שרוך נעל

 מאת: אורן סעיד

בימי קדם, הסוליה של הנעל היתה נקשרת לרגל בחוטים או בחבלים או ברצועות עור.

בפרשתנו אנו קוראים, שאברהם אומר למלך סדום, לאחר מלחמת ארבעת המלכים מול החמישה: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (יד, כג).אברהם מסרב לקחת שום דבר משלל המלחמה.

ה"חזקוני" מבאר,  "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל", מדבר גדול -  מחוט שקושרים על  הראש, ועד דבר קטן - השרוך המשמש תכשיט לרגל: "אם מחוט, תכשיט של ראש כמו ששנו רבותינו חוטין שבראשי הבנות, במסכת שבת (נז, א) הם חוטין של משי שקושרים בהן שערותיהן. שרוך נעל, תכשיט של רגל;  דבר אחר: אם מחוט, שממנו כל בגדים, כלומר הן דבר גדול או קטן" (שם). רבי יוסף בכור שור מבאר[1], שנקט אברהם שני דברים הרומזים ללבושו של החייל: החגורה – העשויה חוטי צמר או פשתן והשרוך שבנעליו, כלשון הפסוק בישעיה: "וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו" (ה, כז).

שרוכים – רצועות הסנדל

רבי סעדיה גאון ביאר: "שרוך – רצועת הנעל[2]".  רבי אברהם אבן עזרא מבאר: "שרוך – העור הקושר הנעל" (שם).  הכוונה לרצועות הסנדלים הקושרות את הסוליה לרגל. פעמים שהרצועות היו קבועות בסנדל, ופעמים שהאדם היה משחיל את הרצועות דרך לולאות, ובכך קושר את הסנדל לרגלו.

סנדל עור עם שרוכים שנמצא במערה ארמנית.
יוצר: Pinhasi R, Gasparian B, Areshian G,
Zardaryan D, Smith A, et al.
מתוך ויקימדיה

בתלמוד בבלי מסכת שבת (קיב, א)  מוזכרות שני האופנים הנ"ל,  של קשירת הרצועות לסנדל, ומציינת שהסנדלים אצל רוב בני האדם, הרצועות אינן קבועות בו:

א.      'בִּדְטַיָּיעֵי דְּקָטְרִי אוּשְׁכָּפֵי' – בסנדלים של סוחרים ישמעאלים, שהסנדלרים קושרים בהם את הרצועות עבור הישמעאלים בקשר קבוע וחזק.

ב.      'בִּדְחוּמַרְתָּא דְּקָטְרִי אִינְהוּ'-  במין קשר שקושרים הם עצמם, נועלי הסנדלים, היינו בסנדלי שאר בני אדם, שאין הסנדלרים קובעים בהם רצועות, אלא הם עצמם קושרים אותם ומתירים. במשך הסוגיא, התלמוד מספר,  שנפסקה רצועת סנדלו של רבי ירמיה בשבת. אז רבי אבהו הציע לרבי ירמיה, לקחת קנה סוף לח, ולכרוך אותו מסביב לסנדל במקום רצועה, עד שיגיע לביתו.

בתלמוד בבלי מסכת שבת (שם) מתואר מבנה הסנדל: דהיינו  בכל סנדל היו 'תרֵסִיּוֹת' – מעין לולאות הקבועות בו משני צדדיו, מימין ומשמאל, אחת שהיא לצד פנים הגוף ואחת חיצונית. בכל אחת מהלולאות, היתה עוברת רצועה. התלמוד מציין, שכאשר נקרעה הלולאה החיצונית, אין הסנדל ראוי לשימוש, אלא אם כן, האדם ינעל את סנדל ימין בשמאלו ואת של שמאל בימינו ובכך למעשה הוא יהפוך את מקום הרצועות, שהרצועה שהיתה קודם לכן פנימית נעשית עתה חיצונית[3].

בימי קדם היו הסנדלים עשויים עור שאינו מעובד, שנחתכו חתיכה אחת לפי צורת הרגל, ונקשרו אל הרגל בעשב יבש, בחוטים או בחבלים. בשונה מעט מן הדגם המוכר, נעשה שימוש בתרבויות קדומות כמו רומי ומצרים העתיקה. שרידים בני למעלה מ-2000 שנה התגלו בחפירות ארכאולוגיות במצדה. גילויים הוא רמז נוסף, היכול להצביע על שימוש קדום בהם, לרבות בתחומי ארץ ישראל והמזרח התיכון[4].

ברומי וביוון, רווחו סנדלים בהם הרצועות היו קבועות בסוליה, וכן סנדלים בהם הרצועות היו מושחלות דרך לולאות או חורים בסוליה. פעמים שבנוסף לרצועות, נוספו שניים או ארבעה שרוכים, לקשירת הסנדל לרגל[5].

במסופוטמיה[6] היה רווח, מן האלף השלישי לפני הספירה, סנדל מרוכס ברצועות, בדומה ל"סנדל אצבע" בימינו. בקברו של תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן (1323-1341 לפני הספירה)  בעמק המלכים, נמצאו  סנדלים מרוכסים ברצועות^[7].

השרוך  שאנו מכירים כיום, הוא החוט העובר דרך לולאות בנעל והמהדק את הנעל לרגל. קשה לקבוע את ההיסטוריה המדויקת של שרוכי נעליים, מבחינה ארכיאולוגית, משום שהנעליים היו עשויות בדרך כלל מחומרים המתבלים ​​בקלות. במערה ארמנית, נמצאה נעל עשויה מחתיכה אחת של עור, עם שרוכי עור, המושחלים דרך חריצים בעור, המתוארכת לשנת 3500 שנה לפני הספירה. הנעל נמצאה במצב כמעט מושלם בשל התנאים הקרירים והיבשים במערה. בימי הביניים, נעלו נעליים שנקשרו בשרוכים דרך סדרת ווים או חורים.[8]

לעתים אף שובצו בשרוכי הנעל, זהב, כסף, ואבנים יקרות – מכאן מובן, מדוע שרוך הנעל על פי פירוש ה"חזקוני" (לעיל), יכול להיחשב כתכשיט הרגל.

צבע השרוכים

התלמוד בבלי מסכת סנהדרין (עד, א) אומר, שבשעת גזרת שמד יש למסור את הנפש, אפילו על מנהג כמו צבע השרוכים, ומכך לומדים שבתקופת התלמוד היהודים נבדלו מהגויים בצבע שרוכי הנעליים. לדעת רבינו תם (בתוספות ד"ה אפילו, שם) הכוונה היא על צבע השרוך, שדרך הגויים היה לשרוך עם שרוך בצבע שחור, ודרכם של היהודים היה בשרוך שצבעו לבן. בחידושי הרי"ף כותב: "שבאותו הזמן היו עושין רצועות של מנעליהן אדומות וישראל היו עושין שחורות" (שם).  ע"פ פירוש הזה, גם כאן הכוונה לרצועות של הסנדל, קבועות או מושחלות עצמית לסוליה, שדרך הגויים היה ברצועות שצבען אדום, ודרכם של היהודים היה ברצועות שצבען שחור.

---

[1] פירושי רבי יוסף בכור שור על התורה, מהדורת י' נבו, ירושלים, תשנ"ד.

[2] בפירוש מצודת ציון על ירמיה (ב, כג) מבאר, שהשרוך הוא רצועה: "משרכת - ענין קשירה והוא מלשון שרוך נעל (בראשית יד) שהוא הרצועה שקושרין בו הנעל.

[3] בזמן חז"ל היו כפי הנראה שני הסנדלים, של ימיו ושל שמאל, עשויים בצורה שווה, והיתה אפשרות להחליפם מרגל לרגל, ולא כפי שמקובל בימינו, שצורתם שונה.

[4] המכלול – האנצ' היהודית בערך "סנדלים תנ"כיים".

[5] "The Life of the Greeks and Romans Described from Antique Monuments"

Ernst Karl Guhl and  W. Koner, Appleton, 1896, pages 178-179.

[6] אזור גאוגרפי-היסטורי שהשתרע בין נהרות הפרת והחידקל, בחלק המזרחי של האזור המכונה כיום "הסהר הפורה".

[7] אנצ' מקראית בערך "נעל", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1968.

[8] ויקיפדיה האנגלית בערך "shoelaces" (=שרוכי נעליים).

© כל הזכויות שמורות למחבר