קצוות השמים והארץ

 מאת: אורן סעיד

ברוב המקומות בתנ"ך, המונח "קצה הארץ" על צורותיו השונות מתפרש ע"פ פשוטו של מקרא או כגבול הארץ או כגבול היבשה והים.

בפרשתנו נאמר דין המסית לעבודת זרה, לאחת מאלו אשר העמים סביב בני ישראל עובדים אותם: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר, נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים ,אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ; מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" (יג, ז-ח). התורה מציינת שהן אם העם שעובד  אלוקים אחרים קרוב או רחוק גיאוגרפית מהמקום שבו בני ישראל גרים, וכן העם הזה נמצא ב"מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" (שם), אסור לשמוע לדברי המסית (שם, פסוק ט). במאמר זה נעסוק בשאלות הבאות:

א.        מה פירוש הביטוי "מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" ? מה הם קצות הארץ?

ב.         רש"י במקום פירש: "מקצה הארץ - זו חמה ולבנה וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו". מהו "סוף העולם" ?

קצות הארץ

הביטוי "מקצה הארץ ועד קצה הארץ" מופיע בתנ"ך שלוש פעמים נוספות, מתוכן פעם אחת בתורה  בספר דברים (לב, סד; "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ") ופעמיים בספר ירמיהו (יב, יב; כה, לג). כמו כן הביטוי "קצה הארץ" מופיע פעמים אחדות בתנ"ך [ישעיהו מח, כ;ישעיהו מט, ו;ישעיהו סב, יא;ירמיהו כה, לא; תהילים מו, י] וכן הבטויים "קצות הארץ" [ישעיהו מ, כח; ישעיהו מא, ה] ו"כנפות הארץ" [ישעיהו יא, יב; יחזקאל ז, ב; איוב לז, ג]. מצינו גם את הביטוי "קצה השמים" [דברים ד, לב;דברים ל, ד;ישעיהו יג, ה;תהילים יט, ז;נחמיה א, ט] וכן "קצות השמים" [ירמיהו מט, לו].

ראשית נבאר את המושג "אָרֶץ" במקרא. למונח "ארץ" כמה פירושים:

1. מדינה, ממלכה.

2. אדמה, יבשה, קרקע, פני האדמה.

3. כוכב הלכת שאנו חיים עליו.

לפירוש הראשון שהבאנו, המונח "קצה הארץ" מתייחס לגבול הארץ, והביטוי "מקצה הארץ עד קצה הארץ" פירושו בכל המדינה או הממלכה. לפירוש השני שהבאנו, המונח "קצה הארץ", מתייחס לגבול בין היבשה לים.  למשל: "וַיִּקְרָא אֱלֹקים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ" (בראשית א, י).  ביאור הביטוי "מקצה הארץ עד קצה הארץ" הוא בכל היבשה או היבשת[1]. ברוב המקומות בתנ"ך, המונח "קצה הארץ" על צורותיו השונות מתפרש ע"פ פשוטו של מקרא או כגבול הארץ או כגבול היבשה והים. מובן, שאין שום קשר בין הביטוי "קצה הארץ", לבין צורת הארץ.

אך, אם נפרש "ארץ" כפירוש השלישי שהבאנו, שהכוונה לכדור הלכת ארץ, מה הם "הקצוות" של כדור הארץ?

לעיני הצופה הנמצא בכדור הארץ, נוצרת התחושה,  שצורת השמים שמעל לראשו היא חצי כדורית מעין  "כיפה". "קצות הארץ" מסומנים במקום שבו שמים וארץ נושקים זה לזה, משני עברי ה"כיפה" על קו האופק של הצופה. המקרא מדבר כלשון בני אדם,  כפי שאנו אומרים "השמש זרחה" או "השמש שוקעת" אבל באמת, כדור הארץ הוא זה שמסתובב ולא השמש. ע"פ פירוש זה, "קצות הארץ" ו"קצות השמים" למעשה זהים. בחלק מהפסוקים כיווני "רוחות השמים" (מזרח, מערב, צפון ודרום) מכונים "קצות הארץ", כנאמר: "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיה יא, יב). באופן זה פירש הרלב"ג את הביטוי "מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" בפרשתנו: "מקצה הארץ ועד קצה הארץ – 'מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ' (תהילים קיג, ג) או מקצה הדרום עד קצה הצפון" (דברים יג, ח).

ברם, כיצד נפרש את הביטוי "קצות הארץ" המופיע בישעיה: "אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע" (מ, כח)? אלו "קצוות" ה' ברא לארץ?

קצות הארץ והשמים במקום בו השמים
נושקים ליבשה בקו האופק.
יוצר: Ruby1619
מתוך ויקימדיה

האבן עזרא פירש שהכוונה ל"קו הסובב", והכוונה לשמים המקיפים את כדור הארץ (שם; אבן עזרא בראשית א, א; אגרת השבת). גם את הביטוי "קצה השמים" (דברים ד, לב) האבן עזרא פירש שהכוונה לאוויר: "ולמקצה השמים – רמז לאוויר כאשר פירשתי שיש לו קצוות" (שם). האבן עזרא לבראשית פירש שה"רקיע" הוא האוויר והזכיר שיש לו קצוות: "ויאמר אלקים יהי רקיע - ... וכן 'וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת' (ישעיה מ, כב). ומה נכבד דבר האומר שקצות השמש (ע"פ כתב יד פריס: קצוות השמים) עם קצות מימי האוקיאנוס; וזה הרקיע הוא האוויר..." (בראשית א, ו). גם כאן הכוונה לקצוות האופק, כלומר, לקצוות של השמים, הנמתחים כאוהל מעל לראשו של הצופה. האבן עזרא מפרש את הפועל "בורא" לא במובן של יצירה יש מאין אלא במובן של "גוזר" (שם, בראשית א, א). כלומר, ה' גזר שכיפת השמים, האטמוספירה,  תתפרס מעל לראשו של הצופה בצורת כיפה, וע"י כך ייווצרו קצוות השמים והארץ על קו האופק של הצופה. ע"פ האבן העזרא, "קצות הארץ" ו"קצות השמים" למעשה זהים.

הרד"ק (וכן אבן עזרא בפירוש השני שמביא) פירש: "בורא קצות הארץ – להודיע שברא הארץ עגולה באמצע הגלגלים המקיפים סביבותיה, והיא כנקודה בתוך העגולה, והקב"ה מעמידה בכוחו בלי שום סמיכה, כמו שנאמר: 'תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי­-מָה' (איוב כו, ז)" (ישעיה, שם). ע"פ פירוש זה, מה שמחזיק את כדור הארץ במסלולו בחלל סביב בשמש ומונע ממנו ליפול אל תוך השמש, הוא אצבע אלוהים. גם ניוטון חשב שכוכבי הלכת, מחמת משיכת הכבידה ההדדית ביניהם, צריכים ליפול אל תוך השמש או לטוס ממנה והלאה אל מעמקי החלל, ולכן קבע כי יש צורך באצבע אלוהים כדי להחזיק את כוכבי הלכת, כוכבי השבת והשביטים במקומותיהם הראויים. בספרו "פרינקיפיה" (=עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע) תיאר ניוטון את היקום כשעון מכני ענקי, שכל חלקיו פועלים בדיוק ובחפיפה מושלמת אחד לשני, כאשר יוצר השעון, האלוהים, מכוון את מחוגיו כל רגע. בנושא זה כתב ניוטון: " הכבידה מסבירה את תנועת הכוכבים ביקום, אבל היא לא יכולה להסביר מי הניח אותם בתנועה מלכתחילה. אלוהים מושל בכל הדברים הללו ויודע מה יעשה או מה יכול להיעשות [2]".

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, בתיאורו את מערכות הכוכבים לפי הידע שרווח בימיו כותב: "כל הגלגלים האלו, המקיפים את העולם, הם עגולים ככדור, והארץ תלויה באמצע [3]" (הלכות יסודי התורה פרק ג, הלכה ד). לכך שהארץ תלויה באמצע ואינה נופלת נותן הרמב"ם הסבר המבוסס על חוקי הפיזיקה של זמנו: "כדור הארץ והמים המקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר, והגוף החמישי מקיף את האש" (מורה נבוכים א, עב), כל אלה גורמים לכך שאין שום חלל ריק והכל מוחזק במקומו מכוח הנמצא מסביבו. ביחס ליתר גרמי השמים אין צורך לבאר מדוע אינם "נופלים". לפי הקוסמולוגיה האריסטוטלית אין מעבר לכדור [גלגל] החיצון ולא כלום, אף לא "חלל ריק" ואין לאן ליפול [4]. גם בתוך הגלגלים אין כוכבי הלכת יכולים ליפול בגלל צפיפות החומר החמישי ממנו עשויים הגלגלים וכוכבי הלכת. חומר זה אינו מאפשר תנועה חופשית, וכך הרמב"ם כתב: "הכדור הזה בכללותו [היקום כולו] מחובר מן הגלגלים ומארבעת היסודות ומה שהורכב מהן, ואין בו חלל ריק כלל, אלא אטום וממולא" (מורה נבוכים א, עב).

כיום אנו יודעים שהסיבה לכך שכדור הארץ וכן שאר כוכבי הלכת אינם נופלים אל השמש היא הכוח הצנטריפוגלי. לגוף בתנועה מעגלית יש תאוצה רדיאלית - הוא משנה את מהירותו בכל רגע נתון בכיוון המשיק למעגל התנועה; במילים אחרות הגוף משנה את כיוון המהירות המשיקית כל הזמן. תאוצה זאת גורמת לתחושת הכוח הצנטריפוגלי (כמו המשיכה כלפי חוץ שאנו חשים בקרוסלה מסתובבת, או כלפי קירות המכונית כאשר היא מבצעת סיבוב) והיא זאת ש"מונעת" את נפילת כוכבי הלכת לשמש[5].

ע"פ פירוש זה, בביטוי "קצות הארץ" הכוונה לכוח שמחזיק את כדור הארץ במסלולו בחלל סביב בשמש. כוח זה, ע"פ הידע המדעי בימינו, הוא הכוח הצנטריפוגלי שאלוהים הטביע בחוקי הבריאה.

סוף העולם

            המונח "עולם" במקרא ובחז"ל, מתייחס לגבולות פני אדמה או היבשה שהכירו. כך למשל, רש"י מפרש שהאוקיאנוס האטלנטי שוכן ב"בסוף העולם למערב" (גיטין ח, א), מאחר ועד לפני 500 שנה, האוקיאנוס האטלנטי היה מחסום בלתי עביר, ולכן הוא היה סוף העולם העתיק מצד מערב [6]. כריסטופר קולומבוס גילה את הדרך לאמריקה בשנת 1492. עד סוף המאה ה-15 גילו הפורטוגלים את הדרך להודו. הם הוכיחו כי אפשר להקיף את יבשת אפריקה מדרומה (וסקו דה-גמה, 1498) ופתחו את הנתיב הימי להודו. הם חצו את קו המשווה והיו האירופאים הראשונים שהפליגו בחצי הכדור הדרומי. הם גילו כי יבשת אפריקה מוקפת ים בדרומה, בניגוד לדעתו של תלמי, והגיעו להודו. הגילויים הגיאוגרפיים נקלטו באירופה במהירות, והמפות עודכנו כמעט עם חזרת הספינות [7].

בפירוש "שפתי חכמים" (דברים ד, לב) ציין שהפירוש לביטויים "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם" (שם) ו"מסוף העולם ועד סופו" זהים[8]. אם כן, ע"פ מה שבארנו לעיל, בביטוי "מסוף העולם ועד סופו" הכוונה לקצוות השמים והארץ הנראות לעיני הצופה על קו האופק. ברגע נתון, צופה על כדור הארץ יכול לראות כמחצית מכיפת השמיים. המעגל הגדול המפריד בין החצי הנראה של השמיים לחצי הלא נראה הינו קו האופק. השמש והירח וכל הכוכבים הנראים לעיני הצופה בכיפת השמים, נעים מקצה אחד של כיפת השמים עד לקצה השני; לאחר מכן הם נעלמים מעיני הצופה, מאחר והם יורדים מתחת לקו האופק של הצופה.

---

[1] יש שפירשו "ארץ" בביטוי זה לארץ ישראל בדווקא, ואז יש לפרש ע"פ הפירוש הראשון, ויש שפירשו בכל העמים ואז יש לפרש כפירוש השני.

[2] ע"פ ויקיפדיה בערך "אייזיק ניוטון" בפסקה "אמונות דתיות".

[3] ע"פ המודל המודל הגאוצנטרי (מיוונית: גֶה=ארץ, קֶנטרון=מרכז)  - מודל של היקום או של מערכת השמש, המציב את הארץ במרכז – שרווח בתקופתו של הרמב"ם.

[4]  ראה אנציקלופדיה עברית כרך כט  עמ' 424.

[5] מאותה סיבה גם לווין מלאכותי לא נופל לכדור הארץ. להרחבה ראה  במאמר "איך ללוויין מלאכותי לא נופל על כדור הארץ?", מאת: חיים ברק, המחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה, מכון ויצמן למדע, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי,

[6] ראה במאמר "מרוקו בסוף מערב", ד"ר משה גרשוביץ, כתב העת "מסע אחר", גיליון 105.

[7] ראה במאמר "מדע כדור הארץ : חציו הדרומי של כדור הארץ",  מאת לוטן  צביה,  מהאתר "האופק מתרחב" , בהוצאת אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי. המאמר המקוון בספריה הוירטואלית של מט"ח

[8] אלא שפירשו בצורה אחרת ממה שפרשנו, שהכוונה מהארץ ועד השמים ולא לקצוות השמים והארץ הנראות לעיני הצופה על קו האופק.

© כל הזכויות שמורות למחבר