"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"

 מאת: אורן סעיד

חז"ל דרשו שעם ישראל ניחן בחכמת האסטרונומיה, חכמה שהיא ניכרת גם לאומות העולם.

נאמר בפרשתנו: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה (ד, ו). מהי החכמה והבינה שבה ניחן עם ישראל הניכרת לאומות העולם ? בתלמוד בבלי מסכת שבת נאמר: "אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יוחנן: מנין שמצווה על אדם לחשב תקופות ומזלות ? שנאמר:'וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים' (שם). איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים ? זה חישוב תקופות ומזלות" (שבת עה, א). רש"י פירש, כשאדם יכול להגיד לאחרים שהשנה תהיה גשומה או שחונה, חכמתו ניכרת לעיני העמים. חישובי שנה גשומה ושחונה תלויים בתנועות השמש והמזלות, שכן מזג האוויר מושפע ממיקומה של השמש ביחס לכוכבים[1] (שם). המהרש"א הוסיף וציין שאין הכוונה לעניין חשבון לוח השנה וקביעת המועדים, שכן חישובים אלו תלויים במהלך הלבנה, ולא במהלך השמש (שם). אבל לדעת שו"ת הרמב"ם (סימן קנ, ראה גם דבריו בהלכות יסודי התורה ב,ב;ד,יב) וסמ"ג (=ספר מצוות גדול, עשין, מז) וכן משמע בתוספות (כתובות קיא, א ד"ה שלא), חכמה זו כוללת אסטרונומיה, מתמטיקה וחישובי הלוח.

חז"ל עסקו באסטרונומיה

חכמי ישראל עסקו באסטרונומיה מקדמת דנא. יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים כותב שאברהם אבינו "היה בקי בענייני שמים" (ספר ראשון, ז, ב).  את הכתוב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א, יב לב) פירשו חכמינו, שבני יששכר עסקו בחשבון העיבור וקביעת חודשים (בראשית רבה פרשה עב).

מטה יעקב - מכשיר מדידה המאפשר
לקבוע את קו הרוחב הגאוגרפי בלב ים.
המצאתו מיוחסת לרלב"ג.
מתוך ויקימדיה

בין אמוראי בבל יש לציין במיוחד את שמואל (מאה השלישית לספירה) המפורסם בידיעותיו המרובות בשטח האסטרונומיה, וגם מכונה על שם כך - שמואל ירחינא. הוא מעיד על עצמו: "נְהִירִין לִי שְׁבִילֵי דִשְׁמַיָּא [=השמים] כִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדָּעָא – עיר מולדתו ומקום ישיבתו הקבוע - לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבֵט דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ [=חוץ מכוכב השביט שאין אני יודע מה הוא]" (ברכות נח, ב); וכן אמר שמואל: "יכולנא לתקוני לכולה גולה" - יכול אני לתקן על פי חשבון את כל הגולה בקביעת המועדים בלי להזדקק לעדים שראו בארץ ישראל את הירח בחידושו, ורש"י מפרש: "כי בקיא אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות". רבינו חננאל מפרש: "יש בי כוח לחשוב חשבון השנים, ולתקן איזו שנה צריכה עיבור, וכן בחדשים - איזה חודש צריך להתעבר עד ביאת הגואל ויתיישב בסנהדרין" (ראש השנה כ, ב). בימיו של שמואל קידשו עוד את החודש על פי עדי ראייה, שהיו מעידים לפני בית- דין בארץ ישראל, שראו את המולד של הירח המתחדש, והיו שולחים שליחים לגולה להודיע על קביעת ראש חודש, שידעו מתי לחוג את החגים. שמואל הודיע להם, שהוא יכול על פי החשבון באסטרונומיה לתקן את הגולה כולה, שלא יצטרכו להזדקק עוד לשליחים, ויוכלו לסמך על החשבון של הלוח שהוא יכין להם[2]. לרבי יוחנן, ראש אמוראי ארץ ישראל, שלח שמואל חשבון העיבור של שישים שנה (חולין צה, ב).

במחצית השנייה של ימי הביניים, בין המאות האחת עשרה והשש עשרה, הייתה התעניינות גדולה במיוחד של יהודים באסטרונומיה. רבי אברהם אבן עזרא (מאה 12) כתב ספרי אסטרונומיה. בין ספריו יש לציין את הספר "כלי הנחושת" - אשר עוסק כולו בתיאור מכשיר תצפית אסטרונומי הקרוי "אַצְטְרוֹלָב" - בו מגלה אבן עזרא בקיאות מדהימה בהפעלת והרכבת האצטרולב[3]. הרמב"ם שילב לראשונה את האסטרונומיה בתוך עולם ההלכה ממש, כאשר הכניס להלכות קידוש החודש פרקים (יא-יט) הדנים בחשבונות המסובכים של ראיית הירח החדש.

רבי לוי בן גרשום, הרלב"ג (1344  -  1288) נחשב לאחד מגדולי האסטרונומים במאה ה-14, המציא מכשיר תצפית אסטרונומי בשם "מטה יעקב" - ששימש נווטים בלב ים כארבע מאות שנים וכן ביצע חישובים מדויקים מקודמיו[4].

רבי אברהם בן שמואל זכות (1515- 1452), שהיה אסטרונום החצר של ז'ואאו השני בפורטוגל וגם היסטוריון, חישב לוחות אסטרונומיים - "אלמנאכים" בהם השתמש קולומבוס במסעותיו, וכנראה שמאלמנאכים אלו נודע לקולומבוס אותו ליקוי ירח של העשירי באוקטובר 1504 שבעזרתו שכנע, לפי הסיפור, את הילידים בג'מאיקה; כמו כן   הוא שיפר את ה"אַצְטְרוֹלָב"[5].

לפי המסורת, שאחד המקורות הקדומים שלה הוא באיגרת האי גאון, תיקן הלל את הלוח העברי הקבוע ע"פ חשבון בשנת 359 לספירה. תאריך זה מקובל גם לפי ראיות היסטוריות עקיפות[6]. עד אז היו מקדשים את החודש ע"פ ראיית הלבנה.

הלוח העברי – אורך החודש העברי הממוצע

החודש העברי מבוסס על מחזור שינוי מופע הירח, ממולד הירח, עבור במילואו, וכלה במולד הבא. אחד היסודות של הלוח העברי הקבוע הוא אורך החודש, שהוא משך הזמן הממוצע ביו מולד למולד. ערך זה מגלה לנו רבן גמליאל (מאה הראשונה לספירה) בדיוק נפלא: "אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא ,אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ו-73 חלקים'' (ראש השנה כה, א). אורך החודש הממוצע, הוא 29 יממות, 12 שעות ועוד 793/1080 של שעה, שהם 44 דקות ו-שלוש ושליש שניות, או (בשבר עשרוני) 29.530594 ימים. שיעור זה גדול בחצי שנייה מהערך הידוע לנו כיום. מהיכן שאב רבן גמליאל את הערך המדוייק (יחסית) של אורך החודש העברי הממוצע?

יש הסוברים שהערך של אורך החודש הממוצע עבר במסורת מהר סיני[7] ויש הסוברים שחז"ל הגיעו לזה בדרך טבעית ע"י חישוב, או מחכמי אומות העולם[8]. ערך זה של אורך החודש הממוצע, צויין כבר ע"י קידינו הבבלי מהמאה הרביעית לפני הספירה, ואחריו היפרכוס היווני מהמאה השניה לפני הספירה. לכן יתכן שמקור ערך זה הוא מהבבלים או מהיוונים או שיתכן שיהודים חזרו ולמדו את אורך החודש הממוצע  מאומות העולם, מאחר שהמקור היהודי הקדום לערך זה אבד[9].

בהקשר זה יש לציין, ששמות החודשים העבריים שאולים מהלוח הבבלי, דבר שצויין כבר בתלמוד הירושלמי: "דאמר ר' חנניה שמות חדשים עלו בידם מבבל[10]..." (ירושלמי, ראש השנה, פרק א, הלכה ב).

הלוח העברי – סוד עיבור השנה

כאמור, חודשי הלוח העברי הם חודשי הלבנה. התורה מצווה שאת חג הפסח נחוג בעונת האביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח  לה' אלוקיך" (דברים טז, א). לכן יסוד נוסף של הלוח העברי, הוא התאמת שנת הלוח העברי לשנת החמה, ע"י עיבור שבע שנים (שנות העיבור במחזור הן 3 , 6 , 8, 11, 14, 17, 19 ;שסימנן גו"ח אדז"ט), כל מחזור של 19 שנה. טכניקה זו של עיבור 7 שנים כל 19 שנים, מכונה "מחזור מטון"[11]  שחושבה על ידי האסטרונום היווני מֶטוֹן  (432 לפני הספירה). טכניקה זו היתה נהוגה גם בלוח הבבלי (מאה ה-5 לפני הספירה) וגם בלוח הסיני.

חוקרי ההיסטוריה הקדומה גילו, שאכן עוד מזמנים קדומים (וכפי הנראה, שנים רבות לפני זמנו של אברהם אבינו) היה מקובל בבבל לוח ירחי-שמשי, באחד המכתבים שכתב המלך חמורבי (בערך 2000 לפני הספירה, בתקופתו של אברהם אבינו), לאחד המלכים הסרים למשמעתו הוא מזכיר בין השאר גם את הצורך בעיבור השנה הקרובה[12].

לפי חז"ל מסורת העיבור היא מאדם הראשון[13]: "אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור... חנוך מסר לנח... נח מסר לשם... ושם מסר לאברהם...". כמו בכל מדרש אגדה יש לחפש גם במדרש זה את הגרעין ההיסטורי. חז"ל ביקשו למסור לנו בדברים אלו, שמסורת העיבור היא קדומה מאוד, והיא קיימת ועומדת מראשית ימי התרבות האנושית, ועם ישראל שהוא נושא התרבות האנושית נושא מסורת זו עד ימינו אלה. אבות האומה אברהם יצחק ויעקב, אשר למדו בבית מדרשם של שם ועבר, העבירו מסורת זו לזרעם אחריהם[14].

כתב האברבנאל (שמות יב,א): "הנה אם כן נמסר קביעות החדשים ועיבור השנים לסנהדרי גדולה, מפני שהם היו חכמים מופלאים בחכמת התכונה... עד שמפני עוצם החכמה שהיתה בחכמי ישראל בדבר זה, הפליג בטלמיוס היווני [פטולמאוס קלאודיוס, הוא תלמי (165 - 85 לערך), האסטרונום המצרי, מחבר ספר אלמגסטי] לשבח ולפאר מי שהמציא זה המחזור של י"ט שנה במלאכת העיבור אשר לבני ישראל [היינו לעבר 7 שנים בכל 19 שנה] וכתב שזה יוכיח שהיתה ביניהם נבואה". א"כ ע"פ תלמי, המקור לשיטת העיבור הנהוגה בלוח העברי היא יהודית.

על פי המסורת, חשבון העיבור וקביעת חודשים היו ידועים לאבותינו מזמן קדום: על הפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות, יב, ב) נכתב במדרש המכונה "מדרש סוד העיבור": "באותה שעה מסר לו הקב"ה למשה רבינו חוקות חשבון הירח ומסורות דקדוקי משפטיו, והודיעו היאך יהיה מעבר שנים וקובע  חודשים". כמו כן, כפי שציינו לעיל, בני יששכר עסקו בחשבון העיבור וקביעת חודשים (בראשית רבה פרשה עב). ברם, כפי שכתב הרמב"ם, מאחר ואבדו הספרים שחיברו "בני יששכר", חכמינו שאבו מידע גם מספרי אומות העולם: "וטעם כל אלו החשבונות, ומפני מה מוסיפים מניין זה, ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות, שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם, המצויים עכשיו ביד החכמים; אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר, לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים, בראיות ברורות הם, שאין בהם דופי, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר, בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים: שכל דבר שנתגלה טעמו, ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו, או שלימדו; אלא על הראיה שנתגלתה, והטעם שנודע" (הלכות קידוש החודש פרק יז הלכה כד). אם כן, חז"ל השתמשו בידע שרווח בימיהם, אף מספרי אומות העולם, ואין שום דופי בדבר. לפי זה, יתכן שיהודים חזרו ולמדו את שיטת העיבור מאומות העולם, מאחר והמקורות היהודיים הקדומים לשיטה זו אבדו[15].

"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים" – עצם העיסוק הרב של חכמינו לאורך ההיסטוריה, בחכמת האסטרונומיה, והשימוש בחכמה זו הלכה למעשה, כמו גם חידושים והמצאות שונות של חכמינו בתחום זה בתקופות השונות, הם אלו שהרשימו את אומות העולם.

---

[1]  לפי ההשקפה שכדור הארץ במרכז, והשמש ושאר הכוכבים סובבים אותו. כיום אנו יודעים שעונות השנה נוצרות בשל נטיית כדור הארץ למישור המילקה.

[2] ראה גם מאמר "האם נשוב לקדש חודשים עפ"י הראייה", רחמים שר שלום, סיני, גיליון קל"ח, תשס"ו.

[3] להרחבה על כלי זה, ראה בפרשת ויצא מאמר "התרפים - אצטרולב".

[4] ראה באנצ' יהודית דעת, בערך "לוי בן גרשון, רלב"ג", מכללת הרצוג.

[5] ראה מאמר "נקודת זכות", מרים אוריאל, אסטרונומיה  - בטאון האגודה הישראלית לאסטרונומיה, כרך 38, דצמבר 2012, עמ' 50.

[6]  על תאריך תקנת הלוח העברי ראה במאמרו של יעקב לוינגר "היתכן בירור אסטרונומי למועד ייסוד הלוח העברי", דף השבועי מספר 248, פרשת ואתחנן תשנ"ח, הפקולטה למדעי היהדות אונ' בר-אילן. 

[7] למשל, רבינו בחיי (שמות יב, ב ד"ה והנה), אברבנאל (שמות יב ד"ה ואומר) והחזון איש (אורח חיים, קלח ד ד"ה ודע).

[8] למשל, ספר העיתים לבינה (תחילת מאמר א) ,ספר יסודי העיבור (מאמר ג, פרק מו). להרחבה ראה במאמר "זמן המולד הממוצע ומקורותיו לאורך הדורות",  באתר פורטל הדף היומי, בקטגוריה "מאמרים על הדף" למסכת ראש השנה (כה, א)

[9] כפי שנאמר בהמשך המאמר לגבי סוד העיבור.

[10] ראה מאמר "שמות החודשים", פרשת ראה, בבלוג זה.

[11] "The calendar; its history, structure and improvement" by Alexander Philip, Cambridge University Press,1921, pages 6-9

[12] ר' ח"י בורנשטיין "עיבורים ומחזורים", התקופה כרך כ', עמ' 303. מובא גם באתר דעת.

[13] פרקי דר' אליעזר פרק שמיני.

[14] ע"פ מאמרו של רחמים בר שלום, "מתי נוסד הלוח העברי? מתי תוקן ומתי נחתם?", "סיני", כרך קב ניסן-אייר תשמ"ח עמ' כו-נא.

[15] וכך הרמב"ם כתב במקום אחר: "דע כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת הדברים הללו אבדו במשך הזמן ובשלטון העמים הסכלים עלינו..." (מורה הנבוכים א, עא. ראה גם מורה הנבוכים ב, יא).

© כל הזכויות שמורות למחבר