המטה והשבט

 מאת: אורן סעיד

במטהו היבש של אהרון צמחו פרחים ושקדים, אות לכך שהוא נבחר לכהונה הגדולה. המטה סימל מנהיגות, כשם שהרועה דואג לצאנו כך המנהיג דואג לעמו.

בפרשתנו אנו קוראים שה' מצווה את משה לקחת מכל שבט מטה (=מקל), והשבט הנבחר לכהונה מקלו יוציא פרחים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ; וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם.; וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה; וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח ..." (יז, יז-כ). בהמשך הפסוקים מסופר (שם, כא-כד),  שמשה רבינו מקיים את ציווי של האלוקים. הוא מבקש מכל נשיא שבט את מקלו. לאחר-מכן הוא מניח את כל המקלות בתוך המשכן .כאשר הם שבים בבוקר למחרת, הם מגלים כי במטהו היבש של אהרון צמחו פרחים ושקדים. כעת ידעו כולם כי אכן אהרון ושבט לוי הם אלו שנבחרו לעבוד במשכן. מדוע ציווה ה' לקחת מכל שבט דווקא מטה?

האבן עזרא לפסוק "אֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם" (שם, יח) מפרש: "כי מטה אחד - בעבור שנחלק השבט לכהנים וללוים" (שם). על כך מבאר בפירוש "קרני אור" על האבן עזרא[1]: "חלקי האומה או 12 שבטים נקראו שבט גם מטה, והעניין אחד, כי האומה בכללה כדמות העץ והם ענפיו, וכן אמר ה' ליחזקאל: 'קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו...לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם' (יחזקאל לז, טז)" (שם). כלומר, ה' ציווה לקחת מכל שבט דווקא מטה, כי בלשון המקרא, שבט – במשמעות של משפחה גדולה ובפרט אחד משנים עשר השבטים -  מכונה "מטה", והמטה הוא למעשה ענף מעץ וכל ענף מהעץ מסמל חלק אחד מבני ישראל.

מטה בקברו של תות אנך עמון.
מתוך ויקימדיה

במקרא  אנו מוצאים את המילה שבט  גם במשמעות של מקל המשמש את הרועה או המנהיג: "וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לה'" (ויקרא כז, לב); "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ" (מיכה ז, יד). המטה אשר בידי הרועה הוא כלי רב-שימושי: להנחיית הצאן בכיוון הרצוי, להגנה בפני חיות טרף ובפני אויבים, לעזר בהליכה. כרוב שימושיו כן גם רוב כינוייו: מקל, שבט, חוטר, מטה ומשענת. כל אלה נמצאים פעמים רבות במקרא ובדברי חז"ל, ונראה שכולם כינויים נרדפים הם לאותו כלי, אשר ניתן להתקינו מענפי עצים שונים וכעיצובים שונים[2]. כפי שעולה מן התיעוד הארכיאולוגי, המטה יכול להיות בצורות שונות: מקל ישר או מפותל לאורכו או מעוגל בראשו, וכן המטה יכול להיות קצר או ארוך[3].  

המטה סימל מנהיגות, בעיקר בעת העתיקה. כאשר יהודה בא אל תמר, היא דורשת ממנו ערבון - החותם הפתיל והמטה (בראשית לח, יח), ומבאר הרמב"ן: "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ - ...והמטה היה בידו כמשפט שליט ונוגש, כעניין שכתוב 'מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל' (יחזקאל יט, יד), וכתיב 'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' (בראשית מט, י)" (שם). זוהי  יכולה להיות, סיבה נוספת מדוע נבחר דווקא המטה לביצוע האות לבחירת שבט אהרון הכהן לכהונה, שהרי אהרון הכהן הנהיג את עם ישראל בצאתו ממצרים לצד אחיו משה.

תמונות ותבליטים של מנהיגים מהתקופה הקדומה של המזרח הקרוב, הנושאים מטה, נפוצים מאוד.  זאת כסמל, כשם שהרועה דואג לצאנו כך המנהיג דואג לעמו[4]. מטה עם ראש מתעגל, נתגלה בקברו של תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן (1323 - 1341 לפנה"ס, המלך תות, המלך ה-11 בשושלת ה-18). המטה עשוי מברונזה כבידה מכוסה בפסים מתחלפים של  מין זכוכית געשית כחולה וזהב[5].

המקל או משענת, שימשו ככלי עזר להליכה כמו שמצינו אצל יעקב אבינו: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (בראשית לב, יז)  או לחולים וזקנים כמו שמצינו לגבי אדם שהוכה: "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ..." (שמות כא, יח-יט); וכן בנבואת זכריה על תקופת הגאולה : "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים" (זכריה ח, ד). מקל ההליכה, הוא ככל הנראה, אביזר הטכנולוגיה המסייעת העתיק ביותר בעולם והוא עדיין בשימוש רב. על פי רוב, ראש מקל ההליכה מתעגל בצורה באופן ההופך את האחיזה בו לקלה, או שהוא כולל ידית אחיזה מטיפוס אחר. מקל הליכה שמורכבת עליו מערכת של מספר ידיות נקרא קב[6].

בשירת הבאר נאמר, שבעזרת המשענת (=המטה) חפרו את הבאר[7]: "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם" (במדבר כא, יח), כפי שמבאר רש"י: "במשענותם - במטה" (שם).

שֵבֶט הוא גם מקל חזק וקשה שיכול גם להרוג: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא, כ).



[1] חומש "מחוקקי יהודה" מאת יהודה ליב קרינסקי, פיעטרקוב : מוציא לאור לא ידוע, תרס"ז-תרע"א.

[2] "מדבר ורועה במורשת ישראל", נגה הראובני, פרק רביעי, עמ' 131, נאות קדומים בע"מ, 1991.

[3] "The curved staff in the ancient Near East as a predecessor of the etruscan lituus", by Krauskopf, Ingrid ; Ambos, Claus.,

In: van der Meer, Bouke (Hrsg.): Material Aspects of Etruscan Religion. Proceedings of the International Colloquium Leiden, May 29 and 30, 2008, Babesch Suppl. 16. 2010, pp. 127-153

[4] "The Rod in the Old Testament: A Study of Vocabulary and Function",by George Paduthottu G., pages 122-124, ISPCK,2004

[5] ויקיפדיה האנגלית בערך "crook and flail" [מטה וכלי חקלאי להפרדת גרעיני התבואה].

[6] המכלול האנצ' היהודית בערך "מקל הליכה".

[7] להרחבה ראה במאמר "ניסי ארנון" , בפסקה "במחוקק במשענותם" בפרשת חוקת בבלוג זה.

© כל הזכויות שמורות למחבר

2 תגובות:

  1. מעניין היכן מטהו של אדם הראשון

    השבמחק
    תשובות
    1. פרקי דרבי אליעזר פרק מ, כתוב שהמטה מחבר את אדם הראשון עם משה:
      רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: הַמַּטֶּה שֶׁנִּבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמְסַר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, וְאָדָם מְסָרוֹ לַחֲנוֹךְ, וַחֲנוֹךְ מְסָרוֹ לְנֹחַ, וְנֹחַ מְסָרוֹ לְשֵׁם, וְשֵׁם מְסָרוֹ לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם מְסָרוֹ לְיִצְחָק, וְיִצְחָק מְסָרוֹ לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב הוֹרִידוֹ לְמִצְרַיִם וּמְסָרוֹ לְיוֹסֵף בְּנוֹ. וּכְשֶׁמֵּת יוֹסֵף נִשְׁלַל [נ"א: נלקח] כָּל בֵּיתוֹ וְנִתַּן בְּפַלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה. וְהָיָה יִתְרוֹ [נ"א: פרעה] אֶחָד מֵחַרְטֻּמֵי מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְאֶת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָלָיו, וְחָמַד אוֹתָם בְּלִבּוֹ, וּלְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ וּנְטָעוֹ בְּתוֹךְ גַּן בֵּיתוֹ שֶׁל יִתְרוֹ. וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִקְרֹב אֵלָיו עוֹד. וּכְשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבֵיתוֹ נִכְנַס לְגַן בֵּיתוֹ שֶׁל יִתְרוֹ, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְקָרָא אֶת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָלָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ וּלְקָחוֹ. וְרָאָה יִתְרוֹ אֶת מֹשֶׁה וְאָמַר זֶה עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, לְפִיכָךְ נָתַן לוֹ אֶת צִפּוֹרָה בִּתּוֹ לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ב, כא] וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וְגוֹ'.

      מחק

UA-41653976-1