פרה אדומה

 מאת: אורן סעיד

אדם שנטמא בטומאת מת, היה נטהר על ידי הזאת מים המעורבים באפר פרה אדומה. "אדומה" - הכוונה לצבע חום הנוטה לאדום, שהיה הצבע של בקר הבר הקדום.

אדם שנגע במת הינו טמא,  וכדי להיטהר, חייב הוא  להתחטא (=להתנקות מהטומאה). ההתחטאות  נעשית על-ידי  הזאת מי-חטאת (הנקראים גם מי-נידה),  כלומר על-ידי כך שכוהן מזה עליו מים המעורבים באפר של פרה אדומה.  המדובר באפרה של פרה אדומה "תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (יט, ב).  חז"ל  מטעימים,  כי הפרה צריכה להיות תמימה באדמימותה, ואסור שתהיינה  בה אפילו  שתי שערות  שחורות (פרה פרק ב, משנה ה). "אדומה" - הכוונה לצבע חום הנוטה לאדום[1]. 

כמו כן פרה אדומה אסור שתיעשה בה מלאכה. משום כך, פרה אדומה היתה נדירה. את הפרה הזאת הוציא הכוהן מחוץ למחנה, שחט אותה, שרף אותה כולה, והשליך לתוך השריפה עץ ארז ואזוב ושני תולעת.  איש טהור  אסף את  האפר והניח  אותו מחוץ למחנה במקום טהור. בזמן שבית-המקדש  היה קיים, החזיקו את האפר על הר הזיתים[2].  לצורך טיהור הטמאים היו מביאים קצת אפר בכלי-חרס ושופכים עליו מים חיים, כלומר מי מעיין או נהר.  אלה היו מי-החטאת, שהיזו על טמא-מת, כדי לטהר אותו מטומאתו. ניסוי שערך פרופ' זהר עמר, הניב מסקנה שפרה יחידה, לא גדולה במיוחד, עשויה להספיק לטהרתם של כ-660 מיליארד טמאים[3].

פרה אדומה. יוצר: Piotrus.
מתוך ויקימדיה

מצוות פרה אדומה היא אחד הדברים "שיצר הרע משיב עליהם",  כלומר שאין להם הסבר הגיוני והיא נחשבת  לדוגמה הטובה ביותר של ה"חוקים" - שמן של מצוות אלו.  פרה אדומה תמימה היתה  בהמה נדירה מאוד,  ולא לעיתים קרובות אפשר היה לקיים מצווה זו. משום נדירותה של פרה אדומה, מצינו שהיו לוקחים אותה גם מנכרים ובדמים מרובים. ידוע המעשה בנכרי דָּמָא בֶּן נְתִינָה מאשקלון, שבשכר קיום מצוות כיבוד אב ואם זכה שנולדה פרה אדומה בעדרו וחכמי ישראל באו לקנותה ממנו (קדושין לא, א).

מוצא צבעי הבקר[4]

הבקר המבויית המודרני התפתח מאב מוצא קדום אחד שהוא בקר הבר .(aurochs) הפרט החי האחרון המוכר נהרג על ידי צייד בשנת 1627 בשמורת טבע ליד וורשא, פולין. ייתכן ופרטים מעטים של המין שרדו במקומות אחרים גם מאוחר יותר אך אין עדויות לקיומם. בבקר הבר הייתה קיימת דו-צורתיות מינית בדומה למיני בקר רבים אחרים. השור נראה שונה מאד מהפרה. מבנה הגוף שלו היה גדול יותר וקרניו היו ארוכות ועבות יותר (אורך הקרן בזכר עד 107 ס"מ ובנקבה עד כ – 70 ס"מ). צבע הפרווה של הזכר היה שונה לחלוטין מצבע פרוות הנקבה. מציורי קיר במערות מתקופת הקרח, מעדויות היסטוריות מהמאה ה – 16 (תקופה שקדמה להכחדת מין זה) וממחקרים מודרניים שנערכו בזני בקר רבים ניתן לשחזר את צבעי הפרווה. העגלים משני הזוויגים[5] נולדו בצבע ערמוני (=חום אדמדם). צבע הזכרים הפך לאחר כחצי שנה לחום כהה או שחור עם פס לבן לאורך השדרה. לעומת זאת צבען של הפרות (נקבות) נשאר חום אדמדם גם עם ההתבגרות. אין זה מפתיע שהצבע האדום והשחור הם הצבעים הנפוצים ביותר בבקר גם היום משום שהם מייצגים את הצבעים המקוריים של אב המוצא. גנים נוספים (modifier genes)  משנים את התבטאותם  של הגנים המקוריים וגורמים לטווח אפשרויות רחב יותר שאותו אנו רואים בגזעי הפרות בימינו, אך כנראה לא היה מוכר בעת העתיקה. בבקר הבית[6] אין בהכרח קשר בין הצבע לזוויג בדומה לבקר הבר.

גידול פרה אדומה

לפי המשנה (פרה פרק ג, משנה ה), תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד חורבן בית המקדש השני: את הפרה האדומה הראשונה "עשה" (שרף) משה.  את השנייה "עשה" עזרא, ואחרי עזרא נשרפו עוד שבע פרות בידי שמעון הצדיק,  יוחנן כוהן גדול (כל אחד שתיים),  אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף, חֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי (כל אחד מהם שימש בכהונה גדולה ובימי כהונתו עשה פרה אחת); ומציין הרמב"ם: "והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון" (רמב"ם הלכות פרה אדומה סוף פרק ג).

ניתן למצוא ברחבי העולם פרות אדומות; בכמה מקומות בעולם אף מגדלים עדרים שלמים של פרות אדומות, ויש מומחים מיוחדים לגידול פרות כאלה. ידוע שלמלכת הולנד יש עדר כזה, וכן קיימים עדרים של פרות אדומות בסקנדינביה ובצפון אמריקה (בטקסס יש עדרים של אלפי פרות אדומות). כיום יש גם אפשרויות של פיתוחים גנטיים, וניתן במחיר לא יקר מאד להביא לארץ עדרים של פרות אדומות, שישתכללו עם הזמן על ידי פיתוחים גנטיים[7].

ניסיון אחד לגדל פרה אדומה נעשה בכפר חסידים. בתחילת מארס 1997 נודע כי נולדה פרה אדומה מהזרעה מלאכותית בין זרע פר אמריקאי אדום ורחם פרה ישראלית. אולם לאחר מספר חודשים היא נפסלה לאחר שהתגלו בזנבה שתי שערות לבנות . גם  בבת שלמה, בחוות הבקר של דני גרינברג, נעשה ניסיון כושל לגדל פרה אדומה[8].

בשנת תשנ"ג התפרסם[9] כי  בחווה מיוחדת באי קטן בשוודיה נמצאות כ-17 פרות אדומות. בחווה זו מגדלת חוקרת, זואולוגית, פרות מזן מיוחד של פרות אדומות. החוקרים בודקים בחווה זו את הגנים המיוחדים של פרות אלו ואת תכולתו של חלבן, שנודעו לו תכונות מיוחדות, והוא בעל ערך תזונתי מיוחד.

בספטמבר 2022 יובאו מטקסס שבארצות הברית חמש פרות אדומות, והועברו לחוות גידול בבית שאן. כיום הן משוכנות במרכז המבקרים בשילה הקדומה. שם הן מגודלות בתנאי גידול מיוחדים ובפיקוח הלכתי הדוק. כל חמש הפרות כבר הגיעו לגיל המתאים למצוות הפרה אדומה, כלומר הן בנות יותר משנתיים. אולם על חלקן או כולן, נמצאו שערות לבנות בזנבותיהן.  מידת הקרבה של השערות הלבנות זו לזו והשאלה אם הן אכן פוסלות את הפרות מלשמש לייעודן, זהו נושא הנדון, בבית המדרש לענייני פרה אדומה במכון המקדש[10].

בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה (כד, א) נאמר שניתן לקבל פרה אדומה ע"י כך שמעבירים נגד עיניה חפץ אדום בשעה שנרבעת. יש לציין שכיום המדע חולק על אפשרות זאת[11].

---

[1] בשפת המקרא והמשנה אין שם לצבע "חום", ושמות הצבעים היחידים הקיימים במקרא ובדברי חז"ל הם: אדום, שחור, ירוק ולבן. כל שאר הגוונים שאנו רואים נחשבו כסוג של אחד מאלו. ממילא, צבע חום ממוצע נחשב כחלק מ"אדום". ראה גם מאמרו של ד"ר נדב שנרב, "צבעים במבט התורני", תחומין כג, תשס"ג, 509-516.

[2] לגבי זיהוי המקום המדוייק של שריפת הפרה בהר הזיתים, ראה מאמרו של הרב יוחנן אדלר, תחומין כב, עמ' 537.

[3] "ניסוי מדמה של שריפת פרה אדומה", פרופ' זהר עמר, תחומין מ, תש"פ, 543-553.

[4] ע"פ מאמרו של ד"ר משה רענן, "ואין מוציאין עמה אדומה – פרה", בפורטל הדף היומי, יומא (מב, ב).

[5] זוויג הוא מונח במדעי החיים המתאר את סיווגו של יצור או צמח, כזכרי או נקבי. במשמעותו זו, "זוויג" מקביל למילה "מין" הנהוגה בשימוש הכללי של השפה העברית.

[6] בקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) היא חיית משק ממשפחת הבקר. נקבת בקר הבית מכונה "פרה", והזכר מאותו מין מכונה "פר", "שור" או "אלוף".

[7] מתוך מאמרו של הרב בנימין לנדאו, "פרה אדומה למעשה", מכון המקדש, ירושלים.

[8] ר' שמואל ברקוביץ, "מלחמות המקומות הקדושים", מכון ירושלים לחקר ישראל, 2000, עמוד 128 ועמוד 95. ראה גם בעלון "שיחת השבוע" מס' 534, פרשת צו / פרה, יט באדר שני התשנ"ז, 28.3.97, במאמר "פרה אדומה בהמתנה למלך המשיח".

[9] בעיתון "יום השישי" בתאריך ו' תמוז תשנ"ג  25.6.93 .  פורסם גם בעיתון "דבר", 3.4.1989, עמוד 7, במאמר של נח הזבולוני "הפרה האדומה נמצאה".

[10] "בעיות הכשרות בפרות האדומות שיוצגו לציבור החל מפסח", ארנון סגל, מקור ראשון, 14.3.23

וכן "המלחמה היא בגלל הפרה האדומה", ארנון סגל, עלון "עולם קטן", גיליון 955, חוקת, תמוז התשפ"ד.

[11] ראה מאמר  בפרשת ויצא,  "מעשה יעקב בצאן לבן".

© כל הזכויות שמורות למחבר