"הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם"

 מאת: אורן סעיד

בטקס העלאת הביכורים לירושלים ניגנו בחליל. הפועל "מכה" לתיאור הניגון בחליל, מתייחס לתנועות אצבעות הידיים על גבי נקבי החליל, על מנת להוציא קולות שונים.

אחת המצוות בחג השבועות היא מצוות הבאת ביכורים: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אלקיך" (שמות כג, יט). הביכורים הם פרות האילן והאדמה שהבשילו ראשונה, ומצווה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים.  ברם, לא מכל הפרות חייבים להביא ביכורים אלא משבעת המינים בלבד[1] שנשתבחה בהם ארץ ישראל והם: חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, זית שמן ודבש. דבש-היינו תמרים שעושים מהם דבש[2]. 

בטקס העלאת הביכורים לירושלים, המשנה מתארת: "וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ; הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם" (ביכורים פרק ג, משנה ג). אם כן, בטקס העלאת הביכורים לירושלים ניגנו בחליל.

תהליך הקרבת הקרבנות במקדש, לווה על ידי נגינת חלילים - במקביל לשירת הלויים ונגינת הכינורות - לפני המזבח, בשנים עשר יום בשנה: " אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁני חֲלִילִין, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר; וּבִשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי, וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנָה יְמֵי הֶחָג. וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחֹשֶׁת, אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה,מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב" (ערכין פרק ב, משנה ג).

סוגים שונים של חלילים זה לצד זה
מתוך ויקימדיה

מה הפירוש "הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם"?

רבינו עובדיה מברטנורא מסביר: "ולשון מכה נופל בחליל[3], לפי שהוא עשוי נקבים ומכה באצבעו על הנקבים להנעים הקול" (ערכין ב, ג). החליל הוא כלי נשיפה עממי העשוי צינור חלול ובו שורה של נקבים. בזמן הנשיפה, חלק מהאוויר אשר ננשף על ידי הנגן, נכנס לתוך הצינור דרך הפיה, מסתחרר בתוכו, רועד, ויוצא החוצה. רוב האוויר יוצא בחזרה דרך הפיה, והשאר יוצא דרך החורים הפתוחים וקצה הצינור. רעידת האוויר בתוך הצינור היא הצליל שאנו שומעים. גובה צליל החליל תלוי בגודל "עמוד האוויר" (=כך נקראת רעידת האוויר בגוף הכלי) שנוצר כתוצאה מן הנשיפה בו. גודלו של עמוד האוויר הוא מתחילת החליל עד לנקב הפתוח הקרוב ביותר. הנגן מגדיל או מקטין את עמוד האוויר בכך שהוא סותם או פותח את נקבי החליל אחד אחרי השני, ובכך מנמיך או מגביה את הצליל המופק מן החליל[4]. אם כן, הפועל "מכה" מתייחס לתנועות אצבעות הידיים על גבי נקבי החליל, על מנת להוציא קולות שונים[5].

החומרים מהם היה עשוי החליל

המשנה בערכין אומרת שהחליל במקדש היה עשוי קנה (עץ): "וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב (=חליל) שֶׁל נְחֹשֶׁת, אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה,מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב" (שם); וכן התוספתא בערכין: "חליל שבמקדש של קנה היה, ומימות משה היה, פעם אחת צפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה, נטלו ציפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה" (תוספתא, ערכין, ב, ג). סוג העץ או המתכת ממנו עשוי החליל משפיע בהכרח על גוון הצליל, אך הוא אינו ערובה להיותו של החליל "מקצועני" יותר או פחות, אלא עניין של טעם משתנה בגוון הרצוי של הצליל[6]. יתכן שציפוי הזהב של החליל שבמקדש נשחת או התפורר עם הזמן והפריע ליציאת האוויר מן נקבי החליל – דבר שהשפיע על איכות הצליל שהופקה מהחליל, ולכן היה צורך להסיר את הציפוי.

כאמור חליל המקדש היה עשוי "קנה". הכוונה לצמח "קנה מצוי" (Phragmites australis). בעת העתיקה היו לקנה שימושים רבים שאחד מהם היה הכנת חלילים. מסורת זו השתמרה למעשה עד ימינו בחברות רבות במזרח הרחוק, בארצות מתפתחות ובקרב מוסיקאים העוסקים במוסיקה עממית מסורתית[7]. שמו של החליל נגזר מהיותו חלול ואילו על פי תלמוד בבלי מסכת ערכין מום שקולו מתוק: "פָּתַח בְּחָלִיל וּמְסַיֵּים בְּאַבּוּב ? אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ חָלִיל הַיְינוּ אַבּוּב וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ חָלִיל ? דַּחֲלֵי קָלֵיהּ" (י, ב) ; ומסביר רש"י : "דַּחֲלֵי קָלֵיהּ - מתוק קולו לשמוע[8]". החלילים שנמצאו במצרים היו עשויים מ"קנה מצוי", ונראה שגם בארץ ישראל נעשו החלילים מ"קנה מצוי" ומשום כך לא נשתמרו בתנאי האקלים של הארץ[9].

חלילים עתיקים היו עשויים גם מעצמות בעלי חיים, כפי שנמצאו בתגליות ארכיאולוגיות וכפי שאומרת המשנה במסכת קנים, שמשני עצמות השוקיים של הכבש היו עושים  שני חלילים: "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁהוּא חַי [הכבש] - קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה. כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה? - שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין.…" (פרק ג, משנה ו).

בתלמוד בבלי במסכת ערכין צויין ש"אבוב" ו"חליל" זה אותו כלי - "הַיְינוּ חָלִיל הַיְינוּ אַבּוּב" (שם). כיום אנו מכנים בשם "אַבּוּב" את הכלי הנשיפה מעץ, בו מנגנים בעזרת קנה צר שבקצהו שתי לשוניות קנה דקות הרועדות זו מול זו ויוצרות את הצליל.

החליל המסורתי והמודרני

כאמור, בחליל המסורתי, העשוי מקנה עם חורים, הנגן חייב לסתום חורים באצבעותיו על מנת להפיק צלילים. מיקום החורים נקבע לפי אורך הכלי ולא לפי נוחות הידיים, ולעיתים דרושות מתיחות לא נוחות. לעומת זאת, בחלילים מודרניים קיימת מערכת מורכבת של לחצנים ומנופים (אשר קרוי על שם ממציאו, מנגנון תאובלד בהם), המאפשרים שליטה מדויקת יותר על צלילים. אם כן, נגינה בחלילים מסורתיים דורשת מאמץ ידיים גדול יותר, כי היא דורשת מהנגנים לכסות חורים באצבעותיהם בקצות אצבעותיהם ולהזיז את ידיהם בצורה נרחבת יותר על מנת להפיק תווים שונים[10].

---

[1] ראה משנה מסכת ביכורים, פרק א משנה ג.

[2] להרחבה על "דבש – אלו תמרים", ראה במאמר "שבעת המינים" בפרשת "כי תבוא".

[3] הברטנורא מזהה את החליל: "חלילין - מין כלי זמר שקולו נשמע למרחוק. צלמילי"ש בלע"ז, ובערבי מזמאר"י" (שם).  בלשון ערבית "מזמארי" הוא חליל (flute).

[4] Wolfe, Joe. "Introduction to flute acoustics". UNSW Music Acoustics.

[5] יש שהסבירו, שלשון "הכאה" שייך יותר לגבי התוף ולא בחליל, ולכן הסבירו שחלק ממקורות חז"ל, מתייחסים לתוף ולא לחליל המוכר לנו. ברם, אנו הסברנו ע"פ ביאור הברטנורא, את לשון ההכאה בחליל, ולכן לעניות דעתי אין צורך לדחוק את עצמינו שיש "שני סוגי חלילים" בלשון חז"ל: חליל  המוכר לנו ותוף. ראה מאמרו שמעון גרטי, "נגינה והכאה בחליל", בכתב העת, "מעלין בקודש", גליון כו,  כולל בית הבחירה, תשע"ג,  שפירש שיש שני סוגי חלילים. "מעלין בקודש" הוא כתב עת מאת "כולל בית הבחירה" ביישוב כרמי צור, בראשות הרב צבי שלוה. 

[6] Secrest, Rose "Flute" How Products Are Made. . Encyclopedia.com. 3 Sep. 2025

[7] "אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב – קנה מצוי" (ערכין י, ב), ד"ר משה רענן, פורטל הדף היומי.

בהערת אגב אציין, שלעיתים צומח ה"קנה המצוי" ליד סוף מצוי שגם הוא צומח בגדות נחלים ושולי מים מתוקים, זה המקור לאזכורם יחד במקרא: "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו יט, ו). ברבות הימים השתבש הביטוי לצירוף השגוי "קנה סוף" כשמו של הצמח, טעות השגורה בפי רבים.

[8] בערבית  'יפה' (או ידיד), אומרים "חליל".

[9] על פי אנציקלופדיה מקראית בערך "נגינה וזמרה", בפיסקה העוסקת בחליל, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1968.

[10] Acoustic impedance spectra of classical and modern flutes, Joe Wolfe, John Smith, John Tann and Neville H. Fletcher, School of Physics, The University of New South Wales, Sydney 2052, Australia.

© כל הזכויות שמורות למחבר