מאת: אורן סעיד
בפרשתנו אנו קוראים על כך שרחל גנבה את התרפים של אביה לבן. יש פרשנים שביארו שהתרפים הם כלי אסטרונומי מתוחכם ששימש גם לחיזוי עתידות.
בפרשתנו אנו קוראים על כך שרחל גנבה את התרפים של אביה לבן: "וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ; וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (לא,יט). התרפים שימשו את לבן לעבודת אלילים, כפי שלבן טוען בפני יעקב: "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי" (לא ,ל). התרפים מוזכרים במקומות נוספים בתנ"ך. למשל, על המלך יאשיהו מסופר כי השמיד עם כל עבודות האלילים שהיו בתקופתו גם את התרפים (מלכים ב, כג, כד). מכאן שהתרפים היו סוג של אליל מסוים. הפרשנים מציינים [1] שהתרפים ששימשו לעבודת אלילים היו בצורת אדם.
בספר שמואל מסופר, שמיכל בת שאול שמה את התרפים במיטתו של דוד להטעות את אויביו, ולגרום להם לחשוב שהוא ישן בה (שמואל א, יט, יג-טז). בהקשר זה, מציין הרמב"ן, שהיו תרפים שלא שימשו לעבודת אלילים: "אבל לא היו כל התרפים נעבדים, כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדנינו דוד" (שם). גם האברבנאל מבאר שהיו כמה סוגים של תרפים: "תרפים - צורת בן אדם, יש לעבודה זרה ויש לדעת השעות" (שמואל א, יט, יג). במאמר זה נתמקד, בתרפים ששימשו "לדעת השעות".
תרפים - כלי נחושת העשוי לדעת חלקי השעות
הרמב"ן מבאר: "והקרוב מה שאומרים, שהם כלים לקבל השעות ויקסמו בהם לדעת עתידות". גם הרד"ק כותב כך: "הם כלי הנחושת שרואין בו שעות היום ויראו בו עתידות... ונקרא בלשון רבים לפי שהוא עשוי לוחות לוחות" (שם). אף האבן עזרא מביא פרשנות זו: "יש אומרים שהוא כלי הנחושת העשוי לדעת חלקי השעות". האבן עזרא בפירושו לשמות (יא, ד) שוב מציין את הכלי הנ"ל: "כחצות הלילה - ...וידוע כי אין יכולת בחכם לידע רביע חצי היום כי אם בטורח גדול בכלים גדולים של נחושת ; אף כי חצי הלילה שהיא יותר קשה".
|
|
אצטרולב מהמאה ה-16. מתוך ויקימדיה |
על איזה כלי מדובר ?
האבן עזרא כתב ספר בשם "כלי נחושת", אשר כולו עוסק בתיאור הכלי ואופן השימוש בו בהרחבה [2]. בשער הראשון של ספר זה הוא כותב: "מזכרון כלי האצטרלוב. והשמות הנופלים בו. והרשמים הנופלים בו . וקראתיו כלי נחושת מפני שרובם עושים אותו מנחושת. ומי שרוצה לעשותו מכסף או מזהב הרשות בידו". האבן עזרא מתאר בבקיאות מדהימה את הכלי ואופן השימוש בו, מניסיונו האישי.
האצטרולב (Astrolabe) הוא מכשיר למדידת גובה הכוכבים או השמש במעלות מעל האופק וכך מאפשר לקבוע את קו הרוחב שבו אנו נמצאים. באמצעותו ניתן לדעת את השעה וכן לחקות את תנועת הכוכבים. האצטרוֹלָב הומצא על ידי האסטרונום היווני היפארכוס במאה השנייה לפנה"ס, והחל מהמאה התשיעית, הערבים הפכו אותו למכשיר מתוחכם ושימושי ביותר.
האצטרולב הפשוט היה מורכב מלוח עץ או מתכת עגול, שעליו סומנו 360 מעלות והוצמדה לו זרוע מסתובבת על ציר. המשתמש היה מסתכל דרך נקבי הצצה בזרוע עד שאור השמש או אור הכוכב עבר דרך שני הנקבים. המחוג שבקצה הזרוע הראה את גובה הכוכב או השמש במעלות מעל האופק – הוא קו הרוחב. אצטרולב משוכלל יותר, הכיל כמה לוחות בבסיסו לחישובים שונים ולאזורים שונים[3]. הם הלוחות שנזכרו בדברי הרד"ק הנ"ל ["עשוי לוחות לוחות" (שם)].
בספרד נמצאו אצטרולבים עם כיתובים בעברית, על פיהם נראה כי יהודים שחיו במקום בתקופת האיסלאם יצרו מכשירים אלו, ולא רק השתמשו בהם.
אברהם זכות, האסטרונום היהודי שגורש מספרד, הוזמן לבית ספר לניווט בסגרש ע"י אנריקה, הנווט מפורטוגל (1394-1460). הוא שיכלל את האצטרולב וחיבר לוחות אסטרונומיים, שאפשרו לספנים לתרגם את נתוני האצטרולב לקו רוחב גיאוגרפי שבו הם נמצאים. לוחות אלה החליפו לוחות אסטרונומיים, שחוברו בספרד במאה ה-13 ע"י שני יהודים לפי בקשתו של המלך אלפונסו העשירי [4]. הפורטוגלי, ואסקו דה גמה, שהיה הראשון שהגיע להודו בדרך הים, בעקפו את אפריקה (1498) , קיבל לפני הפלגתו הוראות מאת התוכן היהודי הגדול אברהם זכות, ששימש באותו זמן כאסטרולוג מלך פורטוגל. דה גמה נפרד מאת זכותו בפומבי, בפני כל חבר מלחיו, ולקח אתו שני "אצטרולבים" חדישים, שהוכנו בידי המלומד היהודי הדגול אברהם זכות [5].
פרופ' נחום סלושץ כותב[6] כי חכמי ישראל תרמו רבות לשיפור האצטרולב: "ידוע כי המצפן לא היה בראשיתו ציר נאמן לשולחיו, כי הקוטב של המצפן היה מתנודד יחד עם כל האניה לכל עבר, וקשה היה לקבוע שיעמוד בדיוק במגמה אחת. צריך היה איפוא למצוא אמצעי אחר מקביל לו, שיקיים את עדותו, ועל זה ישבו חכמי ישראל התוכנים ועורכי המפות באיי הבלאריים (במאות ה-13 וה-14) ושכללו את כלי המדידה שנקרא אצטרולב, שפירושו: מודד הכוכבים. השם היווני בלבד מרשה להניח שלא היתה זאת המצאה חדשה. אף על פי כן, לא נתקן כלי זה למעשה אלא בידיהם של חכמי ישראל".
הפוסקים דנו בשאלת השימוש באצטרולב בשבת. בשולחן ערוך נפסק: "אסור ללמוד בשבת ויום טוב, זולת בדברי תורה; ואפילו בספרי חכמות אסור; ויש מי שמתיר, ועל פי סברתו מותר להביט באצטרלו"ב בשבת (ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סימן שח)" (שלחן ערוך אורח חיים שז, יז). כלומר, לדעת מי שמתיר ללמוד בשבת בספרי שאר החכמות (שאינם תורה), מותר להסתכל באצטרולב בשבת ואף לטלטלו[7].
האצטרולב, שבעזרתו חישבו את מיקום הכוכבים, היה כלי חיוני לא רק עבור האסטרונומים, אלא גם עבור האסטרולוגים, חוזי העתידות, שעל פי מיקום הכוכבים, שמצאו באמצעות האצטרולב, ניבו את העתיד. הרמב"ן ציין בפירושו שכלי זה שימש לחיזוי עתידות: "ויקסמו בהם לדעת עתידות" (שם). האבן עזרא ציין בפירושו, ביאור נוסף לתרפים: "והקרוב שהיה לבן אביה יודע מזלות ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו" (שם), כלומר, כלי זה שימש את חכמי המזלות (האסטרולוגים), ורחל גנבה את התרפים מלבן, כי פחדה שלבן, שהיה אסטרולוג, יגלה באמצעות האצטרולב להיכן ברחו. א"כ, לבן השתמש באצטרולב לחיזוי העתיד.
לפי פירוש זה, האצטרולב הוא קדום מאוד[8], והיה בשימוש כבר בתקופת האבות. ניתן לומר, שהפרשנים הביאו את האצטרולב רק כדוגמא, לכלי המשמש לחיזוי עתידות, שהיה נפוץ בתקופתם; אך לבן הארמי השתמש באמצעים אחרים לחיזוי עתידות, שהיו נפוצים בתקופת האבות.
[1] האברבנאל (שמואל א, יט, יג), אבן עזרא (בראשית לא, יט), רד"ק (שופטים יח, ה).
[2] הובא לדפוס בשנת 1845, קניגסברג. ניתן לקריאה ולהורדה באתר "hebrewbooks" "כלי נחושת"
[3] באתר TED , טום וודג'ק מדגים את הפעלת מכשיר האצטרולב
[4] ע"פ האתר של המוזיאון הווירטואלי של אוניברסיטת תל אביב, בנושא "ניווט ימי וכלי ניווט – האצטרולב"
[5] ע"פ הספר "תחיית הימאות העברית", ירמיהו הלפרן, מכון ז'בוטינסקי בישראל ,תשכ"א, עמוד 31.
[6] בפרק "מכשירי השיט" "שבספר הים", תל אביב, הוצאת החבל הימי לישראל, תש"ח. ראה גם בספר "תחיית הימאות העברית", ירמיהו הלפרן, מכון ז'בוטינסקי בישראל ,תשכ"א, עמוד 30.
[7] הרשב"א מתיר לטלטל האצטרולב בשבת, וכן ספרי החכמות (ח"א, תשעב; ח"ד, קב) ולדעת הרמב"ם (פירוש המשנה כג, ב) שאסר לקרוא בשבת בשום ספר זולת ספרי הנבואות ופירושיהן יש להסתפק בדבר (משנה ברורה סימן שח סעיף קטן קסד).
[8] אולי מדובר בתצורה פרימיטיבית של האצטרולב, שהיה קיים כבר בתקופת האבות.
© כל הזכויות שמורות למחבר
תודה רבה, זה עזר לי.
השבמחקתודה רבה אלוף,
השבמחק