על הלחיים

 מאת: אורן סעיד

הלחיים ניתנו לכהן, כי הם חלק עיקרי מראש הבהמה או כי הלחיים מסייעים בהיגוי המילים.

התורה מצווה לתת לכהן את החלקים: זרוע, לחיים וקיבה מבהמות טהורות, מסוג הבקר והצאן, שנשחטו כהלכה: "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זבְחֵי הַזֶּבַח, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכהֵן הַזְּרעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (יח, ג).. מפרש רש"י: "הזרוע - מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אשפלדו"ן [עצם השכם]; הלחיים – עם הלשון" (שם). הזרוע - היא הרגל הקדמית הימנית של בהמות טהורות[1]. הלחיים הם הלסת התחתונה[2], עם הלשון. הקיבה ניתנת כמות שהיא בשלמותה[3]. במאמר זה, נתמקד בהגדרת הלחיים ובתפקידם.

הגדרת הלחיים

על פי המשנה במסכת חולין, הגדרת הלחי היא: "מִפֶּרֶק שֶׁלַּלֶּחִי עַד פִּיקָה שֶׁלַּגַּרְגֶּרֶת" (פרק י, משנה ד), והיינו מהעצם הקדמית הנמצאת בצד פני הבהמה, ממנה מתחיל הלחי ועד ל"פִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת". מהי פִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת[4]?

לחיים של כבש עם הלשון.

הגרגרת (Trachea) היא קנה הנשימה בבעל חי, הנמשך מן הגרון עד הריאה. הגרגרת עשויה טבעות טבעות מראשה לסופה. מעל מהטבעת הראשונה כלפי הפה, יש עיגול אחר - והוא סחוס לבן בצורת כובע מעל  הקנה, ומאמצע העיגול כלפי מעלה באלכסון הוא נעשה מחודד בראשו כעין קולמוס, ונקרא שיפוי כובע. בשיפוי הכובע נמצאים מיתרי הקול והוא ממלא תפקיד חשוב בנשימה ובבליעה[5].

יש אומרים שפִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת הוא שיפוי הכובע (רש"י חולין קלד, ב, ד"ה הפרק) שהיא פתח הגרגרת[6], ויש אומרים, (תוספות שם ד"ה פיקה) שפִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת היא הטבעת העליונה העשויה בצורת "פִּיקָה" – כדור עגול הנקוב באמצע, שתוחבים בו האורגים את הפלך כשרוצים לטוות ("תפארת ישראל", משנה חולין, שם).

הלחיים- חלק מאברי ההגוי

הלחיים מורכבות משרירים רבים המשפיעים על הדיבור ולפיכך הלחיים הם חלק מאברי ההיגוי. הקושי של ילדים הלוקים ב"דיספרקסיה", הוא ביכולת של אזורים מסוימים במוח, לשלוח את הפקודות המתאימות, שיניעו את שרירי אברי ההיגוי (שפתיים, לחיים, לשון, חך, מיתרי הקול), בצורה מתואמת ומדויקת להיווצרות דיבור[7].

רש"י מבאר, על פי התלמוד בבלי (חולין קלד, ב), כי  הבחירה בזרוע, הלחיים והקיבה דווקא, כגמול לדורות על מעשהו של פינחס בן אלעזר הכהן, שהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור כשהוא אוחז ברומח, מתפלל בפיו ומכה את האשה 'אֶל קֳבָתָהּ': "דורשי רשומות היו אומרים: זרוע תחת יד, שנאמר 'וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ' (במדבר כה, ז), לחייםתחת תפילה, שנאמר 'וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל' (תהילים קו, ל) והקבה  תחת 'הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ' (במדבר כה, ח)" (שם).

 רבי אברהם אבן עזרא סבור שמתן האיברים הללו הוא שכר על פעולות הכהן בעבודת הקודש הנעשית בידיים, בברכת כהנים הנאמרת בפה[8] ובדיקת איבריהם הפנימיים של הקרבנות - ובהם הקיבה. כמו כן, הוא מוסיף נימוק פשטני לפיו בשר האיברים הללו טוב יותר: "ודרך הדרש: כי הכהן הוא שוחט השלמים הזרוע שכר זרועו בשחיטה והלחיים שכר הברכה, והקיבה שכר הבדיקה. ועל דרך הפשט, כי אלה טובים משאר הבשר" (יח, א).

בביאור "שפתי חכמים" מבאר על  דברי רש"י (דברים, שם), מדוע נותנים את הלשון עם הלחיים: "דאם לא כן למה לו העצם של לחי אלא ודאי עם הלשון ועוד נראה לי כיון שהלחיים נותנים לו תחת התפלה כמו שפירש"י משום הכי נותנים להם גם הלשון שהוא עיקר כלי הדבור" (שם, אות א). כאמור, רש"י והאבן עזרא מציינים, שהסיבה לכך שנותנים את הלחיים לכהן, בשכר עבודתו של הכהן בפה (ברכת כהנים) או כנגד תפילתו של פנחס. לפיכך נותנים לכהן הלחיים (עם הלשון, שאף לה תפקיד חשוב בדיבור), המשמשים תפקיד חשוב בהגיית המילים.

הלחיים – מסמלים את הראש

הרמב"ם במורה הנבוכים כתב, שהזרוע, הלחיים והקיבה, הם "ראשית" ובעלי חשיבות מיוחדת, בדומה למתנות כהונה אחרות כמו הביכורים וראשית הגז: הלחיים מייצגים את הראש, החשוב שבאברים; הזרוע היא האבר הראשון היוצא מן הגוף בשעה שהבהמה הולכת; והקיבה היא עיקרם של אברי העיכול: "וכן זה העניין בעצמו בלקיחת ה'כהן' 'זרוע ולחיים וקיבה' - ש'לחיים' מראשית הגוף בעל החיים וה'זרוע' הוא הימין והוא תחילת מה שיסתעף מן הגוף גם כן ו'קיבה' ראשית בני המעיים כולם" (ג, לט).

מבחינה אנטומית, הלחיים נמצאות בין עצם הלחי לבין הלסת התחתונה. הן נמצאות מתחת לארובת העין ובין האף והאוזן הימנית או השמאלית, בכל אחד מצדי הפנים. בבסיס לפעולת הלחיים שריר, שריר המחצצר, המסייע בפתיחת וסגירת הפה ובלעיסה. השריר מכוסה בעור כלפי חוץ; וכלפי פני הפה בקרום רירי של חלל הפה.

הלחיים מורכבות משרירים רבים, כריות שומן, בלוטות ורקמות המשפיעות על הבעות הפנים, האכילה ועל הדיבור. הבעות הפנים השונות נובעות מהתכווצויות שרירים ושינויים בזרימת הדם המתבטאים פיזית דרך הלחיים. הלחיים מסייעות לעיכול, על ידי הפרשת אנזימים המסייעים לעיכול המזון. בזמן העיכול המיכני, הלחי מסייעת בשמירה על המזון בפה כך שניתן ללעוס ולבלוע אותו[9].

אצל בעלי חיים בעלי חוליות, סימנים על הלחי יכולים לשמש להבחנה בין מין למין ובין יחידים בתוך אותו מין[10].

כאמור, הלחיים תופסים מקום מרכזי בפנים שלנו, וכן משפיעים על ההבעות שלנו. מובן אם כן, מדוע הלחיים מסמלים את הראש – ולפיכך ניתנים לכהן.

---

[1] להרחבה על הזרוע, ראה מאמר בפרשת צו "החזה והשוק".

[2] על אף שנותנים רק את הלסת התחתונה בלבד, זה נקרא "לחיים" בלשון רבים, כדי לכלול לחי ימין ושל שמאל (מלבי"ם, דברים, שם).

[3] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "זרוע לחיים וקיבה".

[4] להרחבה ראה במיקרופדיה תלמודית בערך "גרגרת".

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "גרגרת".

[6] ברש"ש הסביר פיקה מלשון "פְקיעָה", דהיינו פתח יציאה (חולין, קמד, ב).

[7] המכלול – האנצ' היהודית בערך "לקות שפה".

[8] השווה לפירוש ה"כלי יקר": "וזה יהיה משפט הכהנים  - וטעם הזרוע והלחיים והקבה, קרוב לשמוע שהזרוע שכר נשיאת כפיו והלחיים שכר ברכת כהנים בפה, והקבה כי בזכותו ישלח ה' את הברכה שאוכל קמעא ומתברך במעיו" (שם).

[9] "Anatomy, Head and Neck, Cheeks",

by John D. Nguyen; Hieu Duong,  StatPearls Publishing LLC, 2021.

[10] המכלול – האנצ' היהודית בערך "לחי (איבר)".

© כל הזכויות שמורות למחבר