חמת תנינים ופתנים

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו מוזכרת אכזריותו של נחש הפתן. הפתן מזוהה ע"י חוקרי זמנינו, עם הקוברה המצרית, הנחשבת לאכזרית ומסוכנת במיוחד.

בפרשתנו  בתיאור הפורענות שתבוא על הרשעים, נאמר: " חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם;  וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר" (לב, לג).  רש"י מסביר, שכוס הפורענות של עובדי האלילים כארס של נחשים, וכראש פתנים שהוא אכזר לנשוך, כך יבוא אויב אכזרי וינקום מעובדי האלילים [1].

חֲמַת תַּנִּינִם

רש"י ביאר, שבביטוי "חֲמַת תַּנִּינִם" הכוונה לארס של נחשים; וכן פירש רש"י בתהלים, ש"חֲמַת" פרושה "ארס": "חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ - ארס יש להם להרוג את הבריות כדמות ארס הנחש" (תהלים נח, ה). הנחש מכונה במספר מקומות בתנ"ך בשם "תנין". למשל: "עַל שַׁחַל וָ פֶתֶן תִּדְרֹךְ; תִּרְמֹס כְּפִיר וְ תַנִּין" (תהילים צא, יג); לפי המקום, היבשה, ולפי התקבולת פתן, ברור שהכוונה לנחש. וכן בפרשתנו: "וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם,  עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (לב, כד), בתרגום אונקלוס מתרגם  "חמת זוחלי עפר - חֲמַת תַּנִינַיָא דְזָחֲלִין בְּעַפְרָא" – חמת תנינים, והכוונה לארס של נחשים  (רש"י, שם).

הקוברה המצרית - הזיהוי המקובל ל"פתן".
מתוך ויקימדיה

אהרון נצטווה להשליך את מטהו לפני פרעה, ואז היה נס ומטהו נהפך לתנין: "וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין" (שמות ז, י). רש"י פירש ש"תנין" הוא נחש: "לתנין – נחש" (שם). ה"כלי יקר" מבאר מדוע התורה מכנה את הנחש בשם "תנין": "קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין - כאן נאמר שיקח מטה אהרן ויהי לתנין, ולמעלה בפרשת שמות (ד, ג) צווה שייקח משה מטה שלו ויהי לנחש, ונחלקו המפרשים בזה: כי יש אומרים שתנין היינו דג גדול כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית א, כא) 'התנינים הגדולים' ויש אומרים שתנין היינו נחש, וכן פירש רש"י כאן : והנה מקום אתי ליישב שינוי הלשון וזה כי התנין הוא נחש גדול מסוכן ביותר כמו שנאמר (דברים לב לג) 'חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם', שמע מינה שחמתו גדול מחמת סתם נחש " (שם, ט). כלומר, "תנין" הוא נחש גדול וארסי יותר מנחש רגיל.

ד"ר מנחם דור כותב, שיש להניח שפתן ותנין הם שמות נרדפים, כיוון שהתנין המוזכר במעשה הפיכת המטה לתנין לפני פרעה (שמות, שם), התכוונו לקוברה מצרית (Naja haje) שהיתה מפורסמת במצרים [2].

רֹאשׁ פְּתָנִים

" וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר": נחש הפתן מתואר כאן כ"אכזר". מדוע הפתן נחשב לנחש אכזרי ?

הפתן מזוהה ע"י חוקרי זמנינו, עם הקוברה המצרית [3] (Naja haje).  התיאור "וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" מתאים לקוברה המצרית, נחש ארסי ומסוכן מאוד ממשפחת הפִּתְנִיִּים. בזמן שהקוברה מרגישה מאוימת, היא זוקפת את ראשה ומותחת לצדדים את צלעות הצוואר, וכך מתקבלת דמות של ראש ענק, מאיים ומרתיע. הקוברה מופיעה בציורים, בתבליטים ובפסלים מתקופת הפרעונים, כסמל השלטון וכסמל דתי פולחני. הקוברה המצרית נפוצה באפריקה, ובכלל זה במצרים, ובדרום חצי האי ערב [4].

כמות הארס הממוצעת שמזריקה הקוברה מצרית היא 200 - 175 מ"ג ולמרות שארסה של הקוברה הפיליפינית נחשב לחזק ביותר מבין נחשי הקוברה, הקוברה המצרית נחשבת למסוכנת יותר, בשל היותה גדולה יותר, תוקפנית יותר ובעיקר בשל יכולתה להזריק יותר ארס בכל הכשה. ארסה של הקוברה המצרית מכיל רעלים המשפיעים על מערכת העצבים הגורמים לשיתוק ולבסוף למוות [5].

משביעי הפתן

הפתן (הקוברה), הוא הנחש שמשביעי נחשים (=מאלפי נחשים,  מהפנטי נחשים) השתמשו בו למעשה להטים, באמצעות נגינה בחליל. מופעי "אילוף נחשים" נפוצים בעיקר בהודו, ובמדינות אסיה נוספות כמו פקיסטן, בנגלדש, סרי לנקה, תאילנד ומלזיה. לעיתים קיימים מופעים גם במדינות צפון אפריקאיות כגון מצרים, מרוקו ותוניסיה [6].

חוש השמיעה של הנחשים חלש מאד. האוזן החיצונית, כלומר האפרכסת ועור התוף, חסרים אצל הנחשים. גם האוזן התיכונה ועצמות השמע אינן מצויות אצלם. נותרת האוזן הפנימית, שבעזרתה מסוגל הנחש לקלוט זעזועים מן הקרקע, אך לא לשמוע קולות הבאים מן האוויר. מהו, אם כן, "התרגיל" שמבצעים ההודים ושאר משביעי-הנחשים? הללו מנגנים בחליל, ונחשי הקוברה, המצויים בסלי נצרים, מתרוממים ורוקדים לצלילי משביעי-הנחשים. מסתבר אפוא, שהם "עובדים" על הקהל ומנגנים לו ולא לנחשים. למעשה הנחש, העומד על המשמר כפעילות הגנתית וממתין בעקשנות לנסיגת האיום, עוקב אחרי תנועת החליל ואינו שומע כלל את הנגינה [7]. עובדה זו, מצוינת כבר בספר תהלים: "כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים" (תהילים נח, ה-ו). הפתן הוא חרש, אשר אינו עושה את רצון המלחשים (=מאלפי נחשים) עליו, לפי שאינו שומע את קולם.  

גיל הפתן והארס

חוזקו  והרכבו של הארס  עשוי להשתנות במינים מסוימים של נחשים ארסיים לפי אזורים גיאוגרפיים שונים, עונות השנה וגיל הנחש. מחקרים הראו, שהארס של הקוברה המצרית, נהיה פחות קטלני, עם עליית גיל הקוברה [8]; כלומר, ארס של קוברה צעיר קטלני יותר משל מבוגר, זאת בשל ריכוז גבוה יותר של רכיבי ארס מסוימים [9]. עובדה זו, מופיעה כבר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה: "אמר רב ספרא משום ר' יהושע דרומא: שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע [של לנחש צעיר, הארס כבד וחזק, לכן שוקע] של בינוני מפעפע [לא שוקע ולא צף] ושל זקן צף [ארס של נחש זקן צף על המשקה]" (בבלי עבודה זרה, ל, ב).

---

[1] הפסוקים כח-לה (מ"כי גוי אבד עצות המה" ועד "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם...") בשירת האזינו, שנויים במחלוקת תנאים בספרי (שם): לדעת רבי יהודה הם עוסקים בישראל, לדעת רבי נחמיה - באויבי ישראל. אנו פרשנו כדעת רבי נחמיה, כפי שרש"י פירש (ראה הפסוק הקודם, פסוק לב, שרש"י מציין שמדובר על עובדי האלילים).

[2] "החי בימי המקרא המשנה והתלמוד", ד"ר מנחם דור , הוצאת גרפאור־דפטל, 1997 , עמוד 162.

[3] ראה בספרו של ד"ר מנחם דור "החי בימי המקרא המשנה והתלמוד", הוצאת גרפאור־דפטל, 1997 , עמוד 162. וכן בספר "החי של התנ"ך" - ספר הזואולוגיה המקראית, מאת פרופ' יהודה פליכס, בערך "פתן" עמוד 107, הוצאת סיני, 1954.

[4] "מדריך לזוחלים ודוחיים בישראל", P. Amitai, Amos Bouskila, Keter Publishing House Ltd, 2001, עמודים 326-328.

[5] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "קוברה מצרית".

[6] להרחבה ראה המכלול – האנצ' היהודית בערך "היפנוט נחשים".

[7] הספריה הווירטואלית של מט"ח, מאמר "דרך נחש", מאת ד"ר אברהם ארבל,  בספר "דרך ארץ : אדם וטבע", זהרוני, עירית  (סא"ל), תשמ"ה, 1985, משרד הבטחון, ההוצאה לאור.

[8] "Auerbach's Wilderness Medicine E-Book", by Paul S. Auerbach and Tracy A Cushing and N. Stuart Harris

Elsevier Health Sciences, 2016, page 772 ,  

[9] וכן מחקרים שנעשו במינים מסוימים של הנחש הארסי "נחש הפעמונים" בדרום אמריקה, הראו שהארס של נחש צעיר, קטלני יותר משל מבוגר.

“Journal of Venomous Animals and Toxins including Tropical Diseases", vol.9 no.2, 2003,article: "Age-related biological activity of South American rattlesnake (Crotalus durissus terrificus) venom" by M. F. D. Furtado and M. C. Santos and A. S. Kamiguti.

 

© כל הזכויות שמורות למחבר