חלזונות ארגמניים ובגדי כהונה

 מאת: אורן סעיד

ע"פ מקורות חז"ל ומחקרים המדעיים, מקור צבע התכלת והארגמן הוא, ככל הנראה, חלזון ימי ממשפחת הארגמניים המכונה ארגמון קהה קוצים.

בפרשתנו אנו קוראים, שבגדי הכהונה היו עשויים מחוטים הצבועים בצבע תכלת. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת (שמות לט, כב) של הכהן הגדול ובפתילי ציץ הזהב שבראשו (שמות לט, לא). צבע התכלת גם שימש לצביעת פתילי ציציות בכנפי הבגדים (במדבר טו, לח). מכאן שצבע התכלת היה חשוב מאד אצל עם ישראל.

הפקת חומרי צבע בעולם העתיק היתה תהליך מורכב ויקר. צבע התכלת נחשב בתקופות קדומות לצבע ערכי ומיוחד. חז"ל ציינו כי צבע התכלת הופק מחילזון[1] בעל בלוטה מיוחדת בה נאגר חומר הצבע. על פי הפרטים הנתונים במקורות, לא ניתן לזהות בוודאות את סוג החילזון. חידת מקורו של צבע התכלת רתקה, לכן,   חוקרים רבים הן מהצד המדעי והן מהצד הדתי.

נבחנו מספר השערות לגבי זיהויו המדוייק של החילזון והמחקרים הנוכחיים מצביעים על כך שמקור צבע התכלת הוא, ככל הנראה, חילזון ימי ממשפחת הארגמניים המכונה ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus). חומר הצבע אינו נפלט מהבלוטה התת-ימית של החילזון אלא לאחר שמרסקים את הבלוטה, מתרחש תהליך כימי שבו נוצרת התכלת באופן מלאכותי וגוונה סגול. הצבע הסגול מתקבל בגלל ההרכב הכימי האופייני של התכלת המכילה שני צבעים: אינדיגו שהוא בעל גוון כחול וברומו-אינדיגו שהוא בעל גוון ארגמן. חוזק קרינת השמש במהלך תהליך הפקת הצבע קבעה אם הצבע יהיה תכלת או ארגמן, קרינה חלשה היתה נותנת ארגמן[2] וקרינה חזקה היתה נותנת תכלת[3]. הודות להרכב הכימי המיוחד של הצבע הנפלט מהחילזון, ניתן לזהות שרידים עתיקים של צמר צבוע ע"י תכלת או ארגמן באמצעות אנליזה כימית. במקומות רבים בארץ נחשפו אתרים ובהם צברי קונכיות של חילזון זה, שברי כדים עם שרידי צבע, מתקני צביעה, שרידי אריגים[4] ועוד[5].

ארגמון קהה קוצים (Murex Trunculus).
יוצר: Dezidor.
מתוך ויקיפדיה

הרב יאיר חיים בכרך, בעל שו"ת חוות יאיר כותב בספרו "מקור חיים" על אורח חיים (חלק א, צט), שצבע התכלת מופק מן ה"פורפר" שמו היווני של הארגמון. בספרים רבים מן העת העתיקה מוזכר, שהפיניקים יושבי צור וצידון הקדומים, היו צובעים אריגים בצבע שהופק מחלזונות וצביעה זו נחשבה למשובחת במיוחד ומחירה היה גבוה מאד. הגוונים המתקבלים היו שונים: אדום, סגול, כחול וגוונים נוספים. בספרי מדעני הטבע של יוון ורומי, כגון אריסטו, פליניוס ועוד, מתואר החילזון שבו השתמשו לצביעה זו[6]   - "פורפור" או "מורקס[7]".

ישנן תשובות רבות לשאלה, כיצד השתמשו לצרכי המשכן בחילזון הידוע כבעל חיים טמא[8]. ביניהן נוכל לציין שהצבע עובר שינוי גדול מרגע יציאתו מהחילזון ויש לנו דבר חדש מיוחד. בתהליך הצביעה מוסיפים כימיקלים שונים (בלשון המקורות: "נשתנה מראיתו ופנים חדשות באו הנה"). אפשרות נוספת היא שאנו לא נהנים ישירות מהצבע אלא רק ממראהו (בלשון המקורות: "חזותא הוא"). אמנם, יש לציין כי יש אומרים שהתכלת באה מבעל חיים או מדג טהור וממילא אין כל בעיה בנדון[9].

במסכת מנחות נאמר, שהחילזון "עולה אחד לשבעים שנה" (מד, א). יש כאן לשון גוזמא כאילו במשך 70 שנה לא עולה חילזון אחד מהים ליבשה ! כוונת הדברים היא[10], שחלזונות אינם עולים בעצמם, אלא שצדים אותם מקרקעית הים בצלילה מסוכנת והורדת מלכודות ברשתות וחבלים, כנאמר במסכת שבת: "צדי חלזונות קושרין ומתירין" (עא, ב).  ביאור זה תואם להפליא את ניסוח ההלכה הזאת ברמב"ם: "ובים המלח הוא מצוי" (ציצית פרק ב, הלכה ב); אין הכוונה ל"ים המלח" שבבקעת הירדן, המכונה בערבית בשם 'הימה המתה' (אלבחירה אלמיתה), שבו לא מתקיימות רכיכות; הרמב"ם התכוון ללא ספק לים התיכון, המכונה בערבית בשם "בחר אלמלאח", דהיינו הים המלוח[11]. פירוש הדבר שאם עולה החילזון "אחד לשבעים שנה", אזי ביתרת 69 השנים כביכול הוא מצוי בים שמתוכו יש לשלות אותו בכדי לצבוע את התכלת.

מחקר מעניין על התכלת              

כאמור, צבע התכלת גם שימש לצביעת פתילי ציציות בכנפי הבגדים (במדבר טו, לח). רש"י על הפסוק: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"  (במדבר, טו, לט), מבאר שהציצית רומזת ל-613 המצוות: "וזכרתם את כל מצות ה'  - שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג (=613)".

במחקר שנערך על ידי זוג מדענים הולנדים* לגבי תכונותיה הכימיות של מולקולת צבע התכלת, נחשף צירוף מקרים מרשים במיוחד. צבעו של כל חומר נקבע על פי הצורה שבה הוא מחזיר וקולט אור. דפוסם וצורתם של גלי האור, הנמדדים ביחידות הנקראות ננומטרים, משתנים עבור כל מולקולה ואין שתי מולקולות הדומות אחת לשנייה. צבע התכלת המופק מהחילזון ארגמון קהה קוצים נמדד בשיא הספקטרום שלו בדיוק ב-613 ננומטרים[12].

---

[1] התוספתא אומרת: "תכלת אין כשרה אלא מן החילזון, הביא שלא מן החילזון פסולה" (מנחות פרק ט הלכה ו) . בתלמוד בבלי מסכת מנחות נאמר על החילזון: "...ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים"  (מד, א).

[2] להרחבה על צבע הארגמן ראה במאמר "צבע הארגמן", פרשת ויקהל, בבלוג זה.

יש הסוברים שאת צבע הארגמן הפיקו מחלזונות אחרים ממשפחת הארגמוניים: ארגמון חד קוצים וארגמנית אדומת הפה. ראה מאמרו של ד"ר משה רענן "היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת", על אתר-  בטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, מכללת הרצוג להכשרת מורים ליד ישיבת הר עציון, בשיתוף עם: האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך והחברה להגנת הטבע - חלמי"ש, גליון ו שבט תש"ס. למאמר המקוון http://www.daat.ac.il/daat/vl/alatar/alatar20.pdf

[3] ראה גם מאמרו של זכריה דורי  "צבע הארגמן – הפקתו ושימושו", בדף השבועי של הפקולטה למדעי היהדות, אונ' בר-אילן, פרשת ויקהל תשע"א, גליון 904.

[4] במדבר יהודה, באזורי הנגב והערבה התגלו אלפי אריגים מהתקופה הרומית. עד כה התגלו מתוכם רק שניים שנצבעו ע"י חילזון הארגמן, וכעת, במסגרת מחקר של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, נחשפו שלושה אריגים נדירים נוספים, השייכים לפיסות אריגים יוקרתיים שייתכן ששימשו כפרטי לבוש בתקופה הרומית; להרחבה ראה במגזין היוקרתי PLOS ONE,

, January 2021"Early evidence of royal purple dyed textile from Timna Valley (Israel)"

,by Naama Sukenik  ,David Iluz,Zohar Amar,Alexander Varvak,Orit Shamir,Erez Ben-Yosef.

[5] ע"פ המאמר "חלזונות ארגמניים ובגדי כהנים"  בכתב העת "לדעת": מדע לנוער המתבגר , כרך כ, גיליון 1, עמ' 22-23, 1989, הוצאת מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה.

[6] "התכלת וחידושה", הרב שמואל אריאל.

[7] שמו  המדעי הקודם של ארגמון קהה קוצים (Hexaplex trunculus)  הוא: Murex trunculus

[8] דורשים את הפסוק "למען תהיה תורת ה' בפיך"(שמות יג) - "מן המותר בפיך". מכאן למדים שתשמישי קדושה צריכים להיות עשויים מחומרים הבאים מבעלי חיים טהורים (שבת כח, ב; קח, א). עיין ב"תורה תמימה" לפרשת תרומה, פרק כה אות ד, שדן בגדר של דין זה  ואלו תשמישי קדושה נכללים בדין זה.

[9] פרטים נוספים על חידת התכלת כפי שהיא משתקפת במקורות היהדות ניתן למצוא בספרו של הרב מ.בורשטין "התכלת", הוצאת ספריתי-גיטלר, ירושלים תשמ"ח.

[10] ע"פ מאמרו של ד"ר ישראל הכהן זיידרמן, "הגילוי מחדש של חילזון התכלת בימינו", "המעיין" תמוז תשנ"ה, הוצאת מוסד יצחק ברויאר של פועלי אגודת ישראל, ירושלים. המאמר המקוון באתר "דעת".

[11] ע"פ מאמרם של פרופ' זהר עמר וד"ר דוד אילוז "צביעת תכלת על פי הרמב"ם ושימוש בסממני צביעה טבעיים", "המעין" גליון תמוז תשע"ג, הוצאת מוסד יצחק ברויאר, ישיבת שעלבים.

[12] ע"פ המאמר "High-performance liquid chromatography of blue and purple indigoid natural dyes"

, מאת J. Wouters and A. Verhecken,  JSDC Volume 107, July/August, 1991  

© כל הזכויות שמורות למחבר