תורה ומדע: גד השדה

מאת: אורן סעיד

התורה מציינת שהמן היה דומה לזרע גד השדה, המזוהה עם הכוסבר ע"פ מסורת התרגומים ועל פי הבלשנות השמית.

המן שירד במדבר סיני מתואר כך: "וְהַמָּן, כִּזְרַע גַּד הוּא" (יא, ז). בפרשת בשלח מתואר המן כך: "וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן" (שמות טז, לא). מהו הגד ?

בתרגום הירושלמי מתורגם: "גד – כוסבר", וכן רס"ג פירש "גד - כוסברתא" (ראה גם אבן עזרא לשמות, שם). גם תרגום השבעים והוולגטה זיהו את צמח הגד עם הצמח הקרוי בלשון המשנה כוסבר, והידוע בשמו הערבי - כוסברה.

צבע זרע הכוסברה הוא חום. לכן רש"י פירש את הפסוק כך (ע"פ יומא עה, א): "כזרע גד לבן - עשב ששמו קוליינדרי (כוסבר) וזרע שלו עגול ואינו לבן והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד אלא לעניין העיגול". כלומר, המן היה דומה בצורתו לצורת זרע גד השדה שצורתו עיגול, אך לא היה דומה לצבע זרע גד השדה; שזרע גד השדה צבעו חום בעוד שצבע המן היה לבן.

זרעי גד השדה - כוסברה (Coriandrum sativum).
מתוך ויקימדיה

ישנם זיהויים נוספים לגד[1], אך הכוסברה היא הזיהוי הכי מתקבל, מאחר והוא מבוסס על מסורת התרגומים ועל הבלשנות השמית[2]. מעניינת הערתו של דיוסקורידס[3], המציין שבני קַרְתְּ חַדַשְתְּ[4], אשר בצפון אפריקה, קוראים לצמח הכוסברה בשם גויד (Goid). כנראה, גם השם הארמי 'גִידָא' שמובא בתרגום אונקלוס ובתלמוד מכוון לכוסברה (Coriandrum sativum), הקרויה בעברית 'גד השדה'.

בארץ ישראל הכירו שני מיני כוסברה - מין בר ומין תרבות: "הַקִּשּׁוּת וְהַמַּלְפְּפוֹן אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה... כּוּסְבָּר‏, כּוּסְבַּר שָׂדֶה ... אינם כלאים זה בזה" (כלאים, פרק א משנה ב).

לזרעי הכוסברה ריח חזק מאד בגלל נוכחות חומרים ארומטיים. כבר מהעת העתיקה עלי הכוסברה נאכלים וזרעיה משמשים כתבלין. הממצא שייתכן והוא הקדום ביותר של הכוסברה הוא מהתקופה הקדם קרמית. בחפירות שהתבצעו במערת נחל חימר נמצאו 15 פרודות יבשות של צמח זה. שרידי הצמח (כחצי ליטר פרודות) נמצאו בקברו של המלך המצרי תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן (1341 - 1323 לפנה"ס) ובאתרים נוספים במצרים. מאחר והכוסברה איננה צמח בר במצרים מניחים שכבר אז היא שימשה כגידול תרבות. עדות כתובה מהעיר פילוס ביוון מלמדת על גידולה כבר מהאלף השני לפני הספירה לצורך ייצור בושם, צריכת זרעיה כתבלין ואכילת עליה כירק. כמויות גדולות של הצמח מאותה תקופה נמצאו גם בחפירות במקדוניה דבר העשוי להצביע על גידול הצמח כגידול תרבות[5].

הכוסברה משמשת תבלין למזונות שונים, למשקאות חריפים, לשוקולד ולקקאו, לטבק, לתרופות, וכן לתערובת-תבלינים הידועה בשם קארי. משתמשים בעלים לסלט, ובעיקר בזרעים, שריחם נעים וחזק. עלי הכוסברה עשירים במיוחד בויטמין A, ויטמין C וויטמין K, עם מינרלים תזונתיים נוספים. זרעי הכוסברה מספקים כמויות משמעותיות של סיבים תזונתיים, סידן, סלניום, ברזל, מגנזיום ומנגן[6].

החוקרים גילו את התפקיד המולקולרי של הכוסברה, בעיכוב יעיל של פרכוסים, הנפוצים באפילפסיה ובמחלות אחרות. ד"ר ג'וף אבוט - פרופסור לפיזיולוגיה וביולוגיה, באוניברסיטת קליפורניה, בית הספר לרפואה של אירווין והחוקר הראשי של המחקר - חשף במחקריו, כי הכוסברה יכולה להפעיל תעלות אשלגן במוח ולהפחית התקפים[7].

מחקרים אחרים הדגימו את התכונה האנטי-סרטנית של הכוסברה, וכן את השפעתה על עיכוב ההתפתחות של גרורות סרטניות, הנובעת בעיקר מכך שהיא מכילה ריכוז גבוה של תרכובות נוגדי חמצון. לפיכך, החוקרים ממליצים לשלב את הכוסברה, עם תרופות קונבנציונליות לטיפול בסרטן[8].

[1] זרע פשתן (מכילתא בשלח פ"ה; יומא עה, א), זרע החרדל (אבן עזרא שמות, שם - בפירוש השני) ועוד.

[2] ראה "עולם הצומח המקראי", יהודה פליכס, בערך "גד", הוצאת מסדה בע"מ, רמת גן, 1968.

[3] פדניוס דיוסקורידס (‏ 40 – 90 לספירה לערך) היה רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מאנאזרבוס שבקיליקיה. דיוסקורידס כתב ספר בן חמישה כרכים ביוונית, על עניינים רפואיים, שהיה אחד מספרי רפואת הצמחים המשפיעים בעולם, ונותר בשימוש מעשי עד המאה ה-17.

[4] קרתגו, עיר ומעצמה בנומידיה, בשטחה הנוכחי של תוניסיה.

[5] על פי המאמר "דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני – גד השדה", פורטל הדף היומי, כתובות (סא, א), ד"ר משה רענן.

[6] ויקיפדיה האנגלית בערך "Coriander" [=כוסברה].

[7] "New study explains the molecular mechanism for the therapeutic effects of cilantro"

University of California – Irvine, July 2019

[8] "Antioxidant activity of Coriandrum sativum and protection against DNA damage and cancer cell migration"

by Esther LH Tang; Jayakumar Rajarajeswaran; Shin Yee Fung; MS Kanthimathi

BMC Complement Altern Med. v13 2013

Department of Molecular Medicine, Faculty of Medicine, University of Malaya,