מאת: אורן סעיד
הבשלה מלאה של הענבים לפני הבציר או הזיתים לפני המסיק, היא אחד המדדים החיוניים לאיכות היין או השמן.
נאמר בפרשתנו: "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן-הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן-הַיָּקֶב" (יח, כז). פשט הפסוק הוא, שהתרומה שמפרישים הלויים לכהנים, המכונה "תרומת מעשר", נחשבת מבחינה הלכתית כמו התרומה שבני ישראל מפרישים לכהנים מן הדגן שבגורן ומן היין שביקב; תרומה זו אסורה לזרים ולטמאים. העונש על אכילת תרומה טמאה, או אף על אכילת תרומה טהורה על ידי זר במזיד - הינו מיתה בידי שמיים ובשוגג צריך לשלם קרן ו"חומש" - יש להוסיף על תשלום הקרן עוד חמישית משוויו כקנס (רש"י, שם). מה הפירוש "וְכַמְלֵאָה מִן-הַיָּקֶב"?
הבשלה מלאה של הענבים והזיתים
רש"י מבאר: "מְלֵאָה - לשון בישול תבואה שנתמלאת" (שם). המונח 'מְלֵאָה' נזכר גם בציווי "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" (שמות כב, ח), ומבאר שם רש"י: "מלאתך - חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם בכורים" (שמות כב, ח). מכאן, שגם פירות משבעת המינים מכללים במונח 'מְלֵאָה'. הרד"ק מבאר (ספר השרשים לרד"ק ערך 'מְלֵאָה') ש'מְלֵאָה' הוא לשון בישול, וכאן נקראים היין והשמן 'מְלֵאָה' כי הדרך לסוחטן כשהענבים והזיתים מבושלים. אמנם רש"י מציין שעיקר לשון 'מְלֵאָה' הוא בתבואה שנתמלאת בגרעיניה בבישולה, אלא שמתוך כך קורא כן הכותב לשאר הדברים המבושלים.
|
|
ענבים שנבצרו. יוצר: Hamisj מתוך ויקימדיה |
הבשלת התבואה - כאמור, רש"י ציין שעיקר לשון 'מְלֵאָה' הוא בתבואה שנתמלאת בגרעיניה בבישולה. בתחילת תהליך הבשלת גרגירי הדגן, צבע הגרגירים ירוק וכך גם הגבעולים והעלים. האנדוספרם (=רקמת מזון המצויה סביב העובר בזרע) במצב נוזלי וגרגירי העמילן מקנים לנוזל צבע לבן. תכולת המים היא כ-70% - 60%. ככל שמתקדמים בתהליך הבשלת גרגרי הדגן, כמות הנוזלים בגרעין יורדת והגרעינים מתקשים ומצהיבים ומגיעים להבשלה מלאה, עם מלוא התכולה של החומר היבש[1] (פחמימות, חלבונים, שומנים ומינרלים).
הבשלת ענבים ואיכות היין - הבשלה מלאה של הענבים וצבע הענבים הוא אחד המדדים החיוניים לפני בציר, המשפיע על איכות היין. בנוסף, יש לבדוק את צבע הזרע המצוי בענבים: במידה והוא ירוק או נוטה לירוק הענב לא בשל, במידה והוא חום על גווניו השונים, הענב בשל וניתן להתחיל בבציר. במידה והבציר יעשה כאשר הזרעים עדיין ירוקים, השפעת הטננים (תרכובות הנמצאות בקליפות הענבים ובחרצניהם) תהיה משמעותית יתר על המידה על טעמו של היין והוא עלול להיות פחות טוב[2].
הרס"ג מבאר "וכמלאה – אלסלאפה" (שם) – והכוונה למשקה הראשון הניגר בתחילת סחיטתן והוא מבחר היין ומיטבו[3]. בעבר היה מופק יין בשלושה שלבים. בשלב הראשון דרכו את הענבים בגת, אספו את המיץ וממנו הפיקו את היינות האיכותיים יותר. בשלב השני סחטו את הענבים פעם נוספת או שהעבירו עליהם אבן רחיים לשם סחיטת כמות מיץ נוספת. תהליך זה שבר לרוב את הגרעינים ולכן התקבלו יינות בעלי טעם מריר עד מר. היו מקומות בהם מיצו מהזגים (קליפות הענבים) מיץ בפעם שלישית, לעיתים על ידי חימום, מיץ זה נתן יין בעל איכות ירודה, שלרוב לא נשמר זמן רב וניתן לעבדי הבית או נרכש על ידי העניים[4].
הבשלת הזיתים ואיכות השמן - זיתים שעדיין לא הבשילו ושלא הגיעו למלוא תכולת השמן, יניבו שמן מריר וחריף, בעל צבע ירוק. לכן מובן מדוע להפקת שמן זית זך למנורה לקחו את הזיתים שהבשילו בצורה מיטבית[5]: "הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן [זיתים שלקטן בראשונה – רש"י] מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת [מלקטן בראש הזית בגובה שבאילן במקום שהזיתים קודמין להתבשל תחילה מפני שהחמה זורחת שם תדיר, מפי רבי ז"ל; ענין אחר: מניחו להתבשל, דנעשה גרגרין בראש הזית באילן – רש"י] וְכוֹתֵשׁ" (מנחות פרק ח משנה ד, מנחות דף פו, א).
גודש בכלי המכיל יין ושמן
בפירוש ה"חזקוני", מבאר, שהתורה מכנה את השמן והיין מהם יש להפריש תרומות ומעשרות בשם "מְלֵאָה", כי הכלי שמחזיק אותם יכול להכיל את הנוזלים רק עד שהוא מתמלא: "וכמלאה מן היקב - לשמן ויין קורא מלאה לפי שאין הכלי מחזיק מהם אלא כדי מלואו" (במדבר יח, כז). כך גם מבאר
ר' יוסף בכור שור: "וכמלאה - שמן ויין קורא מלאה, לפי שאין הכלי מחזיק מהם אלא כדי מלואו; אין אדם יכול לגודשו מהם" (שם). זה רומז לתכונה של הנוזלים, ליפול מחוץ לכלי, לאחר שהכלי מתמלא.
במצב צבירה של נוזל, צפופות המולקולות כמעט באותה מידה, אולם הן מחליקות זו לגבי זו, נעות בכל הכיוונים וגולשות כלפי מטה בהשפעת כוח הכובד. כוחות המשיכה בין מולקולות הנוזלים קטנים במידה ניכרת מאלו שבמוצקים. אם כדי להפריד מולקולות מהמוצק, למשל, לשבור מוט ברזל, דרוש מאמץ ניכר, הרי כדי להפריד מולקולות מהמים, מספיק רק לשפוך אותם מהכלי, והנוזל מתחלק לכמויות שונות כרצוננו.
לפיכך, הנוזלים ובניהם השמן והיין, נשפכים מהכלי, כאשר הוא מלא עד סופו[6]. לעומת זאת, במוצקים, המולקולות דבוקות זו לזו, אינן נעות זו לעומת זו, אלא מתנודדות תוך שמירה על המבנה הקבוע שלהן. לכן ניתן להוסיף לכלי, המכיל חומר מוצק, גם כאשר הוא מלא, חומר מוצק נוסף, עד לגובה מסוים[7], מבלי שהוא ייפול.
פירושים נוספים
הרמב"ן על הציווי "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" (שמות כב, ח) מבאר שהענבים והזיתים נקראים ''מְלֵאָה' כי הדרך לאסוף אותם אל הבתים: "מלאתך ודמעך לא תאחר - מצינו 'מלאה' בזרע: 'פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע' (דברים כב , ט), ועוד: 'וְכַמֲלֵאָה מִן־הַיָּקֶב' (במדבר יח , כז) - התירוש והיצהר , כענין שנאמר 'וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר' (יואל ב , כד). והנראה לי בלשון הזה, כי יקָרא פרי השדה והכרם 'תבואה' בעבור שיביאו אותה כאחת אל הבתים, ותקָרא גם כן 'אסיף': 'אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא' (ישעיה לב , י); 'וְחַג הָאָסִף' (שמות כג , טז). ולכך תקרא 'מְלֵאָה', כי לאוסף הדבר וקבוצו יקראו 'מילוי'..." (שמות כב, ח).
רבי אברהם אבן עזרא בפירושו הקצר מבאר[8] ש'מְלֵאָה' הוא כינוי לתירוש (יין) והוא נקרא כן, על שם מילוי הכלי, מיד לאחר דריכת היין ביקב: "מלאתך - כינוי לתירוש. ודמעך - כינוי ליצהר. ונקרא התירוש כן - בעבור רוב לֵחַת התירוש, כי מיד ימָלא הכלי כאשר ידרוך הדורך (על פי ישעיה טז , י); והעד: 'וְכַמֲלֵאָה מִן־הַיָּקֶב' (במ' יח , כז)..." (שמות, שם).
[1] ראה במאמר "ביכורי קציר חיטים ושעורים" לחג השבועות, בבלוג זה.
[2] "שלבי הכנת היין", אנצ' הלכתית-חקלאית, אתר "למעשה – אקטואליה הלכתית", מבית מכון התורה והארץ.
[3] ע"פ חומש "תורת חיים", בהערות, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים.
[4] המכלול – האנצ' היהודית בערך "יין".
[5] להרחבה ראה במאמר "שמן זית זך", פרשת תצווה, בבלוג זה.
[6] למעשה, גם שהכלי מלא, ניתן להוסיף עוד מעט מים, עד שהם מתקמרים מעל הכוס למעין כיפה. זאת תודות למתח פני הנוזל (הקרוי גם "מתח הפנים") - הוא הכוח, המחזיק את המים העודפים שבכוס בצורת כיפה ומונע אותם מלהישפך החוצה. כוח זה פועל מפני הנוזל פנימה אל מרכזו והוא אף מהדק זו אל זו את מולקולות המים. כל עוד שכוח מתח הפנים גדול מכוח הכובד של המים, הקמרון יגבה עוד ועוד. המים יפלו מהכוס רק לאחר שכוח הכובד יגבר על כוח מתח הפנים של המים. ראה גם במאמר "בירוצי המידות", פרשת פנחס, בבלוג זה.
[7] כל עוד מרכז הכובד הוא בתוך הכלי.
[8] רבי אברהם אבן עזרא בפרשתנו, מפנה אותנו לפירושו בחומש שמות, המובא כאן.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה