מאת: אורן סעיד
החזה הניתן לכהן בקרבן שלמים, הוא החלק הנמצא בין צוואר הבהמה לבין השומן התחתון שבכרס הבהמה ; והשוק כולל את עצם השוק ועצם הקולית של רגל ימין האחורית.
החזה והשוק הם חלקים של קורבן שלמים המונפים בעזרה וניתנים במתנה לכהן. החזה והשוק הם מעשרים וארבע מתנות כהונה שניתנות לכהנים מאת בני ישראל.
מהו החזה?
נאמר בפרשתנו, שיש לתת לכהן, את החזה מקרבן השלמים: "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב, הַמִּזְבֵּחָה; וְהָיָה הֶחָזֶה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (ז, לא).
שנינו במסכת חולין (מה, א): "תנו רבנן, איזהו חזה ? זה הרואה את הקרקע". הכוונה לשומן התחתון שבכרס הבהמה. מהיכן מתחיל והיכן נגמר? ממשיכה הגמרא: "למטה עד הצוואר, למעלה עד הכרס" (שם). כשהבהמה חיה, לא שייך לומר "למעלה ולמטה" אלא "קדימה ואחורה", שהרי היא במצב מאוזן. הכוונה כאן היא, כאשר תולים את הבהמה לפשוט את עורה, ודרך התלייה שהראש כלפי מטה. כאשר הבהמה במצב מאונך, שייך לומר "למעלה ולמטה". א"כ, החזה הוא החלק הנמצא בין צוואר הבהמה לבין השומן התחתון שבכרס הבהמה [ראה תמונה].
|
רש"י מבאר: "רואה את הקרקע - אינו משבר מן הצלעות, בגובה הצדדין כלום, אלא השומן התחתון כמות שהוא בחסחוס שבראשי הצלעות". הצלעות היוצאות מצידי עמוד השדרה שבגב, מקיפות את אזור החזה מן הצדדים וחוזרות ומתחברות מלמטה על ידי סחוס [1]. כאשר חותכים את החזה מהבהמה לתתו לכהן, אין שוברים כלום מן הצלעות, שבגובה צידי הבהמה, אלא רק את השומן התחתון הנפרד מן הסחוסים שבקצה התחתון של הצלעות [2]. ברם, הכהן מקבל את השתי צלעות הקדמיות שסביב הקנה (לכיוון הצוואר), וכפי שהגמרא מציינת: "וחותך שתי צלעות משתי דפנות אילך ואילך" (שם). רש"י פירש, שחותך את שתי הצלעות הקטנות שסביב הקנה (לכיוון הצוואר), אחת מימין ואחת משמאל; אבל רבינו חננאל פירש, שתיים ראשונות מכל צד [3].
א"כ, החלק של החזה בקרבן שלמים, הניתן לכהן, כולל גם את העצמות הקדמיות. ברם, לעניין קרבן התמיד, ה"חזה" שאמרו חכמים (תמיד לא, א), הוא רק בשר הכרס ללא העצמות הקדמיות[4].
מהו השוק ?
נאמר בפרשתנו, שיש לתת לכהן, את השוק מקרבן השלמים: "וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן, מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיכֶם" (ז, לב). מבאר רש"י מהו השוק שניתן לכהן: "שוק - מן הפרק של ארכובה עד הפרק האמצעי שהוא סובך של הירך" (שם). בכל רגל ישנן שלש עצמות [5]: א. העצם התחתונה הכוללת את הפרסות עד הברכיים, ונקראת ארכובה. ב. העצם שלמעלה ממנה ונקראת שוק. ג. העצם שלמעלה ממנה ונקראת קולית והיא המתחברת אל העצמות שבשלד הגוף. הכהן מקבל את השוק והקולית של רגל ימין האחורית [6] [ראה תמונה].
גם הנזיר נותן את הזרוע הבשלה מקרבן השלמים שמביא לכהן, ביום שנגמרה נזירותו (במדבר ו, יט-כ); ואכן הזרוע הבשלה היא עצם השוק והקולית, של רגל ימין הקדמית [7]. בנוסף, את הזרוע נותנים במצוות "זְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵיבָה", המחייבת את השוחט לתת את הזרוע (וכן את הלחיים והקיבה) לכהן, מכל בהמה טהורה שנשחטה (דברים יח, ג).
נמצא כי אותה עצם (ברגליים שונות של הבהמה, כאמור) נקראת 'שוק' בקרבן שלמים ונקראת זרוע הבשלה באיל נזיר ונקראת זרוע במתנות "זְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵיבָה" [8], וכפי שפסק הרמב"ם: "ואי זהו זרוע? מן הפרק של ארכובה עד כף של יד [9] שהם שני איברים מעורין זה בזה; והזרוע האמורה היא זרוע של ימין, ושכנגדה ברגל הוא השוק האמור בכל מקום" (מעשה הקרבנות פרק ט, הלכה י).
[1] על פי ההערות (במדור "עיונים") בתלמוד בבלי חולין (מה, א) עם פירוש "אבן ישראל" (שטיינזלץ).
[2] מדברי רש"י משמע שאינו נוגע כלל בצלעות, אלא נוטל רק את השומן המכסה את הסחוס. אבל המאירי כתב כי חותך גם את החלק התחתון של הצלעות, שהוא בכלל הרואה את הקרקע.
[3] תוספות ד"ה חותך שתי צלעות מכאן ומכאן, בשם רבינו חננאל (שם).
[4] תוספות ד"ה חותך שתי צלעות מכאן ומכאן (שם).
[5] ראה רש"י חולין (עו, א) ד"ה "שלושה עצמות בירך".
[6] זוהי דעת חכמים והלכה כמותם. לדעת רבי יהודה במשנה (חולין, פרק י משנה ד), "שוק" האמור בשלמים אינו אלא החלק האמצעי של הרגל, הנקרא "שוק" ואינו כולל את הקולית.
[7] מסכת חולין, פרק י משנה ד.
[8] ע"פ ספר "נחלת בנימין - ספר עזר ללימוד תורת הקרבנות" מאת יחיאל אברהם ברלב, 1988. ראה גם בערך "חזה ושוק" ב"מיקרופדיה תלמודית", חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה, עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג.
[9] שתי הרגליים הקדמיות בבהמה מכונות "ידיים" (חולין נח, ב).
© כל הזכויות שמורות למחבר
ישר כח גדול לעורך הותיק
השבמחק