מאת: אורן סעיד
כל המביא ביכורים חייב להביאם בכלי. העשירים היו מביאים את הביכורים בסלים מחושקים ומצופים כסף וזהב והעניים היו מביאים בסלים עשויים ענפים קלועים מערבי נחל מקולפים.
אחת המצוות בחג השבועות היא הבאת ביכורים: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אלקיך" (שמות כג, יט). הביכורים הם פירות האילן והאדמה שהבשילו ראשונה, ומצווה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים. במצוות ביכורים בני ישראל התחייבו לקיימה לאחר כיבוש וחלוקת הארץ: "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ... וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ... " (דברים כו, א-ב). רש"י מבאר, שהאות מ"ם במילה "מראשית" באה למעט ולומר, שביכורים מביאים רק מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "מראשית - ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעה מינים בלבד; נאמר כאן 'אֶרֶץ' ['אַרְצְךָ'] ונאמר להלן 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה...' (דברים ח, ח), מה להלן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינים[1]" (דברים, שם).
כל המביא ביכורים חייב להביאם בכלי, שנאמר: "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא [=כלי]" (דברים כו, ב), מלמד שטעונים כלי (ספרי, שם). המשנה במסכת ביכורים מתארת ממה עשויים הסלים בהם הביאו את הביכורים: "הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב; וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה; וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים" (פרק ג, משנה ח). העשירים היו מביאים סלים מחושקים ומצופים כסף וזהב והעניים היו מביאים בסלים עשויים ענפים קלועים מערבי נחל מקולפים[2].
|
|
קליעה בעזרת נצרי ערבה יוצר: Stefdn. מתוך ויקימדיה |
סלים מערבה[3]
מניחים שכבר לפני אלפי שנים שימשו נצרי ערבה להכנת רשתות דיג, סלים, מלכודות, גדרות שבכה ועוד. סירות נצרים נקלעו מענפי ערבה שחוברו בעזרת נצרים דקים או מפוצלים. היתרון של נצרי ערבה הוא בגמישותם והעובדה שהם אינם מתפצלים במהלך הקליעה כחומרי גלם אחרים. ניתן לכופף אותם בקלות מעבר לפינות חדות בעת הכנת סלים. רק לעיתים נדירות חפצים אלו שורדים משום שהם עשויים מחומר אורגני מתכלה ולכן רוב העדויות לקיומם הן מעקבות שהם השאירו על גבי בוץ וכד'. רוב המידע על סלי ערבה מגיע מטביעות הנצרים על גבי כלי חרס שיוצרו בתוכם. אחת משיטות הייצור הייתה לצפות דפנות סל נצרים בטיט ולאחר מכן לשרוף אותו וכך לקבל את כלי החרס.
סל ביכורים - בית הכנסת של ציפורי
ברצפת הפסיפס של בית הכנסת בציפורי, מהמאה החמישית לספירה, ברצועה הרביעית מלמעלה, מופיע בסמוך לשולחן 'לחם הפנים', סל ביכורים. פירות הביכורים מונחים בסל העשוי נצרים קלועים. הסל מכיל מספר פירות, שהאמן הצליח לעצבם כך שניתן להבחין בהם בצורה ברורה למדי: אשכול ענבים מונח בצד השמאלי של הסל. פרי הרימון נמצא בסמוך לו, ומימין. בסמוך לרימון ולאשכול הענבים ניתן להבחין בתאנה בשלה בצבע צהבהב, ומעליה תאנה נוספת בצבע בהיר יותר. מימין לתאנה זו מצוין פרי עגול, שהחופרים מזהים כאתרוג. בין התמר לאתרוג מצוינים שני פירות קטנים, אולי זיתים. מתחת לאתרוג פרי כהה מאורך, שאולי ניתן לזהותו כתמר. לדעת החופרים, סל ביכורים זה מאפיין את ימי המשנה והתלמוד[4].
למרבה הפלא, לא מופיעות חיטה או שעורה עם פירות שבסל, אף שהן נמנות עם שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל ושמהם מביאים ביכורים. יתכן שהסיבה לכך היא, כי החיטים והשעורים בדרך כלל לא היו נראים בסל הביכורים, מאחר והיו בתחתית סל הביכורים, כפי שמפרט הרמב"ם בהלכות ביכורים: "... ולא יביאם בערבוב, אלא שעורים מלמטה וחטים על גביהן וזיתים על גביהן ותמרים על גביהן ורמונים על גביהן ותאנים למעלה מן הכלי, ויהיה דבר אחד מפסיק בין מין ומין כגון הוצין וחלף או עלין וכיוצא בהן, ומקיף לתאנים אשכולות של ענבים מבחוץ" (פרק ג הלכה ז, על פי התוספתא ביכורים ב, ח).
על שפת הסל תלויות שתי ציפורים דווקא על שני צידיו החיצוניים, כדברי רבי יוסי הגלילי במשנה (ביכורים ג, ה) ובתלמוד הירושלמי: "לא היו נותנין את הגוזלות על גבי הסלין שלא ינבלו הבכורים, אלא תולה אותן חוץ לסלים" (ביכורים פרק ג הלכה ד). הטעם לכך הוא, שמא יעשו הגוזלים את צרכיהם על הפירות[5].
תחת הסל מצלתיים אשר כנראה התלוו אל החליל שהִכָּה[6] לפני שיירת הביכורים העולה לירושלים. אכן מדהימים הם פרטי הפסיפס התואמים את ההלכה המקובלת והמובאת בדברי התנאים והאמוראים.
[1] על שבעת המינים ראה בהרחבה במאמר "שבעת המינים", בפרשת כי תבוא, בבלוג זה.
[2] על פי פירוש המשניות לרמב"ם.
[3] מתוך המאמר "עניים בסלי נצרים של ערבה קלופה – ערבה מחודדת", ד"ר משה רענן, פורטל הדף היומי, בבא קמא (צב, א).
[4] "מוטיבים מעולם הצומח בפסיפסים קדומים בארץ ישראל ובעבר הירדן", יוסי שפנייר, "על אתר", יג-יד (אלול תשס"ו) , 45-92.
[5] על פי פירוש "פני משה" לירושלמי (שם) וכן פירש רבינו עובדיה מברטנורא למשנה (ביכורים ג, ה).
[6] על ההכאה בחליל, ראה במאמר "והחליל מכה לפניהם", חג השבועות, בבלוג זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה