מאת: אורן סעיד
הסבה היתה תנוחה נפוצה בקרב מעמדות מכובדים, כפי שעולה מרישומים חזותיים המתוארכים למאה השביעית לפני הספירה.
מצוות הסבה היא תקנת חכמים שחייב כל אדם להסב בליל הסדר בעת אכילת המצה ושתיית ארבע כוסות, כדרך בני חורין, על מנת שייראה את עצמו כאילו עתה יצא מעבדות לחירות.
המקור העיקרי למצוות ההסבה הוא מדברי המשנה: "וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב" (פסחים פרק י, משנה א). הכוונה היא, שגם מי שהוא עני, ובדרך כלל אינו זוכה חיי נחת, חייב לחוות את ליל הסדר בעונג וכבני מלכים ועל אכילתו להיות בהסבה, דרך חירות. הרמב"ם בפירושו למשנה מבאר, שמלכים ואנשים חשובים היו נוהגים להסב: "וחייבנו לאכול בהסבה, כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים, עד שיהיה דרך חרות" (שם).
הסבה – התנוחה שנפוצה בקרב המעמדות החשובים יותר
בתקופת בית שני ולאחר מכן בתקופת המשנה, היו השפעות חזקות על חז"ל מהעולם היווני וארוחות גדולות או משתאות נערכו בסגנון משתה יווני. האנשים שהשתתפו בארוחה נהגו לשכב על צידם השמאלי (נשענים על מרפק שמאל) על גבי ספות גדולות ולאכול משולחנות קטנים שהוגשו לפניהם תוך כדי שיחה ודיון[1]. אנו יודעים זאת מרישומים חזותיים המתוארכים למאה השביעית לפני הספירה. אחת התמונות העתיקות ביותר של משתה שכיבה היא מלכותית: התבליט המפורסם של מלך אשור אשורבניפל, מהמאה השביעית לפני הספירה, השוכב על צידו השמאלי, בזמן שאשתו יושבת על כס המלכות[2]. יתכן שהנביא עמוס, מתייחס לנוהג זה של הסבה על מטות בפסוק: "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק" (עמוס ו, ד).
|
|
מכסה הגרון (=אפיגלוטיס) מאחורי שורש הלשון. יוצר: Patrick J. Lynch מתוך ויקיפדיה |
מדוע מסבים על צד שמאל?
המאירי, בפירושו ""בית הבחירה" לפסחים (קח, א) מבאר, שרוב בני האדם משתמשים בידם הימנית על מנת לאכול, ובתנוחה זו ההישענות היא על יד שמאל, בעת שהימנית נשארת פנויה.
יש הסבורים, שהסיבה הנוספת להסבה לצד שמאל היא, שכאשר ההישענות היא על צד ימין, קיימת סכנה שהאוכל יכנס לקנה הנשימה ויגרום לחנק. להבנת הדברים, נקדים על המבנה האנטומי של הלוע:
האוויר עובר מפתחי הנשימה (אף ופה) אל הלוע ומשם לגרון. גם המזון עובר מהפה אל הלוע ומשם לגרון. האוויר עובר מהגרון לתוך צינור שנקרא קנה הנשימה. המזון נכנס לתוך צינור אחר הצמוד לקנה הנשימה ונמצא מאחוריו שנקרא ושט. קנה הנשימה צריך להיות פתוח כל הזמן כדי לאפשר מעבר חופשי של אוויר לריאות. כאשר בולעים מזון, יש סכנה שמזון או משקה ייכנסו לקנה הנשימה, יחסמו אותו ויגרמו לחנק. מעל קנה הנשימה יש ״מחסום״ שנקרא מכסה הגרון. כאשר אנו בולעים, מכסה הגרון נע ומכסה באופן זמני את קנה הנשימה: כך נמנע ממזון או ממשקה לחדור לתוך קנה הנשימה. מיד לאחר הבליעה קנה הנשימה נפתח שוב.
בתלמוד בבלי מסכת פסחים נאמר: "פְּרַקְדָּן לָא שְׁמֵיהּ הֲסִיבָּה. הֲסִיבַּת יָמִין לָא שְׁמַהּ הֲסִיבָּה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶושֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה" (קח, א). רש"י מפרש, שדברי התלמוד "שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶושֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה" מתייחסים לשוכב פְּרַקְדָּן, היינו על גבו. כאשר האדם שוכב בצורה כזו ומטה את ראשו לאחור, "מכסה הגרון" ("כובע" בלשון חז"ל), העומד מאחורי שורש הלשון, הסותם בדרך כלל את פתח הקנה בשעת הבליעה, נפתח ומתקפל כלפי מעלה, ואין פתח הקנה יכול להיצמד אליו ולהיסתם, וממילא עלול האוכל להיכנס לקנה ולגרום לאדם להיחנק.
לעומת זאת, הרשב"ם מפרש על פי רבותיו, שחשש זה אמור לגבי הסיבת ימין[3]. הרשב"ם מבאר שהוושט עומד בצד ימין והקנה בצד שמאל, ו"מכסה הגרון" המכסה את הקנה בשעת האכילה מחובר באמצע ביניהם. לפיכך, כאשר האדם מיסב על צד ימין, הכובע נוטה להתרומם ולהיפתח וקיימת סכנת חנק.
יש לציין, שעל פי המבנה האנטומי של הלוע, כאמור לעיל, לא ברורה כוונת הרשב"ם: החלק העליון של הוושט, במקום בו הוא נפתח לחלל הלוע, מצוי מאחורי הקנה. לכן על פניו הסבה לכל צד שהוא לא אמורה לשנות את הסיכוי של הקדמת הקנה לוושט. לכן סביר להניח שדברי התלמוד לגבי הקדמת קנה לוושט לא נאמרו על הסבה לצד ימין[4].
לפיכך, דברי התלמוד לגבי הקדמת קנה לוושט, מתייחסים לשוכב על הגב, כפי שפירש רש"י[5]. מקום הוושט הוא מאחורי הקנה ומכסה הגרון מחובר מלפנים ונוטה לאחור בשיפוע כלפי מעלה; כפי שרש"י פירש, שהקנה הוא בצד הקדמי של הגרון והוושט לצד הצוואר[6]: "אבל בבני מעיים לא - …לעולם דרך קנה לישחט תחלה לפי שהוא סמוך לעור והוושט סמוך למפרקת (=חוליות הצוואר)".
יש שפירשו[7], שהסבה לצד שמאל קשורה למבנה הקיבה. הבסיס המעוגל של הקיבה בולט לצד שמאל, ופי הקיבה – ממנו נכנס המזון לקיבה נמצא בצד ימין. אכילה בשכיבה מגבירה את הלחץ בבטן ובכך מעודדת "ריפלוקס קיבתי־ושטי", שבו תוכן חומצי, אשר בדרך כלל נשאר בקיבה, עולה מהקיבה לוושט וגורם לצרבת. פעמים, שתופעה זו עלולה אף לגרום לקושי בבליעה ותחושת מחנק בלילה[8]. כאשר שוכבים על שמאל, למזון הלעוס יש מקום להיכנס לצד שמאל של הקיבה, שהרי הבסיס המעוגל שלו פונה שמאלה.
[1] "מדוע חז"ל אמרו שצריך להסב לשמאל, שלא להקדים קנה לוושט?", מאיר ברק, מאי 2010, באתר מכון דוידזון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
[2] Mazzarello, P., Harari, M. Left to digest. Nature 448, 753 (2007).
[3] הרשב"ם חולק וטוען שאילו היתה זו כוונת התלמוד, היה צריך להסמיך חשש זה למקרה של פרקדן ולא להביאו אחרי המקרה של הסיבת ימין.
[4] וכן הקשה הרדב"ז בשו"ת ג, תקפד; ראה שוטנשטיין הערה 17 על דברי התלמוד הנ"ל.
[5] יש לציין, שפוסקי ההלכה חששו לביאור הרשב"ם, שיש סכנה בהסבה על צד ימין; ולכן להלכה נפסק, שאף איטר יסב לצד שמאל וישתמש בליל הסדר ביד ימין, משום הסכנה לפי ביאור הרשב"ם (שולחן ערוך תעב ג, משנה ברורה י-יא).
בתלמוד בבלי מסכת תענית, חששו להקדמת קנה לושט, כאשר מדברים בשעת הסעודה: "הכי אמר רבי יוחנן: אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה" (תענית ה, ב); הואיל והאדם מדבר, קנה הנשימה פתוח והאוכל עלול להיכנס לתוכו. יש שביארו, שהאיסור היה כאשר אכלו בהסבה, היינו בחצי שכיבה, אבל כאשר אוכלים בישיבה אין בזה סכנה (פרישה, טור שולחן ערוך קע, א).
[6] ראה גם רש"י חולין כח, א ד"ה משום דוושט.
[7] (2007)Mazzarello, P., Harari, M. Left to digest. Nature 448, 753 .
[8] "ריפלוקס קיבתי־ושטי", ד"ר אורי קפלן, ד"ר קובי כהן, מאי 2022, אתר כללית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה