החותמת והפתילים

 מאת: אורן סעיד

החותם, הפתיל והמטה הם חפצים אישיים, הצמודים בדרך כלל לבעליהם ועל פיהם אפשר לזהותו

בפרשתנו אנו קוראים שיהודה נתן לתמר כלתו ערבון, את החותם, הפתיל והמטה שלו: "וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ..." (לח, יח); החותם, הפתיל והמטה הם חפצים אישיים, הצמודים בדרך כלל לבעליהם ועל פיהם אפשר לזהותו. מהם החותם והפתילים?

חותמות למלך על ידיות קנקנים,
מוזיאון הכט חיפה
מתוך ויקימדיה

רש"י מפרש, שהחותם הוא טבעת שחותמים בה. החותמות היו נעשים בדרך כלל מאבן יקרה למחצה או מאבן קשה סתם. על החותם היה מגולף שם בעליו ו\או סמל מסוים, כדי לטבעו על גבי איגרות, מסמכים ורכוש. למשל, טבעו את החותם על המכסה של כדים וקנקנים של יין, שמן ודבש וכדומה;  חבילות סחורות, תיבות שהחזיקו בהן דברי ערך, חדרים ללא מנעולים וכדומה, היו קושרים אותם בחבלים ובחוטים ועל הקשר מדביקים גוש קטן של טין וטובעים בו חותם.

את החותם היו עונדים על החזה או על הזרוע. החותם היה נקשר לגוף בעליו באמצעות הפתיל, או "הפתילים" (פסוק כה) ונרכס בסיכה. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו חותמות מעין אלה, כשהם קשורים לסיכות רכיסה[1].

הפרשנים פרשו "פתילים" בדרך שונה: שמלה (רש"י), מטפחת לעטיפת הראש (רמב"ן) וחגורה (רשב"ם).

חותמות וטביעות-חותמות מרובים נמצאו בארץ ישראל, מתקופות שונות. למשל, בתל ערד (=אתר ארכאולוגי בנגב המזרחי, כ-10 ק"מ מערבית לעיר ערד), נמצאו חותמות בצורת גליל [2] קטן, וחותמות טביעה מרובות. נמצאו גם חותמות שהכנתן לא נשלמה. החותמות עשויות מאבן קירטון מקומית [3].

 

---

[1] ע"פ אנצ' מקראית בערך "חותם", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1965.

[2] בעת גלגול החותם על גבי מסמכים שנכתבו על גבי לוחות טין, השאיר החותם את רישומו על גבי הלוח כבליטה או שקע בהתאמה. להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "חותם גליל".

[3] ע"פ ויקיפדיה בערך "תל ערד".

© כל הזכויות שמורות למחבר