"והחליל מכה לפניהם"

 מאת: אורן סעיד

בטקס העלאת הביכורים לירושלים ניגנו בחליל. הפועל "מכה" לתיאור הניגון בחליל, מתייחס לתנועות אצבעות הידיים על גבי נקבי החליל, על מנת להוציא קולות שונים.

אחת המצוות בחג השבועות היא מצוות הבאת ביכורים: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אלקיך" (שמות כג, יט). הביכורים הם פרות האילן והאדמה שהבשילו ראשונה, ומצווה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים.  ברם, לא מכל הפרות חייבים להביא ביכורים אלא משבעת המינים בלבד [1] שנשתבחה בהם ארץ ישראל והם: חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, זית שמן ודבש. דבש-היינו תמרים שעושים מהם דבש [2]. 

בטקס העלאת הביכורים לירושלים, המשנה מתארת: "והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו; והחליל מכה לפניהם , עד שהן מגיעין קרוב לירושלים" (ביכורים ג, ג). א"כ בטקס העלאת הביכורים לירושלים ניגנו בחליל.

סוגים שונים של חלילים זה לצד זה
מתוך ויקימדיה

תהליך הקרבת הקרבנות במקדש, לווה על ידי נגינת חלילים - במקביל לשירת הלויים ונגינת הכינורות - לפני המזבח, בשנים עשר יום בשנה: "אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר; ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח , בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב ראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונה ימי החג, ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב" (ערכין ב, ג). מה הפירוש "והחליל מכה לפניהם"?

רבינו עובדיה מברטנורא מסביר: "ולשון מכה נופל בחליל [3], לפי שהוא עשוי נקבים ומכה באצבעו על הנקבים להנעים הקול" (ערכין ב, ג). החליל הוא כלי נשיפה עממי העשוי צינור חלול ובו שורה של נקבים. בזמן הנשיפה, חלק מהאוויר אשר ננשף על ידי הנגן, נכנס לתוך הצינור דרך הפיה, מסתחרר בתוכו, רועד, ויוצא החוצה. רוב האוויר יוצא בחזרה דרך הפיה, והשאר יוצא דרך החורים הפתוחים וקצה הצינור. רעידת האוויר בתוך הצינור היא הצליל שאנו שומעים. גובה צליל החליל תלוי בגודל "עמוד האוויר" (=כך נקראת רעידת האוויר בגוף הכלי) שנוצר כתוצאה מן הנשיפה בו. גודלו של עמוד האוויר הוא מתחילת החליל עד לנקב הפתוח הקרוב ביותר. הנגן מגדיל או מקטין את עמוד האוויר בכך שהוא סותם או פותח את נקבי החליל אחד אחרי השני, ובכך מנמיך או מגביה את הצליל המופק מן החליל [4]. א"כ הפועל "מכה" מתייחס לתנועות אצבעות הידיים על גבי נקבי החליל, על מנת להוציא קולות שונים [5].

המשנה בערכין אומרת שהחליל במקדש היה עשוי קנה (עץ): "ולא היה מכה באבוב (=חליל) של נחושת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב" (שם); וכן התוספתא בערכין: "חליל שבמקדש של קנה היה, ומימות משה היה, פעם אחת צפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה, נטלו ציפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה" (תוספתא, ערכין, ב, ג). סוג העץ או המתכת ממנו עשוי החליל משפיע בהכרח על גוון הצליל, אך הוא אינו ערובה להיותו של החליל "מקצועני" יותר או פחות, אלא עניין של טעם משתנה בגוון הרצוי של הצליל[6]. יתכן שציפוי הזהב של החליל שבמקדש נשחת או התפורר עם הזמן והפריע ליציאת האוויר מן נקבי החליל – דבר שהשפיע על איכות הצליל שהופקה מהחליל, ולכן היה צורך להסיר את הציפוי.

כאמור חליל המקדש היה עשוי "קנה". הכוונה לצמח "קנה מצוי" ( Phragmites australis). גם באנגלית נגזר שמו של החלק הרוטט בכלי הנשיפה מן הקנה (Reed). פיסה של קנה משמשת כפייה של כלי נגינה נוספים כקלרנית ואבוב. בהערת אגב אציין, שלעיתים צומח ה"קנה המצוי" ליד סוף מצוי שגם הוא צומח בגדות נחלים ושולי מים מתוקים, זה המקור לאזכורם יחד במקרא: "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו יט, ו). ברבות הימים השתבש הביטוי לצירוף השגוי "קנה סוף" כשמו של הצמח, טעות השגורה בפי רבים [7]. החלילים שנמצאו במצרים היו עשויים מ"קנה מצוי", ונראה שגם בארץ ישראל נעשו החלילים מ"קנה מצוי" ומשום כך לא נשתמרו בתנאי האקלים של הארץ [8].

חלילים עתיקים היו עשויים גם מעצמות בעלי חיים, כפי שנמצאו בתגליות ארכיאולוגיות[9] וכפי שאומרת המשנה במסכת קנים, שמשני עצמות השוקיים של הכבש היו עושים  שני חלילים: "שתי שוקיו, שני חלילין" (פרק ג, משנה ו).

הגמרא בערכין מבארת ש"אבוב" ו"חליל" זה אותו כלי ; שמו של החליל נגזר מהיותו חלול ואילו על פי הגמרא במסכת ערכין מקולו המתוק: "ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה" (ערכין י, ב), ומסביר רש"י : "דחלי קליה - מתוק קולו לשמוע [10]". כיום אנו מכנים "אבוב" את הכלי הנשיפה מעץ שהתפתח מחליל הרועים העתיק בשלהי המאה ה-17 בצרפת. כלי זה היה מעט צר בחלקו העליון וגופו התרחב כלפי מטה והסתיים באפרכסת דמוית פעמון. בגוף הכלי היו חורים, שבעזרתם הפיקו את הצליל ופייתו הייתה כפולה ומורכבת משתי פיסות קנה-סוף [11].

---

[1] ראה משנה מסכת ביכורים, פרק א משנה ג.

[2] להרחבה על "דבש – אלו תמרים", ראה במאמר "שבעת המינים" בפרשת "כי תבוא".

[3] הברטנורא מזהה את החליל: "חלילין - מין כלי זמר שקולו נשמע למרחוק. צלמילי"ש בלע"ז, ובערבי מזמאר"י" (שם).  בלשון ערבית "מזמארי" הוא חליל (flute).

[4] ע"פ ויקיפדיה בערך "חליל צד".

[5] יש שהסבירו, שלשון "הכאה" שייך יותר לגבי התוף ולא בחליל, ולכן הסבירו שחלק ממקורות חז"ל, מתייחסים לתוף ולא לחליל המוכר לנו. ברם, אנו הסברנו ע"פ ביאור הברטנורא, את לשון ההכאה בחליל, ולכן לעניות דעתי אין צורך לדחוק את עצמינו שיש "שני סוגי חלילים" בלשון חז"ל: חליל  המוכר לנו ותוף. ראה מאמרו שמעון גרטי, "נגינה והכאה בחליל", בכתב העת, "מעלין בקודש", גליון כו,  כולל בית הבחירה, תשע"ג,  שפירש שיש שני סוגי חלילים.

[6] ע"פ ויקיפדיה בערך "חליל צד" בפיסקה "מבנה החליל".

[7] ע"פ ויקיפדיה בערך "קנה מצוי".

[8] על פי אנציקלופדיה מקראית בערך "נגינה וזמרה", בפיסקה העוסקת בחליל, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1968.

[9] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "flute"  (=חליל), בפיסקה "history"  (=היסטוריה).

[10] בערבית  'יפה' (או ידיד), אומרים "חליל".

[11] ע"פ ויקיפדיה בערך "אבוב".

© כל הזכויות שמורות למחבר