הארז - הגבוה שבאילנות

 מאת: אורן סעיד

המדרש מציין שהארז הוא האילן הכי גבוה. ארזי הלבנון נחשבו לענקי הצומח שבאזורנו.

בתהליך הכנת  אפר פרה אדומה המשמש לטהר טמאים,  הכהן היה משליך  אל תוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת: "וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה" (יט, ו). רש"י מבאר, בשם משה הדרשן,  את התועלת בצירופם לשריפת הפרה: "עץ ארז ואזוב ושני תולעת  - שלושה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל; וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם[1] סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת, יתכפר לו" (יט, כב). עץ הארז – הגבוה מכל האילנות, מסמל את החטא הנגרם בשל גאוות האדם החוטא; ואילו האזוב, הנמוך מכל האילנות, מסמל את החזרה בתשובה, על ידי תיקון חטא הגאווה באמצעות השפלת עצמו כאזוב. במאמר זה נדון בזיהוי האזוב ובהחשבתו כגבוה שבאילנות.

"עץ ארז" במקרא ובחז"ל, בדרך כלל הכוונה ל"ארז הלבנון" (Cedrus libani), אך כבר במקרא נראה שלארז הייתה משמעות נוספת כשם כולל למינים אחרים של עצי סרק גדולים, כגון: "עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים" (תהילים, קמח ט) ומבאר המלבי"ם: "עץ פרי וכל ארזים -  רוצה לומר, עץ פרי ואילני סרק" (שם). את הרחבה זו של השם ארז אנחנו מוצאים מאוחר יותר בתלמוד בבלי: "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן ... ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב, עשרה מיני ארזים הם..." (ראש השנה כג, א, בבא בתרא פ, ב). בכל הקשור לעולם ההלכה נראים הדברים, כי באותן מצוות שנזכר בהם הארז במפורש בתורה (טהרת המצורע, טהרת צרעת הבתים ופרה אדומה) יש להשתמש בארז הלבנון, מחמת הספק, שמא לא כל ה"ארזים" כשרים למצוות התורה[2].  

ארז הלבנון.
יוצר:de:Benutzer:Mpeylo
מתוך ויקיפדיה

ארז הלבנון הוא עץ מחט ירוק עד השייך למשפחת האורניים וגדל בעיקר בהרים גבוהים (1050 - 1925 מ') בלבנון, דרום טורקיה וסוריה המערבית. עצי ארז מבוגרים עשויים להגיע לגבהים של 40-50 מטר וקוטר של 2.5 מטר.  ארז הלבנון מגיע לגיל של כ-2,500 שנה[3]. משפחת האורניים, אליה משתייך ארז הלבנון, נכללת בסדרת המחטניים. בסדרה זו נמצאים כמה מהעצים הגדולים בעולם כמו הסֶקְווֹיָה (ראה להלן).

הארז מצמיח שני מיני ענפים: קצרים, בעלי קבוצות של עלים מחטניים, וארוכים, בעלי עלים מחטניים בודדים. בתקופה מסוימת של גידולו נעשה אמירו שטוח, וענפיו (משני הסוגים) צומחים במאוזן ולא כלפי מעלה. בעבר כיסה הארז שטחים נרחבים בלבנון אך בעקבות אלפי שנות כריתה השטחים הצטמצמו למספר שמורות והיום הארז הוא צמח מוגן בלבנון.  שרידיהם של יערות הארזים בלבנון מרהיבים את העין עד היום הזה.

עצת הארז מצטיינת באיכות גבוהה, בארומה נעימה ובעמידות לריקבון ולחרקים. בשל תכונות אלה הוא נחשב לעץ הבניה החשוב והיקר ביותר בעולם הקדום והמתאים ביותר למבנים גדולים כמו ארמונות, מקדשים ואוניות. במקרא מסופר ששלמה המלך בחר לבנות את בית המקדש מארזים וברושים (דברי הימים ב, ב, ג-ז). הואיל והארז מאריך ימים, עד אלפי שנים, שמש עץ זה מאז ומתמיד משל לעוצמה ולאריכות ימים: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (תהילים צב, יג).

שרידי קורות וחלקי עץ ארז נמצאו בהרבה אתרים ארכיאולוגים בארץ ישראל . למשל, בלכיש מתקופת הברונזה, במקדש הפלישתי בתל קסילה ובארמון הורדוס במצדה.   ממצא מעניין נחשף בעת שנערך שיפוץ של גג מסגד אלאקצא. חלק מקורות העץ שהוחלפו נבדקו ותוארכו ובהם ארזי הלבנון שהקדום שבהם הוא מהמאה הרביעית לספירה ועץ ברוש מסוף בית ראשון[4].

הארז – "הגבוה מכל האילנות"?

הארז מתואר בתנ"ך כעץ גבוה במיוחד: "וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים" (ישעיהו ב, יג); " הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה... עַל כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה..." (יחזקאל לא, ג-ה); "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ" (עמוס ב, ט).

שהפסוק מתאר את חכמת שלמה בכל מיני העצים, מגדול ועד קטן, הפסוק מציין את הארז כעץ הגדול ואת האזוב כעץ הקטן: "מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים א, ה, יג). בניגוד לאזוב הגדל במקומות נמוכים בבורות ובקירות, הארז גדל במקומות גבוהים בעיקר, בהרי לבנון, ובהרים גבוהים וקרים במקומות אחרים בעולם.

רש"י ציין בשם משה הדרשן, שהארז הוא הגבוה מכל האילנות; וכן בקהלת רבה[5] הארז מתואר כ"גבוה שבגבוהים": "וידבר על העצים - וכי אפשר לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מפני מה מצורע זה מטהר בגבוה שבגבוהים, ובנמוך שבנמוכין, בעץ ארז ואזוב, אלא על ידי שאדם מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת, וכשהוא ממעט את עצמו ומשפילו כאזוב שהוא נמוך סופו להתרפאות" (פרשה ז, ג).

כאמור, הארז עשוי לגדול עד לגובה של 40-50 מטרים. עם זאת, הארז הוא לא העץ הגבוה ביותר[6]:

ממחקריו של ד"ר א' קארדר עולה כי העץ הגבוה ביותר שנמדד אי פעם היה גם הוא איקליפטוס אוסטרלי שצמח בווֹטס ריבֶר, ויקטוריה, אוסטרליה; על מידתו דווח ב-1872 יערן ושמו ויליאם פרגסון; גובהו היה 132.6 מ'. העץ החי הגבוה ביותר הניצב כיום על פני האדמה הוא סֶקְווֹיָה ירוקת עד (Squoia sempervirens), הגדל עדיין בפארק הלאומי רדווּד, קליפורניה, ארה"ב. באוגוסט 2006 היה גובהו 115.72 מ' וגיל העץ כ-700-800 שנה.

חז"ל בדרשתם ציינו שהארז הוא הגבוה שבאילנות, זאת לפי ההשקפה של העולם העתיק,  ע"פ מיני העצים שהיו מוכרים אז בארץ ישראל[7] והארצות הסמוכות לה, הארז היה הכי גבוה ואדיר.

---

[1] להבנת מדוע האזוב נחשב לנמוך שבאילנות, ראה במאמר "האזוב – הנמוך שבאילנות", בפרשת חוקת, בבלוג זה.

[2] ראה מאמרו  של הרב עזריה אריאל "ארז – זיהויו", כתב העת "המעיין", גיליון תשרי תשע"ז, הוצאת מכון שלמה אומן. ראה גם מאמרו של ד"ר ישראל רוזנסון "סיני" צג עמ' קמב.

[3] ע"פ מאמרו של ד"ר משה רענן "קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים – ארז הלבנון",  בפורטל הדף היומי, יומא (לח,

א). ראה גם ראה "עולם הצומח המיקראי" מאת פרופ' יהודה פליקס, בערך "ארז", הוצאת מסדה בע"מ, רמת גן, 1968, עמ' 77-78.

[4] מתוך מאמרו של פרופ' זוהר עמר "עץ ארז" לפרשת מצורע, באתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל".

[5] ובתנחומא פרשת חקת ובפסיקתא רבתי איש שלום פרשה יד.

[6]  ראה בויקיפדיה האנגלית בערך " List of superlative trees " בפיסקה "Tallest"  (העצים הכי גבוהים). ראה גם בספר "שיאי גינס 2003", מהדורה עברית, כרטא, ירושלים, 2003, עמ' 81.

[7] לא מסתבר שהתורה דורשת עץ שאיננו מצוי בארץ ישראל וסביבתה. זאת ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם בעצמו; הרמב"ם בפירוש המשנה (פרה, פרק ג, משנה ט) כותב שהארז הכשר למצווה הוא "המין המפורסם בארץ המערב שמשתמשין בו בכל בניניהם, ונקראו אצל כל ההמון אלשפין". ה"שפין" זוהה על ידי פרופ' זהר עמר ('הצומח והחי במשנת הרמב"ם', עמ' 50) עם הערער הספרדי (Juniperus thurifera, ובספרדית: Sabina)[28]. הרמב"ם מוסיף, כנראה מתוך פקפוק בזיהוי (ר"י קאפח): "ואני לא ראיתי מין זה אשר ראיתי שם לא בארץ ישראל ולא בארץ מצרים כלל עד הזמן הזה".

© כל הזכויות שמורות למחבר