התכשיטים משלל מדיין

 מאת: אורן סעיד

חלק מהשלל ממלחמת מדיין היה תכשיטים. בארץ ישראל נמצאו תכשיטים רבים מתקופות שונות.

בפרשתנו אנו קוראים על השלל שלקחו בני ישראל במלחמת מדיין. חלק מהשלל היה תכשיטים: "אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז" (לא, נ). במאמר זה נדון על תכשיטים אלו.

אֶצְעָדָה

רס"ג פירש: "אצעדה – בזרוע על הקיבורת" (שם), וכן רבי אברהם אבן עזרא פירש: "היא על הזרוע, כי כן כתוב ["וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ" (שמואל ב, א ,י)]" (שם). על פי זה, אצעדה הוא צמיד לזרוע. רש"י פירש "אצעדה – אלו צמידים של רגל" (שם), כלומר זהו תכשיט לרגל, צמיד לקרסול. ע"פ פירוש זה, אצעדה הוא מלשון 'צעד' [בישעיה (ג, כ) נקרא צְעָדָה]. יתכן שהיה זה שם משותף לשני התכשיטים.

צָמִיד

 תכשיט ליד, כפי מפרש הרס"ג: "צמיד – בקנה היד הסמוך לכף" (שם), וכן כתוב "וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ" (בראשית כד, כב).

טַבַּעַת

צמיד מ-אמרית (Amrit),
סוריה, 4-5 לפני הספירה.
מתוך ויקימדיה

נשים וגברים ענדו על אצבעותיהם טבעות (שמות לה, כב; ישעיה ג, כא) שאפשר היה לקבוע בהם חותמות[1] (בראשית מא, מב).

עָגִיל

תכשיט לאוזן, כפי שמבאר רבי אברהם אבן עזרא: "עגיל – באוזניים, כי כן כתוב ["וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ" (יחזקאל טז, יב)], אולי נקרא בעבור היותו עגול" (שם). העגיל מכונה גם בשם "נֶזֶם[2]" (בראשית לה, ד;שמות לב, ב-ג;שופטים ח, כד-כו).

כנראה שבתקופת המקרא, היו לובשים תכשיט זה הן לנשים והן לילדים[3]: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי" (שמות לב,ב). עדויות מוקדמות לעגילים שנענדו על ידי גברים, ניתן לראות בעדויות ארכיאולוגיות מפרספוליס בפרס העתיקה. התמונות המגולפות של חיילי האימפריה הפרסית, המוצגות על כמה מקירות הארמון ששרדו, מראים אותם עונדים עגיל[4].

ע"פ התלמוד בבלי "עגיל – דפוס של דדין[5]" (שבת סד, א), יתכן שהכוונה לחזייה.

כוּמָז

 הכוּמָז נזכר גם בין התכשיטים שתרמו למלאכת המשכן: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל־הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל־כְּלִי זָהָב" (שמות לה, כב). רס"ג מפרש: "כומז – חגור שהאשה חוגרת על מתניה ותולה בו תכשיטים ומיני חֲלִי (=מין תכשיט) שונים" (שם). רבי אברהם אבן עזרא פירש: "וכומז - באזרוע" (שמות, שם), והכוונה לתכשיט לזרוע, ככתוב: "וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה" (ירמיה לב, כא). יש הסבורים[6], שהכומז הוא תכשיט נשים מעין מחרוזת של גוּלות (לפי הערבית כֻּמזַת = כדור קטן).

רש"י פירש: "כומז - כלי זהב הוא, נתון כנגד אותו מקום לאשה. ורבותינו פרשו (שבת סד , א) כומז (ראשי תיבות): כאן מקום זימה" (שמות, שם). ע"פ התלמוד בבלי  "כומז – זה דפוס של בית הרחם" (שבת סד, א). מהו "בית הרחם"?

ד"ר מרדכי הלפרין כתב באסיא[7] מאמר על משמעות המושג "רחם" בלשון חז"ל. הוא הראה כי בלשון חז"ל קרוי הרחם (Uterus) בשם אם, מקור או קבר, בעוד שהמילה "רחם" משמשת בלשון חז"ל לתיאור הלדן או הפרוזדור. אפשר להביא ראיה מדברי רש"י לפירוש 'כומז': "תכשיטין שבפנים – כומז, דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן, ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האוזניים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים" (ברכות כד, א).

זווית ארכיאולוגית

מזווית ארכיאולוגית, נמצאו תכשיטים רבים  בארץ ישראל מתקופות שונות[8]. עיצוב התכשיטים וסגנונם מעידים, בדרך כלל,  על התרבויות שחדרו והשפיעו בכל תקופה ותקופה. למשל, תכשיטי הזהב שנתגלו ב"תל אל-עג'ול[9]"(=תל בית עגלים) מן התקופה הכנענית המאוחרת (1500 – 1200 לפנה''ס), מעידים על השפעתה המדינית והתרבותית של מצרים באותה תקופה בארץ ישראל. בין התכשיטים שנתגלו: קמיעות שונים, עגיל בדמות סהרון המעוטר בטיפות זהב זעירות, צמידי זהב וכסף, עגילים פשוטים וטבעות מקושטות בחרפושיות (=אבנים מגולפות בצורת חיפושיות הזבל). תכשיטים אלו מוצגים כיום במוזיאון רוקפלור בירושלים.

---

[1] עוד על הטבעת ראה במאמר "החותמת והפתילים" בפרשת וישב.

[2] להרחבה ראה במאמר "הנזם", פרשת חיי שרה.

[3] וכפי שפירש שם רש"י: "באזני נשיכם - אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן הן שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבא משה והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן" (שם).

[4] ויקיפדיה האנגלית בערך "Earring" [=עגיל].

[5] ירושלמי שבת ו ד, מחלוקת אם כומז או עגיל הוא דפוס הדדין.

[6] אנצ' מקראית בערך "תכשיטים", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1982.

[7]  מ' הלפרין, "על משמעות המושג רחם בלשון חז"ל ואוטם ברחם בלשון הפוסקים", אסיא סא-סב (טז – א-ב) עמ' 105-109, תשנ"ח. ראה עוד "על משמעות המושג "רחם" במאמרי חז"ל" במאמרו של ד"ר דניאל מלאך, אסיא סז-סח, המאמר המקוון באתר מכון שלזינגר. 

[8] להרחבה ראה באנצ' מקראית, בערך "תכשיטים", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1982.

[9] נמצא במרחק של 6 ק"מ מדרום מערב לעזה. התל נמצא על הגדה הצפונית של נחל הבשור, במוצא הנחל לים התיכון. להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "תל אל עג'ול".

© כל הזכויות שמורות למחבר