מספרת לנו התורה מספרת לנו שמיטתו של עוג היתה באורך תשע אמות וברוחב ארבע אמות. מכאן דנו הפרשנים בגובהו של עוג מלך הבשן.

נאמר בפרשתנו: "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ, בְּאַמַּת אִישׁ " (ג, יא). התורה מספרת לנו שמיטתו של עוג [1] היתה באורך תשע אמות וברוחב ארבע אמות – "בְּאַמַּת אִישׁ". רש"י מפרש "בְּאַמַּת אִישׁ": באמת עוג. כלומר שהיה אורכה כגודל האמה בגופו של עוג (אמה = המרחק מן המרפק ועד ראשי האצבעות). מסביר ב"שפתי חכמים" מה הכריח את רש"י לפרש שמדובר באמת עוג ולא באמה רגילה של כל אדם ממוצע: "רצה לאמר לפי דאמרינן בגמרא (ברכות נד, ב): 'עוג עקר טורא בר תלתא פרסי' [=עוג עקר הר בקוטר שלוש פרסאות], משמע שגדול מאד היה, וכאן כתיב תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש, ואי קאי באמת איש אכל אדם (=ואם מדובר באמה של כל אדם), נמצא שלא היה גובהו אלא שמונה אמות דהיינו שתי קומות של כל אדם ואמה יתירה, וא"כ איך היה יכול לעקור ההר לכך פירש באמת עוג". ע"פ פירוש זה, מה שהכריח את רש"י לפרש שמדובר באמת עוג, הוא המדרש שמופיע במסכת ברכות (שם), שם מסופר, שעוג עקר הר בקוטר שלוש פרסאות כדי להטילו על מחנה ישראל ולהשמידו, אלא שנמלים ניקבו את ההר וירד לו על כתפיו מבלי שיוכל להשתחרר, כי שיניו גדלו פתאום ולא יכול היה להוציאו מעל ראשו. ברור, שמדובר בתיאור פיוטי, כי לא ניתן לעקור הר ונמלים אינן עושות "חור" בהר. לכן לא ניתן להבין את המדרש כפשוטו, כי הפשט אינו עולה בקנה אחד עם ההגיון והמציאות הפשוטה. אך רש"י הבין את המדרש כפשוטו. גם פרשנים אחרים כגון: ספורנו ואונקלוס הבינו כך ולכן פירשו שמדובר באמת עוג [2].

מטתו של עוג על פי ציור מן המאה ה-18.
מתוך ויקימדיה

הרשב"ם פירש בדרך אחרת, שמדובר שעוג בהיותו קטן הערש שהיה שוכב עליו היה ערש ברזל, ואורך הערש הזה היה תשע אמות (באמת איש של כל אדם) ורוחבו ארבע אמות. הרמב"ן מפרש שמדובר באמת איש, הגדול בבני אדם כמו בפסוק "וחזקת והיית לאיש" (מלכים א, ב, ב) והכוונה לגדול שבאנשים ; ומשמע שזו היתה מיטתו הרגילה (לאו דווקא כשהיה קטן).

באבן עזרא מפרש: "באמת איש - באמת כל אדם. והנה הוא כפול, ולא יתכן להיות באמתו, כי מה בא הכתוב ללמד. ועוד שלא יהיה בצלם אדם כלל". לפי האבן עזרא המידות שמובאות בפסוק על מיטתו של עוג, הן באמה המקובלת של כל אדם ממוצע, שהיא מידה ידועה. ועוג היה כפול באורכו מכל אדם, אם כן גם אמתו היה כפולה. ולא יתכן שמדובר בפסוק באמת עוג, באמה כפולה, כיוון שאמת עוג אינה ידועה, מה בא הכתוב ללמד לפיה את ארכו של עוג. סיבה נוספת: אם נשער ארכו לפי אמת עוג הכפולה,  לא יהיה לו צלם אדם, בגלל הפרופורציה המעוותת שהרי אדם שהיחס בין אורך אמתו לגובהו הוא 1:9, צורתו מעוותת. על גלית הפלישתי שגם הוא היה מן הרפאים (דברי הימים א, כ, ד-ח) נאמר: "גבהו שש אמות וזרת" (שמואל א, יז, ד) והוא בערך כפול של אדם ממוצע. א"כ לפי האבן עזרא, גובהו של עוג, היה כפול מגובה אדם רגיל. באופן דומה ביאר זאת בבהירות ובהרחבה גם הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (חלק שני, פרק מז):

"...ואין ערש האדם כפי מידתו בשווה, לפי שאינו בגד שלובש אותו, אלא הערש יהיה תמיד גדול מן האדם הישן עליו, והנוהג הידוע שהוא יהיה יותר ארוך מן האדם בכדי שליש ארכו, ואם היה אורך הערש הזה תשע אמות יהיה אורך הישן עליו כפי הנוהג ביחס המטות שש אמות או יותר מעט , ואמרו באמת איש, רוצה לומר אמת אדם בינוני, כלומר משאר בני אדם, לא שזה באמת עוג, לפי שכל אדם איבריו יחסיים על הרוב, והרי הוא אומר כי אורך עוג היה פי שנים באורך אחד משאר בני אדם או יותר מעט, וזה בלי ספק נדיר באישי המין, אלא שאינו נמנע בשום אופן". גם הרלב"ג מזכיר את פירוש הרמב"ם במורה נבוכים, וכך הוא כותב: "תשע אמות אורכה וארבע אמות רוחבה באמת איש, הנכון לפי הפשט כמו שזכר הרב המורה. והוא מבואר, כי אמרו "באמת איש" ירצה בו באמת האנשים והיא האמה הנהוגה, שהיא אמת איש בינוני. ולזה יהיה גובה עוג כמו שש אמות בינוניות או שבע או יותר מעט, לפי הנהוג מאורך המיטה יותר מאורך השוכב בה . ואולם לרז"ל בזה המאמר על צד ההפלגה והגוזמא. ויש לו פנים, זולת מה שיובן ממנו להמון, כמו שביארנו בביאורנו במסכת ברכות על מה שאמרו רבותינו ז"ל עקר טורא בת תלתא פרסי". א"כ דעת הרלב"ג, שהסיפורים במסכת ברכות, המפליגים בגובהו של עוג, הם על דרך הגוזמא והאגדה.

לפי הרמב"ם (וכן דעת הרלב"ג), אורך עוג היה בסביבות שש אמות שהם כ-2.7 מטר (לפי 45.6 ס"מ לאמה, שיטת הרמב"ם [3]). וזה אפשרי, כי לפי ספר השיאים של גינס, הגובה המקסימלי הוא של: רוברט ואדלו (1940-1918), ארה"ב - 2.72 מטר [4]. 

וויליאם פרס מאוניברסיטת הרווארד, טוען, שיש חסם עליון לגובהו של יצור הולך על שתיים, שכן אם יהיה גבוה מדי, תסתיים כל נפילה מקרית שלו כתוצאה ממעידה, עילפון וכדומה במוות, כתוצאה מעוצמת החבטה של הראש או עמוד השידרה בקרקע. עוצמת החבטה היא פונקציה של שדה הכבידה ושל גובה היצור[5].

עמידותו של היצור מפני חבטה בקרקע קשה לחישוב, אך על סמך הנחות שונות, כגון צורתו הכללית של היצור (גלילית, עם ראש כדורי פחות או יותר) וחוזק המבנה שלו, בהנחה שהוא עשוי מחומר אורגני, הגיע רוברט מאתיוס (עיתונאי בריטי בעל רקע מתמטי) לבטוי מתמטי שמייצג את הגובה המרבי האפשרי של הולך על שתיים. על כדור הארץ מגיע ערכו של הביטוי לכשלושה מטרים. לכן אי אפשר לפרש שגובהו של עוג, היה בשיעור רב מעל לשלושה מטרים, כפי שמסופר במסכת ברכות (שם) שאורך רגליו עד קרסוליו הגיע ל-30 אמה, וכ"ש שלא מספר קילומטרים.

כנראה גובהם של הענקים והנפילים (בראשית ו, ד) וכן של ענק ובניו - אחימן ששי ותלמי, שהיו בחברון (במדבר יג, כב), היה גדול באופן יחסי לאדם רגיל, אך לא יותר מכשלושה מטרים, כפי שהסברתי לעיל, לגבי גובהו של עוג.

לגבי גובהו של אדם הראשון, שקומתו הגיעה, כביכול, עד לשמים ואף לאחר החטא ש"גדעה קומתו של אדם הראשון ונעשית 100 אמה" (בראשית רבה יב, ה). אין אנו יודעים מה היה טבע העולם בימי אדם הראשון, ועל אחת כמה וכמה שאין אנו יודעים מה טבעו של העולם לפני החטא. לכן לא נוכל להתייחס לגובה זה, יחסית לשיעור הגבהים האפשריים של בני אדם כיום.

לסיכום: לפי האבן עזרא, הרמב"ם והרלב"ג גובהו של עוג היה דומה  לגובהו של גלית - כפול מגובה אדם רגיל. לפי זה, גובהו של עוג היה בסביבות שלושה מטרים, שזה אינו חורג כמעט מהשיעור הקיצוני שאליו יכול להגיע גובה אדם, לפי הידוע לנו כיום.

 

---

[1] יש לציין שה"חזקוני" פירש ערש, במובן של מבצר מוקף חומה חזקה כברזל (ולא מטה).

[2] מטרת הדרשה היא בד"כ ללמדנו מסר רעיוני או לקח מוסרי ולאו דווקא להשלים את התמונה הריאלית-היסטורית. הרמב"ם בפתיחה לספרו "מורה נבוכים", מתייחס למדרשי חז"ל:

"גם ראינו שאם יתבונן בדרשות אלה בור מהמון הרבנים לא יקשה עליו דבר מהן, שכן בעיני הבור הכסיל, המשולל ידיעת טבע המציאות, אין הנמנעות בלתי-סבירות. אך אם יתבונן בהן השלם, איש המעלה, מוכרח הוא לנהוג באחת משתי דרכים: או שיפרשן כפשוטן, ואז תהא לו דעה רעה על האומר ויחשבנו לבוּר - ובכך אין כדי למוטט את יסודות האמונה - או שייחס להן משמעות נסתרת, ואז הוא נחלץ ותהא לו דעה טובה על האומר, בין אם התבררה לו המשמעות הנסתרת של אותה אִמרה, בין אם לא התבררה". היוצא מהדברים הנ"ל, שאיש חכם, אינו חייב לקבל את דברי כפשוטם כאשר הדברים אינם עולים בקנה אחד עם ההיגיון והדעת, אלא יש לומר שבוודאי יש רמז וסוד בדבריהם למעלה מהשגתנו והבנתנו.

להרחבה על היחס למדרש תמוה זה על עוג מלך הבשן, ראה במאמר "דמותו של עוג בפרשנות האגדה של ימי הביניים", מאת ד"ר אדמיאל קוסמן, המחלקה לתלמוד, אונ' בר-אילן, בדף השבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, מספר 399, פרשת חוקת תשס"א.

[3] ראה מאמרו של דרור פיקסלר "מדות ושיעורי תורה בפרוש המשנה לרמב"ם", באתר "דעת"

[4] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Robert Wadlow".  ראה גם בספר "שיאי גינס 2005", מהדורה עברית, כרטא, ירושלים, 2005, עמ' 16-17. רוברט מת בגיל צעיר, בגיל 22, ביולי 1940, בשל זיהום קטלני בכפות רגליו הענקיות.

[5] ראה גם

. “A Mathematical Nature Walk”, by John A. Adam, Princeton University Press, 2011,pages 17-18

© כל הזכויות שמורות למחבר