ארץ מדין

 מאת: אורן סעיד

הופעת מדיינים במקומות רחוקים זה מזה נראית סבירה בשל עיסוקם כסוחרים נודדים.

בפרשתנו משה נצטווה לנקום את נקמת ה' במדין: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם ; כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר" במדבר כה, יז-יח). בשנת הארבעים ליציאת מצרים, לאחר שניסה לקלל את ישראל ללא הצלחה, יעץ בלעם בן בעור למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה[1]. המדיינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל. התכסיס הצליח, ובני ישראל חטאו בגילוי עריות, ואף בעבודה זרה, כאשר בנות מדין קראו להן להקריב לאלוהיהן – בעל פעור. בשיאו של האירוע, נכנס זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון, יחד עם כָּזְבִּי המדיינית, שהיתה בתו של צוּר - אחד ממלכי מדין, לתוך אוהל לעיני כל בני ישראל, ופנחס נכנס אחריו ודקר למוות את שניהם. 24,000 איש מתו במגפה שפרצה בעקבות החטא, ולפיכך נצטווה משה לנקום את נקמת ה' במדין. מי הם המדיינים והיכן שוכנת ארץ מדין?

חמשת מלכי מדין נהרגים בחרב
על ידי בני ישראל.
איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728.

המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, בן אברהם וקטורה, הרביעי מששת אחיו: "וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ" (בראשית כה, ב). הם נזכרים במקרא כסוחרים ידועים, שותפים לאורחת הישמעאלים אשר להם מכרו האחים את יוסף (בראשית לז, כח), גם בנבואות הנחמה של ישעיהו מתוארים הם כסוחרים: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ..." (ישעיהו ס, ו).

כאשר משה ברח מפרעה הגיע למדין (שמות ב, טו). שם רעה את צאן יתרו חותנו "אַחַר הַמִּדְבָּר" (שמות ג, א), ובסביבות הר חורב ראה את המראה הגדול של סנה בוער, ואיננו אוכל (ג, א-ג). לפי תיאור זה, מדין שוכנת באזור מדבר סיני. ברם, בפרשתנו אנו רואים את המדיינים, שהחטיאו את ישראל ליד מואב; ובימי גדעון הם פושטים על הארץ ואחר-כך בורחים אל ממזרח לרבת-עמון ("מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבְּהָה", שופטים ח, יא).   

על מבוכה זו כבר רמזו חז"ל, במדרש רבה, באומרם על הפסוק "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה" (במדבר לא, ו), שמשה עצמו נצטווה להילחם במדין, בה נתגדל, אך שלח אחרים במקומו: "וישלח אותם משה  - אמר הקדוש ברוך הוא למשה נקם נקמת אתה בעצמך והוא משלח את אחרים אלא מפני שנתגדל בארץ מדין אמר, אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה, המשל אומר בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן; ויש אומרים, שאינה זו מדין שנתגדל בה משה שזו בצד מואב והיא חרבה עד עכשיו..." (במדבר רבה כב, אות ד).

הופעת מדיינים במקומות רחוקים זה מזה נראית סבירה בשל עיסוקם כסוחרים נודדים. בנוסף, לפי בראשית (כה, ג) יש למדין חמישה בנים: "עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה" והם עשויים להתפזר למחייתם באזורים שונים, ועדיין להיות מזוהים כמדין[2]. לפיכך, אפשר שהיו כמה ארצות שנקראו 'ארץ מדין'[3].

תלמי מזכיר מקום בשם מודיאנא ששכן על חוף בחצי האי ערב. שימור השם 'מדין' בשמה של עיר בצפון-מערב חצי-האי-ערב, דרומית-מזרחית לאילת, אינו אלא אחד מריכוזי המדיינים מן העבר, שמשום-מה נשתמר כשמה של עיר עד לתקופה מאוחרת ביותר, אך אינו בהכרח מקומה של 'ארץ מדין' הקדומה[4].

יש ארכאולוגים המזהים סוג ייחודי של קדרות שנעשתה ביד, אשר נמצאה באזור של אדום ושעיר כחפצים של מדיינים[5]. שרידי מדין התבוללו בקרב הערביים, ובין שבטי הבדואים הנודדים בחוף הצפון מערב של חצי האי ערב, מקום מדין המקראית. ארץ מדין היא כיום חלק מממלכת ערב הסעודית[6].

---

[1] העובדה שהחטא היה בעצת בלעם, נחשפת מאוחר יותר: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל  בה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת  ה' " (במדבר לא, טז).

[2] ראה מאמרו של יונה הר מעוז "בני דודינו המדיינים", בדף השבועי של אונ' בר-אילן, פרשת בלק, תשפ"א, מספר 1424.

[3] ראה בפירוש דעת מקרא לשמות (שם). ראה גם   ארליך זאב ח., "מדיינים במזרח הירדן", מזרח הירדן במבט יהודי, עפרה תשנ"ו, 97-113.

[4] יעקב ליוור, בערך 'מדין' באנציקלופדיה המקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1962.

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "מדין".

[6] אנצ' יהודית דעת בערך "מדין", מכללת הרצוג.

© כל הזכויות שמורות למחבר