מעשה חקיקת הציץ

 מאת: אורן סעיד

בציץ, שהיה על מצח הכהן הגדול, בלטו המילים קדש ל-ה'. חז"ל דנו באיזה אופן נחקקו מילים אלו בציץ.

בפרשתנו נאמר הציווי על עשיית הציץ: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ  ל-ה' " (כח, לו). הציץ הוא תכשיט זהב בדמות כתר ברוחב שתי אצבעות (כ-4 ס"מ), המקיף את חצי הראש הקידמי מאוזן לאוזן, ומכסה את מצח הכהן הגדול [1]. באמצע הציץ בלטו המלים: קדש לה'. התורה מציינת שהמילים על הציץ צריכות להיות "פִּתּוּחֵי חֹתָם [2]". על פי תרגום אונקלוס הכוונה לגילוף האותיות: "וּפִתַּחְתָּ עָלָיו  - וְתִגְלוֹף עֲלוֹהִי".  הגילוף עניינו הבלטה של האותיות.

הגמרא במסכת גיטין מבארת באיזה אופן חקקו מלים אלו בציץ; לשם כך, הגמרא משווה בין חקיקת האותיות על גבי הציץ  לבין חקיקת צורות על גבי מטבעות: "כדינרי זהב, ולא כדינרי זהב, כדינרי זהב  - דבולט, ולא כדינרי זהב דאילו התם תוכות, הכא יריכות" (כ, א). הגמרא מציינת שהטבעת האותיות על גבי הציץ היתה דומה לאופן שבו מטביעים את צורות על מטבעות ("דינר זהב" – אחד מסוגי המטבעות בתקופת חז"ל), בכך שהאותיות היו בולטות כשם שהצורות על גבי המטבעות היו בולטות ולא שוקעות.  ברם, היה שוני, בין הבלטת האותיות בציץ לבין הבלטת הצורות במטבעות. לדעת רש"י (שם), היו לוחצים ומעצבים את צורת האות (את ה"ירכות" של האותיות עצמם)  בצד הנגדי של הציץ, כך שהאותיות בולטות החוצה בעבר השני. יש להדגיש, שהיו חוקקים ויוצרים את גוף האות עצמה, כך שיש מעשה ביצירת האות, כדי לקיים את הכתוב "מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם" (שמות לט, ל), שלמדים ממנו, שעשיית הציץ צריכה להיות כמו כתיבה, שיוצרים את גוף האות; להבדיל  מהאופן שבו עושים מטבעות (כדלקמן), שלוחצים וחוקקים על הרקע מסביב לאות ("תוכות")  וע"י כך נוצרת תבנית האות מאליה - הרקע שקוע והאות בולטת.

תבנית להטבעת מטבעות באמצעות הכאה בפטיש.
מתוך ויקיפדיה

הרמב"ם כותב כמו רש"י: "חופר את האותיות מאחריו, והוא מדובק על השעווה, עד שבולט" (כלי מקדש ט, ב).  הרמב"ם מוסיף שהיו מניחים את הציץ על גבי שעווה בזמן החקיקה וזאת כנראה, כי אם הציץ מונח על דבר קשה ויכו מאחור את צורת האותיות, לא יוכלו האותיות לצאת ולבלוט, ולכן מניחים אותו על דבר רך – שעווה[3]. הראב"ד מציין, שלצורך חקיקת האותיות בציץ נעזרו בתבנית של האותיות: "אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחוריו עד שהאותיות בולטות מלפניו.." (שם).

רבינו תם[4] מסביר, שבציץ לא נוצרו האותיות הבולטות בדרך חקיקה, אלא האומן היה מושך במלקחיים מזהב הציץ ויוצר ע"י כך את גופי האותיות.

כיצד יצרו את המטבעות בתקופת התלמוד?

כאמור, הגמרא השוותה בין אופן חקיקת המילים בציץ לטכניקת הטבעת מטבעות. הטבעת מטבעות באמצעות תבנית היא השיטה הנפוצה ביותר להטבעת מטבעות החל מהאלף הראשון לפני הספירה ועד המאות ה-15-17 לספירה, ובתקופת התלמוד בפרט. התבנית שבה היו יוצרים את המטבעות, נקראה רוֹשְמָה. הרושמה היתה כלי עשוי ממתכת קשה (ברזל מחושל וכיוצא בזה) שיש בו שני חלקים המחוברים זה לזה ע"י ציר (כעין צבת). בצד הפנימי של הרושמה היו שתי תבניות הפוכות של שני צידי המטבע (הנגטיב של שני צידי המטבע). לתוך חלל הרושמה היו מכניסים עיגול חלק (אסימון) של מתכת (נחושת, כסף או זהב, לפי סוג המטבע) במשקל הראוי למטבע זו. לאחר מכן היו סוגרים את הרושמה ומכים עליה בפטיש עד שנוצרה מתוך כך המטבע המוגמרת. הלחץ שנוצר ע"י החלק הבולט שברושמה, יוצר שקעים באסימון, והצורה הבולטת נוצרת מאליה. טביעת מטבעות בימינו נעשית בעצם באותו אופן, אלא שהתהליך הוא אוטומטי ומהיר יותר, ואת הלחץ על האסימון יוצרים ע"י מכבשים חזקים[5].

הבלטת צורות זהב על כלים

רש"י מציין, שהבלטת האותיות על גבי הציץ, זהה לאופן שבו מבליטים צורות כסף או זהב  על גבי כלים: "ואילו הכא יריכות - שהיה הציץ דק כעין טס, וצר האותיות מעבר האחד ודוחק ירכותיהן והן בולטות מעבר השני, כמו שמציירים כסף וזהב העשוי ליקבע בכלי עץ ששותים בהם יין" (גיטין, שם).  הבלטת צורות על גבי כלים, מוזכרת ברש"י, גם לגבי אופן עשיית הגביעים במנורת המקדש [6]: "גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים  - כתרגומו, מצויירים היו עושים, כדרך שעושין לכלי כסף וזהב שקורין ניילי''ר [7] בלע''ז". כלומר, דפנות הגביעים במנורה היו "מְשֻׁקָּדִים", דהיינו, חוטבו בהם בליטות לקישוט.  

המתכת הרקיעה ביותר היא זהב [8]. את הזהב ניתן לרקע עד לעובי של מיליונית הסנטימטר. מגרם אחד של זהב אפשר להכין לוח דק ששטחו  כ-1 מ"ר [9] (מטר רבוע)! השיטה הפשוטה והעתיקה ביותר, לצפוי כלים בזהב או ליצירת צורות מזהב על גבי הכלים, היא  על ידי קיפול ידני של לוח דק של זהב או באמצעות הכאה בפטיש על לוח דק של זהב. יש שהשתמשו בטכניקה זו על עץ, עם שכבה דקה של ביטומן מתחת, כדי לעזור בהידבקות. בשיטה זו, יוצרים ביד או בעזרת פטיש את צורת הזהב, ולכן זה דומה ליצירת האותיות בציץ.

יצירת צורות מזהב על משטח מתכת, נעשו באמצעות חימום משטח המתכת ולחיצה על לוחות הזהב. כיום משתמשים גם בתהליכים כימיים בשלב כלשהו של יישום הזהב על גבי הכלי, בנוסף לאמצעים מכניים, לצורך מטרה זו[10].

 

 

---

[1] על פי תלמוד בבלי מסכת סוכה (ה, א).

[2] הביטוי "פיתוחי חותם" נאמר גם לאופן שבו נחקקו האותיות באבני החושן והאפוד (שמות כח, כא). במאמר זה נעסוק רק באופן חקיקת האותיות על גבי הציץ.

[3]  בדרך אגב, יש לציין, שהפנקס שהיה נפוץ בימי התלמוד, היה פנקס עשוי לוחות עץ, שעליהם טחו שכבת שעווה, בה היו חוקקים דברים והיו מוחקים אותם לאחר השימוש.  ראה משנה מסכת כלים, פרק כד משנה ז.

[4] מובא בתוספות הרא"ש, גיטין, שם, ד"ה והכא יריכות.

[5] מתוך: שטיינזלץ גיטין כ, א.  ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "(Coining (mint" (הטבעת מטבעות).

[6] ראה במאמר "המנורה והשקד" בפרשת תרומה.

[7] ניילי''ר – לגפר – לבצע תצריב באמצעות גפרית. על תהליך זה, ראה בפרשת כי תשא, במאמר "יצירת העגל והשמדתו".

[8] “Nature's Building Blocks: An A-Z Guide to the Elements", by John Emsley, Oxford University Press, 2001, page 169.

[9] אנצ' העברית בערך "זהב", בתחילת הערך.

[10] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Gilding" (=הזהבה).

© כל הזכויות שמורות למחבר