ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות

 מאת: אורן סעיד

חז"ל לומדים שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. ניתן לבאר שארץ ישראל גבוהה יחסית מהארצות מצרים ובבל, מהן עלו לארץ ישראל.

בפרשתנו בסיפור המרגלים נאמר: "וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ" (א, כה). רש"י מבאר: "ויורדו אלינו  - מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות". מאחר ובפסוק נאמר הפועל "ירד" לציין שהמרגלים יצאו מארץ ישראל למדבר פארן, מכאן שארץ ישראל גבוהה. המקור של רש"י הוא מהספרי: "ויורדו אלינו - מגיד הכתוב שארץ ישראל גבוה מכל הארצות כעניין שנאמר: 'עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ' (במדבר יג, ל) ואומר: 'וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ' (במדבר יג, כא), ואומר: 'וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן' (בראשית מה, כה)" (דברים כג). מאחר ובפסוקים נאמר הפועל "עלה" לארץ ישראל, מכאן שארץ ישראל גבוהה.

כולנו יודעים, שארץ ישראל אינה המקום הגבוה ביותר בעולם. אם כן מה כוונת המדרש? עיון במספר מקורות ונתונים טופוגרפיים יבהיר ש"ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות" הכוונה שארץ ישראל גבוהה יחסית לבבל ומצרים, אותן הכירו חז"ל.  כך גם פירש הנצי"ב  בספרו "מרומי שדה"[1] על הש"ס: "וארץ ישראל גבוה מכל הארצות - נראה דלאו דוקא, אלא מארצות שסביב ארץ ישראל;  והכי דייק קרא שהביא הגמרא ' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא... מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם' (ירמיה כג,  ח), הרי על כל הארציות כתיב אשר הביא" (קידושין סט, א). הגמרא במסכת קידושין[2] מביאה ראייה לכך שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות מן הפסוקים בירמיה: "אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה (= בבל, רש"י), וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם" (ירמיה כג,  ז-ח). הרי שנאמר הפועל "עלה" לארץ ישראל, יחסית לבבל ומצרים.

ארצות חצי הסהר הפורה.
הנהרות פרת וחידקל עוברים דרכו.
יוצר: Itzuvit
מתוך ויקימדיה

כך גם מבאר רבי אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח[3]", שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, זה יחסית למצרים ובבל: "שאין ספק שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות... וזה, של צפון הוא ארץ בבל וכדאיתא מסכת גיטין[4] (ו, א), ומסכת סנהדרין (ה, א) אמרינן בן אחותי יורד לבבל, וכן (קידושין סט, ב) לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה; לצד הדרום הוא ארץ מצרים וכתיב (בראשית יב, י) 'וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם'..." (פרק שישי).

בבל ומצרים "נמוכים"

א. במסכת תענית (י, א) מבואר שבבל היא נמוכה יחסית לארץ ישראל:

רש"י מבאר שבבל נמוכה מכל הארצות: "מים רבים  - שמשקין שדותיהן דבבל עמוקים מכל הארצות וגשמים מטפטפין ויורדין שם" (שם). בהמשך רש"י מציין שבבל היא נמוכה יחסית לארץ ישראל: "תתאי לא בעו מים  - שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה...וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות" (שם). הגמרא אומרת, שרב שהיה מארץ ישראל, אמר שביום השישים לתקופה שואלין את הגשמים, כי בארץ ישראל, שהיא גבוהה, בהרים צריך יותר מים. ואילו שמואל שהיה מבבל, אמר שביום השישים לתקופה אין שואלין את הגשמים (אלא ביום ה-61), כי בבל נמוכה ואינה זקוקה להרבה גשמים כמו בארץ ישראל.

ב. הארצות שבהן נוסדו ממלכות גדולות (ובפרט הישיבות סורא פומבדיתא ונהרדעא שבבבל) ישבו ברובן באזור ששמו העתיק מסופוטמיה (ארץ בין נהרות: פרת וחידקל). זהו שטח בין הנהרות פרת וחידקל הזורמים במרכזה של עירק כיום. זהו שטח פורה מאוד, מישורי, שגובהו נע בערך בין  100 מטרים מתחת לפני הים ל-200 מטרים מעל פני הים.

אם נחבר במפה את מסופוטמיה וארץ ישראל , נקבל חבל ארצות נושבות, היושבות מן המפרץ הפרסי ועד לחצי האי סיני, מעין רצועה דמוית חצי-מעגל. מכיוון שרוב הארצות הנושבות הללו מצוינות בפוריותן, המובלטת על רקע המדברות התוחמין אותן, כינו חוקרים את הרצועה בשם 'הקשת הפוריה'[5].

ג. מצרים היא בעצם רצועה צרה בלב המדבר. רק כ-5% משטחה של מצרים ראוי לעיבוד חקלאי. רוב השטח המעובד משתרע מדרום לצפון כרצועה צרה (שרחבה אינו עולה בד"כ על 20 ק"מ) על שתי גדותיו של נהר הנילוס (ה"יאור"). רצועה זו הולכת ומתרחבת (עד לרוחב מרבי של 150 ק"מ) בדלתא הענקית של הנילוס[6].

כמעט כל אוכלוסיית מצרים בימי קדם, כמו בזמנינו,  מרוכזת על פני כ-3.5% משטחה[7], בדלתא ולאורך הנילוס. גם בעבר התיישבו בשטח זה, שטח פורה מאד, מישורי, שגובהו נע בערך בין  100 מטרים מתחת לפני הים ל-200 מטרים מעל פני הים.

"עלייה" ו"ירידה" לארץ ישראל

כאמור, עיקר ההתיישבות היתה באזורים הנמוכים והפוריים, במסופוטמיה ולאורך הנילוס ובדלתא במצרים. הדרכים מבבל לארץ ישראל וממצרים לארץ ישראל, בהחלט הראו שארץ ישראל גבוהה יחסית אליהן; וזאת מכיוון שהדרכים מבבל לארץ ישראל, ומארץ ישראל לבבל, היו דרך נהר-פרת, דרך אזור 'הקשת הפוריה', אזורים מיושבים ופוריים בהם יש מים[8]. לכן במסע מבבל לארץ ישראל היו צריכים לעלות לכיוון צפון מערב, ולהיכנס לארץ ישראל דרך צפון.  לכן כשרצו לציין תנועה מבבל לארץ ישראל, קראו לה עלייה (למשל, "העולה מבבל לארץ ישראל" ברכות כד, ב); וכשרצו לציין תנועה בכיוון ההפוך, מארץ ישראל לבבל, קראו לה ירידה, כי היו צריכים לרדת לכיוון דרום-מזרח (למשל, "היורדים מארץ ישראל" ברכות לח, ב). מכאן גם השורש "עלה", שפירושו בא לארץ. בעבר זו היתה עלייה ממש, משום שארץ ישראל  גבוהה ממצרים ומבבל.

כך גם פירש הרד"ק על הושע: "ועלו מן הארץ - מארץ גלותם יעלו לארצם, והמפרשים זה העניין על הגלות איננו נכון, כי מה עניין ושמו להם ראש אחד למי שילך בגלות, וגם 'וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ' כי היה לו לומר וירדו או ויצאו, כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות והבא אליה יעלה ומי שיצא ממנה ירד…" (הושע ב, ב).

כנראה כך גם פירש אבן עזרא: "ויורידו – בעבור גובה העץ, והאמת בעבור היותם בנגב" (דברים א, כה). ומסביר בפירוש "אבי עזר" את האבן עזרא[9]: "כי נאמר 'עלו זה בנגב' – והולך מעמו נקרא יורד". כלומר, המרגלים ירדו (בדרך חזרה) מהנגב שבארץ ישראל לכיוון מצרים (מדבר סיני).

לפי זה מובן הפירוש של "דעת זקנים מבעלי התוספות" מדוע כתוב כשיוסף בא לראות את אביו יעקב "וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל": "… לכן נאמר ויעל, לפי שארץ גושן גבוה מארץ מצרים, לפי שהיא עומדת בגבו לארץ ישראל" (בראשית מו, כט).

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא-בתרא לומדת שבבל נמצאת לצפונה של ארץ ישראל: "ומנא לן דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא? דכתיב: 'מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ' (ירמיה א, יד)" (כה, ב). התוספות במסכת בכורות (נה, ב) מעירים שבבל נמצאת צפונית-מזרחית לארץ ישראל. אבל לפי דברינו מובן, מדוע מצפון תפתח הרעה, מאחר והדרך של צבאות אשור לארץ ישראל היתה דרך צפון ארץ ישראל, וכן הדרך מבבל לארץ ישראל היתה דרך צפון ארץ ישראל. 

במאמר המוסגר יש לציין, שגם אבותינו הגיעו לארץ ישראל מכיוון צפון ארץ ישראל:

א. אברהם אבינו בדרכו מאור כשדים[10] לארץ ישראל, הלך דרך הקשת הפוריה: מאור כשדים לעיר חרן[11] בארם-נהרים - הנמצאת צפונית-מזרחית לארץ ישראל - ומשם לארץ ישראל[12].

ב. רש"י על החומש (בראשית לה, יח) פירש שהשם בנימין – אותו נתן יעקב לבנו  – הוא מלשון "בן ימין[13]" – בן דרום. כלומר, בנימין נולד בדרום, בארץ ישראל, הנמצאת דרומית לחרן – ממנה בא יעקב לארץ ישראל. חרן, כאמור, שוכנת צפונית-מזרחית לארץ ישראל. לכן מובן, שיעקב אבינו בדרכו מחרן לארץ ישראל, הלך לכיוון דרום-מערב[14] והגיע לארץ ישראל דרך צפון-ארץ ישראל. גם ביציאתו מארץ ישראל לחרן הלך דרך צפון ארץ ישראל, שהרי הלך צפונה, מבאר שבע לבית אל.

"ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות" – הכוונה רק לארצות שהכירו חז"ל, בעיקר: בבל וארצות נוספות באזור מסופוטמיה, ומצרים.  העולם בתקופת חז"ל[15] היה אפריקה אסיה ואירופה, וישראל במרכז, מרכז העולם דאז. בעבר האמינו שארץ ישראל היא במרכז מבחינה רוחנית, וירושלים במרכזה, ואבן השתיה מרכז העולם. ברור שחז"ל לא הכירו את כל העולם. יחסית לבבל ומצרים, אותן הכירו חז"ל, ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. הדרכים לארץ הקודש הראו שארץ ישראל  גבוהה מכל הארצות לא רק רוחנית אלא גם טופוגרפית[16].

ברצוני להדגיש, שאין אני פוסל ח"ו את מי שמפרש את האימרה שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות מבחינה רוחנית, שהרי 70 פנים לתורה. ואני לא באתי אלא לבאר את דברי חז"ל ע"פ פשוטו של המקרא לאור המציאות בתקופתם, ולאור ההשקפות שרווחו בזמנם.

---

[1] מאת נפתלי צבי יהודה ברלין (1893- 1816) מוולוז'ין.  תשט"ז, ירושלים.

[2] "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות" (קדושין סט, א; סנהדרין פז, א).

[3] פרק שישי, עמוד קיח, בהוצאת בית במדרש להלכה בהתיישבות, בעריכת הרב אברהם יוסף חבצלת, תמוז תשס"ד.

[4] שם מפורש שבבל לצפונה של ארץ ישראל.

[5] "אטלס דעת מקרא", "על מעמדה הגיאו-פוליטי של הארץ", עמ' 24, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1993.

[6] ראה גם בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "מצרים" בפיסקה "גיאוגרפיה".

[7] אנצ' בריטניקה החדשה לנוער, ערך "מצרים", כתר הוצאה לאור בע"מ, 1996.

[8] מסלול זה היה נוח ובטוח בהרבה מאשר הדרך הקצרה יותר אך המסוכנת, דרך המדבר הגדול המשתרע מירדן מזרחה.

[9] השווה גם לדברי אבן עזרא (במדבר טז, יב) ד"ה "לא נעלה". יש לציין גם את דברי האבן עזרא לבראשית (לח, ב) ד"ה איש כנעני: "וחכמינו ז"ל אמרו כי 'וירד יהודה' שירד מגדולתו, וזה דרך דרש, כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו הוא יורד ואנשי המחקר יבינו כי זה האמת". לפי האבן עזרא ההולך מצפון לדרום, יורד מבחינה טופוגרפית; אולי בגלל השימוש הנפוץ במקרא, בפועל "ירד" ביחס להליכה מארץ ישראל: ההולך מארץ ישראל לבבל או לחרן, הולך מצפון לדרום (לאחר שיוצא מצפון ארץ ישראל), וכן ההולך מארץ ישראל למצרים, הולך  מצפון לדרום, ושניהם אכן יורדים מבחינה טופוגרפית.

כדאי לציין גם את דברי רש"י: "עולה תמנתה – ובשמשון הוא אומר (שופטים יד א) וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן" (בראשית לח, יג) – שוב רואים שהפועל "ירד" ו-"עלה" – מתייחסים לירידה או עליה מבחינה טופוגרפית.

[10] אור כשדים מזוהת עם העיר אוּר, שישבה ממערב לפרת בדרום מסופוטמיה.

[11] חרן יושבת בצפון מסופוטמיה, בארם נהרים (בראשית כד, י), על שפת הנהר בליח, לא הרחק מאירופה של ימינו, על גבול תורכיה-סוריה.

[12] ראה מפה  בחומש "דעת מקרא" לבראשית (יא,לב).

[13] על הסיבה שימין הוא דרום ראה בפרשת במדבר במאמר על "המצפן המקראי".

[14] זוהי שיטת רש"י. אולם הרמב"ן במקום חולק עליו וסבור שיעקב חזר מחרן לארץ ישראל דרך אדום, הנמצאת בדרום ארץ ישראל [משתרעת בצפון מואדי אל-חסא, המשתפך בקצה הדרומי-מזרחי של ים המלח בגבול מואב, ובדרום היא משתרעת עד בואכה ים סוף. נקראת ע"ש הגוון האדום של הסלעים שבתחומה (בראשית רבה סג, ל)]. הרמב"ן סבור שחרן היא מזרחית לארץ ישראל (ולא צפונית-מזרחית), ולכן יעקב אבינו היה חייב להגיע מכיוון מזרח  דרך אדום לדרום ארץ ישראל. ברם, לפי דברינו, מובנית היטב שיטת רש"י: שהרי חרן ע"פ  המפות בימינו נמצאת צפונית-מזרחית לארץ ישראל, ויעקב אבינו הגיע לארץ ישראל  מצפון. ראה גם פירוש הרא"ם לבראשית (לג, ג), וכן ראה מפת הליכותיו של יעקב, דעת מקרא, בראשית כרך ב עמ' תצא.

[15] בתקופות: בית ראשון, בית שני עד לתקופת האמוראים והסבוראים במאה השביעית לספירה.

[16] ע"פ זה נוכל להבין את דברי הגמרא במסכת בכורות, הלומדת שנהר פרת גבוה מכל הנהרות, וכל הנהרות שבעולם מקבלים את המים שלהם ממנו: "דאמר רב יהודה אמר רב: כל הנהרות למטה משלוש נהרות, ושלוש נהרות למטה מפרת" (נה, א). ומסביר רש"י: "כל הנהרות - שבעולם למטה חוץ משלוש נהרות חדקל ופישון וגיחון שכל הנהרות שבעולם באים משם". כלומר פרת הוא הנהר הכי גבוה, למטה ממנו הנהרות: חידקל, פישון וגיחון (על זיהויים של נהרות אלו ראה "דעת מקרא" לבראשית ב), ומתחתם כל הנהרות שבעולם. ברור ש-'כל העולם' הוא העולם שהכירו חז"ל (בתקופות: בית ראשון, בית שני עד לתקופת האמוראים והסבוראים במאה השביעית לספירה), כפי שהסברנו לעיל. מאחר שהלכו מבבל לארץ ישראל דרך נהר פרת, ונהר פרת סמוך לארץ ישראל – שהיא גבוהה מכל הארצות, מובן מדוע חשבו, שנהר פרת גבוה מכל הנהרות. וכך משמע בתרוץ תוספות (בכורות, שם ד"ה אין המים): "וי"ל דאינהו סברי דהני ארבע נהרות מידליין (=גבוהים), דארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ואין נשארים שם מים".

 

© כל הזכויות שמורות למחבר