מאת: אורן סעיד
שיטה אחת מזהה את המישורים המכונים 'ככר הירדן' מדרום לים המלח ושיטה אחרת מזהה אותם מצפון לים המלח.
בפרשתנו אנו קוראים, שבעקבות מריבה בין רועי לוט לרועיו של אברהם, הציע אברהם ללוט שהם ייפרדו ויגורו במקומות שונים, וביקש מלוט שיבחר לו היכן הוא מעוניין לגור. לוט בחר לגור בכיכר הירדן בשל שפע המים והירק שבה, המתאימים למרעה: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן..." (פרק יג, י-יא).
ככר הירדן מוזכרת במקרא מספר פעמים נוספות:
א. בעת הפיכת ארבע ערי כיכר הירדן, מספר הכתוב שכל אזור כיכר הירדן נחרב, על כל החי והצומח שבו, ולא רק הערים ויושביהן: "וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה" (בראשית, יט, כה).
ב. לאחר הפיכת סדום ועריה, משקיף אברהם מאזור חברון, בה בחר לגור לאחר פרידתו מלוט, לראות מה עלה בגורלן של סדום ועמורה, ושל כיכר הירדן כולו: "וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן" (בראשית יט, כח).
ג. בסוף ספר דברים מוזכרת כיכר הירדן, כאחד המקומות התוחמים את ארץ כנען, אותם הראה ה' למשה סמוך למותו: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן... וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר" (דברים לד, א–ג).
|
|
כיכר הירדן וגאון הירדן בציורו של ון דה ולדה (1857) מתוך ויקימדיה |
נחלקו החוקרים בפשר הכינוי "כיכר הירדן". יש אומרים, שהוא על שם צורתו העגולה, הנראית מרחוק כעין כיכר לחם; ויש אומרים, שעניינו עמק בעל מורדות תלולים, ולפירוש זה יש סמך בערבית[1].
היכן נמצאת כיכר הירדן?
במאה הראשונה לספירה מדווח ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), שערי הכיכר שכנו בדרום ים המלח, וניתן להבחין ב-"צללי חמש ערים" בתוך מי האגם (75–79 לספירה, ד, ח, ד). בין היתר מתבססת שיטה זו על זיהוי העיר צוער המקראית, בדרום-מזרח האגן הדרומי הרדוד של ים המלח, בקרבת העיירה ע'ור א-צאפי.
בניגוד לשיטה זו, הדרומית, הרי שעל פי השם הגאוגרפי המקראי נראה שאין מקום להטיל ספק בזיהוי זירת האירועים בצפון ים המלח. המישורים המכונים 'ככר הירדן' משתרעים, על פי שמם, מצפון לים המלח לצדי נהר הירדן ולא מדרומו. לעומתם, המישורים שבדרום ים המלח מכונים במקרא בשם 'גיא מלח': "וְאַבְשַׁי בֶּן צְרוּיָה הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח" (דברי הימים א, יח, יב).
מדברי הפרשנים בפרשתנו, אנו למדים על אופייה החקלאי הפורה של הכיכר; רש"י מבאר: "כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה - ארץ נחלי מים" (שם). רבי אברהם אבן עזרא מבאר: "ככר הירדן - מקום צמחים" (שם, פירוש א הקצר). הרד"ק מבאר: "וראה את כל ככר הירדן - שהיתה ארץ מקנה" (שם). מלחמת חמשת מלכי כיכר הירדן כנגד הארבעה מתנהלת על פי הכתוב בעמק השידים (בראשית יד, ג) המתואר אף הוא באופן דומה: אצל אונקלוס זהו 'מֵישַׁר חַקְלַיָּא' (שם), בתרגום יונתן בן עוזיאל –'מֵישַׁר פרדסי' (שם), ורש"י מפרש :"שהיו בו שדות הרבה" (שם).
תרגומי התורה לארמית (תרגום אונקלוס, תרגום יונתן) מתרגמים את המילים "כיכר הירדן" כ"מֵישַׁר יַרְדְּנָא", כלומר "מישור הירדן". שם זה תואם את היות הכיכר באזור מישורי רחב ידיים בתוך בקעת הירדן. המישור שהוא תשתית בקעת הירדן נקרא ככר הירדן - בערבית ע'ור. במישור זה יצרה התחתרות הירדן עמק שרוחבו קילומטר אחד עד 1.5 ק"מ, והוא נמוך מכיכר הירדן בכמה עשרות מטרים. עמק זה נקרא גאון הירדן (בערבית זור). זהו עמק הפשט (= (אזור הסמוך לגדת הנהר שמוצף בעת שטפון) של הירדן בשיטפונותיו, ושמו אכן נגזר ממצב הגאות של הנהר[2].
פוטנציאל השטח החקלאי בשטחי הע'ור הדרומיים באזור שמצפון לים המלח בגדה המזרחית של הבקע, מערבות מואב למרגלות הר נבו וצפונה עד ע'ור נימרין, משתרע על פני רבבות דונמים, אולם עיקר השטח המשמעותי, כ-10,000 דונם, משתרע בשטחי גאון הירדן שלגדות הנהר ברצועה צרה ברוחב של כ-500 מטר. שטח זה אמנם נתון לסכנת שיטפונות עונתית של מי הירדן המתוקים, אך הצמחייה העבותה שלאורכו יכלה לספק, ובשפע, את מלוא צורכי המזון למקנה של רועי לוט: "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (יג, ה). נוסף על כך, גאון הירדן ידוע בתפוצת בעלי החיים העשירה שהייתה בו. בהשוואה לצפון ים המלח, השטחים החקלאיים הפוטנציאליים באזור העיר ע'ור א-צאפי בדרום ים המלח קטנים בהרבה.
לשיטה זו, הסוברת שכיכר הירדן נמצאת צפונית לים המלח, יש להציע את תל שע'ור (מדרום לכפריין) שבערבות מואב, כאתרה של העיר צוער המקראית[3].
המקרא מתאר את מסעיו של לוט: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל.." (יג, ג) וממשיך: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה..אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה…בֹּאֲכָה צֹעַר" (יג, י). כיכר הירדן שמצפון לים המלח, אכן נצפית בכל הדרה מהרי בית אל. המרחק עד לגבול המזרחי של הכיכר קצר מ-40 ק"מ, ומאפשר תצפית באיכות סבירה. לעומת זאת, שטחי העיר ע'ור א-צאפי בדרום ים המלח מרוחקים עד מאוד (90 ק"מ) ולכן לא ניתן לתצפת עליו מהרי בית אל[4].
[1] "אטלס דעת מקרא", עמ' 19, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ט.
[2] ספי בן-יוסף, מבואות בקעת הירדן : גבולות וגיאומורפולוגיה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: ספי בן-יוסף ומנחם מרקוס, מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול, משרד הביטחון – ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
[3] Birch W.F. 1879. Zoar. Palestine Exploration Fund QS 15-18: 99-100
[4] עמיחי סנה ויוסי יחיאלי, מיקומה הגאוגרפי של כיכר הירדן המקראית, המכון הגאולוגי, ירושלים.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה