עצי שיטים

 מאת: אורן סעיד

מעצי שיטים הכינו את קרשי המשכן. נחלקו חוקרי זמנינו, באיזה מין שיטה השתמשו: שיטה מלבינה או שיטת היאור.

עצי השיטים היוו את עץ הבנייה של המשכן. מהם הכינו את קרשי המשכן: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" (כו, טו-טז). הבריחים שחיברו את הקרשים היו עשויים עצי שיטים (כו, כו). כמו כן בנו מהם את המזבח (שם כז, א), הארון ובדיו (בדי הארון הם המוטות שבהם הרימו את הארון; שם כה, יג), השולחן (שם, כג) ועמודים לכפורת ולמסך (שם כו, לב).

השיטה נמנית עם העצים שיפריחו את המדבר בחזון הגאולה: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיה מא, יט). על תפוצתה של השיטה בארץ מעידים שמות המקומות: שיטים - בעבר הירדן מול הגלגל (במדבר כה, א); נחל השיטים זוהה עם נחל קדרון שמימיו מגיעים לים המלח, או עם ואדי א-שונט, דרומית לבית לחם [1]: "וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יצא יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים" (יואל ד, יט); בית השיטה זוהה עם הכפר שיטה לא הרחק מבית שאן.

כמעט שאין חולקים על זיהוי עצי שיטים עם העצים מהסוג - ACACIA, המכונים במצרית שנדט וכן בערבית שנט ובמדרש (מדרש הגדול פרשת תרומה) שוניטא. לכאן יש לקשר את העץ המכונה באכדית SAMETU. שיטת היאור נקראת במצרית מגן; באכדית MESAKKANU - MISMAKANNA פירושו עץ המגן - השיטה[2].

יש הסבורים כי השיטה שנמנתה בספר ישעיה אינה ACACIA, כי זו גדלה באזורים ערבתיים ואינה מסמלת את הפרחת השממה. ואולם לא כל השיטים הן מדבריות; אפשר שהנביא נתכוון לשיטה המלבינה, הגדלה בסביבות פוריות. חז"ל מנו שיטה בין מיני הארזים (ראש השנה כג, א) - עצים גדולים וחסונים. התלמוד הבבלי מפרש: שיטה - תורניתא. לפי רש"י היא פין=PINUS, אך אפשר שגם תורניתא זהה עם ACACIA.

חז"ל דנו בשאלה מניין היו לאבותינו עצי שיטים במדבר, ונתנו עליה תשובות שונות: יעקב נטעם בשעה שירד מצרימה, או שהביאום עמם ממצרים[3]; ר' לוי סבור שהביאום למצרים מ'מגדל צבעיא', מקום בעמק הירדן ליד שפך הירמוך (בראשית רבה פרשה צד). בתקופת התלמוד היו במקום זה עצי שיטים מקודשים: "עצי שיטים היו במגדל צבעיא, באו ושאלו לר' חנינא, המותר לעשות בהם עבודה? אמר להם: מכיוון שנהגו בהם אבותיכם באיסור, אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש" (ירושלמי פסחים פרק ד הלכה ד). האבן עזרא מפרש (כה, ה) כי לקחו את עצי השיטים מיער של עצי שיטים שהיה סמוך להר סיני: "...והנה לא ידענו אם קבלה היתה היא ביד אבותינו שממצרים הוציאום גם אנחנו נסור אל משמעתם. ואם סברא היא יש לבקש דרך אחרת. ונאמר כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים" (כה ,ה).

עצי השיטים נועדו בעיקר לקורות. מעצי השיטה נוטף שרף, שהקדמונים השתמשו בו לצורכי רפואה.

פרופ' יהודה פליקס כותב[4]: הנימוקים המביאים אותנו למסקנה ש"עצי שטים עומדים" וכן 'שטה' שבישעיהו היו מהמין שיטה מלבינה:

1. התורה הדגישה שלבניית המשכן השתמשו ב"עצי שטים עומדים", היינו עצים זקופי גזע שניתן להפיק מהם קרשים ישרים ורחבים. רק השיטה המלבינה יכולה לספק גזעים רחבים כאלה, בעוד שהשיטים המדבריות הן בעלות גזע קצר ומעוקל.

2. המשקל הסגולי של עצת השיטה המלבינה הוא נמוך מאד (0.52 גרם לסמ"ק). עובדה זו יש בה כדי להסביר את הנאמר שארבע עגלות בלבד הובילו את קרשי המשכן[5].

3. העצה של השיטה המלבינה משובחת מאד לבנייה. במיוחד חשובה תכונתה שלא להיסדק ולא לשנות את נפחה בעת ספיגת רטיבות (טל וגשם) וייבוש לסירוגין, דבר שהיה טוב מאד למבנה מיטלטל כמשכן, שבו היו הקרשים משולבים. מניסויים למדתי כי שאר מיני השיטה נסדקים במעבר מרטיבות ליובש.

4. לשיטה המלבינה נתכוון ישעיהו בשם 'שטה' אותה מנה עם העצים שיפריחו את דרך הגאולים במדבר, באשר אף היא, כשאר העצים שנמנו אתה, זקוקה לקרקע לחה ופוריה. ברור שהנביא לא נתכוון לשיטים המדבריות הגדלות ממילא במדבר ובערבה.

לעומת זאת, פרופ' כסלו טוען [6]: קיימים כמה מינים של שיטה, ביניהם: "שיטה מלבינה" ו"שיטת היאור". לא קל לברר באיזו שיטה השתמשו בני ישראל לבניית המשכן. הלוא מדובר בקרשים ענקיים, שגובהם עשר אמות ורוחבם אמה וחצי. שיטת היאור היא עץ לא גדול, ואי אפשר להפיק ממנו קרשים בגודל כזה. מנגד, השיטה המלבינה היא אמנם עץ גדול-מימדים אלא שאיכותו ירודה, הוא רגיש לפגעי המזיקים ובלתי ניתן לעיבוד. לכן קשה להניח שקרשי המשכן, שהיו אמורים להיות משובחים וגם איתנים כדי שיוכלו לעמוד מול פגעי הטבע ובכל טלטולי הדרך, נעשו מהשיטה המלבינה. לכן הוא מעלה סברה, שבני ישראל השתמשו בשיטת היאור. ומה באשר לגודל? אפשר שחיברו כמה קרשים קטנים לקרש גדול אחד, או כדברי המדרש (תנחומא תרומה) שזה היה מעשה ניסים [7]. ואכן תגלית ארכיאולוגית של תרמילי פרי של עץ השיטה בארץ ישראל, מאשרת כי אכן צמח בעבר גם סוג זה של עץ השיטה, שיטת היאור.

---

[1] במקום זה גדלה גם היום השיטה המלבינה -  להלן.

[2] פרופ' יהודה פליקס, בספרו  "עולם הצומח המקראי - תיאורם וזיהויים של הצמחים שנזכרו בתנ״ך", עמ' 96, הוצאת מסדה, 1968, רמת גן.

[3] תנחומא תרומה ט.

[4] פרופ' יהודה פליקס, בספרו " עצי בשמים יער ונוי, צמחי התנ"ך וחז"ל", הוצאת ראובן מס ירושלים, 1997,  בערך "שיטה" עמ' 236-242. הוא מציין, שכבר החוקר ברוך צ'יזיק בספרו "אוצר הצמחים" [הרצליה תשי"ב, עמ' 721] , הקדימו בזיהוי זה של שיטת המשכן עם השיטה המלבינה.

[5] ראה גם במאמר "כיצד העגלות נשאו את קרשי המשכן?", בפרשת נשא.

[6]   עלון 'שיחת השבוע' מס' 477, פרשת תרומה, תשנ"ו, 1996, צעירי אגודת חב"ד המרכז, עורך: מנחם ברוד. ראה גם מאמרו של מרדכי כסלו, "שני מיני שיטה שימשו לבניית המשכן וכליו", דף שבועי פרשת תצוה, תשע"ד מספר 1055, בהוצאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר אילן.

[7] על פי המדרש, היו לבני ישראל קרשים מוכנים ממצרים, מיעקב אבינו: "מהיכן היו הקרשים? יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו: בניי, עתידים אתם להיגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלים עשו לי משכן. אלא עמדו ונטעו ארזים, בשעה שיאמר לכם לעשות משכן, והארזים מצויין בידכם. מיד עשו כשאמר להם אביהם, עמדו ונטעו ארזים" (תנחומא תרומה ט).

© כל הזכויות שמורות למחבר