פלאי הלוחות

 מאת: אורן סעיד

עיון במקורות חז"ל מעלה שהלוחות היו כבדים מאד ומשה הרימם בדרך נס.

בפרשתנו מתוארים הלוחות כך: "...וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים;  וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת, עַל הַלֻּחֹת" (לב, טו-טז). בתלמוד ובמדרשים, אנו מוצאים כי בלוחות נעשו מספר ניסים:

1. "מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים", הכתב היה נקרא משני הצדדים. זה היה נס, כי בד"כ כשקוראים את הכתב מאחוריו הוא הפוך. יש מפרשים (למשל, אבן עזרא שמות לב, טו) שזה לא היה נס, כי הם סבורים, שהכתב היה כתוב משני הצדדים, ולכן היה אפשר לקוראו משני הצדדים.

2. "אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין" (שבת קד, א) -  האותיות מם סופית וסמך סוגרות מעגל שלם, ואם הלוחות היו חקוקים לכל עומקם (לרוב הדעות), כיצד נשארו האותיות, הרי העיגול שבאמצע היה אמור ליפול, והיה נותר רק חור? תירץ רב חסדא, שהאותיות מ"ם וסמ"ך עמדו בלוחות בדרך נס!

3. במדרש שיר השירים רבה נאמר: "אמר רבי יהושע בר נחמיה מעשה ניסים היו, נגללין היו, של סמפרינין היו והיו נגללין" (ה, יד). אע"פ שהלוחות היו עשויים מאבן ספיר, שהיא אבן קשה מאד, הלוחות היו נגללים כאילו היו עשויים מחומר רך!

4. במדרש תנחומא נאמר: "בא וראה כמה גדול כוחו של משה: אמר ר' יהודה הלוחות משקל ארבעים סאה היו ושל סמפרינין היו והיו נתונים על ידיו כדבר קל, כיוון שפרח הכתב, שברן" (כי תשא סימן כו). גם האבן עזרא מציין שהלוחות היו כבדים: "ועשו ארון  - ולא ידענו אם זאת המדה בחוץ או בפנים. והנה אם היא בחוץ יהיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ מ-ב' העברים חצי אמה, עד שתהיה מדת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב [1], ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה, תהיה כל אבן כבדה מאד. אולי נתן ה' כח רב לידי משה שהיו כבדים (יז, יב) להוריד לוח אבן ביד אחת [2], וכתוב משני עבריהם" (שמות כה, י).

חלק מהחוקרים סוברים
כי הספיר המקראי הוא למעשה
אבן החן לפיס לזולי
מתוך ויקימדיה

בהקשר זה, של הנס האחרון שצויין, נעסוק בנושא של מידות הלוחות ומשקל הלוחות.

מדות הלוחות

בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא (יד, א), ובנדרים (לח, א), נאמר שהמידות של כל לוח הוא: אורך ששה טפחים, רוחב ששה ועובי שלושה. אם כן, נפח שני הלוחות הוא אמה מעוקבת אחת (רוחב אמה על אורך אמה על גובה אמה; אמה=ששה טפחים). לפי שיטת הגר"ח נאה שאמה=48 ס"מ, נפח הלוחות הוא 110 ליטר בקירוב; לפי שיטת החזון איש שאמה=57.6 ס"מ, נפח הלוחות הוא 191 ליטר בקירוב. אולם שיטת הירושלמי [3] והמדרש [4] שמידת כל לוח: אורך ששה טפחים, רוחב שלושה טפחים ועובי שלושה טפחים. א"כ נפח שני הלוחות אמה על אמה בגובה חצי אמה, דהיינו חצי אמה מעוקבת. יש להעיר, שעל פי המקורות הנ"ל, צורת כל לוח היא ריבוע ולא מלבן ומעליו חצי עיגול, כפי שרגילים לצייר [5].

משקל הלוחות

דעת ר' יהודה, כאמור, שמשקל הלוחות היה ארבעים סאה: "אמר ר' יהודה, הלוחות משקל ארבעים סאה היו ושל סמפרינין היו" (תנחומא, שם). והלא סאה היא מדת נפח ולא משקל? אלא, במקומות רבים בש"ס ובמדרשים משתמשים חז"ל במדות נפח כמדות משקל, כמו אצלנו לגבי הלוחות. ויש לומר שכוונת חז"ל במדות אלו, למשקל דבר מסוים הממלא את הנפח, אלא שיש לעיין מהו הדבר אליו התכוונו חז"ל.

משעור מקווה נובע ששלוש אמות מעוקבות שוות לארבעים סאה. נפח הלוחות לשיטת התלמוד בבלי (ע"פ החישוב דלעיל) הוא: אמה מעוקבת או ארבעים שלישי סאה (40/3 סאה). בימינו מערכת המשקלות מבוססת על משקל המים (קילוגרם – הוא משקל ליטר מים); גם ברמב"ם [6] מצאנו שמשתמש במים לציון מדות נפח. לכן סביר להניח שכשחז"ל מתארים משקל ביחידות נפח הכוונה לנפח מלא מים; יוצא שמשקל הלוחות - שנפחם 40/3 סאה – שווה למשקל 40 סאה מים. מכאן שהחומר ממנו היו עשויים הלוחות היה צפוף פי שלושה ממים [7].

ע"פ המדרש, הלוחות היו עשויים מאבן ספיר: "מתוך אהלו ברא לו מחצב ומשם חצב שני לוחות אבנים ונטל את הפסולת ומשם העשיר, שהיו של סנפרינון; הוא ששלמה אמר: 'יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים' (שיר השירים ה, יד), 'יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב' - אלו לוחות... 'מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים' - שהיו של סנפרינון" (תנחומא דברים פרק י, סימן ט). במדרש שיר השירים רבה מבואר, שאבן הספיר (= סנפרינון) היא אבן קשה מאד, שאפילו פטיש לא יכול לשבור אותה: " 'מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים'... ר' יודן ורבי פנחס רבי יודן אמר: אי תימר (=אם תאמר) שהספיר הזה רך הוא, בא וראה: מעשה שהיה באדם א' שהביא ספיר אחד ברומי למכרו. אמר הלוקח על מנת לבדוק אותו: נבחין אותו לשבור ממנו חתיכה קטנה. נתנו על הסדן, התחיל מכה עליו בפטיש. נבקע הסדן ונחלק הפטיש, והספיר במקומו ולא חסר, הדא הוא דכתיב: 'מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים' " (שיר השירים רבה ה, יד).

מפרשי המקרא נחלקו מהי אבן הספיר. רבנו בחיי בשם האבן עזרא (שמות כד, י) וכן בכור שור וחזקוני סוברים שמדובר באבן בצבע תכלת; רבנו בחיי בשם רבינו סעדיה גאון (שם) – מבאר שמדובר באבן לבנה ואילו האבן עזרא סבור (שם) שמדובר באבן אדומה. כיום, אבן הספיר מזוהה עם אחד הסוגים של המינרל קוֹרוּנדוּם, המובחנת על פי צבעה. קורונדום באיכות של אבן חן שצבעה אדום מכונה אודם (רוּבי) ושאר סוגי הקורונדום באיכות של אבן חן מכונים ספיר. צבעה הטבעי הנפוץ של אבן הספיר הוא כחול, שנוצר כתוצאה מתוספת ברזל וטיטניום. המשקל הסגולי של הספיר הוא כמעט פי ארבעה מהמים [8]. הקורונדום (אודם וספיר) הוא המינרל הטבעי בעל הקשיות הגבוהה ביותר אחרי המואסניט והיהלום [9].

כאמור, המשקל הסגולי של הספיר הוא כמעט פי ארבעה מהמים. אין בסתירה מכך שאמרנו, שהחומר ממנו היו עשויים הלוחות צריך להיות צפוף פי שלוש מהמים; כי אם נחסיר מהנפח של הלוחות את הנפח של האותיות החרותות, הצפיפות של החומר תהיה גבוהה יותר, ויכולה להגיע לכמעט פי ארבעה מהמים. מעבר לכך, חייב היה להיות נס ביצירת הלוחות גופן, מכיוון שאין בנמצא אבן ספיר בגודלן, ולכן התנאים מנו את הלוחות במשנה (אבות ה, ו) בין הדברים שנבראו בסוף הבריאה בן השמשות, ביחד עם עצמים ניסיים אחרים.‏‏‏

יש חוקרים הסבורים [10] שהספיר הוא לַפִּיס לַזוּלִי - אבן חן יקרה למחצה המצויה בשימוש האדם עוד מתקופות קדומות. אבן זו נמצאת בגדלים שתוארו ע"פ חז"ל; היא שבירה ואפשר לסתת אותה, וגם משקלה הסגולי הוא 2.9 - 2.7; וזה מתאים לחשבון שלנו שמדובר באבן שמשקלה הסגולי גדול פי שלושה משל המים [11].

סאה לפי ה"חזון איש", היא נפח של 14.4 ליטר. נפח 40 סאה של מים הם משקל של  576 ק"ג. סאה לפי הגאון רבי חיים נאה היא נפח של 8.29 ליטר. נפח  40 סאה של מים הם משקל של כ-331 ק"ג. כאמור, משקל של 40 סאה מים שווה למשקל 40/3 סאה של אבן הספיר ממנה היו עשויים הלוחות.

לפי שתי השיטות, הלוחות היו כבדים מאד (מעל ומעבר לשיא העולמי בהרמת משקולות), ומשה[12] הצליח להרימם בדרך נס! מעניין שהמדרש מציין, שהלוחות היו קלים כל עוד הכתב היה עליהם, ומשפרחו נעשו כבדים מאד-ולכן משה שיברם (לפי אחד הפירושים).

לכן אין פלא אפוא, שהגמרא בנדרים אומרת שמשה היה גיבור: "אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה (נלמדים). גיבור...דכתיב: 'וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם' (דברים ט, יז), ותניא: 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה' (בבא בתרא יד, א)" (נדרים לח, א).

---

[1] על מידות הלוחות ראה להלן בהמשך המאמר, ששני הלוחות ביחד היו בנפח אמה מעוקבת אחת (תלמוד בבלי בבא בתרא  יד, א).

[2] ראה גם תלמוד בבלי, נדרים לח, א.

[3] תענית פרק ד הלכה ה, סוטה פרקח הלכה ג, שקלים פרק ו הלכה א לגרסת הגר"א. וראה תוס' מנחות צט  שאפשר שכן גם דעת הבבלי.

[4] תנחומא כי תשא אות לז.

[5] המקור למנהג לצייר צורת לוחות המעוגלים בראשם, היא מהזוהר או מציורים של אמנים ומדפיסים נוצרים. להרחבה ראה בויקיפדיה בערך "לוחות הברית".

[6] רמב"ם הלכות ערובין פרק א הלכה יב.

[7] ע"פ הספר "מדות ושיעורי תורה" מאת הרב חיים פ. בניש, בני ברק תשמ"ז.

[8] ע"פ ויקיפדיה בערך "ספיר".

[9] לפי זה הרי מדובר באבן קשה מאוד, ולא ברור כיצד לוחות ספיר בעובי המתואר נשברו בלוחות הראשונים, ואיך משה חצב את הלוחות השניים, אא"כ נאמר שמדובר כאן בניסים נוספים שנעשו בלוחות.

[10] "אסופת מחקרים: ידיעת הארץ, אבנים טובות, הטל בארץ ישראל", נתהן שלם, 1973, קרית ספר, עמ' 454.

[11] וע"פ חשבון זה, לא מתחשבים בנפח האותיות החרותות. ראה גם בויקיפדיה בערך "לוחות הברית".

[12] ע"פ הרמב"ן (במדבר ד, טז) גם אלעזר הכהן היה גיבור מבחינה זאת, המבאר ע"פ הירושלמי המובא ברש"י, שאלעזר הכהן היה ממונה לשאת את הקטורת ושמן המאור (שם). א"כ, הוא הרים משא גדול של בשמי הקטורת שמשקלו 365 מנה  (המנה הוא כ-354 גרם; סה"כ  כ-130 קילוגרמים), ושמן המאור לשנה שלימה משקלו 183 לוגין (הלוג הוא כ-0.3 ליטר; סה"כ כ-55 ליטר). והחישובים האלו הם לפי השיטות הממעיטות ביחידות המשקל…

© כל הזכויות שמורות למחבר