האזוב - הנמוך שבאילנות

 מאת: אורן סעיד

האזוב המזוהה עם הזעתר, נחשב לנמוך שבאילנות, בגלל מבנה גבעוליו ובשל צורת גידולו המסתפקת במועט.

בתהליך הכנת  אפר פרה אדומה המשמש לטהר טמאים,  הכהן היה משליך  אל תוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת: "וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה" (יט, ו). רש"י מבאר, בשם משה הדרשן,  את התועלת בצירופם לשריפת הפרה: "עץ ארז ואזוב ושני תולעת  - שלושה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל; וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת, יתכפר לו" (יט, כב). עץ הארז – הגבוה מכל האילנות, מסמל את החטא הנגרם בשל גאוות האדם החוטא; ואילו האזוב, הנמוך מכל האילנות, מסמל את החזרה בתשובה, על ידי תיקון חטא הגאווה באמצעות השפלת עצמו כאזוב [1]. במאמר זה נדון בזיהוי האזוב ובהחשבתו כנמוך שבאילנות.

זיהוי האזוב

האזוב המצוי, הגדל בר בישראל, הוא שיח נמוך גובה המגיע עד לגובה חצי מטר בערך. עליו אפורים, ופרחיו הלבנים והקטנים מסודרים בתפרחות צפופות בראשי הגבעולים. שמו הערבי של האזוב הוא הזעתר. האזוב נפוץ למדי  בכל חלקי הארץ במיוחד בהרים, בין סלעים ועליהם. רבי אברהם אבן עזרא אינו מסכים לזהות את האזוב עם הזעתר מכיוון שאין דרכו לגדול בקירות כפי הנאמר בפסוק אשר מתאר את חכמת שלמה בכל מיני הצמחים: "מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים א, ה, יג) וכלשון המימרה: "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר ?" (תלמוד בבלי, מועד קטן כה, ב).: "ולקחתם אגודת אזוב - והגאון פירוש האזוב מלשון ערבי זעת"ר ובלשון לעז אוריגנ"ו והוא עשב נכבד במיני מטעמים. וזה לא יתכן כי הכתוב אומר על האזוב אשר יצא בקיר ולא ידעתי מהו..." (שמות יב, כב).

האזוב - הנמוך שבאילנות.
יוצר: Raffi Kojian
מתוך ויקימדיה

ברם, ע"פ א. ה. הראובני [2] פירוש הפסוק הוא כך: " 'קיר' בעברית אינו דווקא כותל, אלא גם קיר-סלע, כגון 'קִיר מוֹאָב' (ישעיה טו, א), וכן 'כְּזֶרֶם קִיר' (ישעיהו כה, ד). האזוב אין דרכו לגדול דווקא בקירות הסלעים. הוא נמצא במקומות רבים בשדות הבור בין שיחין שונים ובשטחים מסולעים. אבל יש לפעמים שייפגש בקיר סלע זקוף וחשוף, והוא צץ שם וצומח, מסתפק במעט שבמועט,  ומצטיין שם ביתר שאת בסגולותיו הטובות".  לנביטת זרעיו מספיקים גרגרי עפר מעטים. הוא נובט ושולח את שורשיו בתוך הסלע וממסמס אותו. הוא יכול להסתפק במועט, כי יש בו שמן אתרי המאפשר לו קיום כמעט בלא מים.

יתכן והבנייה בעת העתיקה יצרה תנאים משופרים ומתאימים להתפתחות האזוב גם על גבי קירות בתים. סיתות האבנים היה פחות מדויק מאשר בימינו ולכן בעת הבנייה נוצרו ביניהן רווחים גדולים שנאטמו בעזרת טיט שהוא תשתית מתאימה לצמחים. העובדה שהאזוב צמח יובשני יחסית מאפשרת לו להתבסס בגומחות קרקע רדודות שאינן אוצרות מים רבים, מעין אלו הנמצאות על גבי קירות [3].

האזוב שימש להזאת מים ודם, למשל בטקס טהרת המצורע האזוב שימש להזאת הדם על המצורע (ויקרא יד, ו). האזוב מתאים להזאה כי גבעולי האזוב סופגים בצורה יעילה נוזלים [4]. הנימוק לבחירת האזוב, שנמסר מפי כהן גדול שומרוני כאילו האזוב מונע את התקרשות הדם ולכן נבחר להזאת המים והדם, לא מצא אישורו בניסיון [5].

לאזוב שימושים רבים: השמן האתרי המופרש מעליו מנוצל בתעשיית התמרוקים; ברפואה העממית משתמשים בעלים לצרכים שונים, והתבלין זעתר הוא תערובת של עלי האזוב ועשבי בר אחרים.

האזוב -"נמוך שבאילנות"?

רש"י פירש לעיל שהאזוב הוא "נמוך שב אילנות". האם הדבר כך? הרי ראינו בעצם שהאזוב הוא שיח ולא אילן [6]! על כך מתרץ בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז סימן צז), שחז"ל דיברו על דרך לשון בני אדם, שאינם מבחינים בין אילן לשיח; וכן בדרך גידולו, האזוב דומה לאילן:

"ועל דבר מה שהעיר כבוד תורתו מה שמצינו בדברי חכמינו ז"ל בכמה מקומות שחשבו לאזוב שבתורה בין האילנות, כמו שהביא מדברי המדרש רבה ותנחומא והפסיקתא בטעם שצוותה התורה להביא עץ ארז ואזוב גבוה שבעצים ושפל שבעצים וכן בזוהר הקדוש (שמות טו, ב), יש לומר, דהוא רק על דרך לשון בני אדם שקורין אף לאותן שאינם נכנסים בכלל שאמרו חכמינו ז"ל שיש להם דין אילן, אבל בלשון בני אדם קורין אותם קליין בוימעלע (=עצים קטנים), דוודאי בלשון בני אדם אינם מבחינים בין הנכלל בכלל שבדברי חכמינו ז"ל הנ"ל או לא …, ויש לומר דגם בדברי חכמינו ז"ל נקרא עץ מהאי טעמא דדומה בגידולו לעץ כנ"ל" (עיין שם בדבריו להרחבה).

האזוב המצוי הוא שיח רב שנתי מעוצה בבסיסו. מהגזע יוצאים ענפים צדדיים והם מסתעפים לגבעולים. מבנה זה העניק לאזוב מעמד של עץ.

לסיכום: האזוב הוא השיח המכונה "זעתר". חז"ל בדרשתם שהאזוב הוא הנמוך שבאילנות, לא התכוונו לאילן בדווקא, אלא מה שמכונה בלשון העם "אילן", הכולל גם שיחים הדומים מבחינת המבנה שלהם לעץ. ברור גם שקיימים שיחים הנמוכים מהאזוב [7] (למשל, טחבים). לכן יש להסביר, שחז"ל כנראה התכוונו שהאזוב  מצטיין בשפלותו, "יוצא בקירות" ומסתפק במועט שבמועט לשם גידולו, ולאו דווקא מבחינת גובהו הפיזי.

---

[1] גם בתהליך טהרת המצורע לוקחים עץ ארז ואזוב ושני תולעת. השווה לפירוש רש"י: "ועץ ארז: לפי שהנגעים באין על גסות הרוח; ושני תולעת ואזב: מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו, כתולעת וכאזוב" (ויקרא יד, ד).

[2] "סיני" כרך כא עמ' רצז. סיני הוא "ירחון דתי לאומי לתורה למדע ולספרות", כתב עת מדעי-הלכתי למאמרים בנושאים תורניים, ספרותיים, נושאים הקשורים בארץ ישראל ומצוות יישובה, ארכאולוגיה, חקר תפילה, פיוטים ומנהגים, (רבים מהם על סמך מחקרי גניזת קהיר) ועוד. כתב העת יוצא לאור ברציפות, שש פעמים בשנה (למרות השם "ירחון") מאז 1937 בהוצאת מוסד הרב.

[3] ראה גם במאמר "שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת – אזוב מצוי", ד"ר משה רענן, בפורטל הדף היומי, יבמות (קד, א).

[4] ראה בבלוג זה במאמר "דם על המזוזות", פרשת בא.

[5] ע"פ "עולם הצומח המקראי", מאת פרופ' יהודה פליקס, בערך "אזוב", הוצאת מסדה בע"מ, רמת גן, 1968, עמ' 177-178.

[6] להגדרות אילן וירק במדע ובחז"ל ראה מאמרו של פרופ' מרדכי כסלו, תחומין יח עמ' 384.

[7] כיוון שבעצים קטנים עסקינן, בדרך אגב אציין שכיום קיימת אומנות גידול עצים ננסיים בכלי קיבול קטנים המכונה "בונסאי";  המטרה היא לגדל עץ ננסי, הנושא את כל התכונות של עץ גדול, בסביבתו הטבעית. מיישמים את השיטה, ע"י גיזום הענפים והשורשים ועיצוב נוף העץ. גם גורמים אחרים, כמו מרקם הגזע, מראה גילו, הטחב והצמחייה בכלי סביב העץ חשובים. גורמים אלו יחדיו, מספקים את האשליה של מראה עץ ננסי, כפי שהוא נראה בטבע. לרוב משתמשים בעצי מחט, בעלי מחטים קטנים או עצים נשירים, בעלי עלים קטנים. עצי בונסאי אחרים בעלי פרחים קטנים או פירות קטנים. העצים הננסיים, הנמוכים מביניהם,  מגיעים לגובה של כ-5 ס"מ בלבד. להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "בונסאי".

© כל הזכויות שמורות למחבר