השקדיה

 מאת: אורן סעיד

מקל אהרון הוציא פרחים מהם יצאו דווקא שקדים, כי עץ השקד הוא הפורח ראשון בין עצי הפרי.

בפרשתנו אנו קוראים על הנס שעשה הקב"ה במקלו של אהרון, כדי להוכיח קבל עם ש-ה' בחר בו ובזרעו לכהונה: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי, וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (יז, כג). רש"י מבאר שהנס נעשה דווקא באמצעות שקדים, כי עץ השקד פורח ראשון מבין עצי הפרי, וזה מסמל שאף החולק על הכהונה, יבוא על עונשו במהרה: "וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים - ...ולמה שקדים ? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה פורענות ממהרת לבא". בשורות הבאות נעסוק בעץ השקד, הידוע בשמו העממי-"שקדיה".

שקד מצוי[1], הוא עץ פרי ונוי תרבותי ממשפחת הוורדיים. השקד מתקיים ומבשיל בעיקר באקלים הים תיכוני, המאופיין בקיץ חם ויבש ובחורף גשום וקריר, ובאביב מתון ונוח. גובה גזעו אינו עולה על פי רוב על 4 מטר. השקד משיר את עליו בסתיו ומלבלב בעצם החורף. על פי רוב, נפתחים כפתורי הפרחים העבים והמעוגלים, לפני היפתח הניצנים המחודדים והחומים של העלים. זמני הפריחה והלבלוב אינם קבועים. בדרך כלל הפריחה בינואר (בחודשי טבת-שבט), אך יש שיקדים או יאחר לפרוח - הכל על פי הטמפרטורה[2]. על פי רוב, פרחי השקד לבנים.

מאחר שהשקד פורח בסוף החורף-בטרם יופיעו העלים-והואיל והוא הפורח ראשון בין עצי הפרי, סימל השקד את הזריזות והשקידה, כמבואר בדברי רש"י בפרשתנו (שם), שעץ השקד מסמל  את המהירות שבא עשוי העונש לבוא על החולק על הכהונה; וכן כנאמר בנבואת ירמיהו: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (ירמיהו א, יא-יב). הרד"ק מבאר, שהשקד מסמל מהירות והשתדלות: "היטבת לראות - ..הראה לו האל מקל שקד, להיות משל על הפורענות העתידה לבא על ישראל שתבא להם במהרה כמו שעץ השקד, ממהר לפרוח יותר משאר העצים, לפיכך נקרא שקד כי השקידה ענין המהירות וההשתדלות" (ירמיהו, שם).

השקדיה פורחת ראשונה בין עצי הפרי.
מתוך ויקיפדיה

מעניין  שלמרות פריחתו וחנטתו המוקדמות בעונה, הוא מבשיל פירות מאוחר בקיץ,  רק קרוב לשישה חודשים אחרי הפריחה, דבר שהכעיס כנראה את תושביה הקדומים של הארץ. שכן בספר אחיקר החכם  הכתוב באשורית ושהיה נפוץ בתקופת הבית השני והמשופע במשלים רבים כתוב: "בני, אל תהיה פזיז כעץ השקד, הפורח ראשון ומבשיל אחרון, אלא הייה כעץ התות הפורח אחרון ומבשיל ראשון".

בספרות חז"ל יש תיאורים על השקד בפריחתו, והוא נמנה עם העצים היפים ביותר. לעניין מעשרות הבחינו חז"ל (משנה, מעשרות פרק א, משנה ב) בשלוש דרגות בהבשלת פריו, הקשורות בהיווצרות הקליפות: קליפה ירוקה בשרנית  (=המתייבשת ונושרת מן הפרי) , קליפה עצית קשה – בתוכו נשמר הזרע (הזרע – הוא החלק אותו אנו אוכלים), וקליפה דקה העוטפת את הזרע[3].

זיהויו של השקד חד משמעי ומתבסס על השוואות לשוניות לשפות קרובות, אזכורו במקורות היסטוריים רציפים ותפוצת שרידיו באתרים ארכיאולוגיים רבים בארץ ישראל והמזרח התיכון[4].

כיום (2019)  נטועים 62,000 דונם בעצי שקדים מרהיבים לאורך כל הארץ. שטחי הגידול מתפרשים מנאות סמדר בדרום ועד קיבוץ דן בצפון. אזורי הגידול המסחרי העיקריים: עמק החולה, דרום רמת הגולן, הגליל התחתון, עמק יזרעאל, שפלת יהודה והנגב הצפוני[5].

זרעי השקד התרבותי מכילים כמויות גדולות של שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים, ונחשבים למאכל בעל יתרונות בריאותיים מובהקים[6].

---

[1] שם מדעי: Prunus dulcis.

[2] השקדיות אמורות לפרוח בט"ו בשבט, שחל בסוף ינואר/תחילת פברואר, אבל בשנים האחרונות הן עושות את זה כבר באוקטובר. זאת בשל שינוי האקלים העולמי שבא לידי ביטוי בעלייה בטמפרטורה שמשפיעה על מפלס מי הים וגורמת תופעות מזג אוויר קיצוני, וגם מביאה שינוי במועדי הפריחה של צמחים. להרחבה ראה מאמר "השקידה פורחת (מוקדם)", ענבר שטוטמן, ינואר 2016, באתר "זווית- סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".

[3] ע"פ "עולם הצומח המקראי", יהודה פליקס, עמ' 56-59, הוצאת מסדה בע"מ, ר"ג, 1968. ראה גם במאמר "ניסי מקל אהרון" בפרשה זו בבלוג זה.

[4] "ומקלו של אהרן שקדים ופרחים – שקד", פורטל הדף היומי, כריתות (ה, ב), ד"ר משה רענן.

[5] באתר "שקד ישראלי", מועצת הצמחים, שולחן מגדלי שקד ישראלי, במאמר "אודות ענף השקד".

[6] המכלול – האנצ' היהודית בערך "שקד מצוי".

© כל הזכויות שמורות למחבר