כלחוך השור

 מאת: אורן סעיד

המואבים מתארים את חששם מבני ישראל בתיאור מעולם החי, המציין את האופן בו השור תופס וחותך עשבים בעזרת לשונו הגמישה.

בני ישראל חונים בערבות מואב והמואבים חוששים מפניהם: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" (כב, ד). דברי מואב מתארים כיצד בני ישראל ישמידו אותם, תוך שימוש במשל: "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה".  מה פירוש התיאור "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר"?

פר מלחך עשב.
יוצר: Rex
מתוך ויקימדיה

ר' יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק" מבאר מהו המשל, ומתאר כיצד השור לוחך בלשונו את האוכל:  "כל ימי הייתי קוהה (=מתקשה) בזה המשל, עד שראיתי פרות רועות באפר וידעתי כוונתו: דרך השור להוציא מפיו שבט לשונו דרך הצד ולהאריך אותה ביותר ולשלחה לארכה סביבות פניו ובשעירותה, שהיא נעשית כמגל , הוא תולש כל ירק עשב אשר לנכחו ומכניסו בתוך פיו בדרך הצד אשר הוציאה, וחוזר ומוציאה, וחוזר ומוציאה ועושה כן תמיד. והנה מקום תנחת פיו הוא בטוח, וסביביו נשערה מאוד, והוא עצמו המכוון, כי אף שיובטחו שלא יתגרו בהם, מכל מקום יגורו שיקרה לסביבותם, מה שיקרה לסביבות פי השור" (שם).  ר' יצחק עראמה מדמה את לשון השור לפעולת קצירת תבואה באמצעות מגל, התופס את התבואה וחותך אותה, כך לשון השור תופסת את המזון וחותכת אותו. פעולת חיתוך המזון היא חיונית לצורך עיכול המזון. המואבים פחדו שבני ישראל ישמידו אותם, כמו שהשור אוכל את כל מה שסביב לשונו.

בפירוש "שפתי חכמים" מציין שהשור עוקר בלשונו את הצמחים מן השורש [1], כך פחדו המואבים שבני ישראל לא ישאירו להם שריד: " לפי שעוקר את הכל מן השורש כך אלו כן שעוקרים את הכל כדכתיב 'עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד' (במדבר כא, לה)" (שם, אות ז). פרות ושוורים חובקים אגודות עשב בעזרת לשונם הגמישה, ומנתקין אותן בתנועות ראש חדות. הדבר גורם לעתים קרובות לתלישת הצמחים על שורשיהם. אם כן, הבקר חותך את העשב בעזרת הלשון. לעומת זאת, הכבשים חותכים את העשב, לא בעזרת הלשון, אלא בעזרת לחיצת המשטח הסחוסי בלסת העליונה אל החותכות התחתונות. לכן הכבשים, מסוגלים לנגוס עשב, סמוך יותר לקרקע מאשר בקר [2].

העדר חותכות בלסת העליונה בבהמות הטהורות

ה"חזקוני" מבאר: "כלחוך השור – בלשונו שהוא כמסרק, לפי שאין לו שיניים למעלה, כמו בהמות טהורות" (שם). ה"חזקוני" מציין שהשור אוכל בעזרת הלשון, מאחר ואין לו שיניים למעלה – כפי שאין לכל הבהמות הטהורות ובכללן השור. ה"חזקוני"  מציין, שלשון השור דומה למסרק, כלומר, כמו ששיני המסרק אוחזות בשערות, כך לשון השור אוחזת בעשב ואף חותכת אותו.

בנוסף, ה"חזקוני" מציין שלכל הבהמות הטהורות אין שיניים בלסת העליונה. על פי התלמוד בבלי: "כל בהמה שמעלה גרה בידוע שאין לה שיניים למעלה וטהורה" (חולין נט, א).  אכן העדר חותכות בלסת העליונה ובמקומן הימצאותו של לוח סחוסי, הם סימנים אופייניים למעלי גרה. הבהמות הטהורות כוסחות את העשב, באמצעות חיכוך החותכות התחתונות בסחוס העליון; לאחר מכן, הן בולעות את העשב במהירות להמסס – אחד מאברי העיכול של הבהמה - בו מאחסנים מעלי הגרה את מזונם בעת רעיה בשדה; אחר כך הן פורשות למקום בטוח, ולאט לאט מעלות חזרה גושי עשב לפה, ורק אז לועסות אותם היטב בטוחנות. אלה שאינם מעלי-גרה, כחמור וכסוס למשל, מוכרחים לנגוס מעט עשב וללעסו היטב טרם היבלעו - ולכן הם זקוקים לחותכות בלסת העליונה [3].

---

[1] השווה לפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות: "כלחך השור, מתוך שאין לו שנים למעלה ואינו יכול לחתוך בעשבים כמו סוס וחמור וכחו גדול עוקר העשבים והשרשים" (שם).

[2] by Ray Herren, Cengage Learning, 2011, page 211 "Science of Animal Agriculture"

ראה גם  במאמר "כלחוך השור את ירק השדה" מאת ד"ר משה רענן, עלון "שבת בשבתו", פרשת בלק תשע"ג, יוני 2013. העלון המקוון באתר "צומת".

[3] ע"פ כתב העת "לדעת" כרך יט גיליון 9-10, "לדעת" כרך יד גיליון 7, מדע לנוער המתבגר, הוצאת מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה.

© כל הזכויות שמורות למחבר