מכת הצפרדע - תנין

 

 מאת: אורן סעיד

חלק מהפרשנים סבורים, כי מכת הצפרדעים היא מכת התנינים השוכנים בנילוס.

בפרשתנו אנו קוראים על מכת הצפרדעים שה' הביא על מצרים (ח, א-יא). נחלקו הפרשנים במהות מכת הצפרדע, האם מדובר בצפרדעים המוכרות לנו או בתנינים, כפי שמביא רבי אברהם אבן עזרא: "והמפרשים נחלקו במלת צפרדעים, ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים יקרא בלשון ערב 'אלתמסח' [=התנין, בערבית], ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו, כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני, והוא הידוע" (אבן עזרא הארוך, ז, כז). רבי סעדיה גאון פירש בספר תהילים, על הפסוק "יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם" (תהלים עח, מה), שהצפרדעים היו למעשה תניני היאור (תמסח), כנראה בשל לשון הפסוק על השחתה.

האברבנאל מסביר שהצפרדעים הם התמסחים:

"וכל זה מוכיח שאין הצפרדעים האלה הדגים הקטנים הצועקים אלא התנין הגדול הימיי הנקרא אל תמסאח, שהוא בתמונת תנין, ומניע הלחי העליון, והוא אכלן גדול יאכל עגלה אחת או נער אחד כולו, ואלה הצפרדעים יוצאים מנילוס אז לבקש אוכל לנפשם שמפני באשת היאור לא היו יכולים להתפרנס מהדגים המתים הנבאשים ויצאו ליבשה לאכול, ועוד היום הזה יוצאים לפעמים מיאור נילוס אל השפה לטרוף טרף באדם ובבהמה מהם ובזמן המכה נתרבו מאד ויצאו בגזירת השם ונכנסו בכל גבול והיו טורפים" (שמות ז, כו).

וכן הספורנו[1] סבור שמדובר תנין, לפי התיאור: "כדברך - ...הנה הצפרדעים ביאור היה אז שינוי מחודש בטבע היאור, כל שכן בהיות אותם הצפרדעים משונים מכל בעל חי זולתם במה שמניעים לחי העליון, ומכניסים ואינם מוציאים, והנה האל יתברך יכריתם ממך ומבתיך בלבד" (ח, ו).

תנין היאור בוגר על גדת נהר הנילוס,
באזור אגם ויקטוריה, כשפיו פעור.
יוצר: שרה מקנס.
מתוך ויקיפדיה

מה הקשר בין הצפרדע לתנין[2]?

נאמר במדרש לקח טוב: "בצפרדעים - מה לשון צפרדע? צפר היה בנילוס בעל דעה, שרק להם הם באו, ונקראו על שם בצפר בעל דעה: צפר-דעה" (שמות ז, כח). המדרש אומר שיש בנילוס ציפור חכמה (= בעלת דעה) שרק היא יודעת להסתדר עם התמסח; היא עומדת תמיד על ראשו של התמסח; והתמסח נקרא על שם הציפור החכמה "בעל ציפור דעה"- צפר-דע.

הציפור  "תנינן מצרי" (Plover Pluviancis Aegyptus) נוהגת לשבת על התנין דרך קבע, אך מאחר שרגיל הוא התנין לנוח כשפיו פתוח (היינו כשהלסת העליונה מורמת) אפשר שציפורים מחוכמות אלו ינקרו במקורן בשיני התנינים בחפשן אחר טפילים. צפור זו נוהגת בזהירות ומשמיעה קול כאשר היא בורחת מפני הסכנה, ועל ידי זה היא מזהירה גם את התנין. תיאור זה נזכר בדברי ההיסטוריון הרודוטוס (מאה החמישית לפני הספירה). למרות שחוקרי טבע מודרניים ציינו שקשר הדדי שכזה בין שני המינים אפשרי, וציפור התנין טורפת חרקים ליד תנינים, לא נצפה שיתוף פעולה כזה בין השניים[3].

מניע הלחי העליון

כאמור, האברבנאל והספורנו הזכירו שהתנין "מניע הלחי העליון" (שם). התנין רגיל לנוח, כשפיו פתוח, היינו כשהלסת העליונה מורמת. התנינים ובהם תנין היאור, הם "בעלי דם קר", שתלויים בחום מהסביבה כדי לווסת את טמפרטורת גופו. כדי להתחמם רובצים התנינים תחת השמש, וטבילה במים מצננת אותם. לעיתים קרובות, ניתן לראות את תנין היאור משתזף בשמש ופוער את פיו לרווחה. הוא עושה זאת כדי לפזר עודפי חום ולקרר את ראשו (ובפרט את המוח ואיברי החושים), בזמן שיתר הגוף מתחמם. בחורף, גופם קר יותר בכמה מעלות צלזיוס מאשר בקיץ, אך למרות זאת, דווקא בעונה הקרה הם פעילים יותר, אף כי שהייה במים קרים מאטה את קצב חילוף החומרים[4].

"והוא אכלן גדול"

האברבנאל ציין שהתנין "והוא אכלן גדול יאכל עגלה אחת או נער אחד כולו" (שם). תנין היאור בולע נתחים שלמים  של הטרף שתפס, כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור, ואינו לועס את מזונו. עיבוד המזון מתבצע במערכת העיכול החזקה והיעילה שלו, שבזכות חומצות הקיבה החזקות שבה מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה. כמו כן, נמצאו אבנים בקיבתם של התנינים, שכנראה מסייעים אף הם לטחינת ועיכול המזון[5].

מכניס ואינו מוציא

הספורנו כתב, שהתנינים "ומכניסים ואינם מוציאים", כלומר אוכלים, ואינם מוציאים הפרשות מגופם. התנין, מוציא את צואתו כדרך הטבע, ככל הזוחלים. היו שסברו, שהציפור "תנינן מצרי" (Plover Pluviancis Aegyptus), מנקה את הצואה של התנין, מאחר והתנין לא מסוגל לעשות זאת, ובאמת הציפור רק מנקה חרקים מפיו[6]. הספורנו פירש לפי הידע שרווח בתקופתו.

תנין היאור והנילוס

האברבנאל מציין שהתנינים נמצאים עד היום בנילוס  "ועוד היום הזה יוצאים לפעמים מיאור נילוס אל השפה לטרוף טרף באדם ובבהמה מהם" (שם); וכן הספורנו: "כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה - אף על פי שלא סר הרע לגמרי, שנשארה באשת הארץ, ונשארו הצפרדעים ביאור, המזיקים שם עוד היום" (ח, יא).

תנין היאור מצוי באפריקה בלבד. למרות שהוא קרוי על שם ה"יאור" (הנילוס), הוא נכחד לחלוטין במצרים, ורק ביובלים העליונים של הנילוס, שבעומק יבשת אפריקה, אפשר למצוא את שרידיו. הכחדתו המשמעותית נובעת מהתפתחות השימוש בנשק חם, ומאחר שהרבו לצוד אותם הן בשל סכנתם לאדם ולבהמות, והן כדי להשתמש בעורם לתעשיית מוצרי עור, בעיקר לייצור נעליים וארנקים לנשים[7].

---

[1] רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ (נולד 1468 או 1473- נפטר אחרי 1550).

[2] על פי מאמרו של ד"ר אפרים יצחקי, "פרשת וארא", באתר "גרעין מרחבים.

[3] על פי אנצ' ברטניקה (באנגלית) בערך "crocodile bird" (=תנינן מצרי).

[4] המכלול – האנצ' היהודית בערך "תנין היאור", בפסקה "מטאבוליזם".

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "תנין היאור" בפסקה "תזונה וציד".

[6] "מסע משולם מוולטרה", בארץ ישראל בשנת רמ"א (1481), אברהם יערי, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ט,עמ' 51-52.

[7] אנצ' לבית ישראל, הרב רפאל הלפרין, בערך "תנין היאור", הוצאת הקדש רוח יעקב.

© כל הזכויות שמורות למחבר