מאת: אורן סעיד
הדגה במצרים נחשבה כברכת היאור, ועל כן הוצגה פעמים רבות בתבליטים ובתמשיחים מצריים.
בפרשתנו אנו קוראים על תלונות בני ישראל על המן הקלוקל לעומת שפע המזון במצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (יא, ה). הרמב"ן מבאר, כשבני ישראל שעבדו במצרים ודגו דגים עבור המצרים, הם קיבלו חלק מהדגים כשכר עבודתם: "וטעם אשר נאכל במצרים חִנָּם - כפי פשוטו: כי היו הדייגים המצרים מעבידים אותם למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנים להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת" (שם). רבי אברהם אבן עזרא מבאר שהדגים במצרים היו זולים, כמעט בחינם: "הדגה - שם המין; חִנָּם - בזול, כאילו הוא חנם" (שם); וכן מבאר הרלב"ג: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם - יתכן לפי הפשט, שלרבוי הדגים שם היו בזול גדול, ולזה אמר חנם" (שם).
בני ישראל זכרו בגעגועים את הדגה, שבאה להם "חנם" ובשפע מן הנילוס. הדגה, שהיתה מזון זול ונפוץ במצרים[1], נחשבה כברכת היאור, ועל כן אין תמה כי מלאכת הדיג הוצגה פעמים רבות בתבליטים ובתמשיחים מצריים. באחד התבליטים מקבר מררוכא שבסקארה (הרבע האחרון של האלף השלישי לפני הספירה) נראית תמונת דַּיִג אופיינית[2]. בציור מצרי אחר מקבר אל עמרנה, מהמאה ה-14 לפני הספירה, מתואר דייג באמצעות רשת הקפה ארוכה המופעלת ע"י שתי סירות דיג. על חרטום אחת הסירות עומד דייג החובט במקל במים על מנת למנוע את בריחת הדגים מן השטח המוקף ולהפנותם פנימה.
|
|
נסיכת הנילוס |
במצרים העתיקה היו נהוגות שיטות שונות של דיג, בעיקר בנהרות ובאגמים, והן מתוארות בפרוטרוט בציורי-קיר רבים. דיגה באמצעות "רשת חֵרֶם[3]" מן האלף השני לפני הספירה לא היה שונה בהרבה מן השיטה הנהוגה היום במזרח הים־התיכון: גזרי-עץ מנוקבים שימשו בתור מצופים, והחבל התחתון היה מצוייד במשקלות עדויות עופרת; הרשת הארוכה היתה נגררת ע״י אנשים העומדים על החוף ומושכים בחבלי-גרירה. מאותה תקופה מתוארות גם מלכודות עשויות רשת או קלועות מגומא, בעלות צורות שונות וגדלים שונים. לפשוטות שבהן היתה צורת סל בעל פתח גלילי; אחרות נבנו כקיר רשתי, הסוגר על קטע של הנהר או האגם. דיג באמצעות חכות היה נהוג גם כספורט. מצויים גם ציורים המתארים דיג בעזרת צִלְצָל[4], המבוצע ע״י אצילים מצריים. גם הקלע (רשת-הזריקה) היה נהוג במצרים, ויש להניח שמשם הועבר לשאר ארצות הים-התיכון, שבהן הוא נהוג עד היום[5].
על אף השפע בדגה, לא שפר חלקם של דייגי מצרים ולא זכו לא ברווחה ולא בכבוד, והגיעו לכך בגלל עול המסים הכבד שהטילו עליהם אוצרו של פרעה וכן מנהלי המקדשים ובעלי האחוזות, וכן גם בגלל מצבם החברתי הנחות של דייגי מצרים[6].
החקלאות במצרים מבוססת על תעלות שנכרו מהנילוס לשטחים החקלאים. בזמן גיאות הנילוס[7] הנגרמת מגשמי המונסון, המים זורמים בתעלות, אל השטחים החקלאים. שטחים אלו הוקפו בסוללות עפר כך ששטחי החקלאות הוצפו במים. לאחר שהמים שקעו והאדמה ספגה את המים והטין, זרעו את הגידולים באדמה הלחה שהספיקה לגידולים השונים. בנוסף לכך, גיאות הנילוס הביאה עימה דגים לאותן תעלות. גם לאחר תקופת הגיאות, התעלות היו עדיין מלאות בדגים, כי מנעו את חזרתם לנילוס ע"י סגירת פתחי התעלות[8].
מחקירות של שלדי דגים באגם קָארוּן - שבעמק הנילוס, הנמצא בחלקו הצפוני מערבי של נווה המדבר פיום (80 ק"מ מדרום מערב לקהיר) וכן מעדויות מהעיר נֶכֶן (Nekhen) שבמצרים העתיקה, עולה שמלאכת הדייג היתה נפוצה לפחות בעונות מסויימות בשנה באזורים אלו ; כמו כן, הדגים היוו מקור חלבון עיקרי לתושבים באזורים אלו. דגים היו ניתנים כשכר לעובדים במצרים העתיקה[9].
הטכניקות הקדומות לשימור דגים היו ייבוש והמלחה. מאגר של דגים מלוחים התגלה ליד אחד מ"מקדשי השמש[10]" (=מקדש שנבנה לאל השמש במצרים העתיקה).
במערכת המים של הנילוס גדלים מינים רבים של דגים. אחד הבולטים בהם, המצוי במימיו העמוקים של הנהר, הוא נסיכת הנילוס, שמשקלו עשוי להגיע לכ-80 קילוגרמים. מינים נוספים הם אמנון, בינית, מספר מינים של שפמנון, דג חוטם הפיל, דג הנמר ומינים של סרדינים. מרבית המינים נפוצים לכל אורכו של הנהר[11].
[1] הרודוטוס, ההיסטוריון היווני, מספר כי יש מצרים החיים על דגים בלבד (ב, 92).
[2] "עולם התנ"ך – במדבר", רעננה, דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1997, עמודים 73-74.
[3] רשת החרם או רשת גריפה (בערבית "ג'רף" באנגלית Beach seine) - רשת ארוכה שבמרכזה שק. בחלקה העליון מצופים ובתחתיתה משקולות. צד אחד של הרשת נשאר בחוף וסירה פורסת את יתרת הרשת תוך שהיא שטה בנתיב קשתי וחוזרת אל החוף. דייגים שאוחזים בשני צדי הרשת מושכים אותה אל החוף תוך שהיא גורפת כל מה שבדרכה. ניתן להפעיל שיטת דיג זו בחופים חוליים שאין בהם מכשולים.
[4] צִלְצָל (בלעז: הַרְפּוּן) הוא מכשיר דמוי-חנית המשמש לדיג, ולציד בעלי חיים ימיים גדולים כדוגמת לווייתנאים. הוא ממלא את תפקידו בכך שהוא ננעץ בחיה הניצודה, ומאפשר לדייג למשוך אותה אליו באמצעות חבל או שרשרת המחוברים אליו.
[5] אנצ' העברית בערך "דייג", חברה להוצאת אנצקלופדיות בע"מ, ירושלים תל אביב, תשי"א.
[6] "הדיג במצרים הקדומה", מ. נון, מחניים ק"ה, תשכ"ו.
[7] ראה מאמר "גיאות הנילוס", פרשת ויגש, בבלוג זה.
[8] "A Popular Account of the Ancient Egyptians", John Gardner Wilkinson, John Murray, britain, 1890, page 193.
[9] "Encyclopedia of the Archaeology of Ancient Egypt", Taylor & Francis, Britain, 2005, page 307 .
[10] Environmental Effects on Seafood Availability, Safety, and Quality", Bonnie Sun Pan, E. Grazyna Daczkowska-Kozon
CRC Press,USA, 2016, page 357.".
[11] באתר אנצ' בריטניקה בערך " Plant and animal life".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה