אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן

 מאת: אורן סעיד

בתיאור הזית של שבעת המינים, חז"ל פירשו שמדובר ב- "זית אֲגוֹרִי". נחלקו המפרשים והחוקרים בזיהוי זית זה.

פרשתנו פותחת במצוות ביכורים אשר בני ישראל התחייבו לקיימה לאחר כיבוש וחלוקת הארץ: "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ...  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ... " (כו, א-ב).  רש"י מבאר בד"ה "מראשית" שהאות מ"ם במילה "מראשית" באה למעט ולומר, שביכורים מביאים רק מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעה מינים בלבד; נאמר כאן 'אֶרֶץ' ['אַרְצְךָ'] ונאמר להלן 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה...', מה להלן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינים".

זית אגורי

רש"י מוסיף ומבאר (ע"פ מסכת ברכות לט, ב) מהו הדבש והזית המוזכרים בפסוק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח): " זית שמן - זית אֲגוֹרִי, ששמנו אגור בתוכו; ודבש - הוא דבש תמרים" (שם). מהו זית אֲגוֹרִי?

פירושים שונים[1] ניתנו לזיהוי 'זית אֲגוֹרִי':

1.    ע"פ המשנה במסכת כלים, במילה 'אֲגוֹרִי' הכוונה לזית בינוני: " 'כַּזַּיִת' שֶׁאָמָרוּ - לֹא גָדוֹל וְלֹא קָטֹן, אֶלָּא בֵינוֹנִי, זֶה אֲגוֹרִי" (פרק יז, משנה ח).

פרי עץ הזית כשהוא בשל.
יוצר: Rainer Deml
מתוך ויקימדיה

2.    רבי אבהו במסכת ברכות (לט, ב), מפרש שזית זה נקרא בשם 'אֲגוֹרִי' משום "ששמנו אגור בתוכו" (רש"י: ששמנו מזומן לצאת, ואינו נבלע בתוכו). בפירוש "תפארת ישראל" למשנה במסכת כלים (שם), ביאר שהכוונה לזית בשל: "אולם מרש"י ברכות (לט, א) משמע דפירוש אגורי היינו, שנתבשל כבר כל כך באילן עד ששמנו מכונס בתוכו כיין בענב דאז הוא גדול כל צרכו" (שם). רבי אבהו מציין שמות נוספים לזית האגורי: "ואמר רבי אבהו: לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו, ואמרי לה: סמרוסי שמו, ולמה נקרא שמו אגורי - ששמנו אגור בתוכו". בפרסית וביונית, יש מילים דומות שמשמעותן הוא "בשל"[2].

3.    בתלמוד ירושלמי (ביכורים פרק א, הלכה ג) אמרו: "כל הזיתים - הגשמים יורדין עליהן, והן פולטין את שמנן; וזה (זית 'אֲגוֹרִי') - הגשמים יורדין עליו, והוא אוגר את שמנו לתוכו". ככל שהטמפרטורות יורדות והגשמים מתרבים, אחוז השמן בזיתים יורד ואיכותו נפגעת בגלל עליית החומציות. לעומת זאת בזן ה'אֲגוֹרִי', גם כאשר נמשכה עונת הגשמים, איכותו וכמות שמנו לא נפגעו. ע. לונדון סבור[3], שזן ה'אֲגוֹרִי' היה מוכר היטב בתקופת המשנה, אך נשכח במהלך השנים בעטיין של מלחמות החורבן או בגלל איבוד התכונות הראשוניות של הזן, כתוצאה מריבוי על ידי זרעים ולא על ידי גרופיות (חוטרים).

4.    הרב ש. י. ל. רפפורט בספר "ערך מילין" (ערך "איגר"), סבור שהזית ה'אֲגוֹרִי' נקרא על שם מקום מפורסם שממנו הוא הגיע. הוא מזהה את המקום כתחנת מסחר נבטית שנקראה Eger הנמצאת על חופי מפרץ אילת[4].

זית אגורי – הזן הסורי

כאמור, רבי אבהו ציין שאחת הכינויים לזית האגורי הוא 'אברוטי' (ברכות, שם). מסתבר שבמאה העשירית עדיין היה ידוע הזית השכיח באזור ירושלים בשם 'אברוטי'[5]. פרופ' מרדכי כסלו הציע שמדובר בזן הסורי, השכיח ביותר בעבר ובהווה במסורת החקלאית הארץ-ישראלית. במחקר בוטנו-ארכאולוגי שבחן את זני הזיתים שהיו שכיחים בארץ ישראל, הסתבר על פי בדיקה של אלפי גלעינים, שבתקופת המשנה והתלמוד היו שכיחים כמה זנים הדומים לאלה המקובלים בימינו במשק המסורתי. שלושת הזנים העיקרים הם, מהגדול לקטן: נבאלי, סורי ומאליסי. ייתכן שהזן ה'בינוני' הנזכר בספרות חז"ל בגודל ובנפח הממוצע (כ-3 סמ"ק) מקרב הזנים המקומיים של ארץ-ישראל והשכיח ביותר ועתיר שמן – הוא הזן הסורי[6].

הזן סורי נחשב לאחד מזני הזית העמידים ביותר בעולם ליובש ולקבוצת הזנים עם תכולת השמן הגבוהה ביותר בפרי. תכולת השמן הגבוהה בזן סורי רומזת על כך שהוא הזית האגורי. כאמור, בתלמוד ירושלמי אנו מוצאים תאור של "אגירת" השמן בזית האגורי: "זית שמן - זה אגורי.  רבי אמי בשם רבי יוחנן זה אווריסי ולמה נקרא שמו איגורי שהוא אוגר שמנו לתוכו. וכל הזתים מאבדין שמנן. אמר רבי חנינא כל הזתים הגשמים יורדין עליהן והן פולטין את שמנן וזה הגשמים יורדין עליו והוא אוגר את שמנו לתוכו" (ביכורים פרק א, הלכה ג).

שיעור "כזית"

בתלמוד בבלי מסכת ברכות דורש רבי יוסי בן רבי חנינא את הביטוי 'אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן' לעניין שִׁיעוּר כַּזַּיִת: "אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן - אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֶרֶץ שֶׁכׇּל שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים. כׇּל שִׁיעוּרֶיהָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ [=עולה על דעתך] ?! וְהָא אִיכָּא הָנָךְ דַּאֲמַרַן [=הרי יש אותם שאמרנו - שאין שיעורם כזית] ! אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁרוֹב שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים" (מא, ב). שִׁיעוּר כַּזַּיִת הוא שיעור מפתח בהלכות רבות.

שִׁיעוּר כַּזַּיִת הוא אחד משיעורי תורה, המגדיר נפח מינימלי של דבר מאכל בתחומים הלכתיים רבים. על פי המובן המקורי שיעור כזית שווה לנפח פרי הזית. כאמור, ראינו שהזית הבינוני, הזן הסורי, נפחו הממוצע 3 סמ"ק. ישנן שיטות הסוברות כך[7], ששיעור 'כזית', הוא נפח ממוצע של זית, בימינו הוא נפח של 3 סמ"ק. ברם, כיום מקובל לחשב שיעור 'כזית' על פי שתי שיטות עיקריות[8]: לפי הרב חיים  נאה – כ-27 סמ"ק, ולפי ה'חזון איש' – כ-50 סמ"ק. יוצא אפוא שקיימים פערים גדולים בחישוב שיעור הנפח בין הזיתים שהיו בארץ ישראל ובין החישובים המקובלים בהלכה.

פרופ' זוהר עמר מספר[9]:

"בסיור שערכתי באי רודוס בעונת המסיק בחודש מרחשוון תשע"ז, התוודעתי לזן זיתים מקומי, גדול במיוחד. מדובר בזן יווני הנקרא מאמוט (mammoth). להלן הנתונים שעולים מתוך מדגם שערכתי לחמישים פירות: אורך הפירות נע בין 51–38 מ"מ; הרוחב נע בין 28–23 מ"מ; המשקל נע בין 19–16 גרם; הנפח נע בין 20–14 סמ"ק, הממוצע 17 סמ"ק. גודלו של הפרי הגדול ביותר שדגמנו הוא 27 X 51 מ"מ, משקלו 18.8 גרם ונפחו 20 סמ"ק. מידות הגלעין 12 X 33 מ"מ. ייתכן כמובן שישנם אף פרטים גדולים יותר".

יתכן שחז"ל ידעו על שיעורם של זיתים גדולים במיוחד, כמו של זן המאמוט, ועל פיהם הם אפשרו להעריך את השיעור הבינוני. נתון זה יכול לצמצם את הפער בין המציאות לחישוב ההלכתי המקובל כיום, וכן להתאים לשיטת הרמב"ם  הסובר ששיעור 'כזית' הוא 16 סמ"ק[10] או קרוב לשיטת הרשב"א הסובר ששיעור 'כזית' הוא 12.5 סמ"ק[11].

---

[1] להרחבה ראה מאמרו של  פרופ' אברהם גרינפלד "הקשר בין שיעורי כזית וכביצה", תחומין כרך יד עמ' 396.

[2] ראה מהדורת הרב עדין אבן ישראל - שטייזלץ, ברכות, שם.

[3] ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הזית. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.

[4] "לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו – זית אירופי", ד"ר משה רענן, פורטל הדף היומי, ברכות (לט, א).

[5] מוקדסי, אחסן אלתקאסים פי מערפת אלאקאלים, ליידן 1906, עמ' 188.

[6] מ' כסלו, 'כזית – פרי הזית כמידת נפח', תחומין, י (תשמ"ט), עמ' 437–427, על זנים אלה ראו א' גור, פ' שפיגל וח' גרטש, הזית, תל אביב תש"ך, עמ' 44–41.

[7] הגר"ח מוואלז'ין ובעל אבני-נזר.

[8] ראו בהרחבה ר' חיים בניש, מדות ושעורי תורה, בני ברק תשמ"ז, עמ' רמו, רנז.

[9] במאמר "שיעור הזית הגדול; בין מציאות לחישוב הלכתי", כתב העת "אֱמוּנַת עִתֶּיךָ", 114, תשעו, מכון התורה והארץ. המאמר המקוון באתר "למעשה – מכון התורה והארץ". 

[10] למעשה הרמב"ם לא התייחס במפורש לשיעור 'כזית' והוא על פי הלימוד של מגן אברהם ומשנה ברורה לשו"ע, שם. לפי הר"י קאפח שיעור 'כזית' על פי חכמי תימן נע בין רבע לשליש ביצה ועומד על כ-15 גרם, ראו הרב אביעד אשואל, ברכת משה, קריית אונו תשס"ז, עמ' כז-כח.

[11] משמרת הבית, בית ד, שער א.

© כל הזכויות שמורות למחבר