הנזם

 מאת: אורן סעיד

אליעזר הביא לרבקה תכשיט נזם, אותו תולים על האף באמצעות חוט או באמצעות נקב שעושים באף.

בפרשתנו אנו קוראים שאליעזר נתן לרבקה תכשיטים, ובניהם תכשיט הקרוי 'נֶזֶם': "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (כד, כב). מבאר האבן עזרא מהו הנזם: "נזם - יש נזם שהוא באף (ראה להלן, מז) גם באוזן (ראה בראשית לה, ד); ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח" (שם). הנזם הוא עגיל לאוזן, כגון: "וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (בראשית לה, ד) או לאף, כפי שאליעזר מציין: "וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ" (שם, מז). האבן עזרא מציין שנזם של האף, היה יורד לאף ע"י חוט הקשור למצח.

נזם באף

בעל "צפנת פענח[1]" העיר על פירוש האבן עזרא: "ר' אברהם חבר זה הפירוש בעיר לוכא (בצפון איטליה)... וזה היה בבואו מספרד לארץ-ישראל, ואז לא ראה כי בנות ישמעאל היושבות במצרים ובארץ ישראל מביאות נזמים באף תלויין בנקבים שנוקבות באף, כדרך שנוקבות באוזן, ועל כן פרש ככה". בעל "צפנת פענח" כותב, שהיו שמים הנזם באף ע"י ניקוב האף, כפי שנוהגות הנשים הערביות במצרים ובארץ ישראל. כך גם פירש השד"ל: "יש נזם של אף, ויש נזם של אזנים, וכאן הוא של אף, כמו שמפורש למטה: 'וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ' (שם, מז); ודעת רוזנמילר  [=שם חוקר]   כי היו נוקרים האף ומכניסים בו הנזם, וכן ראה ניבהור [=שם חוקר]  נשי הערבים עושות" (שם). השד"ל הביא את דעת החוקרים, שהיו שמים הנזם באף ע"י ניקוב האף.

הנזם עשוי מסגסוגת זהב או מסגסוגת נחושת.  בדרך כלל מחוברים לנזם שלושה או יותר חרוזים צבעוניים. הנזם היה בשימוש אצל הנשים בסוריה, מצרים ובחלקים אחרים של ארצות המזרח[2]. נשות הבדואים עונדות נזמים על האף גם בימינו.

ההליך הקוסמטי בו מנוקב הגוף על מנת לענוד תכשיט קרוי "פירסינג". ניתן לבצע הליך זה במקומות רבים בגוף, כאשר הנפוץ ביותר הוא ניקוב תנוך האוזן. פירסינג באף מבוצע בצידי האף  או במחיצת האף, המחלקת את חלל האף לשני חלקים ויוצרת את ההפרדה בין הנחיריים.

את ניקוב האוזן או האף עשו בעזרת מרצע, כפי שתורה מציינת לגבי עבד עברי, המסרב להשתחרר בשנה השביעית לעבדותו: "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כא, ו). המרצע הוא מכשיר עשוי ידית ובה תקועה יתד מחודדת, ישרה או מעוקמת, לנקיבת נקבים. ממקורות ארכיאולוגיים, ידוע לנו שהיו שהמרצעים היו עשויים מברזל או מנחושת  או מאבני צור, ששובררו באופן שנוצר חוד באחד מקצותיהם[3]. כיום, משתמשים באקדח עגילים, העושה שימוש בעגילים בעלי קצה חד על מנת להכניס את העגיל או הנזם בכוח לגוף או באמצעות מחט סטרילית וחלולה, בדומה למחט המזרק. הניקוב עשוי לתרום להתפתחות זיהום ולצלקות באזור המנוקב.

פירסינג באף מתועד בכתבי דת הודיים משנת 1500 לפני הספירה[4]. ברם, כאמור, על פי הפרשנים שהבאנו לעיל, כבר בספר בראשית, מתועד שאליעזר הביא לרבקה תכשיט, ששמים באף על ידי פירסינג, בשנת 1672 לפני הספירה[5].

---

[1] ספרו של ר' יוסף טוב עלם (המאה ה-14) על פירוש רבי אברהם אבן עזרא על חמשת חומשי התורה.

[2] "A Biblical Dictionary,  being a comprehensive digest of the history and antiquities of the Jews and neighbouring nations, etc", James Austin BASTOW, Longmans & Company, 1868,

Nose-jewel, page 546.

[3] ראה במאמר "רציעת עבד עברי" בפרשת משפטים.

[4] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "Body piercing" (=פירסינג בגוף).

[5] על פי ספר הדורות, יצחק נשא את רבקה בשנת 2088 ליצירה, כלומר 1672 שנה לפני הספירה. נתינת הנזם לרבקה היתה באותה שנה, על פי ספר הדורות.

© כל הזכויות שמורות למחבר